ארכיון

פסטיבל סולם יעקב- כי וודסטוק זה כאן.

 

xcxcxcxcxcxc

פסטיבל וודסטוק היה נקודת ציון בהסטוריה של התרבות והמוסיקה האמריקאית. ב1969 התקיים פסטיבל המוסיקה העצום שמשך אליו כחצי מליון משתתפים שמחו נגד הממסד ונודעו בהמשך כ"ילדי הפרחים".

יהודית ומנחם וינוגרד עלו ארצה עשרים שנה אחרי אותו פסטיבל מפורסם וגילו שהם מתגעגעים לשירי העם העתיקים ששמעו בפאבים, ולשירי המחאה של בוב דילן, פיט סיגר וג'ון  באאז.

הם הקימו מועדון למוסיקת פולק בקיבוץ שלהם, קיבוץ מחניים, ומשכו מאזינים ומוסיקאים מכל הגליל וכן אירחו מוסיקאים מהמרכז כמו שי טוכנר, דיוויד ברוזה הצעיר ואהוד נתן.

הביקוש יצר את הפסטיבל, וכך נוצרה המסורת ו"פסטיבל סולם יעקב" עבר נדודים עד למשכן הקבע שלו החל משנת 2004, בקיבוץ נוף גינוסר על שפת הכינרת. בפסטיבל פעילות חוץ ובאולמות ממוזגים, לינה בחדרי המלון ביחד עם מתחמי קמפינג, במות לכל המשפחה, פעילויות לילדים, סדנאות למוסיקה, ריקודים, טאיצ'י, סשנים של מוסיקה בכל פינה וכמובן הופעות על כמה במות במקביל.

הפסטיבל נמשך שלושה ימים, אני הגעתי אליו להתרשמות של יום אחד בלבד, ולא להאמין כמה שיכלתי להספיק ביום הזה.

לאחר טבילה קלה בכנרת, כמתבקש ממזג האוויר החם, התחלתי את הסיור בבמה המרכזית, בהופעתם של "THE ARAVA RIDERS" ששילבו מוסיקת פולק ובלוגראס. לאחר הקצב שיניתי פאזה והגעתי ל"אולם חרמון", אולם ממוזג שהיה מלא מפה לפה במאזינים לזמרת הריאט פרוסט, יוצרת קנדית  ששרה פולק, רוק וג'אז פאנק בליווי גיטרה.

תחנתי הבאה היתה סדנת סלסה באולם הספורט, בהנחיית אורי בנט, שלימד את צעדי הבסיס של סלסה אל.איי. בהומור ובכשרון והפכו כפכפי אצבע לנעלי ריקוד נוצצות.

חזרתי אל הבמה המרכזית להופעת "הבלומרס" – הרכב המוסיקה האירית הטוב בישראל, שגרמו לקהל לקום ולהניף רגליים בריקוד אירי מסורתי, כולל חמת חלילים קומפלט.

עוד באותה במה בהמשך נשארתי להופעה של "JOKERS AND THIEVES"" – להקה המתמחה ברוק קלאסי ופולק, היוצרת גרסאות על להיטים משנות השישים, השבעים והשמונים, מתבלת בהומור ובסיפורים ומעודדת את הקהל להצטרף לשירה.

הפסקה קלה לארוחת צהרים באחד הדוכנים במתחם (מנות בשריות, חלביות, טבעוניות ומתוקות בשפע) וכיוונתי את צעדי לבמת המדשאה בקדמת המתחם.

בדרכי לשם חציתי את הלובי של המלון בו בכל פינה התיישבו נגנים ואילתרו תוך שאורחי הפסטיבל מתקבצים סביבם.

מול במת המדשאה קיבלתי את אמריקה של הסרטים, בסדנת "סקוור דאנס" עם סיריל ו"נפש מאונטן". מעגל ענק של רוקדים מחולקים לזוגות רוקדים את הריקודים המסורתיים של הבוקרים, לצלילי להיטים כמו "הו סוזנה", מניפים ידיים, כורכים מרפקים ויוצרים "גשרים" שמחים. ילדים, זוגות רומנטיים, מבוגרים לבני שיער, חובשי כיפות ומזוקנים, כולם אוחזים ידיים ויוצרים כוריאוגרפיה אחידה ומשמחת.

