ממופעי קסמים שבהם אנו מתפעלים מאישה חתוכה לשניים, דרך ציורים המסתירים בתוכם תמונה נסתרת ועד לתעלולי מצלמה, אשליות הן חוויה מצחיקה ומרתקת שכיף לראות ועוד יותר כיף להיות בה.
מוזיאון האשליות קיים בערים רבות בעולם כמו ניו יורק, פריז, בודפשט, שיקאגו, שנחאי, דובאי ועוד ומושך אליו המוני מבקרים היוצאים עם חיוך על הפנים ותמונות מרתקות ברשתות החברתיות.
קורקינט, אופניים, סאגווי – העיר תל אביב חיה על גלגלים, כולם נוסעים לכל מקום בלי להיות מוגבלים במציאת חניה או עמידה בפקקים. דומה שכדי להתחבר לעיר, הדבר הראשון שיש לעשות הוא לעלות על גלגלים ופשוט… להתגלגל…
הגיע אוגוסט, החום מטפס לדרגות שזקני צפת (וגם תל אביב) לא זוכרים, בגרמניה משכשכים במזרקות, בצרפת ממלמלים "או-לה-לה" ובבריטניה הנסיך וויליאם בוודאי פותח כפתור אחד בבלייזר. ואצלנו?
חווית הקיץ המפנקת מבית גלידת שטראוס של יוניליוור- ה"מגנום בר" בנמל תל אביב, שחוזר לחודש אחד בלבד, ומציע שלגוני מגנום בעבודת יד על בסיס שמנת משובחת ועם תוספות שלא חלמתם עליהם בחלומותיכם הפרועים ביותר אודות גלידה.
אם מחפשים את חומרי הגלם הטריים ביותר, מהו המקום האידאלי למקם בו מסעדה? לשף יוסי שיטרית התשובה ברורה- מעל לשוק, מרחק הושטת יד מהירקות, הבשרים, פירות הים והדגים של שוק נמל תל אביב.
את חומרי הגלם האיכותיים הוא שילב בתפריט שכאילו יצא מ"אליסה בארץ הפלאות", והתוצאה – "קיטשן מרקט", מסעדה שמנותיה הן יצירות אומנות המשלבות טעמים יוצאי דופן, מרקמים והרבה דמיון.
הטיפ הראשון לחוויה מושלמת במסעדה הוא להתייעץ עם המלצרים ולהקשיב להם כשהם מפרטים בדיוק מה יש בכל מנה ומה דרך הכנתה. שמות המנות בתפריט מורכבים פשוט מרשימת המרכיבים הבולטים במנה, כמו "עלים טריים/ ריקוטה/ פיסטוק/ מלון" שהיא בעצם מנת סלט. המלצרים גם מבררים אם יש הגבלות תזונה כלשהן, אלרגיות או העדפות מיוחדות כדי להתאים את המלצותיהם.
בנוסף לתפריט הקבוע (תפריטי צהרים ותפריטי ערב) ישנו גם תפריט מנות ספיישל לפי חומרי הגלם שנמצאו בשוק באותו היום.
במסעדה כמה חללים וניתן לשבת סביב אחד השולחנות או על בר ארוך עשוי שיש שקציהו פונה אל המטבח הפתוח, שם עובדים הטבחים ביעילות שקטה. במרכז הבר שורה של עציצים וכדים המאפשרים פרטיות לכל אחד מהצדדים של הבר, אבל עדיין משקפים את הסועדים ממול ואת מה שהם אוכלים, מה שמהווה הרבה פעמים רעיונות להזמנת אותה המנה.
פתחנו בבחירת קוקטיילים מתפריט הקוקטיילים והיינות הארוך, ובהתייעצות עם המלצרית בחרנו ב"קובנו ביטר" – שילוב של בקרדי 8, מרטיני ביטר ורוסו, לימון, דבש, תפוזים ואנגוסטורה ביטרס, קוקטייל שיכול להתאים לשני המינים מבחינת חוזקו, ו"פיסקו טייק 2" שהומלץ על ידי המלצרית כקוקטייל נשי יותר והכיל פיסקו, סן ז'רמיין, חלבון ביצה ורוזמרין, משקה מומלץ ושווה לא להרתע מהחלבון שעושה את המשקה קליל וקצפי משהו.
מתפריט המנות הראשונות קיבלנו קודם כל את מנת הדגל של המסעדה, "טונה טריה/ ירקות כבושים/ יוזו/ וואסבי". מהשם אי אפשר היה ללמוד יותר מדי על המנה, אבל כשהיא הגיעה הסתבר שהיא קודם כל מה שמכונה "מנת אינסטגרם", מנה יפיפיה בצורת גן פורח של גלילי טונה אדומה וירקות בווינגרט יוזו, עם איולי אסיאתי, וואסבי וכוסברה. הירקות הפריכים ליוו את נתחי הטונה ה(מאד) טרייה. המלצרית הביאה מקלות אכילה אבל עד אז כבר חיסלנו ידנית את הגלילים השונים.
