פחמימות הן דבר טריקי- מצד אחד הן מרכיבות את כל האוכל המנחם שלנו, המושחת, והדקדנטי, ומצד שני הן לא ממש בריאות לנו וצריכה גבוהה שלהן מביאה להשמנה ובעיות בריאות לא פשוטות.
השאלה מתחדדת יותר כשמדובר באנשים סוכרתיים או טרום סוכרתיים, כמו גם בספורטאים, בעלי התזונה היחודית כמו קטו וכל מי שיש לו מודעות על מה עודף פחמימות יכול לגרום לגוף שלנו.
אני מודה, אני ודחיית סיפוקים קצת פחות מתחברים- אם בא לי משהו עכשיו, אז בא לי עכשיו ולא אחר כך, מאוחר יותר, כש.. וכל השאר. אז מילא כשמתחשק לי מתוק באמצע הלילה ואין בבית ואני מוצאת את עצמי בשתיים בלילה אופה "עוגת מיקרוגל" (ואל תשאלו איך אני יודעת) אבל מה עושים עם הקרייבינג לפרי הכל כך אהוב- האבוקדו?
כמו כל דבר ממש טעים- פחמימות משמחות מאד אבל לא הדבר הכי בריא או הכי מסייע לשמור על הגיזרה. מה עושים כשבכל זאת יש חשק למשל ללחם, שהוא האסוציאציה המיידית לפחמימות?
לעזרתינו מגיעים "ביכורים מזון ומאפה" ומביאים לנו לחמניות פשתן. הלחמניות עשויות מזרעי פשתן זהובים היישר מקנדה, ויש להן רשימה ארוכה של יתרונות – הן דלות בפחמימות, עד כדי כך שהן מתאימות גם לתזונת סוכרתיים, לצד מי ששומר על המשקל ומי שתזונתו דלה בפחמימות – למעשה בלחמניה יש כ1.5 גרם פחמימה בלבד, פשוט מושלם. הלחמניות עניות בפחמימות אבל עשירות באומגה 3, חלבון וסיבים תזונתיים, לצד טעם משובח.
זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
חטיפי "פיטנס" אהובים מאד בארץ בשל שילוב הטעמים , השובע והבריאות.
אבל מה עושים כשמתחשק משהו קצת אחר?
נסטלה משיקה את "קרקר פיטנס" – קרקר מחיטה מלאה, וקרקר בטעם דבש, ארוזים בתשע אריזות אישיות בכל חבילה, כך שהטריות והפריכות הכה חשובות נשמרת.
אם יש מוצר מזון אחד שיש עליו קונסנזוס שהוא משמעות המילה "אוכל", זהו הלחם. כבר מימי קדם הלחם היה הבסיס למזון של בני האדם, בגרסאות רבות ושונות, ובתוספות אין סוף.
יש ברכות על הלחם, יש מנהגים הקשורים בלחם, יש אמונות העוסקות בלחם, פתגמים ועוד, מ"לחם! עבודה!" ועד "אם אין לחם אין תורה" ועוד.
בעבר יכולנו לבחור בערך בין שני סוגי לחמים- הלבן והשחור, שנפרסו במכולת לבקשתנו (ואם לא היה כסף, קנינו חצי לחם). אחר כך התחילו להגיע סוגי לחם שונים מסוגי קמחים שונים ובטעמים מגוונים.
כבר עברו איזה שבועיים מהבליסה הגדולה של פסח, הגיע הזמן לבליסה הלא פחות גדולה של יום העצמאות. מיציאת מצריים ועד ל"פיקניק בצומת מסובים" כמו ששר פעם יאיר ניצני ב"שיר המנגל" המיתולוגי, השולחנות נפתחים, השמיכות נפרשות ועושר רב של מנות מונח להנאת כל החוגגים.
בין אם אתם קרניבורים שמניחים פרה על המנגל, ובין אם אתם טבעוניים או צמחוניים, מנת סלט מרעננת היא חובה לרענון הטעמים והיכולת הקולינרית.
נכון שאי אפשר לוותר על החומוס-צ'יפס-סלט המסורתיים, כשהסלט הוא בדרך כלל עגבניה, מלפפון ובצל קצוצים דק, אבל למה לא להרחיב את היריעה ולהנות מסלטים נוספים מגוונים, בריאים וטעימים?
"לחמית" של "אסם" תמיד היתה מותג אהוב בזכות שני דברים- הפריכות המתפצחת, והעובדה שהיא תמיד זמינה. אין דבר מבאס יותר מאשר למצוא במקרר שלל ממרחים אבל לחם אין, ומה עושים איתם עכשיו? הפתרון, לגשת למזווה, להוציא חבילה של "לחמית" ולמרוח עליה מכל טוב.
כדי שלא ישעמם, ה"לחמית" מגיעים בשלל טעמים ותוספות והפעם- "לחמית זיתים" שעשירה בדגנים מלאים וזיתים בשני צבעים, ו"לחמית עשבי תיבול" שכוללת סל של מיטב הגינה- בזיליקום, רוזמרין, אורגנו וטימין, ביחד עם חיטה מלאה.
מותג "פיטנס" מוכר בזכות האוריינטציה הבריאותית שלו מצד אחד , תוך שמירה על טעמים ומרקמים מצד שני. עכשיו טעמנו את הניצן הראשון מתחום תחליפי הלחם של "פיטנס" – פריכיות משני סוגים- פריכיות שלושה דגנים, ופריכיות שלושה דגנים וקינואה, שניהם מבית "נסטלה".
בכל פריכית יש דגנים מלאים והיא כוללת 15 קלוריות בלבד לכל יחידה.
אוקי, אז מה אלה החבילות שצצו לי בפריזר ומה הקשר שלהם ללחם? אז ככה- מדובר בלחמים שמורכבים ממיטב הטבע- קינואה, כוסמת ירוקה, דוחן, בטטה , גזר, דלעת, בננה, סלק, תפוח עץ, קטניות שונות, תמר מג'הול, תאנים, מלח הימליה וורוד ומים מטוהרים. וממה הם לא מורכבים? אין בעם גלוטן, אין מוצרים מן החי, אין שמרים, אין חומרים משמרים , אין תוספת שמנים ושומנים, ואין הנדסה גנטית. וואו, איזו רשימה. ה"מרכיבים" האחרונים בלחמי "מונבטים" הם האורגניות המוחלטת וכשרות המהדרין.
