(קרדיט לצילום למעלה- איילת ארד)
חוש הריח דומיננטי מאד בחיינו, הרבה יותר ממה שאנו שמים לב בעצם. מ"להריח סכנה"- אותו קו של ריח שמגיע לאף שלנו ומזהיר אותנו מפני משהו רע שעתיד לקרות, דרך התחברות עם ריח גוף של בן זוג ויצירת כימיה זוגית, ועד לזכרונות שפורצים כשאנו רק מריחים אפטרשייב כמו שהיה לאבא שלנו או ריח חוף הים בו בילינו בילדותינו.
מלחמות, נדודים, דתות – אם יש דבר נצחי אחד הברור לכולם זו האהבה. אהבה אמיתית אינה נעצרת על ידי שום כוח, גם לא אירועים הסטוריים גדולים, גם לא על ידי מכשולים, היא תמיד תהיה שם.
והאהבה בספר המרתק של מאיר חסדאי "המלאך מאיסטנבול" היא כזו, וככזו ברור שהיא תסתבך כשיש שלושה אנשים בלב, וכשהעולם סביבם סוער.
הצעות נישואים גרנדיוזיות, חתונה מפוארת, וירח דבש. הכל נראה נפלא. אבל מה קורה אחרי עשר שנים? אחרי שנולדים ילדים והשיגרה שוחקת?
שני זוגות נפגשים לערב ביחד, חבורה שנוצרה משני חברים- יוני ונדב, חברים מהטירונות שצירפו את בנות הזוג שלהם, ועכשיו הם ארבעה אנשים בשני קשרי נישואים, הורות, עבודה וגם שיעמום. בעיקר אחד מהשני.
זוג צעיר, כוכבים בעיניים ותשוקה בוערת. לא יכולים להסיר את המבטים זה מזה, ואת הידיים גם כן זה מזה. ואז השנים חולפות, הזוג כבר לא כל כך צעיר, ומה עם האהבה?
אפשר לטעות ולחשוב שזוג שלא רב, שהכל אצלו מתקתק כמו שעון, הוא זוג מושלם, אך מה עם מה שקורה מתחת לפני השטח? לחלומות? לתשוקות? האם הכל נאכל בשיני הזמן?
ללכת לראות מחזמר בברודווי זו חוויה מיוחדת. המוני משתתפים שיוצרים סיפור מוסיקלי ייחודי, כשהכל גדול מהחיים. כך זה היה גם בהפקה של "שכונה על הגובה" In The Heights- שעלתה על הבמות ב2008 והופיעה מעל ל1200 פעמים. עוד כמה פרסי טוני וגראמי בדרך והמחזמר, מאת קיארה אלגריה הודס ולין מנואל מירנדה הפך לסרט רחב יריעה (143 דקות!) שההמלצה היא לראות באולמי IMAX כדי ליהנות מכל המוסיקה בצורה אופטימלית.
רק בישראל חוגגים פעמיים את חג האהבה- פעם בט"ו באב העברי ופעם בוולנטיינס הלועזי. תוסיפו לזה את יום המשפחה שחל לא מזמן ויש לנו לב, או יותר נכון לבבות מלאים באהבה לכל מי שיקר לליבנו!
לחברת "ביכורים מזון ומאפה" יש הצעה היישר מהלב, שתהיה גם טעימה וגם מאד משמחת- הכנת כריכי לבבות מלחם הפשתן הסופר בריא שלהם, ובכך להעניק ליקירנו גם אהבה וגם בריאות, ועוד איזה בריאות- לחם פשתן עשיר באומגה 3, חלבון וסיבים תזונתיים ודל מאד בפחמימות, וגם אין בו תוספת סוכר או ממתיקים מלאכותיים.
"במבה" של אסם היא מותג מנצח, כזה שלא ממש צריך להציג, ואחד הדברים הנחמדים הוא שכל הזמן יש חידושים. אסם עם היד על הדופק וכל אירוע או זמן זוכה להתייחסות "במבאית" בהתאם להנאת כל המכורים (ואלה שבדרך).
השבוע הגיעו שני סוגי במבה מיוחדים לתקופה.
כשמדובר בעניינים שבלב, דומה שלא משנה באיזה תקופה נמצאים, האם מדובר בימי הבינים, בעתיד או בין מלחמות, ובישראל תקופות של "בין מלחמות" לא חסרות.
בתאטרון הלאומי "הבימה" מוצג בימים אלה המחזה "מיקה שלי" שמבוסס על שירי יאיר רוזנבלום.
העלילה עוסקת בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, ובקבוצה של נערים ונערות, שרק לפני דקה קנו וופלים אחד לשני, ועכשיו הם לבושי מדים, יוצאים לקרב שממנו לא יודעים אם יחזרו.
ניקי (אמה רוברטס) וליאו (היידן כריסטנסן) גדלו ביחד ב"איטליה הקטנה" – פינה איטלקית בקנדה שבה המסורת נשמרת בקנאות, והמילה האסורה ביותר היא "שינוי". בתור ילדים הם שיחקו ביחד, התחרו זה בזו בכדורגל (והתווכחו מי באמת ניצח) והכחישו שיש להם קראש מטורף אחד על השני.
כשהם לא שיחקו כדורגל הם עזרו במסעדה המשותפת של שני האבות שלהם- וינס וסאל, שיצרו את הבצק המיוחד ביותר, ואת הרוטב המיוחד ביותר, שהפכו ליצירת פיצה מושלמת שהביאה להם פרסים ופרסום. להמשיך לקרוא
(כל התמונות בפוסט באדיבות Tulip Entertainment)
בחור פוגש בחורה, האהבה פורחת, ואז הקטע המפחיד ביותר- המפגש עם ההורים.
נושא שהופיע רבות בסרטי קולנוע וסדרות, ויצר שפע של מצבים, חלקם משעשעים, חלקם דרמטיים.
העניין מסתבך כשיש פער כלכלי גדול בין שני הצדדים המעורבים, ואם תוסיפו לזה מסורות עתיקות ומקובעות, תקבלו בלגאן אחד חגיגי.
מהתסבוכת הזו אף אחד לא חסין, לא משנה מאיזה עדה אתם, ובמקרה של "עשיר בהפתעה" (או בשמו באנגלית " Crazy Rich Asians" שמבוסס על רב המכר המצליח של קווין קאון), מדובר על התרבות האסיאיתית. ליתר דיוק, סינים שעזבו את סין ומתגוררים חלקם בניו יורק המודרנית וחלקם בסינגפור, מקום בו אפשר לשמר את התרבות והמסורת.
