(בתמונה למעלה- עמית נחום)

רחוב ברוך הירש בבני ברק הוא הגבול עם רמת גן. רק לחצות את הכביש ועוברים עיר. בצד ה"בני ברקי" של הרחוב נמצאת מסעדת "שושנה וראובן" שמוסיפה את תימן למשוואה (הטעימה!).

הכל התחיל בשושנה וראובן שעלו מתימן לפני שישים שנה ופתחו מסעדה תימנית בשכונת התקווה. על פרימוסים ופתיליות התבשלו מיטב המעדנים שמשכו אורחים מקרוב ומרחוק.

להמשיך לקרוא ←

ארצות הברית היא מעצמה, וככזאת הכל בה בגדול, כולל הקולינריה.

בניגוד למטבחים אירופאיים שבהם מנה היא בגודל שתי נגיסות ועולה כמו בית, בארצות הברית מאמינים בשפע, בעיקר בטקסס, שם הגודל בהחלט קובע.

הרוח הזו שורה ב"טקסס" – מטבח אמריקאי אמיתי בעיר אשדוד, שתי דקות מחוף הים, שבה השף יורה מביא את מיטב המנות האמריקאיות האהובות במבחר גדול כולל בגרסאות טבעוניות ובמנות ילדים.

להמשיך לקרוא ←

בקצה תל אביב, בקו הגבול עם חולון, ממוקמת "הילולים", מסעדה בשרית גלאט כשרה שכולה שמחה.

זוכרים את השיר "אין לי רגע דל" שבו רבקה מיכאלי מציינת שבכל יום "יש פסטיבל"? בקרב הקהל הדתי חרדי יש הרבה פסטיבלים ושפע של שמחות, כשלכל שמחה יש גם "נלווים" כמו האירוסים וה"וורט" שמצטרפים לחתונות, טקסי "פדיון הבן" או ה"שלום זכר" שמצטרפים ללידת תינוק חדש, וכך הלאה, ואם אפשר לחגוג עם ארוחה איכותית ובשפע, למה לא?

המתחם של "הילולים" כולל כמה חללים, כשהמרכזי הוא המסעדה שפועלת בימים ראשון עד חמישי ומאכילה הן קבוצות שיושבות בשולחנות שהוזמנו מראש, הן עוברי אורח שמגיעים לסביבה (המקום סמוך לבית החולים "וולפסון") והן מה שנקרא "שולחן מהיר" שבו סועדים מגיעים היישר אל הגריל, בוחרים מנה ואוכלים במקום או לוקחים "טייק אווי".

בחללים הנוספים נערכים אירועים שונים, מאירועים דתיים כדוגמת בריתות ו"שבע ברכות", ועד ימי עיון, השקות, כנסים, הרמת כוסית לקבוצות עובדים (והמסעדה חביבה מאד על יחידות משטרה מהסביבה שחוגגות שם פרידות או תפקידים חדשים), ואפילו חדר לקריוקי!

רוצים לדעת מה אכלנו? הקישור כאן.

יום חמישי בערב קיצי, נראה שכל העולם בחוץ, תל אביב התוססת, שלא מפסיקה לרגע, אנשים יפים ויפות, צעירים ומבוגרים, כולם רוצים להנות ממזג האוויר עם הבריזה של הלילה, מהאורות המנצנצים של העיר הגדולה, ומהנוף האנושי.

שפת הים היא תמיד מקום אטרקטיבי, ובשעות הערב היא גם הופכת לרומנטית ופחות חמה, ככה שהיא אידאלית לצאת לבילוי קיצי.

להמשיך לקרוא ←

הכל התחיל כשלקוחות של "חינאוי בוצ'ר שופ" , שקנו בשר, חיפשו גם לאכול אותו בצורה האופטימלית. כי כשחומרי הגלם מעולים, רצוי שתהיה גם יד שיודעת מה לעשות מהם.

זה נתן לשף רן דישאוני רעיון, וכך נוצר שולחן הטעימות של "חינאוי". למה הכוונה? ארוחות מוזמנות מראש, של טעימות בשרים , בתפריט קבוע במחיר של 150 שקלים לאדם, או בבחירת מנות בכל תמחור אחר לפי דרישות ובקשות,  יושבים בחבורה לארוחה ארוכה וכייפית, שבה חומרי הגלם הופכים למנות מיוחדות, מגוונות, מקוריות וכמובן גם טעימות. הבונוס הוא- את כל היינות שנמצאים בחנות ניתן להוסיף לסעודה במחירי המדף.

