בדרך כלל כשחושבים על "נשנוש בריא" איכשהו הטעם הוא מתוק- גם אם מדובר בממתיק דל קלוריות.
ומה קורה כשמתחשק משהו מלוח? אותו קראנץ' שבא עם התנועה של השקית והפה, רצוי בלווית העונה החדשה של "הכתר"?
ארכיון
"מלח ים אטלנטי מתובל" – "נפטון" בטעמים חדשים.
בתוך ים התבלינים ישנו המלך- המלח. הבסיס כמעט לכל מנה, כולל מנות מתוקות שתמיד כוללות קמצוץ מלח כדי להדגיש טעמים.
אסם- עדינות ובריאות!
בשנים האחרונות עלתה המודעות להפחתת סוכר ומלח במזון שאנו צורכים. מצד אחד אנו לא רוצים לוותר על הנוחות והכיף שיש במוצרים ומצד שני אנו מעוניינים לשמור על גוף בריא. האתגר של יצרניות המזון הוא כיצד לשלב הפחתה בסוכר ומלח, יחד עם שמירה על הטעם והאיכות של מוצרים אהובים.
ב"אסם" הרימו את הכפפה וייצרו סידרה שלמה של מוצרים מופחתי סוכר ומלח, שנמכרים לצד המוצרים הוותיקים כך שכל אחד יכול לבחור מוצר לפי טעמו והעדפותיו.
המוציא מלח מן ההימלאיה.
קחו את המנה הנחשבת ביותר בעולם, כזו של שף עטור כוכבי מישלן, והוציאו ממנה את המלח. מיד תרגישו כיצד הטעם כבר לא מעניין, האיזון לא תופס והמנה כבר לא טעימה. מלח, כמה ששמים אותו בכמות קטנה, כך הוא משפיע על הטעמים, ולא רק כממליח, אלא גם כמשפר טעמים (כך למשל בשוקולד הוא מהווה ניגוד למתיקות, ואם תשימו אותו על פרי כמו אננס תופתעו לגלות שהמלח רק עושה אותו מתוק יותר מכיוון שהוא מנטרל את המרירות של הפרי).
היום "מלח" הוא כמובן לא רק "מלח" אלא תבלין לכל דבר, בעל מגוון אפשרויות וניואנסים שיכולים להוריד או להרים מנה, בהתאם לשימוש נכון (או לא נכון).
החיים המתוקים ב"דיוויד ים המלח".
פיסקת פתיחה- יש הרבה "דיוויד" בעולם, אני מאוהבת בשניים – דיוויד האסלהוף ודיוויד טננט. למה? כי זה הטעם שלי. אבל השבוע הוספתי לי אהוב שלישי- דיוויד ים המלח – ריזורט וספא. נכון, זה לא בן אדם שאפשר לבקש להצטלם איתו סלפי, אבל השהות בו היתה הרבה יותר כייפית מאשר כל תמונה סלולרית בפייסבוק.
ים המלח, אחד מתופעות הטבע הנדירות, פנינה של טבע שמענגת את כל החושים- הנוף היפיפיה הוא תענוג לעיניים, האוויר הצח והייחודי מרחיב את הנשימה, השקט המדברי, הטעמים והתחושות. יש מספר מלונות לא מבוטל בעין בוקק, אבל "דיוויד " יש רק אחד- בגדול. כמה גדול? "דיוויד" הוא הגדול והמפואר ביותר באזור, על 606 החדרים שלו, בדרגות שונות, והשטחים הגדולים שלו בכל קטגוריה.
הוזמנתי לעשרים וארבע שעות סוערות בים הרגוע הזה, ותאמינו לי, יש כל כך הרבה מה לעשות בים המלח בכלל וב"דיוויד" בפרט, שלא נותרה דקה פנויה.
שופרסל – הגירסה המלוחה.
הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.
המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).
אז מה ההתנסות שלי?
הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.
חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.
אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.
בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).
חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.
שופרסל – חג עצמאות שמח!!
חבילת הפינוקים של יום העצמאות של "שופרסל" כללה המון דברים טובים לפיקניק בחיק הטבע (גם אם זה אי תנועה ליד הבית).
למעשה, חוץ מהבשר, היה שם הכל.
אז הנה השימוש שאנחנו עשינו בחמשת המוצרים –
פחמים דרום אמריקאים 2 ק"ג, יחד עם מדליק פחמים אקולוגי (32 יחידות) הפכו לדלק שצלה לנו את הקבבים הכי כייפים בעולם (כבש). האמת, אין לי מושג איך מכינים אותם, קניתי אותם כבר מוכנים, רק לזרוק על האש. מה שכן, אני יכולה להישבע ש"אני בעצמי צליתי אותם". הם הצטרפו לסלט ירוק גדול עם המון עלים (כי סלט בלי כוסברה, נענע וכמובן פטרוזיליה איננו סלט, וכמו שכבר ציינתי בהזדמנויות רבות – לא צריך לקצוץ דק, זה מעצבן, עדיף לקרוע איכשהו ולקרוא לזה "מנה בסגנון כפרי").
בתמונה למעלה – חומרי הבעירה, בתמונה למטה- מה יצא
אחרי הבשרים (ותמיד נשאר, מי אמר לכם להתמלא מהפיתות?)- החלק המתוק.
מרשמלו על השיפוד זה נדוש. הלכתי על הכיוון האמריקאי ועשיתי "סמורס" – אותה המצאה לא ברורה (האם קבוצות "סקאוטס" המציאו את זה?) – על שני "פתי בר" הנחתי קוביית שוקולד ועליה מרשמלו שניצלה עד רמת "מדיום וול" לפחות (אבל לזכור לכבות את הלהבה שאוחזת בזה) ומעכתי את הכל ביחד. המרשמלו החם המיס קצת את השוקולד והכל הפך לסנדוויץ שחיתותי.
כדי לאזן את המתיקות נמזגה כוס קפה טורקי שהיה המרכיב הרביעי בחבילה. (המרשמלו היו השלישי).
בתמונה למעלה – המצרכים, בתמונה למטה- מה יצא..
בסוף נשארו הנשנושים, החלק הזה שבו רק רוצים את התנועה שמכניסה משהו מלוח וקטן לפה. צירפתי את גרעיני החמניה (קליית עפולה) שהיתה המרכיב האחרון בחבילת הפינוק עצמאות של "שופרסל" לכמה חטיפים אחרים, והנוער והמבוגרים נהנו מאד. (והופתעו מהטריות שנשמרה באריזה). טיפ שלי – הנחנו את הגרעינים ליד משהו חם (לא רותח אבל חם) ואז היה להם טעם טרי במיוחד.
בין לבין כולם עשו מה שבדרך כלל עושים באירועים כאלה –צילמו את כל מה שהיה ואת עצמם והעלו לפייסבוק…
חג עצמאות שמח!!
"מעדני יחיעם" ו"אחוה" – עכשיו עוד (יותר) בריאות – וצ'ילי WOK לתוספת טעם!
סנדוויץ' תמיד היה ארוחה מהירה, טעימה ומשביעה, עם המון אופציות. אחת האופציות היותר משביעות היא סנדוויץ' בשרי, עם נקניק או פסטרמה על לחם טרי.
הבעיה היא שהבשרים הללו בדרך כלל מאד שמנים ומשמינים , וכריך בלי לפחות שתיים שלוש פרוסות הוא לא ממש כריך.