עוד בראשונות בהמלצת המלצרית "מרק כרובית" שמוגדר בתפריט כ"כרובית/ כרישה/ תפוח אדמה/ כמהין" והוא קערית שבה מונחים קרם תפוחי אדמה וגילופי כרובית, ועליהם נמזג מרק כרובית על בסיס שמנת וכרישה. המרק היה סמיך וקצפי, והשידוך של כרובית, שמנת וכרישה הוא תמיד שידוך משמיים.
הבחירה הנוספת היתה קודם כל על בסיס "חשק", מה שמכונה באנגלית "קרייבינג" ובדרך כלל מאפיין נשים הרות. במקרה שלי אמנם אין תוכניות ילודה אבל לפני כמה שבועות, בתוכנית בישול אמריקאית, השף גורדון רמזי הציג מנת ביצה רכה עם פטריות ופרמז'ן ומאז המנה נשארה ברשימת ה"חייבת לטעום", וכשהמנה הזו הופיעה בתפריט של " קיטשן מרקט" תחת הכותרת "ביצה/ פטריות פורצ'יני/ בריוש/ פרמזן" זה היה ברור שאבחר בה. המנה הכילה כאמור ביצה רכה עם קרם פטריות פורצ'יני, תחתית בריוש וקצף פרמז'ן מלמעלה.
אם אני צריכה להגדיר את חווית האכילה של המנה הזו, זה יהיה "כמו לאכול ענן", אבל ענן עם טעמי פטריות וגבינה מתקתקים. עונג.
בעיקריות התמקדנו בתוצרת הים, במנה אחת של סלמון סו ויד עם קרמבל אצות ים ורוטב חציל ומיסו (שבמקור הוגש עם פירה אבל לבקשתנו קיבלנו עם ירקות מאודים), ומנת רביולי פירות ים שכללה כמה יחידות של רביולי שרימפס, לצד שפע של פירות ים כמו סקאלופס צרובים, מולים וציר סרטנים. לחובבי פירות הים המנה היא חגיגה, והדבר היחיד שהיה חסר לי זו איזו חלה קטנה לניגוב הרוטב.
הסלמון שמר על טעמיו הטבעיים והיה רך ונימוח.
בתפריט הקינוחים התפרצה היצירתיות הרבה של השף במלוא עוזה, כשבכל המנות כמעט היו שילובים של חומרי גלם שבדרך כלל לא הולכים בקינוחים ונותנים טאצ' מלוח. כשהתייעצנו עם המלצרית ציינו בפניה ששמנו עין על מנה של "טארט פרנז'יפן עם אגס בסאוור, גרעיני דלעת מסוכרים, וגלידת חלב מקורמל עם מלח". כשהיא פירטה על אופן הכנת המנה היא הזכירה שהיא מכילה גם ערק, ונושאת ניחוח אניס. כאן נאלצתי לוותר על המנה מפאת אי סבילות לטעמי אניס למיניהם, וזה היה מזל שהתייעצנו. המלצה שלי למסעדה, לצרף את המילה "אניס" או "ערק" לתיאור המנה מכיוון שזהו טעם ייחודי ודומיננטי שיש רבים שלא מסתדרים איתו.
בכל מקרה, היות וויתרנו על המנה הזו, קיבלנו את המלצתה למנה אחרת בתפריט "עוגת גבינה שכוללת עוגת גבינה ווניל, היביסקוס, סורבה גבינה לבנה וסבלה זיתים". היה קצת דיון על לקיחת סיכון עם טעמי זיתים במנה ולבסוף החלטנו לפתוח את הראש ולנסות את הקינוח. כמו בכל המנות במסעדה, זוהי לא עוגה סטנדרטית. המנה הגיעה בצלחת גדולה המספיקה לשני סועדים, שכללה עוגה רכה ועליה כדור סורבה גבינה (שהייתי שמחה לקבל כקינוח נפרד) והזלפה של שמן זית. הדעות היו חלוקות בין הצד שלו שהתחבר לשילובי הטעם זיתים – גבינה (הזיתים היו מעטים) לבין הצד שלי שבו נשארתי אמביוולנטית מכיוון שלשמן זית יש טעם ייחודי והתקשיתי להחליט אם הוא מתאים לעוגת גבינה או לא.
לצד עוגת הגבינה קיבלנו גם צמד כדורי שוקולד לבן ממולאים ביוגורט ומעוטרים בעדשים פריכות, סוג של תכשיט קטן על מצע אבנים דקורטיביות.
בתפריט יש גם קינוחים "קונבנציונליים" יותר בשילובי קרמו, שוקולד, אגוזים ועוד.
המסעדה היא הרבה יותר מארוחה, היא חוויה וככזו שווה להגיע אליה עם מישהו מיוחד, ולחלוק הפתעות קולינריות מרגשות.
