כמו קפה ומאפה, כמו אסי ורותם, כמו בולגרית ואבטיח- יש צמדים שפשוט נולדו להיות ביחד. צמד אחד משמעותי שאפשר להוסיף לרשימה הזו הוא קיץ ויין לבן.
יין לבן הוא קליל, קריר, מתמודד בגבורה עם החום והלחות הישראלית והופך ימי שמש לבהירים אף יותר.
ארכיון
שבוע טעימת העצמאות המסורתית של איש הענבים
יין משמח לבב אנוש, ובימים אלה כשכל החיים מתהפכים, אין כמו יין איכותי לתת קצת אסקפיזם ומצב רוח טוב. מזה שני עשורים מתקיימת ב"איש הענבים" טעימה של יינות לכבוד יום העצמאות, שבהם נפתחים עשרות יינות ישראלים משובחים כמספר שנותיה של המדינה.
MYX FUSION – ניקי מינאג' מוסיפה קצב לחיים!
הראפרית המוכשרת ניקי מינאז' היא אחת שלא צריך להציג. אמנית מגוונת שאחראית על להיטים רבים.
מסתבר שהיא לא רק מוסיקאית אלא גם הפרזנטורית ואחת מבעלי החברה של MYX FUSION – יינות בטעמים לצעירים. בארצות הברית היינות מככבים כבר כשבע שנים בשוק והבשורה העכשווית היא שניקי מינאז' הכשירה את ליין המוצרים כך שהקהל היהודי והישראלי יכולים גם הם להשתתף בחגיגה.
פסטיבל היין הבינלאומי “טועמים עולם” – כל העולם בגביע .
פסטיבל היין הבינלאומי "טועמים עולם" של "צור עולם של יין" אירח ב"טראסק" בנמל תל אביב, כ40 יקבים מרחבי העולם. מדובר בחגיגה גדולה לחובבי יין שטעמו למעלה מ30 יינות חדשים מחו"ל, ממדינות כמו צרפת, איטליה, ספרד, פורטוגל, קנדה וניו זילנד.
פסטיבל היין של "טייסטינג רום" שרונה- להכיר עולמות חדשים.
לבחור יין לטעמנו זה אף פעם לא עניין פשוט, יש שפע רב של יינות מכל הסוגים, לכל אחד המאפיינים שלו, וקשה מאד לבחור יין שתואם בדיוק את מה שאנחנו אוהבים, או שמתאים בדיוק לסוג האירוע – התאמה למנות אוכל, מזג אוויר, החברה שסביבנו, ומה לא.
פסטיבלי יין הם דרך מצויינת לטעום ולהתנסות במגוון ענק של יינות מיקבים שונים בלי לרכוש שפע בקבוקים ולהתחיל להתבלבל.
Vinum TLV 3 by American Express – חגיגה של טעם וניחוח.
יין טוב, פסטה משובחת, מוסיקה, והכל בבריזה הקלילה של ערב תחילת הקיץ בתל אביב, מה צריך יותר?
פסטיבל Vinum TLV by American Express חזר זו הפעם השלישית לרחבת רוטשילד 1 בתל אביב. הפסטיבל החל אמש וימשיך גם היום (6 ליוני 2019) כך שעוד אפשר להספיק, וכמובן לשים תזכורת ביומן לשנה הבאה.
ומה מצאנו בפסטיבל?
פסטיבל White – יין לבן על הים.
השבוע נערך בפעם ה11 פסטיבל White במרינה הרצליה.
הפסטיבל חוגג את היין הלבן המתאים מאד לקיץ הישראלי (ובעצם לכל עונות השנה).
חג שבועות שבפתח מצייר בדמיוננו פיקניק רומנטי בשדה פורח, בגדים לבנים וכוסות יין לבן קריר נמזג אל הכוסות ומתלווה לארוחה קלה של גבינות או פירות.
אם בעבר שלטה בישראל תרבות היין האדום, היום מבינים שבמזג האוויר הישראלי כמעט מובן מאליו לשתות יין לבן ולכן בישראל הצריכה של יינות לבנים גדלה ובעקבותיה ייצור יינות לבנים ביקבים מקומיים מזנים חדשים וקיימים, והחגיגה הלבנה בעיצומה.
בפסטיבל הוצגו עשרות יינות לבנים חדשים לצד יינות מוכרים ואהובים מהארץ ומחו"ל, כולל שפע יינות כשרים באיכות מעולה.