האנרגיות נמשכו עם "צעירי נאווה תהילה", הרכב שיצר "קבלת שבת" בעזרת טקסטים מן התפילה והמקורות בלחנים ישראליים עם השפעות קאנטרי, פולק, רית'ם אנד בלוז וכלייזמר.

הקהל שעוד לא הספיק לנוח מריקודי ה"סקוורדאנס" קם שוב על רגליו ויצר רכבות ארוכות של רוקדים סביב הבמה.

אלה היו כמובן רק טעימות מהשפע הענק של האמנים  , הסדנאות והפעילויות שהיו בפסטיבל השנה, כולל גם מוסיקה צוענית, אינדי פולק, מוסיקה מסורתית מדרום איטליה, ג'ז ודיקסילנד ריקודי בוליווד, פעילויות תנועה ואומנות לילדים ועוד.

למי שפספס את הפסטיבל יש סיכוי נוסף השנה, בפסטיבל החורף של "סולם יעקב" שנערך לקראת סוף השנה האזרחית, נמשך כיממה בסוף שבוע, וכל הפעילויות והמופעים נערכים במתחמי המלון הסגורים. גם בפסטיבל זה נערכות סדנאות לריקודים איריים ואמריקאים, סשנים מוסיקלים שונים ופעילויות מגוונות למבוגרים וילדים.

פסטיבל "סולם יעקב" – פסטיבלי אביב וחורף

קיבוץ נוף גינוסר

טלפון : 04-6850403

נגישות לנכים: יש

ילדים עד גיל חמש – חינם.

טראק דה לוקס – to make america great again!

 

טראק

בארצות הברית משאיות האוכל מוכרות ואהובות בכל מקום בו הן עוצרות. למעשה הסועדים הרעבים כבר ממתינים במקום שבו המשאית עתידה לעצור כדי לאכול את המנות האהובות עליהם. התפריט המוצע במשאיות כאלה הוא מגוון ויכול להיות אמריקאי קלאסי לצד אסיאתי, לטיני או מקסיקני. המחיר הנוח וההגשה המהירה, מתאימים מאד לאורח החיים התוסס של האמריקאים.

בישראל לעיתים אנו שומעים על יוזמות להבאת סגנון האכילה של משאיות האוכל אבל הבירוקרטיה הישראלית מקשה מאד על היזמים. הדבר הקרוב ביותר שיש לנו כאן, בלב תל אביב, היא "טראק דה לוקס" – מסעדה בסגנון משאית אמריקאית (שהיא רכב אספנות נדיר הממוקם ממש בתוך המסעדה ומעורר תהיות איך הביאו אותו לשם), שבה (ובמטבח שמאחוריה) מכינים מנות אמריקאיות קלאסיות של המבורגרים, תוספות מטוגנות, נקניקיות בעבודת יד, צלעות, וכמובן קינוחים.

למסעדה חלל פנימי וחלל חיצוני, והיא כולה מעוטרת באלמנטים המתכתבים עם המשאית כמו פחיות דלק, קקטוסים ושיבוצי משולשים בצבעים מקסיקניים אופייניים.

אחרי לגימת בירה קרה התפנינו לבדוק את התפריט וגילינו שכאן אין חוכמות, עידן ה"תן לי סלט עלי קייל עם מיץ נבט חיטה" פסח על המקום וטוב שכך, ובמקומו יש בתפריט מנות שלא מתנצלות על סוכר, שומן וכל מה שכל כך טעים בפה, בלב ובנשמה.

הקשבנו להמלצות המקום ובחרנו במנות עיקריות של "טריילר טראש בורגר" – המבורגר הכולל קציצת בקר במשקל 180 גרם, שנושאת עליה בגאון בייקון של חזיר או טלה, גבינת צ'דר, ירקות ורוטב טראש. כששאלנו מהו בעצם "רוטב טראש" הסתבר שהוא אחד מתוך שפע של רטבים מיוחדים שהומצאו במקום וייחודיים לו. במקום יש גם מעשנה המפיקה את מנות הבשר המשובחות.

לצד ההמבורגר בחרנו גם במנה של צלעות חזיר (יש אפשרות גם לבקר), שהוגשה עם צ'יפס ושלושה רטבים.

