השף רובי פורטנוי כבר סימן "וי" על הרבה השגים- בישול למכובדי עולם כמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, באירועים ממלכתיים, ובאמתחתו גם רזומה עשיר כשמנותיו ב"מנטה ריי" נשארו עד היום, וכמובן כבעלים של קייטרינג מצליח בשם "פרי הארץ". עכשיו השף פורטנוי מגשים את חלומו הבא – מסעדה בסגנון איטלקי ים תיכוני, במתחם הכי חם בחולון ובאזור המרכז בכלל- מתחם "לה-פארק" הצמוד ל"ימית 2000" ופארק פרס.

ומה יש שם? את זה הוזמנו להתנסות ולטעום. ראשית עברנו ליד האגם עליו משייטים בני משפחה בסירות (ותמיד מישהו נתקע מתחת למפל ונרטב), ואז העפלנו למבנה העגול של "סילו מדיטליאנו".

המקום בנוי בנושא ה"סילו"- הוא הממגורה, כשבמקרה הזה הממגורה היא המבנה שבו יושב טאבון ענק שמוציא את כל המאפים של המקום. כל העיצוב הוא בסגנון ביתי רטרו , וכולל הרבה צבעוניות, הרבה כלים שמעלים נוסטלגיה (מי אמר סירי פח אדומים עם נקודות לבנות?), ואפילו בשירותים ניתן למצוא את המיכלים של פעם, קומפלט עם חוט המשיכה. המטבח הוא כמקובל שקוף כך שאפשר לראות את הצוות בעבודה, וכמובן שישנו גם חלק חיצוני בו אפשר לשבת ולהנות מהבריזה של הערב, וכן להנות מבר המשקאות המושקע שמוציא כל קוקטייל שיכול לעלות על הדעת (וגם כמה המצאות שלא היינו חושבים עליהם).

(בתמונות למעלה ניתן לראות את הטאבון, ערוגות התבלינים, ולמטה את הפעילויות לילדים).

המסעדה חדשה מאד, ובעוד כשבועיים תתחיל לעבוד מתשע בבוקר עם ארוחות בוקר מיוחדות, ועד שעות הערב והלילה עם תפריט לילה שמאפשר גם ישיבה על הבר ונשנוש כלשהו. הבר הינו הבר החיצוני היחיד בחולון ומושך אליו בליינים רבים.

במקום ניתן גם לרכוש ממיטב תוצרת המקום- מאפים, זיתים, טחינה, שמן ועוד.

אני אהבתי במיוחד את ערוגות צמחי התבלין שמשולבות כקישוט בכל החלק החיצוני (וכמובן משמשות לתיבול המנות במסעדה) ואת גלגלי חברת החשמל שהפכו לערוגות צבעוניות.

מכיוון ש"לה פארק" הוא בעל אוריינטציה משפחתית, ויש הרבה ילדים במתחם, גם ב"סילו" הקדישו להם תשומת לב בשני אפיקים- קודם כל פינת ילדים עם משחקים , וגם תעסוקה, כשנותנים להם בצקים כדי שיכינו מהם מאפים בזמן שההורים נהנים.

יערה ורד היא הקונדיטורית של המקום והיא מוציאה תחת ידה קינוחים מיוחדים ומעניינים, ועל כך בהמשך.

בכל אופן, התיישבנו לטעום בערך את כל תפריט המסעדה….

התחלנו מהמשקאות – מהבר קיבלנו קוקטייל ששילב לימון ופסיפלורה עם אלכוהול (מחירי הקוקטיילים כ40 שקלים). הגמישות היא רבה וכל אחד יכול לבקש את רמת החוזק של האלכוהול, או סוג הטעמים המבוקש. מבחינת משקאות לא אלכוהוליים ביקשנו וקיבלנו לימונדה (בצנצנת חמודה) וקפה קר יפיפה ,שלמרות שידעתי שלא אצליח לישון בלילה, הוא בכל זאת היה שווה את הסיכון (בצנצנת). היתה בסביבה גם בירה (בצנצנת).

