עמים רבים בעולם מקפידים על הפסקת תה- הבריטים ששותים את כוס התה עם חלב וזרת מורמת בנימוס, היפנים שהפכו את שתיית התה לטקס שלם מלא ניואנסים קטנים ומהפנטים, וכן, גם באזרבייג'ן נהוג לקחת פסק זמן מטרדות היומיום ולהסב לשולחן ה"דסייאך"- שולחן שופע דברי מתיקה- כולל הממתקים המפורסמים- פחלבה- שהוא סוג של "בקלאווה" המורכבת מ12 (!) שכבות עלים פריכים ובליבם אגוזים מתוקים ו"שקרבורה"- עוגיה ממולאת באגוזים מתוקים ומעוטרת בעבודת יד דקדקנית ומרהיבה, לצד ריבות ביתיות אורגניות מכל מה שצומח במדינה, וממתקים רבים.
גם במזג אויר לוהט הכינוס לא משתנה וכולל הכנת תה שחור אם או בלי תוספות שונות לפי הטעם, דברי מתיקה ושיח חברי ומשפחתי רגוע. למעשה, באמצעות מפגש זה ניתן אפילו לקבוע שידוכים, כשהכלה המיועדת רומזת למשפחת החתן המיועד אם היא מעוניינת בו- ולכן תגיש לו תה מתוק. אם היא לא מעוניינת, התה יהיה מר….
לשכת התיירות של אזרבייג'ן בניצוחה של ג'מילה טליבזיידה מנהלת הסניף בארץ הדגימה השבוע הפסקת תה מסורתית על שלל מסורותיה וטעמיה במסגרת ההיכרות עם הקולינריה האזרית, היינות והחגים השונים.
התה הוא סמל של זהות ואינטרקציה חברתית ותרומתו גם בחקלאות ובתיירות והוא מוגש בכוסות מיוחדות הקרויות "אמודו" שחלקן התחתון רחב יותר וחלקן העליון צר כך שהחום נשמר מלמטה, וכשמוזגים את התה לא ממלאים עד הסוף אלא משאירים "רווח לשפתיים" לנוחות השתייה.
בתמונות ניתן לראות את אופן הכנת התה והוא מתחיל בהנחת כמה עלי תה (ובשום פנים ואופן לא בשקיקים!) בתוך קומקום קרמיקה ומעליהם מוזגים מים חמים. הדגש- מים חמים ולא רותחים. תה שרתח נזרק ומתחילים להכין מחדש. את הקומקום מניחים על פלטה חמה לכמה דקות ואז מוסיפים עוד כמה עלים ועוד מים חמים עד למחצית גובה הקומקום. ממתינים חמש דקות.
לאחר מכן הקומקום מוסר מהפלטה החמה ונעטף בצעיף או מגבת למשך רבע שעה ואז הוא מוכן.
המזיגה היא דרך מסננת ומומלץ להוסיף קוביית סוכר (או יותר) לפי הטעם.
היות וכוסות ה"אמודו" הן חגיגיות ומעוטרות, זכינו לקשט כוסות כיד הדמיון והיצירתיות שלנו ותוך דקות חבורה של אנשים רציניים ובוגרים הפכה לילדים יצירתיים ושמחים.
את התה של אזרבייג'ן ניתן לרכוש בישראל ברשתות כמו טיב טעם, וחנויות מתמחות ופרטיות.
מנהגי שתיית התה הם כמובן רק חלק קטן מהעושר של המדינה הכל כך מרתקת – אזרבייג'ן.