מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.

להמשיך לקרוא ←

רשת "פתאל" הפכה את מלון "לאונרדו" החדש באשקלון, לשילוב הכמעט בלתי אפשרי – ביזנס ופלז'ר ביחד, עסקים ותענוגות. אני לא אשת עסקים אבל תענוגות תמיד מתאימים לי. הוזמנתי לנסות כמה מהם בסופשבוע של שמש באשקלון.

כל 131 החדרים של של מלון לאונרדו אשקלון פונים לים והם זהים ומעוצבים על ידי אותן מעצבות מוכשרות של מלונות "הרודס" שעשו עבודה מקסימה של שילוב עיצוב מודרני ויוקרתי עם נוחות מקסימלית.

מהקומה השביעית ואלך, ההגדרה היא "חדר עסקים" והמשמעות היא ערך מוסף של פינוקים טעימים בחדר, חלוקים וכפכפי ספא, גישה לטרקלין העסקים (שעוד יסופר עליו) וכל מני פינוקים קטנים.

אנחנו התחלנו מטרקלין העסקים, שמכיל מקומות ישיבה נוחים, שולחנות, עיתונים, פינוקים טעימים כמו שוקולדים, עוגיות, פירות, שתיה קלה וכמובן גם יינות, ועמדות מחשב הכוללות אינטרנט (ששם התבצרתי כדי להשוויץ בהמון תמונות שלי על יד הבריכה, אבל זה אחר כך…).

לטרקלין יכולים להכנס רק מבוגרים, מה שמהווה גם פינה של שקט ורוגע ומאפשר לקיים פגישות עבודה.

למי שהמקום קטן מדי לפגישות עבודה, ורוצה אולמות גדולים עם כל הפסיליטיז הנדרשים לישיבות כאלה, ישנם גם חדרים שמיועדים מ50 איש ועד 800, כך שתמיד אפשר להסתדר.

אחרי הטרקלין הלכנו לשוטט במלון ומצאנו שתי פינות חמד- הראשונה- הספא – "לאו" שכולל 8 חדרי טיפולים כששניים מהם זוגיים וכוללים גם ג'קוזי (וכוסות יין רומנטיות כמובן), ותפריט גדול של טיפולים מפנקים (וגם סאונה וחדר כושר לשימוש כל אורחי המלון), ומועדון הילדים הכי מתוק, כולל ג'מבורי מושקע עם בריכת כדורים והרבה מקום להוציא את המרץ…

אבל ביום שמש כזה יש באמת רק דבר אחד לעשות – לעלות על "מדי ב'"  – להלן חלוק וכפכפים, ולצאת אל הבריכה. בצידי הבריכה יש "קבאנות"  – מעין מרבצים מקורים שבהם כל המשפחה יכולה לנוח ולתפוס צל, וגם כסאות ומיטות שיזוף למי שרוצה לשנות צבע (בדרך כלל לגוון של חום ,במקרה שלי, לאדום כהה….). ליד בריכת הילדים יש גם את התחביב האולטימטיבי שלהם – ה"מתנפחים". לשמחתי אין צוות בידור כך שאין מי שיצעק לי "ועכשיו משחקי בריכה" עם מוסיקה קולנית, וכך יכלתי לשבת ולקרוא עיתון בשקט . (עיתונים מחולקים חינם בלובי).

אחר כך הגיע החלק שנחשב המרכזי ביותר בכל נופש- האוכל. כלל ידוע הוא שבחופשה כל אורח מגדל שלוש קיבות נוספות שיכולות להכיל את כל הדברים הטובים שיש למסעדות להציע. אני הייתי שם בסוף שבוע, ולמרות מגבלות השבת והכשרות, "לאונרדו" הצליח לספק מבחר גדול של מנות, מכל הסוגים, לכל הגילאים ולכל הטעמים.

אותי קנו כבר בהתחלה עם מגשים מרהיבים של סושי, ובארוחת הבוקר – עם מבחר גדול של גבינות קשות מכל הסוגים (וגם המון ריקוטה!!). המלצרים ניגשו לכל השולחנות ופינו כלים במהירות כך שהנקיון תמיד נשמר (וגם היה מקום לצלחות נוספות…. 🙂

(בתמונות למעלה ולמטה- חלק קטנטן מכל המטעמים של המלון).

