קורותיה של משפחת מלכי וניחוח מרקחות הסבונים שלה שזורים בהסטוריה של העם היהודי- מהשורשים באיטליה, שם במשך מאות שנים רקחה המשפחה סבונים המבוססים על הידע העתיק בהפיכת שמנים, צמחי מרפא ומינרלים, לנקיון וטיפוח, דרך ההימלטות לרודוס ולתורכיה בתקופת הפרעות של המאה ה19, שם המשיכו לייצר את הסבונים, ועד הקמת המדינה והחזרה לארץ ולביסוס ייצור הסבונים בחווה חקלאית בבית דגן שם מגדלים צמחי תבלין, רפואה ובושם על טהרת צמחי ארץ ישראל המוזכרים במקורות.
החגים בפתח ואיתם השאלה הנצחית "מה נביא כמתנה??". אז אפשר לללכת על הבנאלי ולקנות עוד כד דקורטיבי שיושלח לארון ה"מתנות שאין לנו מה לעשות איתם ונמחזר ברגע שנוכל, ואפשר לבחור משהו שהמקבל באמת יאהב וייהנה.
מתנה כזו היא "סבון ירדן"– סבון בריאות בשותפות עם הטבע של "חווה חקלאית ירדן".
את מותג "קלינקס" כולנו מכירים בעיקר מממחטות הנייר. מתעטשים, שולפים ממחטה, מנגבים וזורקים. במגוון הטישו של "קלינקס" יש מטליות המאפשרות לנו לעבור את צינוני החורף (או אלרגיות הקיץ) בלי אף אדום בזכות העשרתם בחומרי לחות כמו אלוורה, באריזות נוחות בגדלים שונים ועוד.
בשנה האחרונה אנו עומדים בפני אתגרים שלא הכרנו בהתמודדות עם מחלת הקורונה. המחלה עוברת במגע בין אדם לאדם, ולכן ההגיינה האישית חשובה מתמיד, בעיקר במדינה שבה בימי שגרה כולנו "יש ערימה של חבר'ה על הדשא" – והמגע הקרוב הוא הנורמה.
בצפון הארץ גרים הדרוזים, ישראלים גאים שמוציאים מתוכם שנה שנה הרבה לוחמים בצבא לצד הישגים אדירים בחינוך. מעבר לצפון ישראל, ישנן קהילות דרוזיות בלבנון, סוריה ואפילו וונצואלה. הדת הדרוזית היא סודית אולם יש לה כמה מאפיינים שכוללים אמונה בגלגול נשמות, קבלת עשרת הדברות, מוגונמיה ושמירה על שבע מצוות כמו שמירת לשון, הגנה על האחים, קבלת מעשי האל ועוד. על שומרי הדת נאסר לשתות אלכוהול וליטול סמים, נאסר לעשן ולהמר, וישנה חובת שמירת כבוד האישה והמשפחה, עזרה לנזקקים ונדיבות.
כולנו יודעים שצריך לשטוף ידיים. אז יודעים.
גם ילדים יודעים, או לפחות זה מה שאנחנו מלמדים אותם. אז הם שמעו אותנו מליון פעם "שטפת ידיים?" אבל בפועל מה קורה? הרבה פעמים אנו לא ליד הילדים, והם נוגעים בכל דבר, חפצים, ידיות, אחד בשני, והחיידקים? חגיגה!
וה"חגיגה" הזו מתעצמת כשילדים מרבים לגעת בפה ובפנים, במיוחד כשאוכלים והאוכל הוא הישר מהידיים לפה. כמות החיידקים עצומה, וגם אם הילדים מגלים אחריות , לא תמיד יש בסביבה מים וסבון , וגם אם יש, משך שטיפת הידיים המומלצת היא בין חצי דקה לדקה של קרצוף יסודי בכל חלק וחלק, כולל בין האצבעות ומתחת לציפורניים. אתם מכירים ילד שבאמת מקפיד על כך?
לפני זמן מה סיקרתי את המוצרים המשובחים של אמה לורה– שהם מוצרי קוסמטיקה טבעית. עכשיו, לקראת ט"ו בשבט, שחוגג את הטבע ויופיו, מסבירה לנו הנטורופטית ד"ר דורית יוסף על חשיבות הקשר בין האדם לסביבה. כולנו כבר עברנו משקיות פלסטיק לשקיות ותיקים רב פעמיים, מתוך הבנה של הנזק הגדול שיוצרות השקיות שאינן מתכלות (ותראו לי בית אחד שבו מתחת לכיור אין "מצבור" שקיות שיכול להספיק למליון קניות בערך). אבל השקיות הן רק חלק מהדאגה לסביבה ולאיכות המשאבים לטובתינו ולטובת הדורות הבאים שצריכים לחיות על הכדור הזה.
בגיל ארבעים פלוס מתחילים לשמוע שעון- לא השעון הביולוגי, לפחות לא במקרה שלי – כאמא לבן 25, אלא השעון שמחליף את אוצר המילים של "פאב/ בילויים/ לא צריך לישון/ מה לובשים הערב?" ל"בוטוקס/ מנתח פלסטי/ קמטים". וכן, היום בגיל ארבעים (פלוס) לא ממש צריך להראות בת ארבעים. אין שום סיבה.
אז מתחילה מלחמה, וכלי הנשק הם רבים- מטיפולים קוסמטיים ועד סכיני מנתחים. הענין הוא שהאופציה הכירורגית היא גם כואבת וגם יקרה, ועדיף לשמור אותה כמוצא אחרון. ואחד מכלי הנשק המעניינים שזכיתי להכיר הוא סידרת המוצרים של RACHEL – שיש לה המון מוצרי טיפוח -סבונים, קרמים לפנים, קרמים לידיים ולרגליים, מסכות יופי, פילינגים שונים, סרום, לחויות, מי ניקוי, קרם עיניים, וסדרות שונות שסוגרות לנו את כל הפינות לפי הצרכים שלנו.
בבית אצלנו קיים הוויכוח הנצחי – מדיח נגד שטיפה ידנית. קל לנחש מי בעד המדיח… רק שלפעמים לא משתלם להפעיל מדיח בשביל כמה כלים, או לחילופין אם יש סיר גדול שיתפוס חצי מדיח וישאיר חללים שבהם אי אפשר להכניס כלים אחרים, זה בזבוז של מים, חשמל וזמן עבודה.