רעיון מצוין לערבי חברים, ערבי חברה, מסיבות רווקים ורווקות, כינוסים משפחתיים שיודעים מהו אוכל טוב, ועוד .

להמשיך לקרוא ←

כדי להנות מבשר טוב צריך שני דברים – חומר גלם משובח, ומישהו שיודע מה לעשות איתו.

ובמקרה של בשר, כמה שפחות התעסקות, יותר טוב- בשר נטו, כמו שאוהבים בדרום אמריקה, בלי קשקושים. בשר שכל נגיסה בו ממיסה אותו בפה, והמיצים והעסיס ממלאים את כל בלוטות הטעם. טוב, אולי איזה גרגיר מלח גס מלמעלה, אבל באמת שזהו.

בטירה, בלב אזור השרון, נמצא "משק זמיר" של גיתי זמיר. המקום החל בתור חנות בשר גדולה (ומשמש כך עד היום, כולל משלוחים וציוד נלווה) מפעיל בימי שישי ושבת מסעדה (לא כשרה אבל ללא חזיר) שבה ניתן להנות מכל מה שיוצא לגיתי מהגריל, וזה הרבה.

המקום מינימליסטי כי הרעיון העיקרי הוא בשר. יש אפשרות לארוחת טעימות או לבחירה מתפריט. ההמלצה שלי היא הטעימות, ויותר מכך, ההמלצה שלי היא "תקשיבו לגיתי, הוא כבר יוציא לכם את ההכי טוב והכי טעים".

זה בדיוק מה שאמרתי לגיתי כשהגענו אליו בשישי האחרון (בעיתוי מצוין עם המשחק של ברזיל) אז גיתי החל למלא לנו את השולחן.

ראשית, עברתי על התפריט, והמחירים פשוט נמוכים ואטרקטיביים במיוחד. כך למשל 100 גרם אנטריקוט בלאק אנגוס עולות 21 שקלים בלבד, סוגי אסאדו כמו וסיו או פיקניה ב19 שקלים למאה גרם בלבד, והפורטר האוס ב22 שקלים למאה גרם .

בקבוק מים קרים כבר חיכה על השולחן, ואיתו הגיעו הנשנושים הראשונים – חמוצי הבית – זיתים ולפת כבושה (ללא צבעי מאכל!) ואיתה פיתות והחומוס הביתי של גיתי שמרגישים עליו את הביתיות, עם שמן זית מלמעלה. חומוס משובח, באמת.

המנה הראשונה שהגיעה היתה כדורי "קובה נייה" – סוג של קציצות מבשר עז נא  משובצות בבורגול, על פרוסת צנון חריף. ההמלצה של גיתי היתה לאכול עם פיתה וכך עשינו. אני לא חושבת שאי פעם טעמתי עז, בטח שלא בצורתה הנאה, אבל השילוב היה מעניין, רך וטעים, יחד עם העוקץ של הצנון. גיתי סיפר שהמנה מכונה "הסושי הפלסטיני".

קבבים היו הבאים בתור, עשויים בשר טלה עם צנוברים וקשיו. האגוזים הוסיפו קרנץ' כייפי, התיבול היה עדין. יופי של מנה.

חזה ברווז היה הפייבוריט שלי והוא הוגש שלישי בתור, בסגנון אסאדו. גם ברווז זה לא משהו שיוצא לי לאכול הרבה אבל שווה בהחלט לנסות.

צלעות טלה מתקתקות כמו סוכריות רכות היו הבאות, עסיסיות  – נאכלו בידיים.

הבשר האחרון שהצלחנו עוד לאכול לפני שנסתמנו סופית היה אנטריקוט של פרה מבכירה. אני לא מבינה כל כך בפרות מבכירות אבל התוצאה היתה טעימה, שוב, עם גרגירי מלח גס למעלה וזהו.

בצד היו לנו סלט ירקות מרענן וצ'יפס, אבל הם באמת לא היו העיקר, התמקדנו בעיקר בבשרים.