בערב בהמלצת המלון הלכנו להוריד את הקלוריות בהליכה ארוכה למרינה היפיפיה , על שלל אורותיה ומסעדותיה.

המלון הציע בסוף השבוע שבו הייתי גם פעילות אינטלקטואלית של הרצאה על אשקלון וכל הטמון בה, הרצאה של קוראת בקלפים למי שחושק לדעת את עתידו, וגם סדנת מדיטציה מוסיקלית לרגיעה מלאה.

אני, שלשתוק בסדנת מדיטציה זו דרישה מוגזמת ממני , הלכתי להסתובב בכיוון השני של החוף – בטיילת המרהיבה שכוללת המון צמחיה, מתקני ספורט ומסלולים לרצים ולרוכבי אופניים, וממנה ירדתי לשני חופים- החוף הלא מוכרז שם אפשר לצפות בגולשים מנסים לתפוס גלים, והחוף המוכרז שהמה מתרחצים, גדולים וקטנים שנהנו מהמים הקרירים והשמש.

כמובן שאפשר לבקר באחת או יותר מהאטרקציות הרבות שקיימות באשקלון ובסביבה –

ה"אשקלונה" – פארק מים עם המון סוגי מגלשות – ממסלולים לפעוטות ועד "קאמיקזות" מטורפות לאמיצים בלבד, מרכז המבקרים של מבשלת "קרלסברג" לצפיה בתהליך ההכנה של הבירה, מרכז המבקרים של חברת החשמל – אתר "רוטנברג", אתר "ברנע" ההסטורי שבו אפשר לראות שרידים עתיקים מהתקופה הביזנטית, גן שעוני השמש והגן הארכיאולוגי, הגן הלאומי של אשקלון, ומוזיאון החאן, קניונים ומרכזי קניות כמו מרכז אפרידר, קניון גירון וקניון חוצות שבכולם עשרות בתי עסק- ממיטב הרשתות הפופולאריות בארץ, ומסביב לאשקלון מקומות כמו הגן הלאומי בית גוברין – למי שרוצה לטייל, קיבוץ "יד מרדכי" שמלמד כל מה שצריך לדעת על דבש ודבורים, ולמי שרוצה להתפנק עד הסוף – מרחצאות "חמי יואב" – מים בעלי סגולות מרפא וכל הפינוקים.

(ואת כל הפרטים על האטקרציות ניתן למצוא ב- http://www.ashkelon.muni.il/tour/Pages/default.aspx ).

מה שאהבתי ב"לאונרדו" אשקלון הוא החוויה הכוללת, מהבריכה הרחבה ועד הפרטים הקטנים – חדר הגיהוץ, המשחקים הכי חדשים במועדון הילדים, והחנייה הנוחה, וכמובן היצירתיות במנות וטעמים בארוחות שבמסעדת "אלמוג" של המלון.

אה, והזכרתי כבר מרחק של חמישים דקות מהמרכז?

מי שגדל בשנות השבעים, זוכר את הסידרה "נייבורס" – שכנים ,עם ירמי קפלן בתפקיד "בני" , הירקן ששר שיר אהבה ל"מלון אחד" ועובדי הדואר שמתמוגגים כי "יש להם חבילות". באחת מהסצינות המפורסמות של הסידרה, יושבים שניים לאכול ארוחת צהרים ומתווכחים מה להזמין, כי הוא לא אוהב מרק והיא לא אוהבת בשר, ולבסוף מגיעה הגאולה כשהם מחליטים ש"FISH IS MY FAVORITE DISH" והכל בא על מקומו בשלום.

והם צודקים, דגים נחשבים לבריאים במיוחד, טעימים ודלי שומן, וגם קלים להכנה , וזה בלי להזכיר את המנות המסורתיות של דגים שיש לכל עדה, מגפילטע פיש ועד חריימה. ועכשיו, פסטיבל הקרפיון שמתקיים בפארק הדיג של מעיין צבי, מלמד אותנו בכל החושים, מהו קרפיון (ואיך הוא חי עם הגזר הזה שתקוע לו על הראש…).

