דינה דגן הייתה מאושרת בפאב הירושלמי שלה "ביאנקיני" שנקרא כך על שם הרחוב בו היה ממוקם.
המקום המה מבלים באופן קבוע, בערב אחד בחודש מאי 2001 חגגו במקום בני נוער רבים מסיבות יום הולדת.
ארכיון
פסטיבל טעמים בעמקים 2020 – שנת תש"פ !
תש"פ היא לא רק השנה העברית שלנו, היא גם ראשי תיבות של "שיתופי פעולה"- חגיגה של אירועים המתקיימת כל שנה במסגרת "פסטיבל טעמים בעמקים". נכון, יש גם את האות "ת" והיא מסמלת את כל מה שמומלץ לעשות "תשאפו, תעשו, תגיעו, תיזמו" – הכל כדי ליצור את חגיגת העמק הגדולה.
ב2 לפברואר 2020, מושק זו הפעם ה16 פסטיבל "טעמים בעמקים" הכולל שפע של אירועים מיוחדים למבקרים בעמק, בכל התחומים – מקולינריה ועד ספורט, ממוסיקה ועד בעלי חיים, עולמות חדשים וחוויות ייחודיות.
בוא אלינו הימה
ציירים צבעו אותה באלפי גוונים של צהוב ואדום, זוגות התחתנו על הרקע שלה, וסופרים כתבו עליה, השקיעה. נוף בראשיתי של שמש שנבלעת בים ואור שמאדים ומשחיר. וכמה שיפה ומפעים לצפות בשקיעה , החוויה מועצמת פי אלף כשיש גם משקה טוב ומנה טעימה על הצלחת, וכמובן חברה טובה.
בדיוק בשעת שקיעה הגעתי השבוע לYAMA – בר קולנרי הצופה אל החוף של הרצליה, ממש מטרים בודדים מהגלים.
מבחר אפשרויות ישיבה מקבלות את פני הבאים, משולחנות לחבורות עם נוף קו ראשון לים, דרך ישיבה סביב בר שוקק חיים ועד לספות נוחות לרביצה בבריזה של הים.
אחרי שמתיישבים זה הזמן לבדוק מה קורה במחלקת האלכוהול – בירה, יינות וקוקטיילים מגוונים שהומצאו ושופרו על ידי המיקסולוג המפורסם אלעד חביב באווירה קייצית.
ראשון הגיע לשולחן Nana Sandia – קוקטייל שמהווה את הפרזנטציה של הקיץ ומשלב ג'ין ואבטיח, כולל פלח אבטיח שסופג את הטעמים. הקוקטייל עדין מאד.
אחריו הגיע אחד שהייתי מתארת כגברי יותר (אך לא תוקפני) – Gin Bazil – ג'ין , מלפפון ובזיליקום. הקוקטייל בעל אווירה קרירה וירוקה.
הבחירה שלי היה הקוקטייל השלישי שהגיע לשולחן, Sailor’s Passion שהיה תרכובת של רום מתובל, פסיפלורה ומתיקות עדינה. הוא הגיע עם מקל קינמון שהשרה את טעמיו על המשקה. מידת האלכוהול היתה טיפה יותר חזקה מאשר זה של האבטיח והכוס בעלת המפתח הגדול איפשרה לניחוחות המתובלים שלו למלא את האף תוך כדי הלגימה.
עם האלכוהול בא התאבון, ועל התפריט אחראיים השף ליאור קדוש ("סיטרה" "וויולט") בתגבור של השף אבולפיה ("בני הדייג") שחיברו ים, יבשה וטבע ליצירת שפע מנות של בשר, דגים וצמחוניות. בתפריט ניתן פירוט מדוייק של הקטגוריות השונות כולל סימון על מנות חריפות.
המנות שנבחרו עבורינו שיקפו זוויות שונות של התפריט: מפרי הים הגיעה לשולחננו מנת "שרימפס גבינות עם קרם גבינות" . כמות נכבדה מאד של שרימפס רכים ועסיסיים, עטופים בטעמי גבינה מתקתקים, רק לתפוס בזנב ולהתענג.
ממחלקת השוק קיבלנו סלט עשבים קייצי עם לאבנה, פיסטוק, חמוציות ורבעי פיתה זעתר כדי להעמיס את כל הירוק ירוק הזה. לטעמי אין כמו ירק להאדיר את השוק הישראלי, הוא טרי, הוא חי ,הוא עשיר בטעמים והוא מרענן מאד. לאבנה היא שילוב אידאלי לירק בגלל החמיצות העדינה, וחגיגת האגוזיות הנימוחה של הפיסטוק, ומתיקות החמוציות יצרה טעם הגדול מסך חלקיו.