המבקרים יכלו לבחור בין מעל למאה יינות לבנים לטעימה, וכן סמוקים ומבעבעים, לצד סדנאות יין, מתחם אוכל והרבה מוסיקה שמחה של התקליטנים שליוו את האירוע.
בין המציגים היו TSILINSKY, רקנאטי, שקד, מדבר, ברטנורא, ברון הרצוג, פסגות, שילה, עמק יזרעאל, גוש עציון, כרמל, תבור, אקרמן, טוליפ, טפרברג, נטע, היוצר, נטופה, 1848, PLOMARI VILA MARIA, הר אודם, ירושלים, וזו רק רשימה חלקית.
בין לבין ניתן היה לטעום את מיטב הבירה של "לאגר אנד אייל" ומטעמים כמו גבינות משובחות, נקניקים, כריכים שונים ועוד.
השמש התחילה לשקוע כשהפסטיבל נפתח ונכנסנו בשעריו. עשינו סיבוב ראשוני כדי להחליט מה רוצים לטעום, שהרי פשוט אי אפשר לטעום את הכל והתחלנו במשימה.
מבין הטעימות הרבות, הפייבוריטים שלי היו J.P. CHERNET ICE EDITION הצרפתיים בגרסת לבן ורוזה ,בדוכן של "אקרמן", עדינים ומפנקים בבקבוקים יפיפיים, "מירבאל רוזה" מפרובנס שנשא את אבק הכוכבים של הבעלים המפורסמים אנג'לינה ובראד מבציר 2016 שהדיפו ניחוח פרחים ותות, המוסקט המבעבע של "ברטנורא" בזווית המתוקה של הפסטיבל, "סגל" שהציגו שרדונה 2018 ב"התססה פראית" – תהליך ייחודי ליקב, סוביניון בלאן של "וילה מאריה" שהביא את ניו זילנד למרינה בהרצליה, ויין של היוצר שנמזג מעל סלט פירות והפך למנת קיץ מפנקת.
בקטגוריות אלכוהול אחרות ניתן היה לטעום חוץ מהבירה אצל "לאגר אנד אייל" גם מאוזו משובח של "פלומרי" ושיכר פסיפלורה עטור פרסים של "פלורה".
את כל היינות והמשקאות ניתן היה לרכוש בדוכנים ובחנות שהוקמה במתחם במחירים מיוחדים לפסטיבל.
קהל רב הסתובב בין הדוכנים, המוסיקה התנגנה והחוויה המשיכה זמן רב לאחר שקיעה יפיפיה במרינה הרצליה.
ליינות הלבנים אכן יש מקום של כבוד בישראל.
הפסטיבל נערך בהפקה ובארגון החברה העירונית לפיתוח התיירות בהרצליה ומרכז 'איש הענבים', בשיתוף מגזין 'יין וגורמה'.
"צור עולם של יין" מציגים – KFWE- תערוכת היין הכשר השנתית הגדולה בעולם.
(בתמונה מימין- ישראל גוטסדינר – מחצית מ"צמד רעים" המיתולוגי, מרים כוסית בתערוכת KFWE).
אולם "טראסק" התל אביבי לבש השבוע חג עת נערכה בו תערוכת היין הכשר הגדולה בעולם, אירוע הKFWE – Kosher Food & Wine Experience של "צור- עולם של יין" – חברת היבוא הגדולה בארץ ליינות ואלכוהול כשרים.
האירוע התקיים זו הפעם השמינית, במיוחד לקראת חגי פורים ופסח בהם יינות משובחים מככבים, ובמקביל גם בחמש ערים ברחבי העולם- ניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס, לונדון ופריז.
בתל אביב נהנו כ1500 אורחים ממגוון אדיר של כ180 סוגי יינות, ממעל 40 יקבים, וכן ליקרים, קוקטיילים ומשקאות אלכוהוליים שונים. כל הטעימות לוו בהסברים של הייננים .
היינות שהוצגו, כולם מקטלוג 2019 של "צור – עולם של יין" , הגיעו מכל העולם – צרפת, ארצות הברית, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, הולנד ועוד, וכמובן גם נציגות ישראלית מכובדת.
לחיי TERRAVINO!!
זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?
חיים גן מ"איש הענבים" אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?
ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.
הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.
ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").
(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).
יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.
כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.
חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.
הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.
טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.
הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.
(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).
ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".
וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.
השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).
אחר כך התחילו הטעימות. חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.
ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….
(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")
הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.
השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.
עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.
יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.
חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").
הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).
(למעלה- להריח, למטה- לטעום)
"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים, קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.
התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.
זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.
לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.
השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.
עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino
לחיים ירושלים!!
פסטיבלי יין הם תמיד חוויה מרהיבה , וכשזה בירושלים האווירה קסומה במיוחד.
ממש אתמול נפתח במוזיאון ישראל בירושלים פסטיבל היין ה11 במספר, שהציג את מיטב תעשיית היין הישראלית , ויש בה המון מה לטעום.
בפסטיבל מציגים יקבי בוטיק לצד יקבים גדולים, יינות מוכרים לצד הרבה השקות חדשות, וגם חוויות מעבר ליין, כמו גורמה, מוסיקה וחוויית במבוק ייחודית.
כשהגעתי לרחבת הפסטיבל הוא כבר שקק חיים, והדוכנים השונים כבר מזגו כוסות וטעימות לכל האורחים . (במחיר הכניסה מקבלים כוס שאפשר למלא שוב ושוב ללא הגבלה).
ביקרתי בדוכנים רבים, לא אוכל לציין את כולם (בעיקר כי באיזשהו שלב כל העולם כבר ריצד לי מול העיניים), אבל בעיקר התרשמתי מ –
"יקב מונטיפיורי" שנוסד לרגל חגיגות 150 שנה להקמת משכנות שאננים והציג שני יינות – מונטיפיורי אדום 2013 – בלנד של מלבק, סירה ופטיט סירה מהרי ירושלים שהיה פירותי ומרענן, ומונטיפיורי סירה 2011 שהיה כבד יותר ואלגנטי בטעמי פירות יער. מבין השניים אהבתי יותר את הראשון, בעיקר בגלל התאמתו למזג האוויר הקיצי הקליל.
הדוכן הבא שביקרתי היה שוקק במיוחד- של יצרני השוקולד "דה קרינה" שמעבר לשוקולדים הציגו את הליקרים המתוקים בעבודת יד בטעמי שוקולד מריר, קפה אספרסו, דבש וריבת חלב. השניים הראשונים היו פופולאריים במיוחד, ובצדק.
הדוכן הבא היה חגיגי – לא בדיוק יין אבל משכר וכייפי לא פחות – APEROL SPRITZ– משקה שכלל "אפרול", יין לבן מבעבע , סודה ופלח תפוז, ויוצר משקה קליל מאד וקיצי (עם המון קרח). מתאים במיוחד לאווירה שמחה (רצוי במסיבת בריכה)…
אצל "רקנטי" טעמתי יינות שזכו במדליות זהב כמו ה"וינלי 2014" , והמומלץ שלי "שרדונה 2013" שהיה גם הוא מרענן מאד עם טעמים טרופיים.
המתחם הבא שביקרתי הוא מתחם שאני ממליצה עליו מאד באופן כללי – מתחם יינות הדרום, שאחרי עמידתם האיתנה ב"צוק איתן" מגיע להם יחס מיוחד (בלי קשר שהיינות גם משובחים ואיכותיים). כך למשל התנסיתי ביין מיוחד של יקב "קדמא" שממוקם במושב כפר אוריה ומיוצר בשיטה הקדומה של שימוש בכדי חרס, שיטה שהביאה הייננית לינה סלוצקין מגרוזיה. מבין היינות שהם הציגו אהבתי את הCOPIAE 2012 – בלנד של קברנה, מרלו ושירז, מאד עדין.
עוד ממתחם הדרום, אני ממליצה על "שומרה 2011" של "יקב תמיר" שכולל את כל הטוב שבבלנד בין קברנה סוביניון, קברנה פרנק, שיראז ופטיט ורדו.
לקחתי קצת פסק זמן מיינות ועברתי לשיכר הפסיפלורה של "איש הפסיפלורה" – ממושב עין עירון, שהוא משקה קינוח עדין (ולמעשה חוסך קינוח, מספיקה כוסית ואנחנו מסודרים), שהוא 12% אלכוהול והפרי מורגש בכל לגימה. השיכר זכה במדליית זהב בתחרות הבינלאומית TERRAVINO.
