אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
לא משנה אם אתם מכינים את הסדר או מתארחים, חולקים בהבאת מנות או פשוט מפתיעים ביצירה קולינרית, הכלל הוא אחיד- כמו שאין חגיגה בלי עוגה, אין מנה בלי תיבול. מנה יכולה להיות מושקעת ביותר, אבל אם היא לא מתובלת כראוי, היא פשוט לא טעימה.
הבעיה שבניגוד למלח ופלפל שכל אחד יודע לשים קמצוץ ממנו (אם כי אף אחד לא יודע באמת כמה זה "קורט"), איך משלבים בין תבלינים לאיזון המושלם? איך מפיקים את מירב הטעמים מהמנה?
בתוכניות הבישול של ג'ימי אוליבר היא מככבת, הוא קורא לה "הריסה" במבטא בריטי הורס, והוא מתבל בה מנות בשר וירקות מגרות במיוחד.
אריסה היא ממרח תוניסאי מסורתי, בגרסה חריפה או מתוקה, המורכב מפלפלי שאטה חריפים ומיובשים, לצד פלפלים מתוקים, שום, שמן ותבלינים.
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).