בכל ביקור אצל הירקן ניתן למצוא שפע של פירות, עסיסיים, בריאים וטעימים. אחד הבולטים שבהם הוא ללא ספק האגס – ששלושה זנים שלו מככבים בכל בית – הבוסק, אגס חום ששומר על צורתו גם בתנאים הקשים של צלייה או אפייה, האנג'ו הירוק והאנג'ו האדום, המלאים בטעם, עסיס ומתיקות.
אם היו אומרים לנו שיש כדור פלא שיש בו שלל יתרונות בריאותיים – אינדקס גליקמי נמוך שמסייע בשמירה על המשקל התקין ומונע התפתחות סכרת מסוג 2, וויטמינים כמו וויטמין C שאינו מיוצר בגוף וחיוני לתהליכים בריאותיים כמו בנייה של קולגן, בריאות העצמות, חיזוק המערכת החיסונים והגנה מפני רדיקלים חופשיים, אשלגן ונוגדי חימצון, סיבים תזונתיים שעוזרים לשמור על תקינות פעילות מערכת העיכול, מניעת רמה גבוהה של סוכר וכולסטרול בדם ומורידים את הסיכויים לסרטן השד, כמו גם תורמים לתחושת שובע לאורך זמן, מרכיבים המורידים את הסיכוי למחלות כלי דם ומשפירם את המערכת המטאבולית בגוף, מסייעים לשמירה על הדיאטה, ומקטינים סיכון לזיהומים, ולא נשכח גם סיבים פרוביוטיים שמסייעים לחיידקים ה"טובים" בקיבה, ולחילוף חומרים תקין, הגנה בפני מחלות לב ושבץ מוחי, ומרכיבים המאפשרים לגוף להתגונן מפני סוגים שונים של סרטן – לא היינו ממהרים לדרוש מהרופא שלנו לרשום לנו כדור כזה?
"יַד אָבִיב בַּקֶשֶׁר הַזֶה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵׁנָה
וְרוֹאֶה: מוּל חַלוֹנוֹ
עֵץ אַגָס מְלַבְלֵב;
וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵב
הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ."
כך כתבה רחל המשוררת לפני שנים רבות.
אני מודה ומתוודה ששני המתכונים היחידים שהכרתי שכללו אגסים היו "אגס הלנה היפה" ואגסים שבושלו ביין. בזה נגמר כל הידע הקולינרי שלי בתחום.
עד שהגעתי לביתו של יובל בר נר, הוא "איש האגסים", שמייצג שנים ארוכות את מועצת האגסים האמריקאית, מככב בתוכניות טלוויזיה, כותב ספר מתכוני אגסים מקוריים ובאופן כללי משמש אנציקלופדיה ל"כל מה שרצית לדעת על אגסים ולא ידעת את מי לשאול".
