ישנם הרגלים של שנים שמקובלים על כולנו, כך למשל בבר מצווה בבית כנסת נזרוק סוכריות, ביום הולדת נכבה נרות על העוגה, ובחתונה, ובכן, ניכנס, נשלשל את הצ'ק, נאכל משהו (ותודה לאל שזה כבר לא "רבע עוף ובורקס"), נרקוד קצת, ונחזור עייפים אך – די משועממים הביתה, כי כל החתונות בסופו של דבר אותו שטאנץ, גם אם היו יונים פורחות במקום זיקוקים או ההפך.
ומה הייתם אומרים אם הייתי מספרת לכם שעכשיו כשמתארגנים לאירוע לא מספיק לקחת מתנה , מפתחות וסלולרי אלא גם רצוי ומומלץ לארוז בגד ים?
ב-1870 משפחת פלוגפלדר הקימה במתחם "שרונה" של הטמפלרים, בית בד מודרני שהופעל בעזרת מכשור מיוחד שהובא מחו"ל, שהיווה מוקד לכל הסביבה לייצר ולרכוש שמן איכותי. לימים נזנח המקום וננעל, עד שב2007 – כמעט 140 שנה אחר כך – שוקם מתחם שרונה, ובתוכו גם בית הבד שחזר לחיים.
קפה ביסטרו "בית הבד" הוקם לפני חמש שנים וממוקם באותו בית בד ישן, מחזיר את העטרה ליושנה באמצעות מוזיאון ומיצג מולטימדיה שמספר את תולדות המקום ושיטת הפקת השמן.
מוטיב השמן הוא בליבו ובנשמתו של בית הקפה, כך שלכל מנה מותאם השמן המחמיא ביותר לטעמיה, וישנו אפילו "בלנד הבית" שמיוצר עבור הקפה באופן בלעדי ונמכר במקום בלבד. הגענו לנסות את ארוחת הבוקר של המקום, שמציע תפריט עשיר, שהוא הרבה יותר מבית קפה וכולל מנות שקשוקה מומלצות, לביבות, אנטיפסטי, כריכים, קישים, טוסטים, סלטים, פיצות, פסטה וכמובן קינוחים שעליהם גאוות המקום בזכות שף הבית דניאל אלוני, בעברו מ"אורנה ואלה" שהוא גם קונדיטור המתעקש על השקעה בפרטים הקטנים ביותר, כולל אפילו עוגיות משובחות ומושקעות במיוחד, טריות וייחודיות.
הראשונים להגיע לשולחן ארוחת הבוקר הם דברי המאפה, שהמילה "טריות" קטנה עליהם, והם כוללים (בארוחה זוגית) – פרוסות לחם כפרי , לחמניות , ג'בטות קטנות עטורות גרעינים, וקפקייקס בטעמי אגוזים (מה שמחזיר אותנו לפרטים המושקעים של השף אלוני).
לצידם מיץ סחוט טבעי (המלצה שלי – תפוזים, שניתן גם לערבב עם גזר).
פלטה ארוכה של ממרחים מונחת בסמוך, בשיטת ה"ריפיל" כך שהמלצרית בודקת מדי פעם מה נגמר ופשוט מביאה תוספות. היו שם טחינה, זיתים, לאבנה (כמובן עם שמן זית משובח), גבינה בולגרית, סלט עגבניות, סלט טונה, וקעריות חמאה וריבה. לצידן הגיעו גם כוסיות מוזלי עשירות שראשן עוטר בפרוסות פרי טריות על מצע גרנולה ויוגורט.
בזמן שנשנשנו מהמאפים הוכנו עבורנו הביצים במגוון גרסאות ותוספות והן הגיעו לשולחן בלווית סלט ירקות עשיר ו… הזכרנו כבר את המילה "טרי" שחוזרת ב"בית הבד" שוב ושוב? אז כן, טרי, חתוך במקום ועשיר.
