במסלול הקריירה הקולינרית של השף רן אמנה ניתן למצוא תחנות מרשימות כמו מסעדת "גוז' ודניאל", נבחרתו של שף אסף גרניט ב"משחקי השף" בעונה הרביעית ועכשיו ב"אמנה" – מתחם אוכל הכולל שני פוד טראקס- אחד חלבי והשני בשרי, הנותנים חווייה קולינרית חדשה בהוד השרון ומגיעות אחרי שהפוד טראק הראשון באבן יהודה עמוס במבלים מדי יום.
ענן דקיק של קמח נישא באוויר כשהשף אקלו אבטה, בן טיפוחיו של רפי כהן, מקפל בעדינות אין קץ שכבות בצק אחת על השניה, שייפתחו באפייה למרקם קרנצ'י עדין. לצידו במטבח אמיר הרוש, יוצא הגירסה הישראלית של " MKR המטבח המנצח" ושניהם יוצרים, יחד עם הבעלים לירן צדיק, את G27 – בית קפה ייחודי ברמת חן, הכולל אפייה, גורמה ויין.
המאפים נאפים בכל יום, הכי טריים שיש – לחמי דגנים, נלסון וקסטן, פוקצ'ות, לחמניות, עוגות, עוגיות ועוד, שניתן לאכול במקום וגם לקחת הביתה.
בשעות הבוקר ניתן להינות משלל ארוחות בוקר עשירות, הכוללות מעבר לשילובים המוכרים של ביצים (המגיעות כאומלטים הכוללים שמנת) , גבינה ולחמים גם מאפים מתוקים, ממרחים ייחודים – והכל, ממש הכל, כולל אפילו הריבות, נעשים במקום.
בצהרים משתנה התפריט והופך להיות חוויה איטלקית ובשעות הערב ניתן להרגע עם כוס יין איכותית לצד מנות שף קלילות. את היינות אף ניתן לרכוש במחירים סיטונאיים משתלמים במיוחד.
זה היה לילה סתווי נעים כשהגענו לטעום את מה שיש למקום להציע, ובחרנו לשבת ברחבה החיצונית (שבקרוב תעבור לסגירת חורף). אפשר לבחור גם לשבת בפנים ולהתרשם מיצירות אומנות בסגנון פופ ארט בכיכובו של איש המונופול למשל.
פתחנו בלגימת יין משובח, המוכיח שוב ושוב כמה יינות טובים ישנם בארץ. היקב היה יקב עדולם, הסידרה "פייב סטון" והיין נשא בגאווה את השם "מוביליטי". היין היה המלצת המקום ושווה להעזר בהמלצות מכיוון שהוא היה בחירה מדוייקת לערב נעים, לצד מנות איטלקיות.
פתחנו במנת אנטיפסטי ששילבה ירקות עונתיים בתנור בתיבול שמן זית ותבלינים. היא הוגשה לצד גבינה מתובלת וקערית זיתים שאי אפשר היה להפסיק לנשנש.
לצידה הגיעה פוקצ'ה הנאפית בתנור אבן וייחודה בכך שהיא מקבלת ליטוף של דבש בחלקה העליון. קיבלנו אותה בחברת מטבל עגבניות וקערית שמן זית אבל אני בחרתי להתמקד בקערית החמאה הרכה שביחד עם הפוקצ'ה יצרה חוויה של "ארץ זבת חלב ודבש".
מתפריט הסלטים נבחרו עבורנו שניים- סלט בוראטה- מבחר עגבניות, פסטו אגוזים, בוראטה גדולה קשורה בסרט שנחתכה ושפעה מכל טוב על הירקות, ותיבול שמן זית וחומץ בלסמי.
השני היה סלט עלים- מבחר עלים, רוקט, פרי העונה (במקרה שלנו מלון מתוק), גרעיני חמניה וקרעי גבינת מוצרלה בליווי וינגרט חרדל.
שני הסלטים יכלו להוות ארוחה שלמה בפני עצמם, חומרי הגלם זעקו טריות ואת הפריכות של העלים ניתן היה לשמוע למרחוק.
