אז פעם היתה דלת שהגיעה עם הדירה. אחר כך הגיעו דלתות הביטחון לכניסה של הבית והיו גנריות. בחדרים השונים נשארה הדלת של הקבלן, חסרת מעוף ומשעממת. לעיתים הגיוון היחיד שלה היו מגנטים של נותני שירותים מפוקפקים בצד החיצוני, ומזכרות מחתונות של האחיין מהצד הפנימי.
לאט לאט כבשו הדלתות את מקומן הראוי- במגוון התפקידים שלהן הכולל נתינת פרטיות, יצירת הפרדה בין חללים, השתקת רעשים ויצירת מקום שלו ורגוע, וכמובן, העיצוב שמתכתב עם עיצוב הבית כולו.
(בתמונה למעלה- מריה פרייגר, מייסדת איגוד יוניטי ארט ומארגנת היריד).
בימים אלו מתקיים בגני התערוכה, בביתן 12, יריד קסום ומיוחד במינו- FUN EXPO 2022 – יריד אומני איגוד Unity Art לקידום אומנים ויוצרים ועמותת ARSWI בתמיכת הקרן הבינלאומית "יד עוזרת לישראל".
המלצה שלי- לקחת את הזמן מכיוון שבכל מקום יש כל כך הרבה אוצרות שבלי להרגיש מבלים במקום שעות ארוכות כי פשוט אי אפשר לעזוב. הצבעים, העיצובים, הראייה האומנותית והכישרון הרב של מציגי היריד יוצר הרגשה של חנות ממתקים צבעונית.
לעצב בית זו משימה לא פשוטה- מפני שחוץ מבחירות מובנות מאליהן כמו צבע הקירות ולמה ישמש כל חדר, יש הרבה בחירות קטנות היוצרות ביחד את האווירה המושלמת עבורנו, והיא שונה מאדם לאדם לפי הצרכים והטעם, שהרי אין עיצוב בית למשפחה תוססת עם ילדים לעיצוב בית לזוג שבניו כבר פרחו מן הקן ומעוניינים לנצל את ההזדמנות ולהגשים את החלומות העיצוביים שתמיד חפצו בהם.
בתור אחת ששונאת לנקות, להתעסק עם סמרטוטים וחומרי ניקוי, להריח כמו אקונומיקה ולשפשף את האצבעות, מגבונים הם הפתרון האולטימטיבי- זמינים, לא דורשים טבילות בדלי, לא מטפטפות, בעלות ריח נעים, לא מזיקות לידיים ולציפורניים ולא דורשות כביסת סמרטוטים לאחר מכן.
כעת מותג עזרי הבית והנקיון "ניקול" מבית קימברלי קלארק מחדש את קטגוריית המטליות הלחות בעזרת שתי חברות חדשות – מטליות לחות לניקוי חלונות ומראות ומטליות לחות בתוספת חומץ.
הפיכת הבית לחלום שאליו נשמח תמיד לחזור היא מלאכה קשה – יש כל כך הרבה מה לבחור וקשה להחליט מה יתאים למה ליצירת האווירה שאנו חושקים בה.
זו הסיבה שאנו פונים למעצבים שיהפכו את הראייה והחזון שלנו למציאות המורכבת מכסאות, שולחנות, ריצופים, חיפויים, טקסטיל ומה לא.
ב1982 היתה לרפי סלהוב מסגריה לעבודות מסגרות ודלתות בעבודת יד. שמעה של המסגריה יצא למרחוק כמקום שבו שמים דגש על איכות משלב הפיתוח והתכנון, דרך העיצוב, הייצור, ההתקנה והשירות ללקוח תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות וחומרי גלם איכותיים.
שלושים ושש שנים לאחר מכן, "דלתות רשפים" הן שם דבר, והן משלבות טכנולוגיה מתקדמת ועיצוב ייחודי. כל דלת מיוצרת על פי הזמנה ובהתאם לרצון הלקוח לפי הצרכים, הרצונות, החלומות והשאיפות.
בכל תרבות, בכל מקום, לב הבית הוא תמיד המטבח. המקום שבו נפגשים לסיפוק הבסיס האנושי- התזונה והחברה. מקום שמשדר את הקשר העמוק ביותר בין בני הבית , האכילה וה"ביחד". בשנים האחרונות הכנת האוכל הפכה לא רק למשהו של עקרות בית או של "השניצל שמכינים כשהילד חוזר מבית הספר" , וגם לא משהו לשפים ומומחים בלבד, אלא לתחביב מהנה לכל הגילאים והמינים , שעושה טוב על הלב גם לבשלן וגם לאורחיו שנהנים מהתוצרים. כמובן שהתופעה לא נעלמה מעיני הטלוויזיה וכך גל של תוכניות בישול וערוצי אוכל השתלט על המסכים, כשכולם מכינים מטעמים, נזכרים במנות מבית סבתא ורוקחים "מנה קלאסית עם טוויסט" משלהם.
באנגלית יש הבדל בין המילים HOUSE וHOME. הראשון הוא המבנה, העובדה בשטח. השני הוא הנשמה – התחושה שלנו כשאנו נכנסים למקום שהוא שלנו, מקום של נעלי בית ונינוחות בצד גאווה ואישיות.
כשאנו רוכשים דירה או בית, אנו צריכים למלא אותה ברהיטים ואביזרים, אבל לא בשיטת ה"נביא מה שהיה בבית ההורים" שמאפיינת את הדירות השכורות הסטודנטיאליות מגיל עשרים ושלוש, אלא אנו בונים את הסביבה שלנו ושל משפחתנו, לשנים ארוכות, וצריכים שכל דבר יתאים מבחינה אסטטית ומבחינה פונקציונלית כמובן. אבל איך עושים את זה? מעטים האנשים שגם ניחנו בחושים עיצוביים וגם יודעים את כל הלוגיסטיקה העצומה הנדרשת לשם עיצוב מושלם, ולשם כך יש לנו את אנשי המקצוע- כמו זוהרה קליין.
אומרים שהלב הוא החכם, ובמקרה של זוהרה זו פשוט עובדה- כאחת שאהבה תמיד לעצב, החלטה ספונטנית ללכת ללמוד עיצוב באופן מקצועי הפכה לאהבה גדולה ולמקצוע מצליח. ומה בדיוק זה אומר? הכל. מא' ועד ת'- כל מה שצריך כדי להפוך כמה קירות לבית חלומות בצורה הטובה ביותר.
"קח לך אישה ובנה לה בית" אומר השיר. אז היום לא כל כך "לוקחים" את האישה, וגם לא בונים בעצמנו, אבל בית הוא עדיין הבסיס, המקום שבו אנו מרגישים "בבית"- בנוח, בבטחון, בשלווה של "יש לאן לחזור" למקום שאוהבים להיות בו כי בסופו של דבר "אין כמו בבית".