"מעדני יחיעם" זכו השנה ב"מוצר השנה פרס החדשנות 2014 בקטגוריית פסטרמות ונקניקים" עם נקניקי הפסטרמה 100% חומרים טבעיים. בנוסף לכך, "פסטרמה הודו" ו"פסטרמה של פעם" (שניהם מסידרת "100% חומרים טבעיים") זכו כ"מוצרי השנה". והסיבה לכך בהחלט מוצדקת-
סידרת ה"100% חומרים טבעיים" (שכוללת גם שני סוגי נקניקיות – נקניקיות עוף ונקניקיות עוף ביס) כוללת אך ורק חומרים טבעיים – והם דלי שומן – רק 2%, ללא חומרים משמרים, ללא תוספת מונוסודיום גלוטומט, ללא פוספטים וללא גלוטן (כך שהם יכולים להוות ארוחה מצוינת למי שנמנע מגלוטן, היות והם הולכים נהדר גם עם לחם נטול גלוטן כמובן). כל זה אין במוצר. מה יש? יש עושר של חלבון, תמציות טבעיות ובעיקר- וזה מהתנסות אישית – טעם כמו של פעם, שמפצה על שומניות נמוכה שהיא בדרך כלל קריטריון לטעם טוב.
הסנדוויץ' המושלם בשבילי – לחם לבן טרי (או לחם דגנים מלא עם המון דברים טובים בפנים), שכבה דקה של מיונז קל (כי בכל זאת אי אפשר לוותר על הטעם הזה), שתיים או שלוש פרוסות פסטרמה עסיסית וטובה (ובלי נקיפות מצפון!) וכמובן מלפפון חמוץ, בכבישה ביתית, כזה עם המון שום.
לתת ביס, לא להתייחס אם זה נמרח על הלחיים, וליהנות מכל רגע.
המוצר כשר ונמכר ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.
בשרים הולכים עם רטבים, ומאז שאצלנו בבית גילו את הצ'ילי, נזנח הקטשופ לחלוטין, ואנחנו די מטביעים את כל הבשרים שלנו (גם עוף וגם בקר) ברוטב צ'ילי.
התנסינו לאחרונה ברטבי הצ'ילי של WOK, מבית רזיט שיווק – רוטב צ'ילי מתוק ורוטב צ'ילי חריף (שניהם אגב כשרים לפסח לאוכלי קיטניות). את המתוק לא היה בעיה לחשוב מה לעשות איתו- הוא נשפך בנדיבות על שניצל והאמת, בגלל שזה גם נגע באורז הלבן שהיה לידו, האורז גם קיבל חיזוק טעם עשיר. את החריף הכנסנו (בעדינות) לרוטב של הסלט הרגיל שלנו, וקיבלנו את העיקצוץ (ותאמינו לי, אני ממש לא בן אדם של חריף, אבל במינון הנכון, עונג).
מה שנחמד ברטבים של WOK הוא שהם מגיעים ישירות מהמזרח הרחוק, מהאנשים שהכי יודעים איך לייצר אותם, והם גם בצבע מרהיב ככה שגם הפרזנטציה יפיפיה. הרטבים מיוצרים מחומרי גלם משובחים במיוחד, ללא צבעי מאכל מלאכותיים וללא תוספת חומרים משמרים. (ועם ריח ממכר!!).
בכלל, סידרת המוצרים של WOK היא עונג לבשלנים בסגנון אסיאתי – רטבי סויה, רוטב חמוץ מתוק, חלב קוקוס (שכדרום אמריקאית מככב אצלי לא פחות מאצל אסיאתיים), אורז לסושי , אצות נורי ובכלל כל מה שצריך לסושי (ורק אני יודעת איך אני בדיוק אוהבת את הסושי המושלם שלי!).
עכשיו יש גם מבצע – רוטב הצ'ילי במבצע של 10 שקלים בלבד תמורת בקבוק גדול של 700 מ"ל.
להשיג ברשתות השיווק והחנויות המובחרות.
אחרי המלוח צריך גם מתוק, ואם שומרים על כשרות ולא רוצים חלבי לאחר בשר (משובח של "יחיעם"), חלבה היתה ונשארה קינוח טעים, מתוק, קל ונוח – לא צריך חימום או קירור, לא צריך הכנות, רק לשלוף את האריזה.
