רשימת הפינוקים של שופרסל להשבוע כללה – תערובת לעוגה מהירה , פודינג או ג'לי, ושלושה חטיפי "שוקס" שהם המקבילה של "קליק".
במקרה הזה לא הייתי צריכה לחפש מתכון מיוחד, כי את העוגה הזו אני מכירה עוד מהשנה שעברה, כשהשתמשתי בה ובתערובת כדורי השוקולד כדי להכין כיבוד למסיבת יום ההולדת שלי בסלסה, והכל נחטף במהירות (ולא, סרבתי לגלות לחברי הרקדנים את המתכון לעוגה המיוחדת והאקסטרה עסיסית…).
אז הכנתי את העוגה עם ציפוי שוקולד מריר שהמסתי עם קצת חמאה, וכמובן קישוט סוכריות צבעוניות- קלאסיקה עד הסוף!. הפעם החלטתי לנצל גם את הפודינג ולעשות משהו קצת אחר- וזה מה שהיה שם.
השלב הראשון היה הסינר-
(וכן, אני משוויצה גם עם המניקור המדהים שלי…)
אחר כך היתה ההקצפה, וכאן מגלים למה כותרת הפוסט הזה היא גם "רקוויאם למערבל". מכירים את הסצינות האלה בסרטים שבהם הגיבור נזכר במשהו ואז המסך מקבל צורה של גלים ואנחנו רואים במה הוא נזכר? אז אצלי מדובר בזוג צעיר, לפני הרבה שנים, שכל מה שהיה לנו היה מערבל ידני כזה, שמעייף במיוחד גם מעצם המשקל שלו וגם מזה שהוא רוטט. בקיצור, חיפשנו מערבל עם קערה. אני זוכרת את המוכרת הלא ממש אינטליגנטית מציגה לי בחנות …. מערבל ידני… וכשאני אומרת לה שאני רוצה "מערבל עם קערה" – פשוט ניגשת לכלי הבית, מביאה משם קערת פלסטיק צבעונית ומניחה ליד המערבל הידני…
בקיצור, אחרי שמצאתי את מבוקשי, המערבל הפך לידיד יקר במטבח, כולל כשהילד היה קטן ונתתי לו ללקק את מוטות ההקצפה, ובגלל שהשיניים שלו רק התפתחו והיו עדיין שיני חלב עם רווח בינהם, אחד הברזלים של המוט פשוט השתחל לו ככה באמצע. איך הוצאתי לו את זה? בואו נגיד שזה היה שימוש מקורי לשיטת ה"זבנג וגמרנו". לילד ולשיניים שלום.
ונחזור לימינו אנו- שמתי בקערת המערבל חלב במקום המים (כי תמיד עדיף לי חלב במקום מים) ואת השמן, את האבקה והתחלתי לערבל. שמתי לב לתגובות משונות קצת של מקלות ההקצפה אבל כל זמן שהעבודה נעשתה, הכל היה סבבה.
אחר כך מזגתי את התערובת לתבנית משומנת קלות, כמו שרואים בתמונה העליונה, ואפיתי בדיוק את ארבעים הדקות שכתובות על האריזה. (למטה- העוגה האפויה).
שמתי לב לתופעה משונה (כמו שיש בדף הפייסבוק של "אמהות מבשלות ביחד " ודומיהם) – אמנם לא ראיתי צורה של עובר על העוגה, אבל צורה של הסדק מעונת הדוקטור ה11 של "דוקטור הו" בהחלט מצאתי שם- ראו את התמונה בהשוואה הבאה ותשפטו בעצמכם!
(מצד שמאל תקריב של העוגה שלי, מצד ימין הסדק מתוך הפרקים הראשונים של הדוקטור ה11, שבהערת שוליים היה הרבה פחות טוב מהדוקטור העשירי).
בכל אופן, שמתי את העוגה לקירור בחוץ ואחר כך למקרר והלכתי לאכול צהרים במסעדה יוונית.
כשחזרתי החלטתי לעשות את הציפוי, שמתי בקערת המערבל שמנת מתוקה אחת ואת אבקת הפודינג, והפעלתי. כלומר, היה חיבור לחשמל, שמעתי רעש אבל המוטות לא הסתובבו. כיביתי, הוצאתי את המוטות, חיברתי שוב (שיטת WINDOWS ). נאדה. שוב ניסיתי, בסדר הפוך, אולי אצליח לבלבל אותם ככה. לא עבד. אדלג על אוצר המילים בערבית שבדרך כלל שמור לנהיגה, ואגיע לכך שהמערבל , או ליתר דיוק – גופתו וחלקיו, שכבו בתוך שקית ניילון, מחכים לפח הזבל הגואל, וחיפוש מהיר העלה מקצפה פשוטה (לא חשמלית, כזו שאשכרה צריך להפעיל בה כוח פיזי) בתוך מגירות המטבח שבדרך כלל מארחות אוסף של כלים לא ברורים כמו פורס ביצים, או חותך דקורטיבי לשקר כלשהו. בגלל שהייתי עצבנית זה דווקא עזר וההקצפה היתה יחסית מהירה.
חשוב לציין, אני יודעת שערבוב פודינג עם שמנת מתוקה מדלל לו את המתיקות, כי השמנת עצמה לא מתוקה, אבל העדפתי לא להוסיף סוכר כי אני אוהבת ציפוי פחות מתוק, שנותן את ההשלמה לעוגה עצמה.
מצאתי גם מרית (באותה מגירה- סוף סוף משהו שאני מבינה מה תפקידו בכוח) וציפיתי בצורה אומנותית את העוגה. נשאר קצת מהציפוי שאיכשהו "נעלם" בדרך מהעוגה למדיח. אחר כך בחרתי את ה"שוקס" עם הוופל הממולא בפנים וקישטתי.
והנה הכלה- במצב סגור ובמצב פתוח.
אני חייבת לציין מבחינת המוצרים- הם לא נופלים מהמתחרים המקוריים – פעם הייתי משתמשת בתערובות של פילסבורי לעוגה, פודינג של אוסם, וקליקים , ומבחינתי אין הבדל כך שאם מוצרי הבית של "שופרסל" זולים יותר, זה קל ופשוט לעבור אליהם ולהנות מאותה איכות בפחות כסף. (ואגב, תערובת העוגה מצויינת גם לקפקייקס, כולל בטוסטר של קפקייקס).
וכן, משימת השבת שלי- לשבת על האינטרנט ולחפש מערבל….