כל המנות מוגשות על כלים המעוצבים במיוחד לבית הקפה על ידי קרמיקאית מומחית ומחמיאים למנות.
ואיך אפשר בלי פסטה? הפסטה של 27G מוכנה במקום ומכילה ביצים. אין לתאר כמה שמרגישים בהבדל. האיכות של עבודת היד, המידה המדוייקת, הכל מתחבר ליצירה איטלקית מענגת. הפסטה שנבחרה עבורי הייתה פסטה קאצ'יו א פפה – עם שמנת, פרמזן , ציר ירקות ובעיקר הרבה פלפל שחור שהפך אותה לעוקצנית מעט וייחודית.
לקינוח חזרנו לקלאסיקה, כוס גדולה של טירמיסו כמו בספרים, מתאים בדיוק לשני זללים חובבי מתוק אחרי ארוחה לא קטנה.
התפריט עדיין בהרצה, צפויים שינוים מסקרנים ושווה לנסות.
27G – מאפייה, אוכל, יין.
גולני 27, רמת גן
טלפון להזמנות: 03-7391658
פתוח בימים א'-ה' החל מהשעה 07:30 ועד 23:00 בלילה, בימי שישי עד שעה לפני כניסת השבת
עסקיות: בימים א -ה בשעות 13.30- 16.00 מנה ראשונה כלולה במחיר המנה העיקרית.
נגישות לנכים: יש
יש אפשרות לאירועים
כשרות: המקום כשר בהשגחת רבנות רמת גן.
הנוף – אחד היפים בירושלים, שלא לומר בארץ, מבנה יפיפה ששוכן בלב בית הנציב. האווירה – צרפת מחבקת את הים התיכון. הטעמים -קסם.
השף מוטי אוחנה, בוגר ה"קורדון בלו" הוא הבעלים והכוכב של מסעדת "מדיטה", והחזון שלו בשלוש מילים "מטבח תיכון חדש", מה שאומר מנות ושירות ברמה צרפתית ביחד עם נגיעות מוכרות מהבית שלנו כאן במזרח התיכון.
בערך שתי דקות אחרי שהתיישבנו במסעדה כבר נפרשה לפנינו פלטת מזטים מפוארת לצד פוקצ'ות מהבילות. מכירים את "מלכת הכיתה"? כאן זו ללא ספק "מלכת המזטים" – קערית קרם החצילים המפורסם, המעוטר בסילאן, קערית שביקשנו למלא אותה שוב ושוב.
בראשונות טעמנו "סלט עלים" שכלל את מיטב הירוקים, עגבניות חצי, בצלי שאלוט והפתעה של ביצה מגורדת שמילאה בהצלחה את תפקיד הפרמז'ן שאי אפשר לשלב במנה עקב כשרותה של המסעדה. הכל ביחד ברוטב עדין של וינגרט לימון ודבש ועיטור אגוזי מקדמיה. סלט מרענן וטרי מאד.
השף אוחנה נותן כבוד גדול לירקות וכמה מהם כיכבו במנות הפתיחה הבאות – פלפלים שרופים על אריסה ופסטו פלפלים בשמן בלסמי ואורגנו, בייבי זוקיני שנעשו בטאבון, שהוא גאוות המקום, והונחו על קרם נענע וגרידת לימון וכרובית מטוגנת עם טחינה, סלסת עגבניות וסומק. אבל – העונג הגדול ביותר במנות הירקות , הכוכב הבלתי מעורער היה ירק צנוע בדרך כלל, הקולורבי שהגיע כמו עוגה קטנה והונח על טחינה ירוקה וזעתר. הוא היה מתקתק, הוא היה רך אבל לא מתפרק, ובעיקר הוא היה הפתעה גדולה.
סגרו את המנות הראשונות , כדורי פאני פורי שמולאו בטונה אדומה ואיולי טוגרשי. כדורים חמודים שכיף לקחת בידיים ולזרוק לפה, שם הקראנץ' מתערבב עם החריפות העדינה וטריות הטונה.