לפני כן, כמה הסברים על המקום. בריכות הדיג של "מעיין צבי" שוכנות דקה מזכרון יעקב, מטרים ספורים מחוף ים מקסים. בפארק הדיג יש  קודם כל – דיג.  ניתן לבוא עם חכות מהבית או לשכור את הציוד, להטיל חכה למים ולחכות, והיות ואוכלוסיית הדגים גדולה פי כמה אלפים ממה שיש בים, אז סיכוי סביר שתוך זמן קצר כבר יהיה שלל בקצה החכה. לקחנו על עצמנו את האתגר, קיבלנו הסבר מעופר- בעל המקום, על מה צריך לעשות, כרכנו את הפתיונות סביב הקרס וזרקנו את החכה למים. בתוך שעה כבר עלו בחכתנו שלושה קרפיונים שמנים (שהושלכו מיידית בחזרה למים ללא פגע). מי שרוצה לקחת את הדגים שהוא דג, יכול לרכוש אותם לפי משקלם במחיר מוזל ממחירם בשוק, והאמת, נראה לי שדג שדגת בעצמך, הרבה יותר טעים מאשר משהו שסתם קונים.

(הדג הוחזר למים מיד לאחר הצילום).

בכל אופן, אם מגיעים כמשפחה, והילדים קצת חסרי סבלנות, הם לא צריכים לעמוד ולחכות שיגיע דג (למרות שבזמן שהייתי שם, היו בהחלט ילדים שדגו בבריכות הגדולות ביחד עם ההורים) – יש מליון ואחד פעילויות לילדים בכל הגילאים – נתחיל באומגה בגודל המתאים לילדים קטנים, רכיבה על חמורים, בריכת שכשוך עם מגלשה שההורים יכולים להיות בטוחים שהילדים לא מסתכנים , משחקי מים בעונה- עם תותחים והתזות כמו שילדים אוהבים, מתקנים מתנפחים, שיט בסירות, מתקני שעשועים, ומה ששמתי לב שריתק במיוחד את הילדים הקטנים – בריכות של דגיגונים שהילדים יכולים לתפוס ברשתות קטנות. הם עמדו שם שעות. עוד משהו לגילאים טיפה יותר גדולים הם בריכות של דגים קטנים שהילדים יכולים לדוג בעצמם ולזרוק חזרה למים.

מה שנחמד הוא הגישה הידידותית של צוות הפארק. מכירים את המקומות האלה שלא מרשים לך להכניס אוכל מהבית כי רוצים למכור לך במחיר מופקע במקום? ב"פארק הדיג" לא רק שאין מחירים מופקעים, למעשה אפשר להביא אוכל מהבית, מנגל, מה שרוצים, ועוד להעזר במקררים של המקום למשל כדי לשמור דברים מהבית, יש פינת קפה חופשית, בקיצור, תרגישו הכי בנוח בעולם.

יש גם אזור קמפינג שבו אפשר לחנות עם אוהלים (מהבית או מהמקום – בתשלום נוסף, ואז אלה אוהלי VIP עם המון פינוקים כמו מאווררים ומחצלות) ולבלות יממה במקום.

וזה עוד לא הכל- יש גם ספא דגים מדגדג במיוחד, ואפשרות לשכור אופניים או לצאת לטיול סוסים על החוף הרומנטי.

אנחנו ישבנו לאכול דגים על האש ודג מעושן שנעשה במיוחד במקום, בעישון עדין ששומר על העסיסיות.

ב28 למארס מתחילה העונה וכאמור בחופשת הפסח – בין התאריכים 15 ל21 באפריל, יתקיים פסטיבל הקרפיון שיכלול הפעלות לכל המשפחה גם הדגמה על "איך הופך קרפיון לגפילטע פיש" מההתחלה – משלב השחייה בבריכה, ועד הצלחת. במזנון יוגשו מנות על טהרת הדגים כמו מרק דגים, קרפיון מעושן, וכמובן הגפילטע.

