כשחשבנו שאנו מכירים היטב את נורית הירש, היא שלפה הפתעות מהכובע- על הבמה בהיכל התרבות בפתח תקווה, במסגרת סיבוב ההופעות "פרס ישראל – המוסיקה, הזוכים, הזיכרונות" היא גילתה לנו ששני שירים שתמיד חשבנו שהמלחין הוא "עממי" ושהם בעצם שירים "עתיקים", הם שירים שהיא עצמה הלחינה- השיר הפורימי הכל כך אהוב "ומרדכי יצא מלפני המלך" וגם הקלאסיקה של "עושה שלום במרומיו". בעוד הקהל מופתע היא גם גילתה שבאחד מהשירים שלה הטמינה שורה מ"התקווה" ואף אחד לא גילה.. עד עכשיו כלומר..

להמשיך לקרוא ←

(קרדיט לצילום – מוקי שוורץ)

"היה היה פנס בודד בקצה שכונה והוא האיר את ילדותנו הקטנה" הלחין המלחין האהוב  סשה ארגוב לפני שנים רבות, שיר שעדיין מעורר געגוע בלב, לצד מאות שירים אחרים כמו "אהובתי לבנת צוואר", "וידוי" ועוד.

חבורה של צעירים בארץ  ישראל שרק נולדה, גדלים יחד, מתגיייסים, מגלים את האהבה  והכאב ובונים משפחות משלהם, והכל בליווי המוסיקה של התקופה, שאהובה עד היום.

להמשיך לקרוא ←

כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.

המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.

המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.

להמשיך לקרוא ←

כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.

בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.

העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.

להמשיך לקרוא ←

נתחיל מהמסר החשוב ביותר – כמו בהופעת סטנדאפ, אם אתם יושבים בשורות הראשונות, קחו בחשבון שתיקחו חלק פעיל במופע. מצד שני, אולי זו בדיוק הסיבה לשבת שם.

מיהם בעצם ה"ווקה פיפל"? העלילה עוסקת בשמונה חייזרים, שלוש נשים וחמישה גברים, שהגיעו מכוכב "ווקה", כוכב מרוחק שבו כל התקשורת היא בצלילים, אחרי שנאלצו לנחות נחיתת חירום ועכשיו המצבר שלהם מרוקן והדרך היחידה להטעין אותו היא למצוא אנרגיה מוסיקלית במקום שאליו הגיעו – כדור הארץ. המשימה הניצבת בפניהם לא קלה, הם צריכים לתקשר עם בני המקום ולהבין את המוסיקה שלהם, וכיצד עושים זאת? בטכנולוגיה חייזרית כמובן שעוזרת להם "לשאוב" מבני האדם את כל הידע העולמי ולהתחיל לפרשו בדרך שלהם.

השפה שבה מדברים החייזרים היא שילוב של אנגלית וג'יבריש, אבל גם מי שלא דובר אנגלית מבין היטב את העלילה בזכות המימיקה, הטונים וכמובן המוסיקה. אחד הפרטים המעניינים במופע הוא הופעתם החיצונית של החייזרים, לבושים ומאופרים בלבן, ומסתירים את שערם (למעט זמר מזוקן אחד) כך שאין השפעה של הופעה חיצונית ואפשר להתמקד נטו בביצועים המוסיקליים.

החייזרים מתחילים להכיר את כדור הארץ דרך תולדות המוסיקה, מהמוסיקה הקלאסית האהובה, דרך אלביס פרסלי ועד ג'סטין ביבר, תוך יצירת דיאלוג פעיל עם הקהל שפוצח בשירה לפי ההוראות.

אבל לא רק בשירים מפורסמים עסקינן, מכיוון שה"ווקה פיפל" מצליחים ליצור יצירה מוסיקלית סוחפת גם מצלצול מפורסם של טלפון סלולרי.