מסעדת קיטשן מרקט – האנגר 12 נמל תל אביב
טלפון: 5446669 – 03 (המסעדה עובדת על בסיס הזמנת מקומות, אין כמעט אפשרות להגיע ללא הזמנה).
שעות פתיחה: 12.00 – 16.00, 18.00 – אחרון הלקוחות.
ישנה אפשרות לסגירת חלק מהמסעדה או כולה לאירועים.
יש מנות ילדים, צמחונים, טבעונים והקשבה מלאה לרגישויות שונות.
גישה לנכים: יש
מנות עסקיות: יש בכל ימות השבוע, משתנות בהתאם ליום ולתפריט.
המסעדה איננה כשרה.
אחד המאכלים הסקסיים ביותר הוא גלידה. גלידה זה לא משהו שאוכלים כדי לשבוע, אלא נטו כדי ליהנות, וב"מגנום" יש הרבה ממה – השכבות, המרקמים, האיכות, המתיקות והניגודים- הכל שם בחבילה של עונג קיצי (והאמת, הייתי רוצה גם בחורף..)
באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
לפני כמה חודשים סיקרתי כאן את שהותי במלון "פורט אנד בלו" בתל אביב, ממש מול הנמל. סיפרתי שם על העיצובים המרהיבים, על הנוחות והמיקום המעולה, ובעיקר על הפינוקים הרבים שמייחדים את המלון הזה על פני מתחריו. עכשיו שמחתי לגלות שהפינוקים עולים בדרגה ויש חידוש לאורחי המלון- הבילוי הוא עכשיו לא רק במלון עצמו, אלא גם בתל אביב העיר הלבנה, על שלל האטקרציות שבה, בסיור מיוחד.
כשננסי ברנדס היה מאושפז במצב קשה בבית חולים, הדבר היחיד שהוא חשב עליו היה המופע הבא, ולא סתם מופע, "טריו וירטואוז" – שני פסנתרנים בסגנונות שונים ובאמצע זמרת אופרה מרהיבה. ואחרי ההחלמה, כשהוא כמו חדש, החלום קרם עור וגידים ואמש נערכה הופעת הבכורה החגיגית ב"רידינג 3" שבה ננסי הצחיק וניגן, לאוניד פטאשקה הפליא על הפסנתר ולא רק, ואפרת רותם הרימה את הגג בקולה המענג.
אז את ננסי אנחנו מכירים- מוסיקאי מוכשר שאחראי על "הורה" ו"חי" על במת הארווזיון, על שירים של זוהר ארגוב, על פסקולי סרטים ועל מופעי בידור מוסיקליים (חלקם בשיתוף פעולה קודם עם אפרת רותם שבמסגרתו הופיעו מעל ל1500 פעם), וגם מצחיקן שלא מהסס לרדת גם על עצמו "את הקולות שפעם הייתי משמיע במיטה, אני היום משמיע כשאני מנסה לרדת מהמיטה", ואליו מצטרפים כאמור אפרת רותם – זמרת סופרן בעלת מנעד של שלוש וחצי אוקטבות , ולאוניד פטאשקה – מלחין, פסנתרן, נגן ג'ז, ומנצח, שבשנת 2000 נכלל ברשימת "מאה נגני הג'אז הטובים ביותר של המאה העשרים" על ידי המכון האמריקאי לביוגרפיות.
השלושה מתכנסים על הבמה, ביחד עם עוד שלושה נגני תופים, בס וסקסופון, ומג'גלים בין הסגנונות- מ"כרמן" בביצוע מרהיב של אפרת, שעוברת מהגירסה הקלאסית לגירסת "ניו אורלינס", ומצד שני מפליאה גם ב"היו לילות" ואיך אפשר בלי מחווה לאמה שפלן? , הסיפורים מאחורי הקלעים של ננסי ברנדס, והטירוף המיוחד של לאוניד פטאשקה שמשתולל על הקלידים ומדביק את הקהל באקשן המוסיקלי, כולל שיתוף הקהל באילתורי ג'אז, וגרסאות של "איך בטהובן ומוצרט היו מנגנים את יונתן הקטן".
תקצר היריעה מלספר על הצלילים המיוחדים של כל קטע וקטע במופע, אבל הכל ביחד מוכיח שהשלם גדול מאוסף המרכיבים, ומדובר בכשעתיים של ערב אנרגטי ומהנה במיוחד.
טעימה קלה מהערב ניתן למצוא כאן.
כולנו צריכים פסק זמן בחיים, ומצד שני לא תמיד מתחשק להתחיל לארוז הרבה ולנסוע רחוק כדי להגיע למקום מפלט. זווית נוספת היא שגם אי אפשר כל היום להאזין לפכפוך הנחל וללכת לישון עם התרנגולות, ואנו משתוקקים לשלב בחופשתנו גם את העיר ואורותיה, בילוייה והקולינריה שלה.
נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?
טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.
"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.
על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.
