סוכריית תרנגול, מסטיק עלמה, גלידה בקרטון, מקל סבא מלא סוכריות צבעוניות והסוכריה שההורים הכי שנאו- סוכריית משרוקית. אלה רק חלק מהממתקים הנוסטלגיים שגדלנו עליהם ושנעלמו, אבל הזכרון עדיין חי, עטוף בגעגוע לילדות.
יום העצמאות הוא יום נוסטלגי- מסיפורי שנות ראשית המדינה, ועד לסרטים שמוקרנים שוב ושוב (ושוב ושוב ושוב) כמו "צ'ארלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" וכמובן "אלכס חולה אהבה" שחלק גדול מהקסם שלהם הוא שהעלילה מתרחשת שנים אחורה ומביאה איתה את המראות, הצלילים והזכרונות מפעם.
גלידה היא פינוק היסטורי. שליטים קדומים ציוו שיאספו עבורם שלג בהרים הגבוהים כדי שהטבח המלכותי יערבב עם מיצי פירות ויצור להם את המעדן האהוב עליהם, הכובשים שגילו את הגלידה במקומות אליהם פלשו והוסיפו לה תוספות כמו דבש ומאוחר יותר גם חלב, המצאת מכונות הגלידה והנלווים- גביע הוופל ומקל הגלידה, אין מי שלא אוהב גלידה, מקטן עד גדול.
ארוחת פסטה היא פייבוריטית של כולם, וסוגי הפסטה השונים מככבים בכל המטבחים ועל צלחתם של רעבים בכל הגילאים והטעמים. אבל מה קורה כשמאד מתחשקת מנה בשרית? ל"פסטה ריקו" יש רעיון מצוין- פסטה פרימיום, איכותית וטרייה כמו שרק הם יודעים, ממולאת במילויי בשר- טורטליני ראגו, טורטליני עוף ואניולוטי ראגו. גם למי שלא מכיר את השמות הללו אין בעיה להתאהב בכיסוני הפסטה העוטפים מילוי בשרי.
אז הם שניים- אבנר פלג והאקורדיון. ברחבי נחלאות ונווה צדק (וגם אמריקה הדרומי ומרוקו) הם מטיילים יחד ולוקחים עימם קבוצה סקרנית לגלות סודות בסמטאות, טעמים, צלילים והרבה סיפורים.
אבנר פלג עסק בכלכלה עד שב2018 החליט להגשים את חלומו ולהפוך למדריך טיולים בארץ ובחו"ל ולא סתם מדריך טיולים- מדריך מנגן ומזמר.
פירוש המילה "בובע" הוא "סבתא" ביידיש, אבל המילה מקיפה הרבה יותר מהתרגום המילולי. "בובע" היא זו שיש לה ארון מיוחד במטבח שבו היא שומרת את כלי הפורצלן המשובחים, עם הציורים הפרחוניים העדינים התואמים – ספלים, קנקנים, צלחות בכל הגדלים, הכל תמיד תואם, "בובע" היא זו שיש לה פתגם לכל מצב, "בובע" היא זו שיודעת לרפא כל מחלה בעזרת מרק עוף ובסלון היא תארח עם עוגת תפוחים שהרגע יצאה מהתנור.
(קרדיט לצילום: איתן וכסמן)
את סיפורה של פרח רסלאן הכרנו לראשונה כשכיכבה ב"מאסטר שף" לשם הביאה את לבנון מולדתה. לבנון עיצבה את חייה של פרח כשגדלה בכפר מוקף עצי פרי וגינות ירק, בילתה בטבע והכירה את צמחי התבלין והמאכל, לצד הבישולים האותנטיים של סבתה.
נסיבות החיים הביאו את משפחתה לעזוב את לבנון ולהגיע לישראל, ולפרח לגלות את מה שמשמח אותה ויקר לליבה- המטבח. לאחר "מאסטר שף" נולד " דוכן הכנאפה כעכ – דוכן כנאפה לבנוני המוגש בכעך ייחודי, שהפך ללהיט ולמקום עלייה לרגל של כל מי שהגיע לאזור הצפון.
