ארכיון

תאטרון היידישפיל מציג – איך להפוך לאמא יהודיה בעשרה שיעורים.

1

בשאלה אחת איחדה מרים פוקס את קהל הצופים במחזה "א יידישע מאמע אין 10 לעקציעס- אמא יהודיה בעשרה שיעורים" – כשהבת שלה במחזה מציגה בפניה את המחזר החדש שלה, והיא שואלת את השאלה המשמעותית ביותר "הוא משלנו"?

להמשיך לקרוא

"רגע רגע" –קבוצת התאטרון הירושלמי מצדיעה לסשה ארגוב.

רגע רגע מופע חדש של קבוצת התיאטרון הירושלמי צילום מוקי שוורץ

 

(קרדיט לצילום – מוקי שוורץ)

"היה היה פנס בודד בקצה שכונה והוא האיר את ילדותנו הקטנה" הלחין המלחין האהוב  סשה ארגוב לפני שנים רבות, שיר שעדיין מעורר געגוע בלב, לצד מאות שירים אחרים כמו "אהובתי לבנת צוואר", "וידוי" ועוד.

חבורה של צעירים בארץ  ישראל שרק נולדה, גדלים יחד, מתגיייסים, מגלים את האהבה  והכאב ובונים משפחות משלהם, והכל בליווי המוסיקה של התקופה, שאהובה עד היום.

להמשיך לקרוא

"הבימה" מציגה- מי מפחד מווירג'יניה וולף?

כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.

המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.

המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.

להמשיך לקרוא

"מיקה שלי" – אהבה בין מלחמות.

כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.

בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.

העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.

להמשיך לקרוא

פסטיבל "רמלה עיר עולם 2" – בחופשת סוכות קרוב לבית!

 

6319

החופש הגדול רק הסתיים וכבר התחילו חופשות החגים, וכמה אפשר ג'ימבורי? מה עם קצת בילוי לכל המשפחה שכולל גם תרבות, גם קולינריה, גם פעילות לילדים, גם נופים וגם נסיעה קצרה בלבד?

בחול המועד סוכות (בתאריכים 25-27 לספטמבר) מתקיים ברמלה פסטיבל "רמלה עיר עולם". בשנה שעברה משך אליו הפסטיבל מעל 45000 איש, והצפי להשנה גדול בהרבה, מכיוון שיש הרבה אירועים ואפשרויות לכל המשפחה.

להמשיך לקרוא

VOCA PEOPLE – מוסיקה שחוצה עולמות

 

Screenshot_2

נתחיל מהמסר החשוב ביותר – כמו בהופעת סטנדאפ, אם אתם יושבים בשורות הראשונות, קחו בחשבון שתיקחו חלק פעיל במופע. מצד שני, אולי זו בדיוק הסיבה לשבת שם.

מיהם בעצם ה"ווקה פיפל"? העלילה עוסקת בשמונה חייזרים, שלוש נשים וחמישה גברים, שהגיעו מכוכב "ווקה", כוכב מרוחק שבו כל התקשורת היא בצלילים, אחרי שנאלצו לנחות נחיתת חירום ועכשיו המצבר שלהם מרוקן והדרך היחידה להטעין אותו היא למצוא אנרגיה מוסיקלית במקום שאליו הגיעו – כדור הארץ. המשימה הניצבת בפניהם לא קלה, הם צריכים לתקשר עם בני המקום ולהבין את המוסיקה שלהם, וכיצד עושים זאת? בטכנולוגיה חייזרית כמובן שעוזרת להם "לשאוב" מבני האדם את כל הידע העולמי ולהתחיל לפרשו בדרך שלהם.

השפה שבה מדברים החייזרים היא שילוב של אנגלית וג'יבריש, אבל גם מי שלא דובר אנגלית מבין היטב את העלילה בזכות המימיקה, הטונים וכמובן המוסיקה. אחד הפרטים המעניינים במופע הוא הופעתם החיצונית של החייזרים, לבושים ומאופרים בלבן, ומסתירים את שערם (למעט זמר מזוקן אחד) כך שאין השפעה של הופעה חיצונית ואפשר להתמקד נטו בביצועים המוסיקליים.

החייזרים מתחילים להכיר את כדור הארץ דרך תולדות המוסיקה, מהמוסיקה הקלאסית האהובה, דרך אלביס פרסלי ועד ג'סטין ביבר, תוך יצירת דיאלוג פעיל עם הקהל שפוצח בשירה לפי ההוראות.