אחרונה חביבה ממחלקת הירק, כרובית קריספית עם איולי זעתר, סלט עשבים ופרמז'ן. לכרובית יש מרקם כייפי במיוחד בפה, ויש לה גם טעם נייטרלי ששמח להתעטף במה ששמים סביבה ,במקרה הזה איולי זעתר.
המנה אינה דומיננטית כך שניתן לשלב אותה עם כל אחד מהמשקאות האלכוהוליים, אם מדובר ביין, בירה או קוקטייל והטעמים אינם מתנגשים.
כל המנות מספיק גדולות כדי לחלוק בין שני אורחים.
מנות הקינוח לא רשומות בתפריט אלא מוצגות על ידי המלצרית, ואחרי שהתלבטנו קשות בנוגע למלבי תוצרת המקום, החלטנו ללכת על משהו מושחת יותר המכונה "קוקילידה" והוא בעצם שתי עוגיות גדולות הכולאות בינהן גלידת קוקוס ומעוטרות ברוטב ריבת חלב וכדור שוקולד עסיסי מלמעלה על תקן הדובדבן שעל הקצפת.
העוגיות רכות כך שניתן להעביר את הכף דרך כל השכבות, ולאסוף קצת מכל אחת. גלידת הקוקוס המוצלחת ממתנת את המתיקות של ריבת החלב והכל ביחד יוצר קינוח מרענן מאד, באווירה טרופית וקלילה.
שווה במיוחד להגיע בערבי שלישי שבהם מתקיים ספיישל "yama middle east" בניצוחו של שף אבולעפיה שמכין תפריט מיוחד מול הלקוחות לצד מוסיקה ים תיכונית של פעם, רקדניות בטן, נגן דרבוקה ו עוד הפתעות.
לקהל הצעיר יותר, בני ה22+ כדאי להגיע בימי שישי ושבת בצהריים בהם מתקיימות מסיבות טכנו בהובת אמנים מובילים בסצינה.
ישנו גם מתחם אירועים המקיים אירועים קטנים עד 150 אורחים.
"ימה" בר קולינרי
רחוב רמות ים 6, הרצליה פיתוח
טלפון: 097998870
ימים ושעות פעילות: א-ה 18:30 עד אחרון הלקוחות
שישי/שבת החל מ-12:30 עד השעות הקטנות של הלילה
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום איננו כשר
מלון MEDI TERRE נתניה- חוויה יוקרתית לכל החושים
אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ובמלון "מדיטרה" בנתניה לקחו את המשפט הזה עד הסוף ואין פרט שלא תוכנן במדויק לחוויה המקסימלית של האורח.
נתחיל במיקום – בלב הארץ, בגישה נוחה מכל מקום, מגיעים אל המלון הממוקם על הטיילת המרהיבה, בקו הראשון אל הים, רק לחצות את הכביש וכבר נמצאים על החוף. החנייה קלה , חינמית ובשפע ודלת הכניסה הצהובה מובילה ל"צוללת הצהובה" – מלון מדי טרה, שנמצא בנתניה ומרגיש אירופה.
פסטיבל "רמלה עיר עולם 2" – בחופשת סוכות קרוב לבית!
החופש הגדול רק הסתיים וכבר התחילו חופשות החגים, וכמה אפשר ג'ימבורי? מה עם קצת בילוי לכל המשפחה שכולל גם תרבות, גם קולינריה, גם פעילות לילדים, גם נופים וגם נסיעה קצרה בלבד?
בחול המועד סוכות (בתאריכים 25-27 לספטמבר) מתקיים ברמלה פסטיבל "רמלה עיר עולם". בשנה שעברה משך אליו הפסטיבל מעל 45000 איש, והצפי להשנה גדול בהרבה, מכיוון שיש הרבה אירועים ואפשרויות לכל המשפחה.
השומרון – זה נכון!
"וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" – זה היה המלך עמרי שקנה את המקום לשימוש כבירת ממלכת ישראל.
השטח המכונה "שומרון" משתרע מעמק יזרעאל בצפון, בקעת הירדן במזרח, יהודה בדרום והשרון במערב, וכולל גבעות והרים כשהבולטים בהם הם הר בעל חצור, הר עיבל והר גריזים.
היות ואנו שומעים רבות על אזור השומרון בהקשרים פוליטיים, היה מסקרן לנסוע לטיול ולהכיר את האטרקציות ונקודות העניין הרבות של האזור, ושלל התושבים המסורים.
פאראקאלו – יוון בתל אביב.