עוד פרטים ב- http://fishing-park.co.il/wp/

אחרי כל האומנות שספגתי באזור זיכרון-בנימינה-עין הוד, הגיע הזמן לזוז קצת ולטייל ולשם כך הגעתי ל"חיים אופניים" בבנימינה  – המקור לכל זוג אופניים אפשרי – אופניים רגילים, אופניים עם כיסא לילדים, אופניים בכל גודל, אופניים חשמליות מסוגים שונים, קלנועית וכל כלי תחבורה שיכול להסיע אנשים במרחבים של בנימינה והסביבה.

השם המקורי של המקום הוא "תחנת האופניים רכבת בנימינה" ואפשר לשכור שם אופניים, לקבל הצעות למסלולים שכולם מסומנים ומסודרים לרכיבה נוחה על שטח מישורי. המסלולים עוברים דרך כרמים, מטעים, חורשות ומבנים הסטוריים ומיוחדים וכל אחד יכול לפי הקצב שלו.

ישנם סיורים מאורגנים כמו סיורים בעקבות מורשתו של אהוד מנור בן המקום, מהבית בו גדל (כולל המרפסת של השיר "בשנה הבאה" ) ועד למקום קבורתו כשהכל מלווה בשירים שלו שנכתבו על כל מקום ומקום וקמים לתחיה לנגד עינינו.

כשהגענו למקום ביום שישי לקראת הצהרים, כבר היו שם משפחות שהצטיידו באופניים לכל הגילאים, חבשו קסדות, קיבלו הדרכה ויצאו לדרך. באתר של "תחנת האופניים" ובמקום יש כל כך הרבה אפשרויות למסלולים שניתן לבלות שעות ארוכות ברכיבה נוחה ולהגיע למקומות קסומים כמו מבצר שוני, גן אהוד, בקעת הנדיב, שמורת אלוני יצחק, אמת המים, נחל התנינים ועוד. ובגלל שיש מגוון כל כך רחב של אופניים וכלי רכב, אפשר להגיע לטיולי חברה למשל, כשיש פתרון ממונע גם למי שאינו רוכב על אופניים. (ויש אפילו אופניים זוגיים לשיא הרומנטיקה!)

המקום מספק גם את החוויה הכוללת – חנייה, מים קרים, שירותים ומקלחת, תיקים, מפות, שמירת חפצים, ואפילו ארוחות לשטח.

עוד מידע ב – http://www.btb.co.il/

כמובן שטיולים עושים אותי רעבה (וגם הרצאות, תערוכות, סריגה ובעצם רוב הפעילויות שאני עושה…) והכיוון היה למושב אביאל, ל"מזווה של ג'ייקוב".

המזווה של ג'ייקוב מוגדר כ"טעמי הטבע במיטבם" וג'ייקוב, הוא ג'ייקוב שגיב- מכין מהטבע מגוון עצום של מאכלים- כולל ריבות ומאפים, מרקחות, מעדנים, ליקרים, ריבות אלכוהוליות למבוגרים ועוד כל כך הרבה דברים שאין סיכוי שבכלל אצליח לרשום את הכל.

אנחנו הגענו לג'ייקוב בשישי בצהרים, לארוחת הבראנץ' המפורסמת שלו. בלב גן וורדים פורח , מתחת לעץ אשכוליות עמוס פרי, נפתח עבורנו שולחן עם מטעמים – מיץ טבעי ייחודי (אנחנו בחרנו בשילוב מרענן של רימונים עם נענע בשם "רימונענע"), ויחד איתו הגיעה סלסילה של לחמים מקמח מלא עם חמאה (ויש סימונים מיוחדים למנות נטולות גלוטן, ועכשיו עובדים על תפריט שיסמן בבירור גם מנות צמחוניות או טבעוניות).

אחר כך הגיעו כלים קטנים עם מטבלים מיוחדים – מאפה ביצים קטן, גווקמולי מיוחד, פלפלים אפויים בצבע כתום עז, והמנצח שלי – מטבח חצילים בנענע- אני הייתי מוכנה לאכול גם בצנצנת, עם כפית, לא צריך לחם.