אבל לא רק בשירים מפורסמים עסקינן, מכיוון שה"ווקה פיפל" מצליחים ליצור יצירה מוסיקלית סוחפת גם מצלצול מפורסם של טלפון סלולרי.

חשוב לציין שכל הביצועים והמוסיקה בהופעה הן בסגנון "אקפלה" כלומר ללא שימוש באף כלי נגינה והצלילים כולם מופקים מגרונם של הזמרים והזמרות, כולל קטעי ביטבוקס מהפנטים שבהם קשה לזכור שאין להקת מתופפים צמודה. הטווח המוסיקלי של הזמרים מקיף את כל סוגי הקולות, מבס שמגרד את הרצפה ועד סופרן שמאיים לנתץ את המנורות. חלק מהביצועים הם ביצועי סולו או בהשתתפות כמה מהזמרים, בחלק אחר מדובר בביצועי להקה או מקהלה בהרמוניה מושלמת, ובחלק נוסף כמה מהזמרים משמשים למעשה כלי הנגינה של הסולנים, בעיקר אלה שיוצרים את הביטבוקס.

אחרי ההיסטוריה מגיעה הקלאסיקה בשרשרת של ביצועים קצביים וסוחפי קהל לשירים משנות השישים ועד היום, כך שגם הילדים שהיו בקהל, והיו הרבה כאלה, זיהו את השירים והתחברו לביצועים המרהיבים.

הקהל, כמו שהוזכר בהתחלה, מהווה חלק נכבד מההופעה, אם בכך שאנשי הווקה יורדים לקהל ותופסים אנשים שישמשו להם ככלי נגינה, (ושימו לב לזמר הבס שעושה חיקוי מושלם של דיג'ידו), משתמשים באנשים כדי "לקרוא את מחשבותיהם" כשברור שהאישה חושבת על מארש החתונה, בעוד שהגבר שלצידה חושב על… ובכן, לא בדיוק מוסיקה… (הידעתם שראש קרח של אדם הוא המצע המושלם ל"סקרצ'ינג"?) ועוד.

בעוד האנרגיה נטענת, החייזרים ממשיכים במחרוזות שירי אהבה לגברים שמועלים לבמה או לנשים שמחוזרות על ידי החייזרים הגברים אבל מעצבנות את החייזריות באקט אנושי להפליא, ואף בקטע של מוסיקה מסרטים כולל הכוריאוגרפיה המתבקשת מסרטים כמו סרטי ג'יימס בונד, "טיטאניק", "רוקי" או "ספרות זולה".

העיבוד המוסיקלי והביצועים מתכתבים עם משחקי התאורה המדוייקים שמעצימים את החוויה הכוללת.

הביצועים משלבים הומור ווירטואוזיות מוסיקלית שמגיעה לשיאה בביצוע מרגש ל"רפסודיה בוהמית" של קווין. בתום המופע מוזמנים הנוכחים להשאר, לפגוש מקרוב חלק מהזמרים, ולהצטלם איתם.

על המופע אחראי ליאור כלפון, שמוכיח שהוא הרבה יותר מאשר "איצקו" מ"רמזור", ואחרי ההצלחה הגדולה של "התאטרון השחור" שלו, מביא את ה"ווקה פיפל" להצלחה פנומנלית גם בישראל וגם בהופעות במעל ל35 מדינות בעולם, כשהוא מוכיח שמוסיקה היא שפה בינלאומית.

עד היום צפו במופע למעלה מ2 מליון איש, והוא מתאים לכל המשפחה, כולל ילדים מגיל שש ומעלה.

בימים אלה מופיעים ה"ווקה פיפל" בכל רחבי הארץ במסגרת סיבוב הופעות של 19 מופעים.

העיבודים והניהול המוסיקלי המצויינים הם של שי פישמן

"סימני דרך" – סיפורה של נעמי שמר.

"מי זוכר ומי יודע את הדרך אל ביתי, מי אשר קולי שומע הוא יבוא הביתה איתי .