הארוחה כוללת גם שתיה חמה, והיה מענג לגלות שחוץ מהקפה והתה המסורתיים, והשוקו שבמקומות רבים אחרים דורשים עליו תוספת כסף, גם כשהוא מגיע במקום קפה, ב"בית הבד" יש מבחר רחב של שתיה חמה, כולל גם סיידר וסחלב, שהיה הבחירה שלי. הגיעה כוס ענקית, מהבילה ומעוטרת בשבבי שקדים וקוקוס. עונג חורפי אמיתי.
לאחר ששבענו ניגשנו לראות את המוזיאון והמיצג, שהם חינמיים לסועדים במקום (ומשמשים גם כחלק מהסיורים ההסטוריים שמתקיימים במתחם "שרונה"). המכשור והציוד של בית הבד ניצבים בגאון ונשמרים ביד אוהבת, ובעזרת המיצג ניתן להבין הן את ההסטוריה של המקום וכן איך הופק שמן הזית.
בקומה השניה של בית הקפה ממוקם "סלון האירועים" שבנוי כמו סלון ביתי מפנק, כולל שולחן אבירים גדול, ספות, שולחנות אוכל, ושירותים פרטיים, ומשמש למגוון אירועים, הן אירועים פרטיים כמו ימי הולדת, בריתות, כינוסיים משפחתיים ועוד, והן לאירועי חברה כמו ימי כיף וגיבוש, או ימי עיון (שבהם ניתן להעזר בציוד שיש במקום כמו מקרן, מסך, אינםטרנט ועוד). ניתן להתאים תפריט מיוחד לכל אירוע ולהעשירו במנות כמו מנות דגים וקינוחים מיוחדים, כמובן עם שירות המלצרים של בית הקפה. המקום יכול להכיל עד 55 איש.
ב"סלון האירועים" נערכות גם הרצאות וסדנאות מסוגים שונים עם אפשרות להזמין מנות לבחירה מתפריט הבית שמוגש ישירות לסלון.
המלצה שלי- בימי שמש, שישראל משופעת בהם, שווה לשבת באחד השולחנות החיצוניים, להנות מתפריט עשיר , להביט אל כל הפעילות השוקקת של מתחם "שרונה" ולנשום ישן וחדש ביחד.
המקום ידידותי לבעלי חיים, מציע שפע של מנות לכל העדפה- מנות ילדים, מנות ללא גלוטן, מנות צמחוניות וטבעוניות (כולל אפשרות לחביתת חומוס בארוחת הבוקר), קפה ועוגה או ארוחה מלאה, וכמובן עסקיות משתלמות במיוחד בשעות הצהרים.
"קפה בית הבד"- דוד אלעזר 22 תל אביב (בתוך מתחם "שרונה").
טלפון: 03-6521300
מחיר ארוחה לסועד – בשעות הצהרים בסביבות 60 שקלים, בשעות הערב לארוחה מקיפה יותר- כ100 שקלים לאדם.
גישה לנכים- לקומה התחתונה. (הבנין הוא בנין לשימור ולכן אי אפשר להוסיף מעלית לקומת האירועים).
שעות הפתיחה- בימים א-ד 22:00-08:30 ה, שבת 23:00-08:30 שישי 16:00-08:30
המסעדה איננה כשרה עקב הפעילות בשבת.
אומרים ש"אין כמו יפו בלילות" ואפשר להיות ספציפיים יותר ולומר ש"אין כמו קפה יפו בלילות, וגם בימים". "קפה יפו" הוא הרבה יותר מבית קפה, הוא עולם שלם.
כבר כשנכנסים בפתח, קשה להחליט לאיזה כיוון להביט קודם, מכיוון שהעיטורים והקישוטים במסעדה הם אינסופיים, מתמונות מיוחדות, שלטים ססגוניים, פרחים, מנורות שנדליר, ועוד ועוד.