לגימה קטנה מאחד הקוקטיילים המוגשים במקום, מזיגת יין מתפריט היין המגוון ועוברים למנות העיקריות. צ'יפס בטטה קריספי ומתקתק הונח לתוספת (וחלקו נושנש עוד לפני שהמנות העיקריות הגיעו), והראשון מבין העיקריות מיהר להופיע על השולחן בידי המלצריות האדיבות – קריספי לברק מפורק ומטוגן בסלסת עגבניות, כוסברה, פלפל חריף וזיתי תאסוס. הפרזנטציה כללה את מנת הדג המפורק בעצמה, כשסביבה המקור , הדג עצמו ממנו פורק הבשר, הגשה חדשנית ומעניינת.
בשרו של הדג היה רך ומענג.
מנת הדג השניה היתה שונה בתכלית והלכה לכיוונים יותר מזרח תיכוניים. זו הייתה מנת "כנאפה דניס" בקרסאט טחינה גולמית ושערות קדאיף, על קרם כרובית וטאבולה שקדים, כמו לקחת את הים התיכון ולהצמיד אותו ליבשת אירופה.
מנה טובה היא תמיד לא רק שילוב של טעמים אלא גם של מרקמים, ואין כמו שערות קדאיף פריכות להחמיא לדג חלק ורך, ונגיסת שקדים.
מחלקת הים פינתה את מקומה למחלקת הבשר, עם שלושת נציגיה – אסאדו עגל בברביקיו תפוזים וג'ינג'ר שהוגש עם קולסלואו, ואנטריקוט וסינטה שניצלו, הוגשו במידת מדיום וול, ולצידם רק שום צלוי ורטבים, כי באמת לא צריך יותר.
האסאדו עבר בישול ארוך והיה שומני כנדרש, ונתחי הבשר האחרים ניצלו ביד שיודעת מה היא עושה, ונמסו בפה.
הגיע העת למשהו מתוק. ב"מדיטה" לא חוששים מקינוחים פרווה, ומצאו פתרונות יצירתיים לכמה קינוחים מרהיבים וטעימים.הקינוח הראשון היה חלומו של כל מכור לשוקולד, עוגת שוקולד עם רוטב שוקולד, מרנג שוקולד, ובטח פספסתי עוד כמה מרכיבי שוקולד, ועל הכל קרם שוקולד, השני הייתה כיפת מרנג עם מילוי פסיפלורה חמצמץ, והשלישי היה גירסה נטולת חמאה של קראק פאי.
בלי להכנס לסיבה שהפאי הזה נקרא כך, כשטעמתי את שלושת הקינוחים, הוא זה שהפתיע אותי ביותר, על נימוחותו, העדינות המתוקה שלו והחן. כחובבת שוקולד מושבעת, אני יכולה להעיד שמבין שלושת הקינוחים, דווקא הקראק פאי היה הפייבוריט שלי בגדול.
מנות אלו הן חלק מחידוש התפריט במסעדה, לכיוון הביסטרו ומתאפיין בנתחי בשר מובחרים שמתיישנים במקום, מנות ירקות טריים ובימי חמישי גם תקליטן מהשעה תשע בערב.בשעות הערב יש גם תפריט אלכוהול של בירה, יינות ומשקאות נוספים במחירים נוחים.
"מדיטה" – מסעדת ברסרי בטאצ' ים תיכוני
בית הנציב, דרך חברון 101א' ירושלים
טלפון: 02-5664466
יום א'-ה' , 12:00-23:00 (במוצאי שבת המסעדה סגורה)
נגישות: מלאה
עסקיות: בשעות הצהרים הכוללת פלטת מזטים ופוקצ'ת הבית, ומנה ראשונה הכלולה במחיר המנה העיקרית.
אירועים: יש חדר פרטי לאירועים עד 110איש
כשרות: רבנות ירושלים.
"אוהבים נקניקיות"? שאל הקומיקאי בתוכנית בידור פופולארית. אז התשובה היא "כן" – נקניקיות פופולאריות בקרב כל הגילאים, מנקניקיות פשוטות עבור הילדים, ועד נקניקיות מסוגי בשר שונים ותיבולים שונים עבור המבוגרים במגוון דרכי הכנה.
