כשמצמידים את האף לחלון קונדיטוריה, הרבה פעמים אפשר לראות את הקונדיטור בוחש, לש, מקפל ושופך את התוכן לתבניות רחבות המוכנסות לתנור לוהט.
רוב האנשים אינם קונדיטורים ולא לכולם יש כישורי אפיה מעולים, בעיקר כשזה מגיע לשמרים, ולכן עוגה מוכנה היא פתרון קל ונוח.
אני מודה, אני הבן אדם הכי לא ספונטני בעולם. כל דבר אצלי דורש הכנות ותוכניות, כולל תוכניות גיבוי. אין מצב של "בא לך ניסע עכשיו לאילת"? כי לא עשיתי סקרי שווקים, אטרקציות, תיאומים בעבודה, אתם מכירים את הקטע…
אבל יש תחום אחד שבו אני מאד ספונטנית – אם בא לי לאכול משהו, בא לי כאן ועכשיו, ולחכות לא בא בחשבון.
ואחד הדברים שבדרך כלל דורשים זמן המתנה הם בצקים. צריך להכין, להתפיח, לנקות את כל הבלגאן, למי יש זמן וכוח?
מאפים – הריח, החום, הטריות, וכמובן הטעם – אין דבר יותר מפתה ממאפה שהרגע יצא מהתנור.
הבעיה היא שבשביל מאפה , בעיקר מאפי שמרים, צריך להכין בצק, מה שלוקח זמן של התפחות ולישות, וזמן זהו משאב שקשה למצוא בתוך החיים המהירים של כולנו.
קל מאד להתרגל לדברים טובים, וחיש מהר התרגלנו לזה שכשרוצים מאפה שמרים טרי, ריחני וטעים כבר לא צריך ללוש, להתפיח ולהתאמץ, כשיש בפריזר חבילות של "בונז'ור" שמאפשרות שליפה מהירה, אפילו ללא הפשרה (!), רק למרוח ביצה, לזרוק לתנור ויש מאפים שאי אפשר לעמוד בפניהם.
חגיגות יום הולדת הן תמיד אירוע משמח, שעושה טוב על הלב גם לחוגג וגם לסובבים אותו. יום הולדת לקניון היא אירוע בקנה מידה גדול, עם המון משתתפים ועוד יותר הרבה חוויות והנאות.
שריקת הפתיחה לקרנבל יום ההולדת העשירי של קניון עזריאלי מודיעין התקיימה אמש עם פסטיבל בירה מרשים והופעות אמנים וסלבריטאים רבים.
בצנטרום של הפיילה כמו שאמרו הגששים, במיקום הכי מרכזי שיכול להיות, לב תל אביב, שוכן בית הקפה "מובינג קפה". הוא קיים כבר 15 שנים ומארח תל אביבים ואורחים שמוצאים בו פינה לבבית (וטעימה) בכרך הסואן. בכל שעה משעות היום יושבים הלקוחות ונהנים ממנות המטבח של שף גיא כהן, ופינוקי הקונדיטוריה בהנחיית השף קונדיטור אלירן דפני והמקום הפך למוסד תל אביבי מוכר.
הבדיחה הישנה אומרת "איך נוצרו החגים היהודים? ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו לאכול". לפעמים נוצר הרושם שיחסית למדינות אחרות, בישראל יש המון חגים, ובין לבין גם מנהגים שאימצנו מכל מני עדות ועמים וכמובן שיש גם את האירועים האישיים- ימי הולדת, חתונות, מסיבות עסקיות, כל יום יש סיבה לחגוג.