והחידוש האחרון של "אחוה" – "חטיפי מיני חלווה אחוה ללא תוספת סוכר בשקית מאגדת עם 49 קלוריות לחטיף".
במגירה שלי במשרד יש תמיד את החטיפים הקטנים שיתרונם בכך שמצד אחד הם מספקים מנת סוכר ואנרגיה בשעות קריטיות (במקרה שלי שלוש אחרי הצהרים, כשהנמנום מאיים לתקוף ויום העבודה עוד ארוך) ומצד שני- מיעוט קלוריות (וכאמור בלי חלב למי שמקפיד).
השקית מכילה 15 חטיפים, כך שהם מספיקים לזמן ארוך (אגב, אני מכירה הרבה סבים וסבתות שמפנקים את הנכדים בחלוה – גם מתוק, גם קטן ומתאים לגודל של ילד וגם בריא!). בכל חטיף יש כ50% טחינה גולמית, שאישית, כמו שסיפרתי בעבר, אני חולה עליה (אגב, בגלל גודל החטיף והמרקם שלו, הוא מצויין גם לעשות פירורים מעל קינוחים, כי קל לפורר אותו מצד אחד והוא לא נמרח מהצד השני). על יתרונות הטחינה כבר אין צורך לדבר- מדובר בעושר של ברזל, סידן וחומצות שומן חיוניות, והזכרתי כבר שבגלל גודל החטיף אפשר לשלוט בכמות?
כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית, להשיג ברשתות השיווק ובחנויות נבחרות.
זיתא- זית לרוץ איתו.
בסוף השבוע הנוכחי יצא לדרך "מרתון סמסונג תל אביב 2014", ויכלול ארבעה ימים של פסטיבל.
במירוץ ישתתפו כארבעים אלף רצים שינסו את כוחם בתחרות, ועוד מאות אלפי מעודדים מסביב.
אנשים שעוסקים בפעילות גופנית בכלל ובריצה בפרט, כבר מכירים את יתרונות אכילת הזיתים במסגרת הפעילות הספורטיבית (ולא רק)- בזיתים יש אבות מזון רבים ובראשם אומגה 9 שהיא חומצת שומן חד בלתי רוויה (שנמצאת גם בשמן זית) שמחזקת את יכולת האדם הרץ בכך שהיא משפיעה לטובה על מערכת הלב וכלי הדם ופעילותם במשך המאמץ, מחזקת את המערכת החיסונית לאחר הריצה, מחזירה את המלחים והמינרלים שאובדים במהלך הריצה וכמובן גם משפרת את הבריאות הכללית על ידי הורדת הסיכוי לטרשת עורקים, הפחתת הכולסטרול הרע והעלאת הכולסטרול הטוב, ובריאות טובה היא משמעותית כשרוצים פעילות גופנית, בטח פעילות מאומצת כמו ריצת מרתון.
זו הסיבה ש"זיתא" משתפת פעולה בחסות למרתון, יחד עם חברות אחרות בעלות אוריינטציה לספורט ואורח חיים ספורטיבי.
מלבד החסות, לאורך כל ימי הפסטיבל, "זיתא" תציב עמדות אכילת זיתים במתחמי חלוקת ערכות הריצה וגם במתחם המסיבות שיופעל בימים שלפני האירוע בכיכר רבין, וכן – "בר הספורט של זיתא" – שיתוף פעולה עם בירה "טובורג" להקמת ברים של בירה וזיתים בקו הסיום, והכל תחת עץ הזית המפורסם של הכיכר שיקושט חגיגית.