את הקינוח גיתי מביא מהשכנים – וקיבלנו בקלוואה מתוקה ואיתה כנאפה כייפית, מתיקות עדינה, כוס חליטה חמה לעזור לעכל את הבשר, ואפשר להשען אחורנית ולהנות מהחיים. אמרתי לגיתי שאני מאד אוהבת קבלות שבת כאלה…

במקום נערכות גם סדנאות שונות לפי דרישה (ובגלל הגודל והפתיחה רק בשישי שבת, רצוי מאד להזמין מקום מראש, ויש מנות שחייבים להזמין מראש כדי שיהיו מוכנות כשתגיעו).

גיתי התחיל לבשל מגיל צעיר, ניהל גני אירועים כמו "חוות רונית" ו"הטירה" בגעש, כשהוא מתמחה באירוח דרום אמריקאי, אסאדו וברביקיו, מחזיק גם בקייטרינג, עורך סדנאות ומשלוחים של מיטב הבשרים.

עוד מידע על כל האפשרויות בקצביה , במשלוחים, באירועים ובמסעדה עצמה ניתן למצוא ב-

דף הבית של "משק זמיר" – http://www.meshekzamir.co.il/

ודף הפייסבוק של גיתי – https://www.facebook.com/gitai.zamir

*** הערה אישית – הביקור בטירה נערך לפני כשבוע, הכל היה שקט ורגוע, לא היתה שום בעיה בהגעה ובבילוי במקום. אני מקווה שבקרוב מאד תחזור השלווה ואפשר יהיה לחזור ולהנות מהטעמים והכשרון של משק זמיר. שווה לשמור את הפוסט.

עד עכשיו תיארתי בפוסטים הקודמים את כל חוויותי באזור זכרון יעקב, את הריחות, את השמנים והקרמים, היינות והפירות. עכשיו הגיע הזמן לאכול.

ובסיור הזה התנסתי בשתי מסעדות, שונות לגמרי, ומיוחדות כל אחת בדרכה.

ביום הראשון של סיורי, הגעתי לארוחת ערב במסעדת "BRAVIV" של השף רונן אביב, לשעבר ממסעדת השף "הנשיקה". הרעיון ב"ברביב" הוא הרוטב. כלומר הרטבים. ברבים. הרבה רבים. השיטה- בעזרת התפריט המודולרי והידידותי מאד, בוחרים קודם כל מנה. יש חלוקה לצד צמחוני חלבי, וצד בשרי, כך שגם מי שנמנע מבשר, לא צריך לחפש בין השורות איפה יש מנות נטולות בשר. אחרי שמחליטים על המנה, מחליטים על הרוטב שילך איתה, כשלצד כל מנה כתובות המלצות השף ויש גם התחייבות של המקום שאם הסועד החליט על מנה עם רוטב שלא הולך איתה, המלצר מתערב ומביע את דעתו המלומדה בענין. הרטבים מסודרים גם הם לפי צבעים – רטבים עם עגבניות או רימונים יופיעו בתפריט בצבע אדום, רוטב ירוק יופיע בירוק וכך הלאה, כשיש גם סימונים מיוחדים לרטבים חמים או חריפים, וכן להפרדה שבין מנות ראשונות לעיקריות.

אחרי עיון קל בתפריט ובהמלצות, בחרנו את המנות. שף רונן הוסיף לנו עוד כמה מנות מהמלצות הבית.

אז זה מה שקיבלנו –

סלט שורשים המכונה "בריאות אמיתית" שמגיע בשני גדלים (34 או 44 שקלים) – דלעת, גזר, קולורבי, כרוב, פאפיה, כוסברה ושקדים שהומלץ עם רוטב קולי צ'טני חריף או וינגרט הדרים ונבחר עם האחרון. אני חולה על כוסברה, כך שהדומיננטיות בטעם היתה לי כייפית.

טרין כבד עוף- 38 שקלים למה שמוגדר כ"נימוח באלגנטיות הנדרשת" והוגש עם טוסטונים, עם ריבת חצילים בטעמי חמוץ מתוק והרוטב הנבחר היה קולי פירות יער עם אגסים, רימונים וחומץ אורז. ויתרתי על הטוסטונים כדי להשאיר מקום לאוכל…-

טרין גבינת פטה- 32 שקלים, מנה שרונן השף בחר עבורינו והגיעה עם סלק צלוי ובצל אדום. הגבינה מלוחה, הסלק מתקתק, גם הבצל. לאכול בכף אחת, הכי שילוב טעמים.

