אתר "פרוגי" זוכה לפופולאריות עצומה בקרב נוער, ויש לו כ350,000 גולשים ייחודיים, וכשני מליון דפים שנצפים מדי חודש. לב האתר הם הצעירים- האתר  נכתב על ידי צעירים, מנוהל על ידי צעירים, ונקרא על ידי צעירים (ולא רק…) כשכל תוכנו עוסק בעולמם של הצעירים.

להמשיך לקרוא ←

רשימת קניות לסופרמרקט היא "מאסט" בעידן שבו כבר לא סומכים על הזיכרון, כי לחזור הביתה עם שש חבילות פסטה ולגלות שיש לנו עוד עשר בבית, ומצד שני לא הבאנו את החלב שנגמר, זה ממש לא כיף.

אז כולנו רושמים על פתקים או מעבירים בקשות בווטסאפ, ובסוף תמיד משהו מתפספס, שלא לדבר על קניות לא מבוקרות ויקרות כשהולכים על "נראה מה יש על המדף". ישנן אפליקציות שונות שמסייעות לנו ברשימות, וכשצריך לבחור אחת שתעזור לנו לעשות את הקניות ביעילות, צריך לבדוק מה הערכים המוספים שאנו מקבלים מעבר לניהול רשימת קניות.

וכך הכרתי את "שטראוס +"  – האפליקציה החדשה לאייפון ואנדרוייד  ובקרוב גם באתר. ההתקנה מהירה ופשוטה, ההתמצאות עוד יותר פשוטה, ומה יש שם? חווית קניה מקיפה.

להמשיך לקרוא ←

לפעמים אחד ועוד אחד הם הרבה יותר משתיים. מתי זה קורה? למשל כשלוקחים את המנה האהובה על כולם – פיצה, ומשלבים עם התכונה הכי חשובה לאנשים –נוחות, ואם אפשר להכניס טלפון סלולרי לעסק, הכי טוב והכי מהיר.

להמשיך לקרוא ←

מכירים את הדילמה של חובבי הקרמבו, מאיזה צד לאכול אותו? הסיבה היא בדרך כלל כי יש המון אנשים שלא אוהבים את הביסקוויט, ואז הם מתלבטים אם לאכול קודם את הבסקוויט ו"לגמור עם זה" או להשאיר אותו לסוף וקודם להנות מהקרמבו. יש כאלה שבכלל פשוט זורקים את הבסקוויט.

אז ככה זה גם עם פיצות. בקצה של פיצה, או בעצם בקוטר הרחב שלה, ישנו הקצה, והוא בדרך כלל יבש, עבה יותר ופריך יותר. יש אנשים שאוהבים, יש הרבה אנשים שלא אוהבים. הפתרון שלי נחלק לשני חלקים – או שאני רעבה (בתחילת הפיצה) ואז אני אוכל גם את הקשה, אבל הייתי מוותרת עליו, או שאני כבר באמצע הפיצה, הרעב הראשוני כבר נרגע, ועכשיו נהנים מהטעמים, ואז אני פשוט אשאיר את החלק הקשה בצד.

הבעיה היא שבגלל שהחלק הקשה הוא גם החלק הגדול יותר בכל פרוסה, כי הוא בהיקף של הפיצה (כן, למדתי משהו בשיעורי הנדסה…) אז יוצא שמי שלא אוכל את החלק הקשה, בעצם מפסיד משהו כמו עשרים אחוזים מהפיצה ( שלוש יחידות מתמטיקה, לא הולך ברגל!!).

ל"דומינו'ס" היה רעיון מבריק – בואו נוותר על החלק הבעייתי, ובמקומו נקבל אקטסרה של רוטב, גבינה ותוספת!. בצורה כזו נשארים בסוף עם טעם של הדברים הכייפים ולווא דווקא של בצק יבשושי..

אז הם לקחו את הפיצה האיכותית שלהם , הורידו לה את השוליים, כיסו את כל השטח, כולל כל הקצוות באקסטרה רוטב עגבניות ומאה אחוזי גבינת מוצרלה והופ – יצאה לנו פיצה דקה עם המון טעם לכל האורך והרוחב. ככה גם טעים יותר, גם שבעים יותר.

כמובן שבמקביל ישנן הפיצות הרגילות, עם החלק ה"קשה" למי שאוהב, ככה שכולם מרוצים.

לכבוד ההשקה, נמכרת הפיצה "ללא הקשה" (בצירוף פרסומת מדליקה של מאור כהן), בדיל מיוחד עד סוף ספטמבר, של פיצה במחיר 49.9 שקלים בלבד בקניה של שתי פיצות משפחתיות, ומקבלים גם תוספת אחת חינם.

אני תמיד אוהבת להזמין באתר כי הוא לא רק קל לתפעול אלא מציע את כל האפשרויות בצורה מסודרת. ראשית יש את כל הדילים המיוחדים, אחר כך אפשר להרכיב את פיצת החלומות בדיוק לפי הטעם האישי, אחר כך אפשר להוסיף כל מני פינוקים מהצד כמו שתיה, לחם שום, קינוחים ועוד, ובסוף מקבלים שעון שמראה בדיוק כמה זמן עד שהפיצה בדלת, ובמקביל גם מיסרון בטלפון, כך שאי אפשר לפספס ולא נשארים במתח (כי אישית, הזמן הכי ארוך בעולם עבורי זה הזמן שבין ההחלטה לאכול פיצה לארוחת ערב, ועד שהיא בדלת, אני מספיקה לגווע מרעב!!).