גם זיתים אורגניים תוצרת בית הונחו לידנו לנשנוש.

קערה של השוס של המקום הגיעה – מלאה ב"סלט ירקות העונה עשיר ברוטב וינגרט בלסמי". למה שוס? כי בקערה היו קרוב ל30 סוגי ירקות שונים, קצוצים דק, שהפכו לאתגר לנסות לזהות את כל המרכיבים (ואיך ג'ייקוב אמר? "יש מבחן בסוף!"). המילה "עשיר" לא מספיקה כדי לתאר את המגוון הטעים והבריא הזה. ג'ייקוב מקפיד שבסלט לא יהיו מרכיבים שיכולים להיות לא נוחים לאנשים מסוימים כמו בצל או כוסברה, אבל גם לא צריך אותם כי המגוון כל כך רב ובריא שאין צורך יותר בשום דבר.

פלטת גבינות משובחות ברמות חריפות שונות הגיעו לשולחן, ואיתן מבחר ריבות הבית – במקרה שלנו חבושים, תות ותפוח מקורמל. היה קשה להחליט, בסוף הצבענו במזלגות שלנו על החבושים כעל המנצח.

בארוחת הבראנץ' כלולה מנה חמה ומזינה לבחירה ממגוון גדול של מנות – קישים של ירקות וגבינות, רטטוי, מאפי שמרים וירקות ומרקים. ביקשנו מג'ייקוב שימליץ עבורנו והבחירה נפלה על "רטטוי פלוס חמינדוס" ו"מאפה תרד וגבינת גאודה" שנעשה בשיטה מיוחדת של דיקוק בצק השמרים באופן שהוא לא משתלט על המילוי ומכסה אותו אלא נותן לו כבוד. התוצאה עדינה במיוחד.

רק כשג'ייקוב אמר, שמתי לב שאין על השולחן מלח ופלפל. בדרך כלל אני מתבלת את האוכל עוד לפני שטעמתי, כאן בכלל לא היה צורך. גם בריא יותר, גם טעים יותר.

בתור שתיה חמה ביקשתי וקיבלתי "שוקו חם" שהוא בעצם כוס גדולה של חלב שמומסים בו שוקולדים בעלי שמונים אחוז חמאת קקאו, ומעלים בדרגה את המשקה הקרוי "שוקו" לדרגות חדשות.

ארוחת בראנץ' זוגית כמו זו שאכלנו עולה 160 שקלים לזוג. ישנה גם ארוחת בריאות שכוללת מנת מוזלי במקום המנה החמה ועולה 130 שקלים לזוג, ויש אפשרות לשלב את שני הסגנונות בארוחה זוגית אחת.

בתפריט יש גם מנות בשריות, חלביות, ארוחות ילדים וגם ארוחת תה אנגלית כמיטב מסורת ביתו של ג'ייקוב.

ה"מזווה" פתוח בימי שישי ושבת לקהל הרחב, ובימי השבוע לקבוצות בתיאום מראש.

לתפריט המלא, מפת הגעה, מחירים, וגם מתכונים וקטלוג המוצרים הנמכרים במקום –

http://www.jakobslarder.co.il/

הנה אוקסימורון – אני ברזילאית, ואני לבנה כמו ערפד.

כשאומרים "ברזילאית" אנשים מדמיינים את המולטות המקפצות בקרנבל, וצבע עורן חום שוקולדי. ואז הם רואים אותי, ומתייגים אותי כאחת שהגיעה הישר מהמחוזות הקפואים של פולניה, ודי בצדק, אני לבנה יותר מערפד ממוצע, ומגיבה כמוהו לשמש- בכאב.

לחיות בישראל שטופת השמש, הקיצית, עם החופים המפתים (וגם כמה בריכות לא רעות בכלל), זה אומר שאי אפשר לברוח מהשמש. לכן יש להתגונן ככל האפשר כדי שבילוי כייפי בים לא יהפוך לעגבניה מתקלפת שמרוחה באשל (זוכרים את זה מהילדות שלנו?).

