"אז בא לי נשנוש" – משפט שנשמע בהרבה בתים, בעיקר בשעות הערב ובעיקר מול שפע תוכניות הבישול בטלוויזיה. המשפט הזה נשמע הרבה גם במקומות עבודה אי שם בין הקפה של הבוקר לבין הזמן הארוך מדי שנשאר עד ארוחת צהרים, וכמובן גם כשיושבים על הספסל בגן הציבורי ומתפעלים מיכולתו של הילד לתזז בין חמישה מתקנים תוך עשר דקות.
זה לא שאני לא אוהבת את ראש הדג והרימון בראש השנה בתשרי, אבל זיקוקים, נשיקת חצות וכמובן אלכוהול בהתחלף השנה הלועזית, איכשהו תמיד זוכים אצלי ליותר הערכה ובעיקר שמחה.
ערב השנה האזרחית החדשה הוא הזדמנות מצויינת להתנסות בוודקה איכותית שניתן לשלב במגוון ענק של קוקטיילים.
אחד הסמלים המובהקים והאהובים של ראש השנה המתקרב, הוא הדבש. תפוח נטבל בו ומקבל את הברכה "לשנה מתוקה", שהשנה אנו זקוקים לה במיוחד.
כדי להבטיח שהשנה תהיה מתוקה, דואגים לנו ב"אחוה" בעזרת עוגת דבש במחיר שאין כמוהו, וממרח שומשום עם דבש.
כשמצמידים את האף לחלון קונדיטוריה, הרבה פעמים אפשר לראות את הקונדיטור בוחש, לש, מקפל ושופך את התוכן לתבניות רחבות המוכנסות לתנור לוהט.
רוב האנשים אינם קונדיטורים ולא לכולם יש כישורי אפיה מעולים, בעיקר כשזה מגיע לשמרים, ולכן עוגה מוכנה היא פתרון קל ונוח.
בסלסילת הביכורים של "אסם " לכבוד חג השבועות ישנן שתי הפתעות לחובבי המתוק והמלוח כ אחד.
הראשונה, מצויינת לנשנוש כמו גם לאירוח חגיגי – חבר חדש בסדרת "בייגלה כפיות" – הוא "בייגלה כפיות בסגנון ים תיכוני עם זעתר". הבייגלה מעוצב בצורת כפית המאפשרת טבילה בכל מטבל אהוב כמו גבינות, טחינה, חומוס ומה שמתחשק ואפילו חוסכים לשטוף כלים – גם נוח וגם אקולוגי.
יש דברים שאני לא מבינה- איך מטוסים לא נופלים מהשמיים, איך ספינות ענק לא שוקעות ואיך בעצם נוצר פופקורן מגרעין תמים של תירס.
אבל כמו במקרה של טיסות והפלגות, לא ממש משנה לי איך זה עובד, העיקר שזה עובד (להנאתי).
מתחם התחנה בתל אביב היה לפני זמן רב נקודת תחבורה משמעותית בתולדות ארץ ישראל. למעש תחנת הרכבת היא הראשונה שהוקמה מחוץ למצרים וטורקיה ופעלה מסוף המאה ה19 ועד למלחמת העצמאות. במתחם עומדים מבנים שונים, כשאחד הבולטים בהם הוא מבנה מהתקופה העות'מאנית שבו ממוקמת המסעדה הידועה "רג'ינה".