אני מנסה לחלק את המנות שקיבלנו לקבוצות לפי סוגים, כדי שתהיה לי השוואה טובה יותר, למרות שבאמת היה קשה לבחור בין המנות, מכיוון שכל אחת היתה שונה ומיוחדת.

(בתמונה למעלה- השף פורטנוי)

במחלקת הסלטים דגמנו שניים:

סלט עגבניות – מיקס שרי, קוביות עגבניה, בצל אדום, צנוברים, בזיליקום, כוסברה, בצל ירוק, מוצרלה באפלו, עגבניה קונפי וטחינת יוגורט – 39 שקלים בתפריט, וסלט כוסמין ובורגול – מלפפונים, ארטישוק, עלי רוקט, זיתי קלמטה, לימון כבוש, טחינת דלעת וגרעיני דלעת – גם הוא ב39 שקלים.

סלט העגבניות היה מרענן יותר, סלט הבורגול היה בריאותי וכבד יותר ויכול לשמש כמנה בפני עצמה. בעגבניות הייתי משתמשת נניח לליווי מנה אחרת. הפרזנטציה היתה יפה כפי שאפשר לראות בתמונות והטריות ניכרה.

ועם הסלטים הגיע גם לחם הבית, או במקרה הזה – פוקצ'ת סילו –  קרם חצילים וגבינה אפויה על מטבוחה-( 24 שקלים) . הפוקצה רק יצאה מהתנור, הוספתי לה מעט מהמלח הגס שהיה על השולחן, והיא נטבלה במטבוחה כך שהיתה לי קצת תחושה של שקשוקה מבחינת התיבול.  השתדלנו לא להתמלא מהפוקצ'ה כי כבר התחלנו להבין מה עוד הולך להגיע… ולהגיע… ולהגיע…

ממנות הדגים הגיעה מנה חגיגית של קובניה דג  – קוביות בס בלימון, בצל אדום, צ'ילי, בזיליקום, בורגול, סלסת מנגו ופניני בלסמי –( 42 שקלים), ומהמחלקה הצמחונית – שני ארנציני – "עוגת" ריזוטו פטריות אפויה, וספרת יוגורט, ארנצ'יני פסטו, עגבניות מיובשות, ומוצרלה קלאסי, חמאת עגבניות, סלט ירוקים וכרובית לימונית – (42 שקלים) ו- אספרגוס בגריל–  צלוי על פולנטה רכה עלי בריק ממולאים במוצרלה ופסטו- ברוטב ארבע גבינות-(45 שקלים).

הדעה שלי- הדג היה חמצמץ וטרי מאד, וחבר מצוין לסלסת המנגו. מבחינת הצמחוני- העדפתי את האספרגוס בעיקר בגלל שהוא בא עם אחת האהבות הוותיקות שלי – פולנטה. האספרגוס עצמו לא איבד את "נגיסותו" אבל גם לא היה סיבי. הארנצ'יני היו חמודים, הזכירו לי קצת פלאפל עדין ונושנשו באצבעות.

שני מנות בשריות הגיעו  הבאות בתור:

פטה כבד עוף – צנצנת של פטה כבד עוף ושוק אווז קונפי, תפוח עץ במילוי אגוזים מסוכרים ופסטו, פסטיה של שוק אווז ופירות מיובשים, רוטב חזרת לבנה, וסלסה של מלפפון חמוץ – (49 שקלים) –מנה עם המון מרכיבים שונים, שיצרו קומפוזיציה מרהיבה. אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת מבין כל מנות הפתיחה- זו היתה זו. השילוב של השומניות של הכבד, ביחד עם המתיקות של הפירות היבשים והחמצמצות של הסלסה יצרו לי מוסיקה בפה.

צלחת שרקוטרי– פרוסות דקות של בשר, ברזאולנה, רוסטביף/עגל, סלט של פסטה ריזו בפסטו, סלט כרוב לבן ומלפפון חמוץ , רוטב טונה, חרדל דיז'ון, ופרוסות לחם מחמצת בגריל –( 45 שקלים לצלחת שיכולה להספיק לשניים) – בשרים קרים שהולכים מצוין עם בירה . אני מתייחסת למנה הזו כאל מנת נשנושים חברתית .