ענני נוצה ממעל והשלף לרגלי,ודינדון פעמון הפלא השומר תמיד עלי"

מילים קסומות אלה נכתבו על ידי המשוררת נעמי שמר, ביחד עם עוד כאלף שירים ומנגינות שהם נכסי צאן ברזל . לכל אחד יש את השיר האהוב עליו משירי נעמי שמר אבל אין עוררין שהשיר הקאנוני ביותר הוא "ירושלים של זהב". הבעיה היתה שמשיר עוצמתי וסימבולי כזה, הוא הפך לשברון לב עבור שמר כשגילתה שהמנגינה דומה להפליא לשיר עם באסקי שכפי הנראה שמעה ונטמע במוחה בלי לשים לב.

להמשיך לקרוא

"שוקו וניל"- תאטרון עברי כראי החברה

 

Screenshot_1

בסרט הקלאסי "מרי פופינס" היא שרה שיר שאומר ש"התרופה יורדת טוב יותר עם כפית סוכר". זה בדיוק מה שעושה הצגת הלהיט של "התאטרון העברי" – "שוקו וניל"–  שיקוף הגזענות שעדיין קיימת בחברה הישראלית בעזרת קומדיה מטורפת שתגלגל אתכם מצחוק.

העלילה סובבת סביב גדי, סטנדאפיסט לא כל כך מצליח (ארז שלם) שמתכנן לעזוב את דירתו ברמת אביב ומחפש שוכר. למודעתו נענית אביבה (אביבה נגוסה) שמגיעה לראות את הדירה . אימו הפולניה של גדי, שעונה על כל סטראוטיפ ו"יושבת לבד בחושך" (פנינה ברט) מופתעת לגלות שאביבה אתיופית, בעוד שגדי מופתע לגלות כמה שאביבה יפה. העובדה שאביבה נולדה בישראל ולומדת רפואה באוניברסיטה, עדיין לא משכנעת, לא את האם ולא את השכן המזרחי (רמי חזקייהו) לקבל שכנה אתיופית ש"בטח האחים שלה עושים סמים וירעישו בשכונה , וערך הדירות ירד").

האהבה הפורחת בין גדי ואביבה מוציאה מהאם ומהשכן את כל הסטראוטיפים,  ("איזה נכדים ייצאו לי מאישה שחורה"? "זברות!"), כשבמקביל אנו מתוודעים גם לסטראוטיפים אודות מוצאו (ואימו) הפולנים של הגיבור, וגם צורת הדיבור של השכן המזרחי, שדי שכח מה הוא עבר כדי להתקבל לשכונה אשכנזית אליטיסטית.

להמשיך לקרוא

"קח את אבא שלך ולך לעזאזל"- הבימה.

 

banner_220X310_kah-at-aba-1

כשרמי ורד טיפל באביו אחרי אירוע מוחי קשה, אחת התחנות היתה מחלקת השיקום בבית חולים, ושם קיבל ורד את הסטירה לפנים- כשראה איך מנסים בכל דרך להפטר מאביו, כי הוא "תופס מיטה של צעיר שעוד יש לו סיכוי" וכי המחלקה מפוצצת מחולים.

להמשיך לקרוא

פילומנה ב"הבימה" – היפיפה והיחפנית.

המחזה "פילומנה " מוצג מזה כמה חודשים על קרשי התאטרון הלאומי "הבימה" . זהו מחזה מאת אדוארדו דה פיליפו בנוסח העברי ובבימוי של רוני פינקוביץ.

העלילה מתרחשת בנאפולי, בביתו של איש עשיר בשם דומיניקו סוריאנו (נתן דטנר), שלפני עשרים וחמש שנה היה לקוח של זונה בשם פילומנה מרסורנו (לימור גולדשטיין), ואז החליט לגאול אותה ולקחת אותה מבית הבושת לביתו. הבעיה שבניגוד למה שמוכרים לנו בסרט ההוליוודי "אישה יפה" – שבו גבר עשיר מתחתן עם זונה ששירתה אותו והיא הופכת ל"ליידי" , כאן הזונה אמנם כבר לא במקצוע, אבל היא גם לא ממש אישה מכובדת. היא מתגוררת עם דומיניקו כמאהבת, וגם כמו שהיא טוענת, כמשרתת (למרות שיש משרתים רשמיים בבית שמעורים מאד במה שהולך שם- רבקה זוהר המקסימה כ"רוסאליה", רוברט הניג כ"אלפרדו" ושיפי אלוני המבדחת כ"לוצ'יה" ).

להמשיך לקרוא