תקופת הרמדאן היא תקופה מרתקת בתרבות המוסלמית, הצום והתפילות ביום, והארוחות המפוארות בשעות הערב, הקישוטים, הממתקים, הכל הופך לקסם גדול שכולם רוצים להיות שותפים בו.
בעיר רהט, היישוב הבדואי הגדול בארץ והעיר הבדואית היחידה, ניתן למצוא ריכוז של התרבות, הקולינריה, הסיפורים והפולקלור של העולם הבדואי, ששיאו בחגיגות הרמדאן אבל לא רק, אלא כל השנה.
בתקופת הרמדאן נערכים סיורים שכוללים את המיטב של העיר. (וכמובן שאפשר להגיע לסיורים גם מחוץ לתקופה זו).
אמש זכיתי לסיור כזה שהחל בפגישה עם אלהאם אלכמלאת, מדריכת סיורים בעיר, שלקחה אותנו מתחנה לתחנה תוך שפע של הסברים על חיי הבדואים ועל מנהגי הרמדאן. כך למשל למדנו על מצוות האיסלאם, בעיקר בתקופת הרמדאן, על הכוח הנשי העולה של הנשים הבדואיות שלומדות, פותחות עסקים ומתכננות את המשפחה, ועוד.
תחנתנו הראשונה היתה חנות תבלינים בשוק של רהט, בה הריחות היו מטרפים וכולנו יכלנו לדמיין אילו מנות ניתן להכין מהתבלינים והתערובות השונות. בחנות ניתן למצוא גם עשבי מרפא.
החנות הסמוכה היתה חנות ממתקים בה טעמנו שני מתוקים שהם מסימני החג- ה"עוואמה" – אותם כדורי בצק פריכים מטוגנים וטבולים ברוטב סוכר, וה"קטאייף" שהוא סוג של פנקייק ספוגי שממלאים בגבינה או אגוזים, מטגנים ומגישים חם או קר.
זו היתה רק יריית הפתיחה למסע קולינרי שנמשך לאורך שעות ארוכות לאחר מכן.
עדיין בשוק ניתן היה להתרשם מחנויות ובהם כלים מודרניים לצד סאג' וטאבונים, חנויות שמלות נשים רקומות מסורתיות, ועוד.
הבית הראשון בו ביקרנו היה הבית של ג'ולייט – "בית אמונה ותקווה" . בבית, המעוטר בשטיחים ובכלים אותנטיים הכינה לנו ג'ולייט קבלת פנים של החמוצים המיוחדים שהיא מכינה, יחד עם תבשיל אורז, לבאנה וכמובן תה מתוק, שלא נהיה רעבים עד האוכל.
היא סיפרה על חייה, משפחתה ועיסוקיה כמדריכת דרך וכמארחת בביתה, כולל סדנאות לכל הגילאים, ארוחות מוזמנות ומוצרי קוסמטיקה מחלב נאקות.
לאחר מכן ניגשנו אל המטבח והשתתפנו בסדנת קטאייף קצרה במסגרתה מילאנו את הבצקים במילוי לבחירתנו ממבחר של אגוזים, שמנת או גבינה עם קצח, העברנו לטיגון, טבלנו בסירופ מתוק וקישטנו בקוקוס. היה טעים במיוחד לזלול את מעשה ידינו להתפאר.
החושך ירד וזה היה האות לסיום הצום, מה שאומר "אוכל, קדימה אוכל!". זה שאנחנו אישית לא צמנו, לא מנע מאיתנו להתעלף על שולחן המטעמים הענק שהכינו ב"זעפרן- טעים להתארח". היו שם מנות בשריות של עוף, בקר וכבש, כולל המקלובה המפורסמת שנפתחה בטקס חגיגי וזכתה למחיאות כפיים, ירקות ממולאים באורז או בבשר, סלט אבטיח מיוחד, מלוחיה אותנטית שנוגבה בעזרת פיתה, מרק במיה, סיגרים של פילו ממולא בשר, עופות שלמים, מנה מרהיבה של כנאפה בשרי ועוד שפע רב.
ראש העיר של רהט בכבודו ובעצמו, מר טלאל אלקרינאווי הגיע כדי לברך את האורחים ולהדגים את אופן האכילה הנכון של המלוחיה, ואת הצמאון של כל האוכל הרווינו בעזרת מיץ הלימונים המיוחד של בני משפחת ג'עפר בעלי המקום.
עוד קצת קפה עם ג'ינג'ר ותמרים ממולאים אגוזים ומתובלים בהל וכבר היינו בדרכנו לתחנה האחרונה בטיול, לטעום את מתוקי הרמדאן ולראות איך הם נעשים.
חמש נשים התכנסו בבית האחרון אליו הגענו ופתחו שולחן של עוגיות, עוגות בסקוויט, פירות וגולת הכותרת – כנאפה עשויה מבורגול, שגם כיכבה בסדנה שבה צפינו, ושבה ראינו כיצד עושים את הבצק, איך הוא נאפה בתנור עצים והופך למעדן מקושט בסירופ סוכר, פיסטוקים וצנוברים.
בדרך הביתה עוד הצטיידנו בשפע של בקלאווה, כנאפה ושאר מגדנים, ככה שיהיה לדרך.
את הסיור שלנו הנחתה איילת נחום שהיא מנחת סיורים גסטרונומיים.
ממש בימים אלה מתוכננים עוד שני סיורים לקהל הרחב, ביום חמישי הקרוב- ה7 למאי, ואחריו בשבת ה9 לחודש.
בשני הסיורים יתקיים סיור מודרך להכרת העיר על ידי מדריך או מדריכה מקומיים, טעימה של מטעמי הרמדאן, סדנת ריקודי דבקה מסורתיים, סדנת קטאייף מיוחד לחג, אירוח בבית מקומי וסעודת איפטר (סוף הצום) שופעת ואותנטית והפנינג של הופעות רחוב.
כדי להירשם לסיורים לחצו כאן, או כאן.
כאמור ניתן לסייר בעיר ולהתרשם מאוצרותיה גם בימים רגילים, וכך מעבר לתחנות הללו שביקרנו בהם ניתן לבקר בסדנאות מוצרי קוסמטיקה טבעית, סדנאות בישול שונות, תכשיטנות, חנויות תבלינים, ממתקים ושטיחים בדואיים, לבקר אמני זכוכית, ציירים, אמנות ממוחזרת, ריקמה ועבודות יד, לשמוע סיפורים מהתרבות הבדואית המפוארת, לבקר את "איש המערה", ללמוד על החקלאות הבדואית, ולהנות מפסטיבלים רבים שמתקיימים בעיר ומשוק ה"שוקראן" השוקק.
ניתן לקבל אוכל צמחוני בהזמנה מראש, ואוכל כשר לקבוצה של מעל 10 אנשים.
הסיורים באוטובוסים מאורגנים.