עד עכשיו כל נקניקיה שהכרנו הכילה חומרים משמרים, אבל עכשיו מגיע החידוש של "מעדני יחיעם" – בפעם הראשונה בישראל, נקניקיות ללא חומרים משמרים כלל.
אזור נחלת בנימין תמיד הומה אדם וממש בליבו יושב הגן של הגנן הטעים באזור- ג'ונסי, שלמרות שיש לו שם של פיראט, הוא בעצם מארח בכמה חללים, חלקם מקורים וחלקם פתוחים לבריזה ולכל הירוק מסביב, שכולל עצים, פרחים וצמחי תבלין.
כשמגיעים בשעות הבוקר מוצאים תפריט ארוחות בוקר, כולל הפתעות כמו "ארוחת בוקר אנגלית" שכוללת בין השאר נקניקיות עגל וגם כוס בירה, כי למה לא בירה בבוקר בעצם? , או "פנקייק שחיתות" שנותן את ה"בוסט" האנרגטי שצריך בשביל בוקר (ואיך אפשר לא לחייך כל היום אחרי דבר כזה?).
עוד ניתן למצוא בשעות הבוקר גם שפע של תיירים שמגיעים לאזור ומשמחים את האווירה בבליל של שפות שונות, כך שבקלות ניתן לחשוב שאנחנו באחת הבירות האירופאיות ולא בתל אביב.
מה עוד יש בתפריט? להמשך הכתבה – כאן.
נסו למקם את התפאורה הבאה- כביש מתפתל בין עצים גבוהים, בצד הדרך ניתן להשקיף על עמק ירוק, מגיעים לבית כפרי מעוטר בגפנים ובגינת צמחי תבלין וירקות, עששיות ואח ולידה ערימת עצים מוכנה להסקה, שולחן אבירים גדול עשוי עץ בעבודת יד, גדול וכמעט כורע תחת המטעמים הביתיים שעליו. טוסקנה? פרובנס? לא צריך להרחיק עד כדי כך, כשיש את הבית של שימי סרן בכסלון, ארבעים דקות מהמרכז, בדרך לירושלים, פנינת טבע יפיפייה וטעימה להפליא.
שעה וחצי של נסיעה נינוחה מ"מדינת תל אביב" שוכנת ערד, עיר קסומה שהיא ממש לא רק תחנת עצירה בדרך לים המלח או לאילת, אלא אתר תיירותי גדול שכשמגלים כמה פעילויות ואוצרות יש בו, מבינים שצריך להגיע לפחות לכמה ימים כדי לקבל טעימה מהמקום.
רוצים דוגמאות? ביקרתי בעיר ליום אחד וטעמתי על קצה המזלג חלק מהאפשרויות הגלומות בעיר, שמתאימות לכל בני המשפחה, בין אם הם מייטיבי לכת או מייטיבי לסת, חובבי שופינג או טבע, יש הכל.
מבחינתי, כשאני שומעת את המילה "שופינג" אני כבר לא כך כל שומעת את המשך הטקסט ולכן היה טבעי שהתחנה הראשונה שלי בעיר תהיה ב"צים סנטר"- מרכז הקניות הגדול באזור, שיש בו כל כך הרבה אפשרויות, שהייתי חייבת לכתוב עליו פוסט נפרד
מסעדת השף והסושי בר הוותיקה "פריים" ברמת החייל חגגה 15 שנות שגשוג בשיפוץ מקיף שהפך את המסעדה להיכל אסיאתי (ולא רק). העיצוב קיבל צבעי שחור לבן, וילונות חשמליים הותקנו ויוצרים חלל פרטי, מסכים מקיפים את הסועדים ומשדרים משחקי ספורט חשובים, וגופי חימום ותאורה יצרו אווירה חמימה בליל החורף הקריר שבו הגענו לבדוק את החידושים האחרונים.
החידושים הם כמובן לא רק בעיצוב אלא גם בתפריט, שאליו הוכנסו סוגי קוקטיילים שונים, ומגוון מטורף של סושי לצד המנות האהובות והוותיקות.