לירושלים כדאי לנסוע בכל ימות השנה, תמיד יש הפתעות, אווירה בינלאומית והרבה חוויות חדשות.
לקראת חג החנוכה הגענו אל העיר כדי לטעום מעט מאירועי החנוכה המרתקים המציעים משהו לכל גיל ולכל העדפה וטעם.
פתחנו את הבוקר במלון הבוטיק "בת שבע ירושלים" מרשת JACOB. בתקופת הקורונה שופצו מלונות ג'ייקוב בעלות של מעל למאה מליון שקלים (!) וכל אחד מחמשת המלונות של הרשת- בתל אביב, טבריה, נהריה, חדרה וכמובן ירושלים, זכו לאופי ייחודי ברמה הגבוהה ביותר. הקונספט של "בת שבע ירושלים" הוא הקפאת זמן, נוסטלגיה וניתן לחוש זאת כבר בכניסה כשמתרשמים מעיצוב המבואה המעוטרת בפריטי נוסטלגיה רבים שחלקם הפכו לחלקי ריהוט כמו ארגזי "נדוניה" שהפכו לשולחנות, מנורות ייחודיות, עיטורי קירות ועוד.
טחינה היא כוכבת בלתי מעורערת במזרח התיכון (וגם במטבחים רבים אחרים). וכדי לבלוט בשוק הטחינה והטחינה הגולמית צריך איכויות מיוחדות.
טחינה "טורקיז" באריזתה המרהיבה הבליחה ככוכב בשמי הקולינריה הישראלית כשניצחה בטעימות עוורות של נדגמים רבים, שלושה מותגי פרימיום מתחרים, מה שקשה מאד לעשות.
רחוב עולי ציון שופע חיים כמעט בכל שעות היממה, וכשהערב יורד האווירה האורבנית נעשית גועשת ותוססת במיוחד. בלב הרחוב ממוקמת "אלבי"- בר מסעדה יוונית המלביש את הרחוב בצבעי כחול לבן יווניים ומעביר את היושבים במקום היישר לחופים ולקצב הכל כך אהובים על הקהל הישראלי.
טעמי הים התיכון על צלחת, אוזו איכותי בכוס ומוסיקה סוערת באזניים, מסיבה של טעמים וחוויות.
"אלבי" הגיעה לשוק הפשפשים כבר ב2012 בעקבות אהבה גדולה לתרבות ולחיים היווניים. לצלילי בוזוקי המנות בתפריט מתחלפות לפי העונות, בהתאמה לחיך הישראלי, כך שבכל פעם שמגיעים יש הפתעה אחרת.
עבודה, בריאות, פוליטיקה, פקקי תנועה, מצב כלכלי, אלה הם רק חלק מהגורמים שהופכים את החיים שלנו לכאוטיים. אנחנו מתרוצצים ממקום למקום והמוח לא מפסיק לדאוג על מה שהספקנו ולא הספקנו, מה שיש לעשות ומה שאסור לשכוח, מה קורה עכשיו ודאגות עתידיות, והכל יוצר מערבולת שלא מאפשרת לנו למצוא שלווה.
אחת הדרכים העתיקות לאיזון הנפש היא הנגינה בקערות טיבטיות. הקערות נוצרו בידי נוודים טיבטיים לפני אלפי שנים בעבודת יד מסוגי מתכות שונים, כשכל מתכת מביאה איתה את תכונותיה הייחודיות. הקערות הן למעשה כלי נגינה שמהם מופקים צלילים באמצעות הקשה על ידי מוט הקשה, או סיבובו לאורך הדפנות. גודל הקערה משפיע על גובה הצליל ועל התדר שהיא מפיקה.