קיבלתי להתנסות שניים מתוך האריזות החדשות והמיוחדות של "זיתא" – מדובר בחידוש שכן אנו רגילים לקופסאות שימורים כשזה מגיע לזיתים, על כל הכרוך בזה- פתיחה מסורבלת, קושי בסגירה ובשמירה על הרמטיות (וכמה מאיתנו כבר מעבירים את הזיתים מקופסת השימורים לכלי כלשהו? רובינו משאירים את הקופסה במקרר כמו שהיא ,מקסימום לוחצים קצת על המכסה אבל אין אטימה מוחלטת כלל).
היתרון של האריזה מלבד האפשרות לסגור שוב ושוב, הוא גם בשקיפות שמאפשרת לראות בדיוק מה יש בפנים, ובטעמים המיוחדים של התיבול. הזיתים מגיעים כמו ממעדניה- ללא תהליך פיסטור כך שהקרנצ'יות של הזית נשמרת וגם העסיסיות, וכל זית מוקף מלבד בתיבול גם בשמן זית שאפשר לנגב אחר כך מהקופסה…
האריזה עצמה היא בשיטת FRESH PACK – אריזת פלסטיק אטום לכניסת אוויר וחמצן.
מבין הטעמים שקיבלתי- החביב עלי היה האיטלקי, שהיה מתובל בעדינות, מעקצץ, עסיסי והלך יופי עם כוס אלכוהולית נחמדה בערב נעים . השתמשתי בהם גם כתוספת למנת אורז, כשקצצתי אותם לחתיכות וערבבתי, וכך אורז לבן פשוט, הפך למנה עשירה.
אז הצטיידו בנעלי ספורט, קחו חופן זיתים ו…למקומות, היכון, רוץ!!
שופרסל פברואר 2014- ארוחת ערב.
החבילה של השבוע כללה כל מה שצריך להכנת תוספת משביעה לארוחת ערב- שתי קופסאות אבקת מרק (בצל וטעם עוף), אורז יסמין, תירס ובתאוריה גם פטריות אלא שהן לא היו קיימות בשום סניף אז הסתדרנו בלעדיהן. למעשה "הסתדר" כי ברגע שיש אורז בעסק, זה עובר למומחה האורז הביתי הפרטי, ומכאן זכות הדיבור שלו.
"למרות שאני יודע להכין אורז מסוגים שונים, העדפתי לעלעל באינטרנט ולחפש מתכונים שיתנו לי רעיונות. בסוף גיבשתי מתכון משולב, בהתייחס גם לדברים שהיו לי בבית (ולדברים שלא..אהמ אהמ פטריות…)ובסוף זה מה שיצא".
ומה הוא עשה? (הוא הכין, אני רשמתי וצילמתי, ככה אני אוהבת את חלוקת העבודה ביננו).
את האורז הוא בישל רגיל. הירקות (שתיכף יפורטו) בושלו בנפרד כי זמן הבישול שלהם קצר הרבה יותר, ואם הם היו ביחד עם האורז אז הם היו הופכים לסמרטוטיים ולא שומרים על הצבע והקראנץ'. האורז בושל עם אבקת המרק בטעם עוף, וטיפה פלפל שחור (לא היה צריך מלח, יש במרק).
הוא טיגן בצל קצוץ, גמבה חתוכה לקוביות קטנות וגזר חתוך בקצת שמן. במקביל הוא בישל במיקרוגל שעועית ירוקה ותירס, ככה בישול קצר.
הוא הוסיף את השעועית והתירס לכמה שניות לירקות המטוגנים, בחש וסגר את האש.
כשהאורז היה מוכן הוא פשוט הוסיף את הירקות וערבב.
זה מה שיצא.
האורז משמש תוספת לארוחת הערב והצהרים של שישי ושבת, הבן אוכל עם קבבים כבש, אני אוכלת עם כבדים , הבן זוג הצמחוני אוכל עם כל מני תחליפי בשר למיניהם . (כן, אני נוטה לזלזל, שום דבר לא יכול להחליף בשר…).
מה שישאר , אם יישאר, יאכל בהמשך השבוע, אולי עם סלט חסה קטן בצד.