אגב "חברתי" – על השולחנות בחלק החיצוני של המסעדה יש מעין משטח מסתובב שאפשר להניח עליו מנות ולאכול בשיטת ה"שרינג"  בצורה נוחה בלי להטריד אנשים ב"תעביר/ תעבירי".

כמו שכבר הספקתם להבין מתוכן המנות עד כה- המסעדה איננה כשרה ומגישה מנות בשריות וחלביות ביחד, ואף מנות שמכילות גם בשר וגם חלב ביחד. עם זאת אין במסעדה חזיר או פירות ים וכמובן שיש מנות שהן רק בשריות או רק חלביות, ומנות צמחוניות.

אין מסעדה איטלקית ללא פיצה, בטח לא כשיש טאבון שרק דורש שיצאו ממנו בצקים קריספיים ודקים שעליהם אפשר להניח כל טוב. אנחנו קיבלנו ארבעה סוגים:

פיצה פונגי – פטריות חורש מוקפצות, קרם גבינה, ארוגולה ופרמזן- (59 שקלים)

פיצה בנוסח לורן – קרם גבינות, תבשיל כרישה, וחזה אווז מעושן – (59 שקלים)

פיצה סקמורצ'יה– מוצרלה מעושנת, פלפלים קלויים, זיתי קלמטה ותרד מאודה-( 55 שקלים)

ופיצה מרגריטה – עגבניות, בזיליקום ומוצרלה-( 49 שקלים).

הבחירה בינהן היא באמת ענין של טעם, כל אחד והתוספות האהובות עליו. אני הייתי הולכת על המוכרות יותר בענין הזה (שמרנית בענייני פיצה כנראה) ומתמקדת או בזו עם הפטריות או במרגריטה שהיתה כמו שמרגריטה צריכה להיות, בלי השתלטות של יותר מדי רוטב, אבל מספיק כדי להרטיב את הבצק במידה בלי שיהיה "מושי".

עוד בפיצות- לחמעג'ון עוף – עגבניות, עלי רוקט, בצל אדום, צנוניות וטחינה-( 59 שקלים) – יותר לכיוון המזרח התיכון- מנה עשירה מאד, משביעה שני אנשים בכיף (והולכת מצוין עם סלט העגבניות שהוזכר בהתחלה). ארוחה שלמה ישירות מהתנור.

וכל זה היה עוד לפני המנות העיקריות (אמרתי לכם שטעמנו בערך את כל המסעדה?)

סופלקי פרגית  לוהטת עשויה על הגריל עם פפריקה מעושנת על קילשון, יחד עם ירקות שורש צלויים, סלט מלפפון וסלרי ורוטב יוגורט ומחית פיסטוק .( 95 שקלים למנה ענקית) – הזווית היוונית של "סילו". לא יצא לי אף פעם לאכול פרגית עם פיסטוק ואני בהחלט שוקלת לאמץ את הרעיון. פרגית עסיסית והרוטב מגיע בצד כך שאפשר לבחור כמה לשים, בירקות השורש דגמתי את תפוחי האדמה שהגיעו ישר מהגריל. מנה כייפית במיוחד, כשאמור חייבת להתחלק בין כמה אנשים בגלל הגודל.

עוד בבשרים:

מדליוני פילה בקר – עם פטריות, תרד, שעועית ירוקה ,מוקפצים בשמן זית ושום, קרם פטריות ורוטב יין אדום –( 109 שקלים בתפריט) , טורטליני בשר– ציר בקר, שום, טימין, קרם סלרי ואפונת שלג- (59 שקלים) – שתיהן מנות יותר "חורפיות" וכבדות, מי שמזמין אותן, רצוי שבראשונות יתמקד על ירק ולא על פחמימות כי אחרת פשוט מתפוצצים, והמנה המנצחת מבחינתי – קנלוני במילוי בשר עגל – בשמל, פרמז'ן, רוטב עגבניות, ציר בקר וחמאה-(69 שקלים בתפריט). מדובר על שתי יחידות קנלוני שמבחוץ טובלות ברוטב בשמל ומבפנים מכילות בשר מצוין ורך. מנת "אוכל מנחם" בלי להיות כבדה.