חוויית האירוח מתחילה כבר בכניסה, כשליד עמדת המארחת ניצב מיכל שכולל את הקוקטייל היומי שנמזג לכל לקוח שנכנס. אין כמו לגימה אלכוהולית משמחת לבב כדי להתחיל ערב מוצלח.
על כל שולחן מונח אייפד שמאפשר ניווט קל ומהיר באפשרויות הרבות מאד שבתפריט, המבוסס על מנות אסיאתיות, לצד מנות בשר שמטופל במקום, פירות ים, מנות צמחוניות ומנות ילדים. המלצר שמלווה את השולחן שמח לייעץ ולצמצם את האפשרויות לסועד המתלבט.
להמשך הכתבה- כאן.
בהרבה תחרויות בישול יש שלב של "תבשלו אוכל של בית". זה הזמן שבו עיני המתמודדים והשופטים מצטעפות ודוק של דמעות נוסטלגיה נאחז בהן כשהריחות והטעמים של "הבישולים של אמא" עולים.
בתוך שפע המנות המודרניות שמוגשות היום במסעדות, עם "פיוז'ן" ו"בישול מולקולרי" (שכבודם במקומם מונח כמובן), נמצאת "המטבחון" – זו מסעדה שמגדירה את עצמה כ"אוכל של בית, אוכל מנחם".
התחושה הביתית מתחילה כבר כשנכנסים למקום ומוצאים את חתול הבית – שמופיע גם בלוגו של המסעדה – מנמנם על אחד הכיסאות. המסעדה ידידותית לחיות וניתן להביא גם את החבר הפרטי ההולך על ארבע מהבית.
כשיושבים במסעדה ניתן להביט החוצה ולהשקיף על אחד האזורים הצבעוניים של תל אביב, הוא האזור שבין שוק הכרמל (שגם מהווה את המקור לפרודוקטים הטריים) וכרם התימנים. אחר כך מסיטים את המבט לעבר הקיר המרכזי עליו מפורט התפריט באותיות קידוש לבנה. מנות הספיישל המתחלפות, כתובות על שלט שמוצב על השולחן. לשתיה חמה, קרה או אלכוהולית יש תפריט נפרד, והקינוחים רשומים בגיר על לוח.
להמשך הכתבה- כאן.
כן, הכותרת מתבקשת, בעיקר כששאלתי "מיהי רוזה שעל שמה קרויה המסעדה" וקיבלתי את התשובה "המייסד פשוט שמע את השיר "רוזה רוזה" של יהורם גאון ברדיו, והחליט שכך יקראו למסעדה. (ורק הרהרתי לעצמי, טוב שהוא לא שמע באותו זמן את "ג'ינג'יס חאן" למשל..).
בכל מקרה- על מה מדובר? מסעדת "רוזה" במודיעין היא חלק מרשת מסעדות, כולן כשרות, שמפוזרות ברחבי הארץ- כשהסניפים הראשונים הוקמו בירושלים. על התפריט אחראי השף הירושלמי הידוע אבירם דותן, והביצוע בפועל הוא של השף שי אוחנה, שבא עם רזומה של עבודה ב"המוציא" הפופולארית.
המסעדה ממוקמת במתחם ישפרו סנטר מודיעין, מה שאומר שפע של חנייה חינמית ממש מול דלת הכניסה למסעדה. לעכברי עיר תל אביבים כמוני זה היה עונג נדיר. למקום יש כמה חללים שונים – המרפסת החיצונית, למזג אוויר נאה ולבריזה, החלל הפנימי המרווח מאד, שכולל גם נישות חמודות עם שולחנות עגולים אליהם הסבו משפחות, כולל חוגגי יום הולדת עם הזיקוקים קומפלט, שולחנות זוגיים שיכולים להפוך גם לקבוצתיים לפי הצורך, וחדר VIP לאירועים פרטיים קטנים. בחדר הזה יכולים לחגוג עד 45 אורחים, ואם יש אירוע גדול יותר, הוא יכול להתקיים בימי שישי (בקיץ) ובמוצאי שבת, ואז מגייסים את כל שטח המסעדה.
רוצים לקרוא עוד? ההמשך כאן...