לא משנה מי יקבל את פניכם כשתיכנסו, זה תמיד יהיה בן משפחה, כיוון שהמסעדה היא משפחתית מאד וכוללת אב ואם ובת וחמות וחתן, וכולם בעסק, חלקם מאחורי הקלעים במטבח (כמו רוני השפית) וחלקם בקבלת האורחים ובלוגיסטיקה.
תפריט המסעדה כשר חלבי וכולל מנות מגוונות כמו מנות איטלקיות של רביולי או פסטות, סלטים, מנות דג, הרבה מנות ירקות מכל הסוגים ובכל דרכי ההכנה, מנות טבעוניות וקינוחים מקוריים, ולצידם תפריט אלכוהול וקוקטיילים שונים.
כשהגענו למסעדה השעה הייתה בדיוק שעת ההתארגנות לערב שכולל גם הופעה, היות ובמסעדה כמעט כל יום יש הופעה אחרת – זמרי קאנטרי, בלוז, מוסיקת עולם ומוסיקה ברזילאית, וערבי סיפורים יווניים עם שמעון פרנס, לצד הופעת קוסמים שמדגימים קסמים הן על השולחנות והן בהופעה מרכזית.
למסעדה שני חללים, האחד מרכזי ובו גם נערכות ההופעות והשני אולם VIP פרטי שמקושט בהתאם לאירוע. יש אפשרות לסגור אותו בדלת הרמטית ולקבל פרטיות אבל בערב הזה חוגגי יום ההולדת שהזמינו אותו היו מעוניינים לצפות בהופעה כך שהדלת היתה פתוחה.
לפתיחה בחרנו שני קוקטילים בהמלצת המלצרית המקסימה אולגה- " מומבסה תות" – קוקטייל בטעם תות , פירות יער וניחוח לימון, ו"אוזו טרופי" בשילוב אוזו, פסיפלורה ואננס. שני הקוקטיילים הכניסו אותנו מיד למצב הרוח הנכון לערב ארוך ושמח במיוחד.
בראשונות נבחרו עבורנו מספר מנות. הראשונה שהגיעה לשולחן היתה "רביולי סלק", מנה של סלק גמדי אפוי במילוי גבינת עיזים, חמוציות ופלפל קלוי בקרמל תפוז, ארוגולה ושקדים. טעמתי בעבר מנות רביולי סלק אולם זו, כמו שאחר כך יסתבר לי גם לגבי מנות אחרות, היתה שונה וייחודית למקום, בטעמיה ובצירוף המרקמים שבה. מנת פתיחה מצויינת.
"סביצה דג ים" שכלל קוביות דג נא, בצל סגול וירוק, פטרוזיליה ואיולי, היה הבא בתור. במקור הוא אמור לכלול גם קמצוץ פלפל שאטה אבל ביקשנו מנות לא חריפות ולכן הוא לא הופיע במנה שטעמנו. הסביצ'ה היה רענן מאד, ניכר היה שאנחנו ביפו והדגים מגיעים הישר מהים אל הצלחת בידי אנשים שמבינים מה הם עושים ומעריכים דג איכותי.
"פריקסה בטטה" היה המנה המסקרנת של היום, בטטה שנאפתה בתנור לבנים, במילוי סלט טונה עם לימון כבוש, איולי שום, פסטו גרגיר וביצה רכה. הרעיון היה מקסים, לקחת מנה שכולם מכירים ואוהבים, לפרק אותה ולהרכיב אותה מחדש על בטטה במקום הבצק המוכר. התוצאה היתה ממכרת.
לחם הבית עם מטבלי פסטו, איולי שום וטחינה סגר את מנות הפתיחה, חם, טרי, פריך ומפתה.
המסעדה החלה מתמלאת, חוגגי יום ההולדת הגיעו וזכו לשיר יום הולדת וברקע התכוננה הזמרת סילביניה, להופעה המרכזית.
