פורים נגמר, ואיתו גם ההופעה המדהימה של "אטרף" בפתח תקווה, אחת מתוך הרבה הופעות שהיו ועוד יהיו, ללהקה שמוכיחה שהמזג הישראלי תואם בדיוק למזג הלטיני.
ויקטור עזוז, דורון רפאלי, אהרון בנארי, זהר כחילה ואורן בלבד מההרכב המקורי, ביחד עם ארתור כץ שנכנס לנעליים הענקיות של רובנס וממלא אותן בכבוד ובלהט, בצירוף הנשפנים- מתן ממן ואדיר כוכבי, הרימו את ההיכל שהיה מלא עד אפס מקום בכל הגילאים.
נתחיל בווידוי- שמי שוש ואני סלסוהוליק. מכורה לסלסה ולקצב הלטיני מלידה, עם דרכון שמעיד על האותנטיות. סלסה היא מעבר לסגנון מוסיקלי- היא אהבה, היא תמצית חיים. אין מצב שמישהו, גם לא לטיני, ישמע קצב סלסה ולא יתחיל לזוז. זו מוזיקה שמזיזה אותך מבפנים. אותו דבר כמובן גם למקצבים נוספים לטינים כמו ממבו, רומבה, והלהיט התורן בארץ- הבצ'אטה.
את להקת "אטרף" הכרתי לפני שנים, בפסטיבל סלסה, והקליק היה מיידי- לאוסף האהבות שלי (ג'וני ואסקז, להקת "ואן וואן" וכמובן האלוהים של הסלסה- מארק אנטוני) נוספו חברי הלהקה שהוכיחו שגם בעברית אפשר לעשות מקצבים לטיניים משובחים.