הצמחונים שבחבורה לא נשכחו ועבורם (ובעצם עבור כולם) הגיעו שתי מנות:

ריזוטו ירוקים   – ציר אספרגוס, אספרגוסים, אפונת שלג, שעועית ירוקה, חמאה, שום ופרמז'ן –( 59 שקלים) ורביולי דלעת ערמונים  עם גבינת סנט מור, מרווה, קרם חמאה, קוביות דלעת, שעועית ירוקה, עירית, וזילוף מסקרפונה פסטו – (69 שקלים). פה באמת היה קשה להחליט בין השתיים כי כל אחת בלטה בפני עצמה. הריזוטו היה רך במידה ועשיר בטעמים ירוקים , והרביולי היה יותר מתקתק, כמעט כמו סוכריה עדינה .

ואז הגיעו הקינוחים.

כל הקינוחים מספיקים לשני אנשים שרוצים משהו מתוק, וכולן היו מקוריות ויצירתיות. אז מה היה לנו שם?

הקינוח הראשון הוא גאוות המקום- "ה-עוגת גבינה" – אפויה עם בצק קרמל, מוגשת עם תבשיל נקטרינות והל – עוגה שזכתה בפרסים בתחרויות שונות. (מחיר כל הקינוחים 38 שקלים).

חוץ ממנה הגיעו:

עוגת נמסיס שוקולד  – עם שנטי קרמל מלוח, וקרם מסקרפונה . האמת, כמו שלמשה דץ "אין חגיגה בלי עוגה" כך לי ":אין קינוח בלי שוקולד". במקרה הזה היה שם המון שוקולד, אבל הסיבה שזו היתה המנה הנבחרת שלי היתה שעל השוקולד היה הקרמל המלוח, שהוא טעם די מיוחד, ונתן קונטרה כל כך כייפית לשוקולד , שגם כשכבר לא יכלתי יותר מתוק, עדיין חזרתי אל הקרמל הזה.

קנולי מלבי – קנולי בוטנים ממולאים במלבי , קולי פירות יער וגלידת פיסטוק –  מנה איטלקית קלאסית שמשלבת מתיקות פציחה של הקנולי עם חמצמצות דומיננטית של פירות היער.

מוס שוקולד עם הפתעות  – ילדים ימותו על הקינוח הזה שכולל פשוט התפרעות- מוס שוקולד עם המון דברים כייפים כמו סוכריות שוקולד קטנות, והשוס- פופקורן. הכל ביחד, מסיבת פי'גמות מופרעת בתוך הפה.

קינוחי ילדות – שוקולד על מקל, פחזניות עם גלידת וניל ורוטב שוקולד, מרשמלו, מילקי שוקולד, קרמבו , עוגת בסקוויטים ועוד. מה שנחמד במנה הזו שיש מבחר גדול של דברים, והכל כייפי וילדותי אבל בצורה חמודה. אז אם יושבים כמשפחה למשל, כל אחד ימצא את מה שמתאים לגילו ולטעמו (למרות שלדעתי גם המבוגרים ירצו את מה שכבייכול שייך לילדים). אם כבר ילדות ונוסטלגיה- הבחירה שלי על המגש הזה היתה חתיכת עוגת בסקוויט .

טארט בננה  – בננות מקורמלות על גרנולה בר, קרם פטיסייר וגלידת חמאת בוטנים  – למי שאוהב יותר את הכיוון הפירותי. הגלידה מוצלחת מאד, הייתי רוצה אותה בלי קשר לקינוח עצמו.

בזמן ששהינו במסעדה היו שם כמה וכמה שולחנות שחגגו יום הולדת, עם הזיקוקים קומפלט, וכל הגילאים היו שם- מילדים שהכינו מאפים על דלפק הטאבון, דרך מבוגרים שישבו ונהנו ממנות שונות של השף פורטנוי, ועד צעירים שישבו על הבר , שתו משהו, נשנשו ונהנו מאווירת הערב.

ההמלצה שלי- להזמין מקום מראש, כי לפי אורך התור שחיכה בכניסה למקום שיתפנה, הביקוש גדול מאד, ובצדק.