ובחזרה ליין – עוד במומלצים –
סידרת ה"פנינים" של יקב תבור – יינות מתקתקים ומבעבעים קלות ששומרים על טעמי הפירות ומתאימים במיוחד להרמות כוסית ואירועים חגיגיים. אני התרשמתי במיוחד מה"תבור פנינים לבן 2013" שהוא בלנד של שרדונה, ויוניה וגוורצטרמינר, והוא עשיר מאד עם טעמי אפרסק ומלון וריח עלי וורדים. – אגב, מבחינה ויזואלית, ה"רוזה" הוא היפה מכולם, והוא בטעמי פירות אדומים.
יקב בוטיק נוסף , היה "יקב בוטיק אייל" שהרשים אותי עם ה"שרדונה אמרלד ריזלינג 2012" שבהחלט שווה תשומת לב מיוחדת.
כשכבר ממש לא יכלתי , עדיין לא וויתרתי על "יקב רמת הגולן" שמלבד יינות טובים, הציג גם שיתוף פעולה עם "המחלקה לעיצוב תעשייתי HIT" ויחד יצרו רהיטים ואביזרים מחביות יין ישנות. גם יפה , גם שימושי, גם טוב לסביבה.
על הדרך לבמת ההופעות עוד עברתי אצל "יקב רמת הנגב" ואספתי לי כוס של "נווה מדבר 2011" – יין עשיר מאד ועמוק .
ומה על הבמה?
כדי שלא ישעמם לנו גם באזניים בזמן הטעימות השונות, על הבמה עולות כל ערב שתי להקות חיות במוסיקה אל תוך הלילה – להקת פולקלור מרוקאית, להקת קנטרי אמריקאית, קאברים, מוסיקה אפריקאית, בלוז ורוקנרול, והפיבוריטים שלי – שלמזלי הרב היו שם בדיוק כשאני הגעתי – להקת "בוסה טריו" שניגנה מוסיקה לטינית וברזילאית והסכימו לבצע כל מני בקשות מהקהל (ותודה על "הרכבת של 11"!!).
כדי להרגיע את הבטן מכל היינות והטעימות, היו גם דוכנים רבים של פיצה, סושי, גבינות של "יעקבס", גלידות , ועוד.
עוד בדוכנים המיוחדים – דוכן "מלח 424" שהציג את מבחר המלחים המיוחדים, ומארזי מתנה מקסימים לחגים ובכלל, (והחידושים לא פוסקים – הפעם טעמתי מלח עם נענע ועגבניות מיובשות, שהולך נפלא עם סלט, ולא פספסתי לחזור ולטעום את המלח עם הצ'ילי החריף והתפוז, שילוב טעמים שלא הייתי חושבת עליו ומתמזג במדויק).
דוכן מיוחד (וטעים) נוסף הוא דוכן השמנים של "קיבוץ מגל" עם המון סוגי שמנים בדרגות חריפות שונות (ולטעמי גם האקסטרה חריף – הקורטינה, הוא לא כזה חריף שלא יכלתי לאכול, הוא רק משאיר אפטר טייסט חזק יותר). הפיבוריט שלי עם זאת היה ונשאר הסורי, שמבחינת הדרגה נמצא איפשהו באמצע.
ולבסוף – האטרקציה הגדולה – במובן הדו משמעי – "ביג במבוק" – מיצב במבוק ענק של האומנים דאג ומייק סטאן שכיכב כבר במוזיאונים הגדולים בעולם ועכשיו כאן – אלפי מוטות במבוק, חבלים, מיתרי טיפוס וגובה של 16 מטרים, שאפשר לטפס עליו, לטייל עליו, לנוח עליו ולראות את העולם מלמעלה, מתוך המבנה המיוחד הזה. (רק חשוב לזכור שאי אפשר לעלות עם נעלי עקב או כפכפים, ושרצוי לעלות עליו – לפני – ששותים מהיינות…). העלייה למתקן בתשלום סמלי של 10 שקלים.
כאמור, הפסטיבל כבר התחיל אתמול, הראשון לספטמבר, וימשיך עד הרביעי לספטמבר (יום חמישי הקרוב) כך שעוד אפשר לרוץ ולהספיק לכל החוויות. שעות הפעילות – משבע בערב עד אחת עשרה בלילה, מחיר הכניסה הוא 85 שקלים וכאמור היין הוא ללא הגבלה.
בימי שלישי ורביעי (ה2-3 לספטמבר- שזה היום ומחר) המבקרים יוכלו להנות גם מכניסה חינמית למוזיאון עד השעה תשע בערב.
אז בואו לירושלים, לשמח את הלבב, את החייך ואת הנשמה.