חשוב לציין שכל הביצועים והמוסיקה בהופעה הן בסגנון "אקפלה" כלומר ללא שימוש באף כלי נגינה והצלילים כולם מופקים מגרונם של הזמרים והזמרות, כולל קטעי ביטבוקס מהפנטים שבהם קשה לזכור שאין להקת מתופפים צמודה. הטווח המוסיקלי של הזמרים מקיף את כל סוגי הקולות, מבס שמגרד את הרצפה ועד סופרן שמאיים לנתץ את המנורות. חלק מהביצועים הם ביצועי סולו או בהשתתפות כמה מהזמרים, בחלק אחר מדובר בביצועי להקה או מקהלה בהרמוניה מושלמת, ובחלק נוסף כמה מהזמרים משמשים למעשה כלי הנגינה של הסולנים, בעיקר אלה שיוצרים את הביטבוקס.

אחרי ההיסטוריה מגיעה הקלאסיקה בשרשרת של ביצועים קצביים וסוחפי קהל לשירים משנות השישים ועד היום, כך שגם הילדים שהיו בקהל, והיו הרבה כאלה, זיהו את השירים והתחברו לביצועים המרהיבים.

הקהל, כמו שהוזכר בהתחלה, מהווה חלק נכבד מההופעה, אם בכך שאנשי הווקה יורדים לקהל ותופסים אנשים שישמשו להם ככלי נגינה, (ושימו לב לזמר הבס שעושה חיקוי מושלם של דיג'ידו), משתמשים באנשים כדי "לקרוא את מחשבותיהם" כשברור שהאישה חושבת על מארש החתונה, בעוד שהגבר שלצידה חושב על… ובכן, לא בדיוק מוסיקה… (הידעתם שראש קרח של אדם הוא המצע המושלם ל"סקרצ'ינג"?) ועוד.

בעוד האנרגיה נטענת, החייזרים ממשיכים במחרוזות שירי אהבה לגברים שמועלים לבמה או לנשים שמחוזרות על ידי החייזרים הגברים אבל מעצבנות את החייזריות באקט אנושי להפליא, ואף בקטע של מוסיקה מסרטים כולל הכוריאוגרפיה המתבקשת מסרטים כמו סרטי ג'יימס בונד, "טיטאניק", "רוקי" או "ספרות זולה".

העיבוד המוסיקלי והביצועים מתכתבים עם משחקי התאורה המדוייקים שמעצימים את החוויה הכוללת.

הביצועים משלבים הומור ווירטואוזיות מוסיקלית שמגיעה לשיאה בביצוע מרגש ל"רפסודיה בוהמית" של קווין. בתום המופע מוזמנים הנוכחים להשאר, לפגוש מקרוב חלק מהזמרים, ולהצטלם איתם.

על המופע אחראי ליאור כלפון, שמוכיח שהוא הרבה יותר מאשר "איצקו" מ"רמזור", ואחרי ההצלחה הגדולה של "התאטרון השחור" שלו, מביא את ה"ווקה פיפל" להצלחה פנומנלית גם בישראל וגם בהופעות במעל ל35 מדינות בעולם, כשהוא מוכיח שמוסיקה היא שפה בינלאומית.

עד היום צפו במופע למעלה מ2 מליון איש, והוא מתאים לכל המשפחה, כולל ילדים מגיל שש ומעלה.

בימים אלה מופיעים ה"ווקה פיפל" בכל רחבי הארץ במסגרת סיבוב הופעות של 19 מופעים.

העיבודים והניהול המוסיקלי המצויינים הם של שי פישמן

"מי זוכר ומי יודע את הדרך אל ביתי, מי אשר קולי שומע הוא יבוא הביתה איתי .

ענני נוצה ממעל והשלף לרגלי,ודינדון פעמון הפלא השומר תמיד עלי"

מילים קסומות אלה נכתבו על ידי המשוררת נעמי שמר, ביחד עם עוד כאלף שירים ומנגינות שהם נכסי צאן ברזל . לכל אחד יש את השיר האהוב עליו משירי נעמי שמר אבל אין עוררין שהשיר הקאנוני ביותר הוא "ירושלים של זהב". הבעיה היתה שמשיר עוצמתי וסימבולי כזה, הוא הפך לשברון לב עבור שמר כשגילתה שהמנגינה דומה להפליא לשיר עם באסקי שכפי הנראה שמעה ונטמע במוחה בלי לשים לב.

להמשיך לקרוא ←