לשבת מול הים בשעת השקיעה, הבריזה מקררת את הפנים אחרי יום לוהט, האורות הצבעוניים נדלקים ובוזוקי מתחיל לנגן. לא צריך לנסוע עד יוון בשביל תחושת השלווה הזו, אפשר למצוא אותה כאן קרוב לבית, בגבול תל אביב יפו, ב"פאראקלו", שמביאה לנו היישר מיוון את האווירה, הטעמים והמוסיקה.
"פאראקאלו" (ביוונית "בבקשה"), חוגגת יום הולדת שנה בימים אלה והשמחה נשמעת למרחוק הודות לזמר עוז מלאך ולשני נגניו, האחד על הקלידים והשני על הבוזוקי שהפליאו במוסיקה היוונית אותנטית שגם מי שלא מבין את השפה, נדבק בעליזות.
הכדור הפורח TLV – "מעלה מעלה מעלה".
בסרט "UP" הגיבור היה צריך לקשור הרבה בלונים לביתו כדי להרימו באוויר. בפארק גני יהושע בתל אביב אין צורך בהרבה בלונים מכיוון שיש בלון אחד ענק, הוא ה"כדור הפורח TLV" שמאפשר להתרומם לגובה 400 רגל ולראות את כל תל אביב (וגם פתח תקווה, מודיעין ומגדל הפיקוח של נתב"ג יחד עם נופים רבים אחרים) פרושה מתחת לרגליים.
ים 7 – לעלות על הגל
על הטיילת שלחוף ימה של הרצליה פסעו זוגות רומנטיים, לידם חלפו אצנים ואצניות שמעדיפים את הבריזה והשקיעה על פני תאורה מלאכותית של חדר כושר, אישה מבוגרת עם כלב גדול פסעה בשלווה ומשפחה עם ילדים הצטלמה בזוויות שונות על רקע הגלים.
כל אלה היו המראות שהשתקפו מבעד לחלונות מסעדת "ים 7", ממש מתחת למלון "דן אכדיה" בהרצליה. החלונות הגדולים הם חלק מעיצוב המסעדה שמתכתב עם נושא היאכטה, כיאה למסעדה על הים שסמוכה למרינה, ומעוצבת בשפע של עץ ותאורה חמימה.
כשנכנסנו למסעדה, השפה השלטת הייתה אנגלית, בסוגי מבטאים שונים, של התיירים שישבו בה. שולחן דובר עברית דווקא שר "יום הולדת שמח" בעוד יושביו חובשים כובעי יום הולדת בצבעים עליזים בזמן שקינוחים נושאי זיקוקים הובאו אל השולחן.
ההתמחות של המקום היא כמובן דגים ופירות ים, כיאה למסעדה שנמצאת על חוף הים, אם כי ישנן גם מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות. מעבר לתפריט הרגיל יש גם תפריט "טאפאס" ומנות ספיישל ששווה לבדוק.
לפתיחה, אחרי לגימת כוס יין (לו) וכוס סנגריה לוהטת (לי), התייעצנו עם הצוות לגבי המנות המומלצות ובחרנו ב"פלאפל הודי" – כדורי פלאפל עם תפוחי אדמה, חומוס ואפונה, בתבלינים הודיים בציפורי פירורי לחם עם צ'אטני מנגו, "ארנצ'יני שרימפס וקארי ירוק" – כדורי ריזוטו עם שרימפס, בשר סרטנים, ג'ינג'ר ומוצרלה ברוטב קארי ירוק (מתפריט הטאפאס), ברוסטקה אינטיאס (מנה שלא מופיעה בתפריט וכלולה ב"ספיישלים" שהמלצרים מציעים) ואיך אפשר בלי לחם הבית?
כדורי הפלאפל הם לא באמת בטעמי פלאפל וטעמם הרבה יותר דומיננטי מבחינת התיבול ההודי. הצ'אטני הוגדר כפיקנטי אבל בפועל היה מתקתק והיה שווה לטבול בו שוב ושוב את הכדורים.
הארנצ'יני היה עשיר מאד, פריך וגרם לי לוותר (ולא בפעם האחרונה) על המזלג ולנשנש אותו כמו פינגר פוד מלוטף ברוטב הירוק.
ברוסקטת האינטיאנס הייתה הפתעה נעימה ובעיקר רעננה בעזרת שפע של ירקות טריים שהונחו על הברוסקטה ועטפו את נתחי האינטיאס. בצל חי, עגבניות שרי, עלי תיבול ופלפלים נתנו את ה"קיק" לדג הנא.
לחם הבית הגיע חם וטרי בלווית מטבל עגבניות ושום קונפי ומטבל שיפקה (שעלי להודות שלא שמתי לב שרשום בתפריט, חשבתי שמדובר במטבל ירק כלשהו, ובתור אחת שלא מתמודדת עם חריף – זה היה חריף. מאד. מאד. (הזכרתי שהיה מאד חריף?)