המנות העיקריות הגיעו וכללו נתח גדול של פילה סלמון אפוי בציפוי איולי לימון, חרדל ושום, על מצע פירה חלבי בנגיעות טעמי קוקוס, ומנה טבעונית של קציצות עדשים ברוטב תרד וחלב קוקוס על מצע אורז. הדג היה טרי מאד, וישב בנינוחות על מצע הפירה, הקציצות היו מתובלות יותר ומהוות מנה מצויינת לטבעוניים (ביחד עם מנות טבעוניות נוספות שהמסעדה מציעה).
עם הקפה הגיעו הקינוחים, וגם בהם אחד היה טבעוני – קינוח "חלווה קדאיף" שהורכב ממוס חלבה עשיר על מצע קדאיף פריך עם פיסטוקים , סילאן וטחינה גולמית, והשני מנה מסקרנת של "כנאפה תפוזים"- גבינה עטופה בשכבות קדאיף עם סירופ תפוזים ופיסטוקים קצוצים. על הצלחת לצד הכנאפה היו פרוסות תפוזים מקורמלות שהפכו לסוג של ריבה ופיתו לאכול אותן ביחד עם הקדאיף עצמו שהיה פחות מתוק. שני הקינוחים לא היו "אובר" מתוקים ולכן שמשו כסגירה מצוינת לארוחה מושקעת, וכסיפתח לאירוע המוסיקלי שהחל להתנגן ברקע.
סילביניה הופיעה במבחר שירי עולם ושירים ברזילאים והפכה את חלל המסעדה למסיבת ריקודים סוערת.
השמחה היא כמובן לא רק בשעות הערב, ולמי שמגיע למשל בימי שישי בבוקר צפוי בופה ענק של מנות חלביות וטבעוניות כמיטב דמיונו וכישוריו של השף קאמל אבו סינין, שמפתיע כל פעם מחדש.
הביקוש לארוחות במסעדה ולערבי ההופעות הוא רב ומומלץ בחום לשמור מקום מראש.
"קפה יפו"- עולי ציון 11 יפו.
מסעדה חלבית כשרה.
שעות הפתיחה הן מתשע בבוקר ועד אחת עשרה או חצות, תלוי בעונה, בימי שישי מתשע בבוקר עד שעה לפני כניסת השבת, ובמוצאי שבתות בחורף בלבד (כשהשבת יוצאת מוקדם).
יש גישה מצויינת לנכים וחנייה חינמית רבה בסביבה בשעות הערב.
מחיר ארוחה ממוצעת ליחיד כ70 שקלים.
מלבד ההופעות הרגילות, "קפה יפו" מעודד אמנים צעירים ונותן להם במה.
התקופה היא לפני כאלפיים שנה כשרומאי אחד אומר לחברו "שמעת על הלהיט החדש?" והוא התכוון למעיינות חמים , משופעי חומרים מזינים ובריאים לגוף ולנפש, שהופכים כל אדם עירוני עצבני לחתלתול מתפנק.
עונת החורף היא האידאלית למעיינות חמים, מגיעים מהקור שבחוץ, עטופים במעילים, צעיפים וכובעים, מסירים את הכל ונכנסים לחלוק מפנק ומשם למים מהבילים ומרגיעים. אין יותר טוב מזה.
בעצם יש, אפשר להגדיל את החוויה הכוללת. בהרבה. "אקויה". ספא מפנק במרחק שעה מהמרכז, שמגדיל את חוויית החורף למימדים מפנקים במיוחד, והופך יום חורפי ליום פינוקי.
גאיה היא אלת האדמה במיתולוגיה היוונית. ו"גאיה" הוא לא סתם אדמה- "גאיה" הוא גן אירועים בלב שמורת טבע פורחת על גבעות הכורכר של בית עובד, בכניסה לנס ציונה. כבר כשחונים בחנייה רחבת הידיים ניתן להריח את הפריחה המשגעת של הפרחים שמעטרים כל פינה ומלווים את הכניסה למקום.