לשופרסל יש קו מוצרים ללפני, תוך כדי , ואחרי הבילוי בשמש, לכסות את כל האופציות.

קיבלתי חבילה שכוללת קרם פנים להגנה מקרינה על שמש בדרגת הגנה 30, שחוסם מעל 90% מקרני הUVA , מה שהפך לקרם הרגיל שלי לא רק לים אלא גם ליומיום מכיוון שהפנים חשופות כל היום, ואפילו מנהיגה אפשר לתפוס צבע וקרינה, שלושה סוגי קרם הגנה בדרגות שונות (יפורטו בהמשך) וגם קרם אלוורה להקלה על העור אחרי השיזוף.

המילה "קרם" בעצם לא מתאימה מכיוון שמדובר בתרסיס, כך שנוח מאד להשתמש בו, והשלושה שקיבלתי היו  –

Sun 30 – תרסיס הגנה היפואלרגני, עמיד במים (מה ששימושי מאד כשנכנסים ויוצאים מהמים ולא רוצים להתמרח כל רגע , במיוחד כשמדובר בילדים שאין להם סבלנות), ללא פראבנים, מועשר בוויטמין E.

Sun 30 kids – אותו הדבר רק לילדים- בניחוח מלון עדין.

Sun 15 שמן גזר- כי בילדות שלנו היינו נמרחים בשמנים כדי לחזק את השיזוף, וכאן יש מוצר שאשכרה גם שומר על הבריאות במקום לטגן אותנו ודואג לשיזוף אחיד בגוון טבעי, כמובן כולל גם את כל הייתרונות שבקרמים האחרים.

כל התרסיסים הם שקופים, נספגים בקלות ולא דביקים, מתאימים לכל סוגי העור, כשהוויטמין E גם מגן מפני רדיקלים חופשיים ומונע הזדקנות של העור.

ואחרון חביב, לאחרי השיזוף – sun aloevera – תרסיס אלוורה להרגעת העור, להקלה ורענון לאחר שיזוף, כי גם עם קרם הגנה העור שלנו עדיין עבר תהליך לא קל עבורו והאלוורה מועשרת בלחות וויטמינים, מחזירה לו מראה והרגשה בריאים.

ואחרי כל ההקדמה הזו, גם ההתנסות האישית.

את קרם הפנים כאמור ניכסתי לעצמי ליום יום מתחת לאיפור, ואני שמחה לציין שלא רק שלא נכוותי מהשמש, גם הנמשים השנתיים לא הופיעו.

לגבי תרסיסי ההגנה, עשיתי פה ניסוי מעניין. למרות שהבן כבר גדול, הוא די מזלזל בקרמי הגנה וחושב שגבר גבר לא צריך דברים כאלה. (גם אם זה "גבר גבר" שעדיין מוגדר כנהג צעיר לפי החוק). בכל מקרה, התערבתי איתו על ניסוי – מרחנו חצי רגל שלו לאורך בתרסיס הגנה, והשארנו את החצי השני ללא הקרם. התוצאות בתמונה. בערב הוא בהחלט נזקק לאלוורה…

בתמונה למעלה- רגל ה"חצי חצי". בתמונה למטה, אחרי כמה טיפולי אלוורה.

אני לעומת זאת, נמרחתי כולי וראו איזה רגל לבנבנה (עם נעל מהממת מלאס ווגאס שהייתי חייבת לשתף בתמונה…) נשארה לי, בלי כאבים, בלי התקלפויות, תענוג.

בשורה התחתונה, לכל צבע עור, גם בהיר וגם כהה, וכמובן לכל גיל, השמש היא מזיקה וצריך להתגונן מפניה ככל שאפשר. מצד שני, לא כיף לוותר על בילוי בשמש ועכשיו גם לא צריך, כי יש תרסיסים וקרמים שיעזרו לנו לבלות בלי לסבול מתוצאות כואבות (גם בהווה וגם בעתיד בנזקי עור והזדקנות).

ברשיון משרד הבריאות.