על במת התאטרון הלאומי "הבימה" הועלה אתמול המופע "פרס ישראל- המוסיקה, הזוכים, הזכרונות" , בכיכובם של צחי סיטון וטל ברגמן, לכבוד חגיגות שנת השבעים למדינת ישראל.

צחי סיטון, זמר בס בריטון מוביל, חיית במה אמיתית, שמופיע גם בשירי מחזות זמר ולהיטי הוליווד, מצרף אליו את זמרת האופרה (ושחקנית התאטרון) טל ברגמן, ובמשך שעה וחצי השניים סוחפים את הקהל במיטב שירי היוצרים שזכו בפרסי ישראל על יצירות ענק.

כך אנו מתענגים על "פרח הלילך" בביצוע ענוג במיוחד של ברגמן, שמשנה פאזה ועוברת למוד שובבי עם "אני אשתגע", לצד "יש לי יום יום חג" הפותח את המופע בביצוע מלהיב של סיטון שמכניס את כל הקהל לאווירה חגיגית, ואז מצרף אליו לדואט את ברגמן לרומנטיקה של "אהבה בת עשרים".

קטעי קישור קלילים שכוללים סיפורים אישיים, כולל סיפור ההיכרות בין סיטון לברגמן כשהראשון ראה את האחרונה בהופעתה כקוזט ב"עלובי החיים" של "הבימה" והיה פשוט מוכרח להביא אותה להופיע עימו, סיפורי הרקע של השירים והיוצרים, ודיאלוגים משעשעים שמובילים לדואטים כמו "שיר המריבה" מתוך "שלמה המלך ושלמיי הסנדלר".

הקהל איננו רק צופה פאסיבי אלא שותף מלא בהופעה, כשרשות השירה ניתנת לו, וההופעה הופכת לשירה בציבור, או כשסיטון יורד אל הקהל ושר לצופים (ובעיקר לצופות המתמוגגות).

"לו הייתי רוטשילד"  מגיע מעולם מחזות הזמר יחד עם "אח יא רב", ומתכתב עם שירי יהורם גאון, אם בהוד של "הינני כאן" המרטיט ועד לעליצות של "קזבלן" ששואל למי יש עוד כבוד, הרבה רגש ב"בלדה לשוטר"  וחגיגה חורפית בשילוב של "שנינו יחד תחת מטריה אחת" שמצורף ל"שיר אשיר בגשם".

ואיך אפשר לסיים בלי "החגיגה נגמרת"?  (ואז עוד כמה הדרנים….)

צחי סיטון,  בוגר אוניברסיטת ת"א שהתמקצע בלימודי משחק בניו יורק ב Circle In The Square  וב – Manhattan School of Music. בשנים האחרונות, מעבר להופעותיו בתיאטרון הבימה ובתיאטרון הקאמרי ובהיכלי התרבות ברחבי הארץ, השתתף במגוון מחזות זמר. בתקופה האחרונה הופיע בניו יורק במופעי יחיד באולמות המטרופוליטן רום וסטודיו 54 הנודעים, ובחודש מרץ 2018 יופיע בארץ יחד עם כוכבת ברודווי האמריקאית קארי סיינט לואיס במופע "ברודווי ישראל".  טל ברגמן, זמרת אופרה שהחלה לשיר בגיל 12 ומאז לא חדלה, עם רפרטואר הופעות באופרות דוגמת "דון ג'ובני" של מוצרט, ויצירות של רוסיני ומהלר, "הספר מסביליה" ו"סיפורי פיגארו" וכמובן בימים אלה ב"עלובי החיים", כמו גם בקונצרטים בארץ ובחו"ל, הופכים שעה וחצי לממתק כייפי שמצליח להמיס גם את הקשוח שבצופים.

בהחלט מומלץ לעקוב אחרי לוחות ההופעות, לבחור מועד ומיקום מתאימים ולשקוע לעולם המוסיקלי האיכותי של סיטון וברגמן.