למנות העיקריות קיבלנו את המלצת הצוות. הוא רצה מנת דג ובחר במנת פילה מוסר וריזוטו דלעת, ואני התמקדתי בפירות הים ולכן הומלצה לי המנה האולטימטיבית של "מיקס פירות ים" – קדירה של שרימפס, קלמרי, מולים, ביסק סרטנים, אנשובי, קלמנטה וירקות שורש, והכל ברוטב חמאה ויין לבן.
מנת הדג היתה נדיבה מאד, והריזוטו היה אוכל מנחם קלאסי. הדג קיבל את הכבוד המגיע לו ולא הוסתר על ידי עודף תבלינים.
הקדירה שלי הגיעה עם כלי פיצוח והפאן החל!. מלבד המולים היו גם סקאלופס שלא הוזכרו בתפריט אבל היו מה שגורדון רמזי היה מתפעל ממנו, והשרימפ היו גדולים ועסיסיים ונשאבו בהנאה. לחובבי פירות ים – מנה מומלצת מכיוון שהיא מרכזת את ה"תכלס". בתפריט מצוייר פלפל ליד המנה, כדי להורות שמדובר במנה חריפה. מאחר ואני לא מתמודדת עם חריף היטב, שלא לומר בכלל, ביקשתי וקיבלתי הסרה של כל גורם חריף מהמנה.
שפע של מגבונים לחים סייע לי לנגב את האצבעות מקדירת פירות הים, ותפריט הקינוחים הופיע על השולחן.
בקינוחים מנות קלאסיות כמו עוגת גבינה ו"קרוסטטה תפוחי עץ חמה" , ומנות מיוחדות כמו "ברולה רוזטה פרדו" , ואנו בחרנו באחת מכל קטגוריה. מהקלאסיות בחרנו ב"טארט שוקולד קפה" – גנאש שוקולד אפוי בניחוח קפה ויאטנמי. הוא הגיע לשולחן בעיטור עיגול פריך של שוקולד ואבקת סוכר והיה מרוכז ושוקולדי.
מהמנות המיוחדות בחרנו ב"פריז ברס" שמורכב מפחזנית גדולה חצויה וממולאת בקרם מסקרפונה שמגיעה בלוויית דולצ'ה פירות יער. לרגע היה לי פלאשבק לילדות, כשנזכרתי ב"בומבה" שהיינו אוכלים כילדים, והייתה מעין פחזנית ממולאת בקרם. כאן היה מדובר בפחזנית באיכות גבוהה הרבה יותר כמובן, ובקרם חלק ונימוח, ומה שהיה נחמד הוא שאפשר היה לבחור כמה פירות יער (די חמצמצים) להוסיף. מנה גדולה שמספיקה לשני גרגרנים.
"ים 7" – רמות ים 122, הרצליה.
טלפון: 072-3947685
שעות פתיחה: בכל ימות השבוע 09:00 – 23:00
ארוחות בוקר מוגשות עד 12:00, וארוחות עסקיות 12:00 – 17:00
מחיר ארוחה ממוצעת – כ160 שקלים לאדם בשעות הערב.
גישה לנכים- יש
המסעדה איננה כשרה.
Ibis ירושלים- חופשה ירושלמית מושלמת.
כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה במטבח הצרפתי, התשובה היא תמיד "חמאה, חמאה וחמאה". כשמדברים על מה המרכיבים להצלחה בתחום המלונאות, התשובה היא תמיד "לוקיישן לוקיישן לוקיישן". מיקום לא נוח עלול להפוך מלון מפואר לכזה שאין חשק להגיע אליו, כי יש הרבה "טרראם " מסביב. כשהוזמנתי לשהות במלון "Ibis" בירושלים – הבנתי כמה שהעקרון הזה נכון- כי כשאנחנו בחופשה לא ממש בא לנו לנסוע לכל מקום, לחפש חנייה ולנווט, וגם מוניות הן עסק יקר. לא סתם אומרים שבחופשות כלי התחבורה הנפוץ ביותר הוא "אוטובוס 11"- קרי, שתי הרגליים שלנו. מלון "איביס" ממוקם בצנטרום של הפיילה- בלב ירושלים, על כיכר ציון, צמוד לרחוב יפו שהוא משהו כמו ה"שאנז אליזה" של ירושלים, מרחק קצר לכל הנקודות החשובות של ירושלים- הכותל , שער יפו והעיר העתיקה, מגדל דוד, מדרחוב בן יהודה, מוזיאון המוסיקה, מעלית הזמן, בית הכנסת הגדול, ואיך אפשר בלי עשר דקות הליכה בלבד לשוק מחנה יהודה?