בין הדשאים הרחבים נטועים עצים עטורי פנסים, ובמרכז החופה הלבנה, רק מחכה לאהבה שתעטוף אותה.
כשמתכננים אירוע, לא פעם חוטפים כאב ראש בחיפוש אחר החוויה המושלמת. בין שפע ההצעות הקיימות בשוק, איך בוחרים משהו טוב- גם למארחים וגם לאורחים?
הרבה פרמטרים משפיעים על אירוע- המיקום צריך להיות נוח ורב חנייה, העיצוב של החלל צריך להיות אלגנטי, האקוסטיקה והסאונד צריכים להיות מעולים, השירות אדיב ומהיר, וכמובן האוכל והאלכוהול צריכים להיות בשפע, איכותיים, טעימים ויצירתיים.
בלב השרון, שוכן המושב הפורח "צור משה" – מרחב של שלווה שמשובץ בפנינים הסטוריות בכל פינה, שמספרות את סיפור החלוצים, יישובי "חומה ומגדל", והקשר החם בין המתיישבים לאדמה. הוזמנתי להכיר את "קופינאס"- ביסטרו איטלקי ים תיכוני ששוכן במבנה יפיפה עם הסטוריה ארוכה- ממאפייה בשנות החמישים, שסיפקה לחמים ושירותי אפייה לכל הסביבה , אחר כך כמחסן מיון לקלמנטינות ולבסוף כבנין נטוש שהפך למסעדה , כולל מרכז תיעוד ושימור סיפור הקמת המושב.
באחד המיקומים המרהיבים בארץ, בתוך קניון ארנה ההרצלייני, מול נוף המרינה על שלל היאכטות והמטיילים הרבים של המקום (והשקיעות המרהיבות), נמצאת מסעדת "ביסטרו 56" הוותיקה ואהובה. כעשר שנים לאחר פתיחתה, הושק האח הקטן, שהוא לא כל כך קטן, הלופט המכונה בחיבה B*56. הלופט משמש לאירועים מכל הסוגים- מאירועי חברות ועד חתונות , בר מצוות ובריתות, כל סיבה טובה למסיבה. מה שנחמד בלופט הוא המודולריות שלו – הוא נחלק לשלושה חלקים באמצעות קירות זזים (ואקוסטיים להפליא- כששהיתי שם לא יכלתי לשמוע את המסעדה מאחור או את האירועים הנוספים שהתקיימו באותו זמן), ויכול לקיים אירועים בכל חלק בנפרד, או באיחוד של כל החלקים (ואז יש מקום ל130 איש בהושבה). במידה והאירוע גדול יותר, כמו חתונה, ניתן לפתוח גם את החלק של המסעדה ולחבר הכל ביחד, ואז יש לנו אולם של מעל 200 איש כולל רחבת ריקודים.
באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
נתחיל בווידוי- שמי שוש ואני סלסוהוליק. מכורה לסלסה ולקצב הלטיני מלידה, עם דרכון שמעיד על האותנטיות. סלסה היא מעבר לסגנון מוסיקלי- היא אהבה, היא תמצית חיים. אין מצב שמישהו, גם לא לטיני, ישמע קצב סלסה ולא יתחיל לזוז. זו מוזיקה שמזיזה אותך מבפנים. אותו דבר כמובן גם למקצבים נוספים לטינים כמו ממבו, רומבה, והלהיט התורן בארץ- הבצ'אטה.
את להקת "אטרף" הכרתי לפני שנים, בפסטיבל סלסה, והקליק היה מיידי- לאוסף האהבות שלי (ג'וני ואסקז, להקת "ואן וואן" וכמובן האלוהים של הסלסה- מארק אנטוני) נוספו חברי הלהקה שהוכיחו שגם בעברית אפשר לעשות מקצבים לטיניים משובחים.