האתר של דומינו'ס – http://www.dominos.co.il/  (ויש המון הנחות מיוחדות באפליקציה ובאתר!!)

נ.ב. מצוין גם לילדים שבדרך כלל לא אוהבים "קשה" !!!

כולנו רוצים שהילדים שלנו יצאו הכי מוצלחים שאפשר, ומעוניינים להשקיע בהם כמה שיותר. מצד שני, כולנו אנשים עסוקים, והכי קל להושיט לילד את הטלפון החכם ולהגיד לו "שחק" ולהתפלא שהוא מואס בפיצוצי ממתקים ועושה על חשבוננו קניות באי ביי…

כשהבן שלי היה קטן, וזה היה לפני המון שנים, רציתי שיגיע לבית הספר עם רמת מוכנות כלשהי, בעיקר כשידעתי שבכיתה יש עוד שלושים ומשהו ילדים, ותשומת לב אישית היא בעייתית. היות ובאותה תקופה עתיקה (הי, שנות התשעים של המאה שעברה) מחשבים היו דבר מוגבל (מקסימום איזה סוג של פנטיום עם "דוס" בצבעי ירוק לבן), המחשב באמת שלא היה אופציה, והסתפקנו בשידורים מוקלטים של "בלי סודות" ובחוברות עבודה תואמות.

עכשיו, עשרים שנה אחרי, המבחר כבר גדול בהרבה ומקיף בהרבה, ולילדים בגילאי 3 עד 7 יש אפשרויות רבות ללמוד בדרך מהנה. גיליתי את המשחק " הסוד של מיה" של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) וכל כך הצטערתי שזה לא היה בזמן של הבן שלי.

האתר מלווה את בן השלוש עד השבע בכל התחומים שבהם ייתקל בשנים הבאות – מוסיקה, חשבון, אנגלית, תורה וכדומה, בדרך של "ללכת עם ולהרגיש בלי" – ללמוד בלי להרגיש, הכל תוך משחק וחוויה.

ניסיתי להכנס לנעליים של ילד ושוטטתי באתר . הדבר הראשון שנתקלתי בו היה האקטואליה- באתר יש חלקים שמשתנים בהתאם לתקופה, כך שאני נכנסתי לבאנר של "יום העצמאות" וגיליתי למשל חידון על ישראל (מה שם ההמנון? איך קוראים לצבא ?) . הפרסים על תשובות נכונות הם בלונים ומי שעונה נכון על החידון מתוגמל במופע זיקוקים מרהיב. (בכלל, הגרפיקה כל כך מתוקה, צבעונית וכייפית…).

אחר כך הלכתי למשחק בסגנון "סיימון" שבו יש ארבעה לחצנים צבעוניים, כל אחד מיוצג על ידי בעל חיים שונה עם קול שונה, וצריך להקשיב לצליל ובמקביל לראות מה נדלק ואז ללחוץ על אותו סדר. ישנן כמה רמות למשחק .

ב"זמן אנגלית" הלבשתי חלקי גוף על בננה, בסגנון של "מיסטר פוטטו"- כשאפשר לבחור בחירה חופשית או לציית להוראות, ותוך כדי כך ללמוד את חלקי הגוף השונים וגם כאן הגרפיקה חמודה לאללה, ומי שלא ראה בננה עם רעמת שיער בלונדיני שופע, לא ראה בננה מדליקה מימיו.

בחלק של התורה התבקשתי לשדך זוגות של חיות בתיבה של נוח , ובאי האותיות למדתי על האות א', איך מציירים אותה ואיפה מוצאים אותה במילים. אני רוצה להדגיש שיש תגמול על כל הצלחה- אנימציות או קולות שמעודדים המשך העבודה. (וחביבה עלי במיוחד מכונת הגלידה שמוציאה גלידות בהתאם ליכולת הילד לחבר שתי מילים מתחרזות).

מה שנחמד הוא שלא חייבים לשבת עם הילד, יש המון אפשרויות, בכל מקום שהוא ילחץ הוא יקבל פעילות כלשהי (כולל גם דפי צביעה להדפסה למשל) , והצבעים והקולות נעימים.

להורים יש בונוסים – כולל טבלה שמאפשרת מעקב אחרי הילד הפרטי – כמה זמן היה באתר, איפה שיחק ומה היכולות שלו באנגלית, חשבון וכדומה.

האתר פותח בראשות עפרה רזאל בשיתוף מומחים ופסיכולוגים, ואני יודעת שאם הבן שלי יחליט להקים בית מתישהו, ולהביא ילדים, זו בהחלט תהיה המתנה שלי אליו, לילדיו –נכדיי.

אפשר להתרשם מפעילויות לדוגמא באתר.