אוכל רחוב, בעיקר כשמדובר בהמבורגרים וצלעות, הוא אוכל חושני שנאכל בידיים בלי לעשות חשבון למראה הפנים או האצבעות. מותר ואף מומלץ ללקק את האצבעות כדי לא להפסיד את הטעמים עד תום. השף של "טראק דה לוקס" יודע להתאים את התוספות והרטבים כך שהתוצאה היתה המבורגר עסיסי שבשרו האיכותי הורגש בכל נגיסה, וצלעות שנתנו כבוד לטעמי הבשר והיו עטופות במעטה קריספי מבחוץ ובשר נימוח בין הצלעות.

לצד המנות הוגשו סלט קולסלואו מסורתי, כדי שבכל זאת נוכל להגיד ש"אכלנו ירקות בשביל הבריאות" ומנת "מק אנד צ'יז" שבהמלצת המקום נבחרה בגירסה המצופה בפירורי בייקון. למרות שהעיקר היו הצלעות, הפסטה בהחלט נתנה פייט ושילבה את רכות הגבינה עם הקרנצ'יות של הבייקון.

בעוד השולחנות לצידנו מתמלאים בחובבי אמריקה (ולצערי לא היה כבר מקום בבטן לטעום עוד מנת דגל של "וופל אנד צ'יקן" ברוטב חמאת צ'יפוטלה ודבש) הגענו לקינוחים.

בתפריט של היום היו שני סוגי קינוחים. האחד "נמסיס" – עוגת שוקולד נטולת גלוטן ועשירה בשוקולד, ברוטב קרמל מלוח, והשני "קראק פאי" שההסבר שלה היה שזו "עוגה עם המון חמאה שכל מי שטועם טוען שהיא ממכרת כמו קראק".

לשולחן הגיעו שתי פרוסות עוגה נדיבות, וחיסלנו את שתיהן תוך התלבטות מי מהן טעימה יותר. לא הגענו להסכמה. עוגת השוקולד היתה עשירה ומושחתת ואוזנה על ידי המליחות של הקרמל, וה"קראק פאי" הוא יציאה גאונית שאסור להחמיץ.

החלטנו לא להחליט.

"טראק דה לוקס" – רחוב בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" על הכיכר).

טלפון: 03-6296363

שעות הפתיחה: 12.00 – 23.30, שבעה ימים בשבוע.

גישה לנכים: יש

מנות ילדים: יש

עסקיות: בימי החול מ12.00 – 17.00 הנחה של 30% על כל התפריט

המסעדה איננה כשרה.

הרשי- נשיקה של סופגניה

 

הרשי1

אין ישראלי שמבקר בחוף המזרחי של ארצות הברית ולא קופץ לביקור בעיירה "הרשי" ובמפעל השוקולד. העיירה שנוסדה סביב המפעל כוללת בית ספר יוקרתי ליתומים שנוסד על ידי מייסדי מפעל "הרשי"– מילטון הרשי ואשתו קתרין,  וגם מגורים וכל מה שצריך לעובדי המפעל.

מפעל "הרשי" קיים כבר יותר ממאה שנים והביא לעולם את ה"נשיקות" המפורסמו, חטיפי "ריסז" הפופולאריים , חטיפי m&m שהומצאו במיוחד בשביל חיילים כדי שיוכלו להנות משוקולד שלא נמס בכיסים ועוד.

להמשיך לקרוא

קורני- כחול, לבן, אדום.

הסופרבול, דונלד טרמפ, שדרות פנסילבניה 1600, , מייקל ג'קסון, פסל החירות,  הדוד סם, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, התפוח הגדול, הוליווד, –  אלה חלק מהאסוציאציות שעולות לנו בראש כשאנחנו חושבים "אמריקה". ואם חושבים על טעמים אמריקאים- זה ההודו שאוכלים בחג ההודיה עם רוטב הקרנברי, זה ה"על האש" של יום העצמאות, זה פאי התפוחים  וליקר הביצים, ההמבורגר והנקניקיה, וכמובן השלישיה המנצחת- חמאת בוטנים  שמככבת בכריכים של כל הילדים (ושל אלוויס פרסלי כשהיה חי), בראוניז שילדים היו מפלחים מהמטבח בפרוורים, ועוגת גבינה שקיבלה גרסאות רבות כולל "הניו יורקית" , כשיש אפילו רשת מסעדות אמריקאית שכל התמחותן היא עוגות גבינה שונות (זוכרים את "פני" מ"המפץ הגדול"?).

להמשיך לקרוא