ואיך חוגגים? כבר פסו ימי ה"ביסלי במבה" על צלחת לבנה שמתהפכת בכל נגיעה- היום יש מודעות רבה לעיצוב השולחן, פינות ההגשה, הכלים, הסביבה, התאורה והמוסיקה. אמממה מה? עד לא מזמן היתה השמחה גם קצת עול למארחים, כי אחרי שהאורחים עוזבים, נותרים המון כלים שצריך לשטוף, וגם המדיח לא עומד בקצב. היום גם לזה יש פתרון- כלים חד פעמיים בשלל עיצובים ודגמים, צבעים ומרקמים, שגם נראים בדיוק כמו כלי זכוכית או חרסינה, כך שלא צריך לטרוח- מקפלים את כל העסק אחרי האירוע וזורקים לזבל. כיף לאורחים, מנוחה למארחים.
אחד הדברים העדינים והמפונקים ביותר במטבח הוא בצק פילו. צריך לשמור בהקפאה, להפשיר בעדינות, ואז לטפל בו כמו משי סיני שהיה שייך לשושלת "מינג"- לדאוג שיהיה תחת מגבת לחה כל העת, להרים אותו בעדינות, לשמן בתועפות שומן, ללטף אותו כל הזמן ולהגיד לו כמה שהוא גדול ומקסים, כדי שלא ישים לב ששמים לו איזה מילוי ושעתידו בחום גבוה.
אחד הדברים הכי מגרים בעולם הוא ריח של מאפה שמרים. אחד הדברים הכי מתסכלים בחג הפסח הוא שבגלל שאין קמח, מוגבלים באפייה, בעיקר במוצרי שמרים שקשה לשחזר עם קמח תפוחי אדמה או דברים דומים לזה.
מגיעים אסם ועושים מהפכה- מעכשיו אפשר לאפות עם שמרים, ועוד בקלות.
איך עובד הפטנט?
"תערובת להכנת מאפי שמרים לפסח" – שקית קטנה שטומנת בחובה את כל הסוד- מוצר שהוא כמו קמח לכל דבר, שמכיל כבר שמרים ומאפשר להכין כל מאפה שעולה על הדעת- לחמניות, פיצה, עוגות שמרים שוקולד, הכל כבר שם. (להעתיק מתכון על האריזה). הסוד הוא קמח אורז שבצירוף שמרים וחלבון אפונה, עם בונוס של סיבים תזונתיים- והכל ביחד יוצר את המרקם המבוקש.
ובונוס נוסף- התערובת להכנת מאפי שמרים לפסח הינה ללא גלוטן ככה שגם מי שרגיש לגלוטן יכול להנות ממאפים ריחניים וטריים כיד הדמיון.
התערובת כשרה לפסח לאוכלי קטניות.
הבעיה מתחילה כשאומרים לי שאפשר לעשות המון דברים, ואז אני מתחילה להסחף- מלוח? מתוק? מאפה שמוגש חם או קר? מה אני יכולה לגוון ולחדש? בסוף הלכתי על ההמלצה שעל האריזה, בעיקר כדי להתיידד עם החומר ולהבין איך הוא פועל, ואז בפעם הבאה אוכל להיות חופשיה יותר. כמובן שלא יכלתי ממש לעשות אחד על אחד, אז בחרתי לשפר ובמקום ליצור "לחמניות" כמו שמופיע במתכון המומלץ, הלכתי על "לחמניות ממולאות מתוקות".
וזה מה שעשיתי:
ההוראה הראשונה שעל השקית אמרה "לחמם תנור ל180". אני דילגתי על השלב הזה כי אחרי זה עוד צריכות להיות שתי התפחות ועוד לישה באמצע, כך שאין טעם שהתנור יעבוד סתם במשך קרוב לשעתיים. העברתי את הסעיף הזה קצת לפני סוף המתכון.
בחנוכה, כשזה מגיע לסופגניות, נשאלת בדרך כלל שאלה ששמורה לפסח – "מה נשתנה"? כי בכל שנה מגוון אדיר של סופגניות מגיע אל המדפים והציבור בדרך כלל נחלק לשתי קבוצות- אוהבי החידושים, מול שומרי הנאמנות לסופגניה הקלאסית.
ברשת בונז'ור יודעים שלא משנה במה נבחר, מה שחשוב הוא הטעם והאיכות.