"מלכה כתומה" – עוד בחירה של רונן עבורנו, 28 שקלים לבטטות מתוקות בליווי גבינה "ממיסת לבבות" לפי התפריט. המלכה הזו היתה הבחירה שלי מבין הראשונות. מתוק, גבינתי, בשרני.

לפני המנה העיקרית קיבלנו טעימות של הרטבים השונים, גם חריף וגם חלבי, והפייבוריט שלי היה החרדל הלימוני (חרדל דיז'ון, לימון כבוש וטימין) ששמחתי לגלות שזה גם מה שהזמנתי לליווי המנה העיקרית שלי.

לעיקריות –

הצד הצמחוני שלנו (רמז –לא אני!) בחר בניוקי מוצרלה (44 שקלים) עם עשבי תיבול, מנה שנשארה מהתפריט הקלאסי של "הנשיקה" וגם כאן נבחר רוטב לפי הרצון וההמלצות. (המלצות השף היו או עגבניות רוזה, או למון גראס או מנגו). הניוקי היו גדולים ובשרניים והוגשו עם ירקות.

הצד הקרניבורי (רמז – אני!!) בחרה בספריבס מעושן (78 שקלים). במקור אמור להגיע עם פולנטה שבדיוק אזלה, ולכן בחרתי בליווי בטטות רכות. הספריבס היה עסיסי מאד (אוי, כמה ששומן יכול להיות טעים!) והלך טוב עם הרוטב החרדלי שהזמנתי. במהרה זנחתי את הסכין, המזלג והנימוסים ועברתי לאכול את זה כמו שצריך – עם האצבעות.

בין לבין שמענו את ההסברים של רונן על עיצוב המקום ("שילבנו המון צבעים, לא רק בתפריט אלא גם בריפודים ובריהוט"), על הקונספט שהינו בלעדי כולל חלוקות הצבעים והתפריט, ועל כך שבעצם לקוח יכול לחזור שוב ושוב ולבחור באותה מנה כל פעם עם רוטב אחר ולקבל טעמים שונים לגמרי. יש גם הפוך- כי כל רוטב מתאים לפחות לחמש עד עשר מנות, כך שאפשר לאכול גם רוטב זהה במנות שונות.

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד לבן וקרוקנט פיסטוק – 22 שקלים לקערית שמספיקה לשניים, ובעיקר מה שקנה אותי שם הוא הטחינה הגולמית שהתערבבה עם השוקולד, בשבילי רק זה כבר מספיק.

במקום נערכות גם הופעות מיוחדות, ואפשרות לאירועים בחדר VIP .

כל הפרטים באתר – http://www.braviv.com/

ביום השני עזבנו את זכרון יעקב ועלינו לעין הוד, יישוב אומנים פסטורלי עם נוף עד לים, ועם יצירות אומנות מרתקות על כל צעד ושעל.

מיד אחרי שחנינו בכניסה, מרחק של חמש דקות הליכה, שוכנת "דוניה רוסה" שמוגדרת כ"מסעדת בשרים ארגנטינאית".

אני ברזילאית, ואולי ברזיל וארגנטינה לא מסתדרות כל כך על מגרש הכדורגל, אבל כשזה מגיע למטבח, או יותר נכון, לגריל, יש הסכמה גורפת – בשר. נטו בשר.

לא שזה מנע ממני לטעום גם מנות אחרות של המסעדה.

ההתחלה היא בארגנטינה- כשב1937 מקימים מרקוס ורוסה רוכפלייש חווה על אדמות הברון הירש (מה שמתקשר גם להיסטוריה הישראלית), ועד מהרה נודעה "דוניה רוסה" כמארחת מופלאה שפותחת שולחנות עמוסים כל טוב.

הנכדים של דוניה רוסה החליטו לשחזר את הטעמים והאווירה והקימו את המסעדה בעין הוד.

פגשתי בכניסה את אמיר שאירח אותנו והשארנו בידיו את ההמלצות והאופציות. (כמובן שהצד הצמחוני לא קופח).

יין הבית נמזג (שילוב של קברנה ומרלו של קדש ברנע) וצלחות הופיעו לנו על השולחן –

בשביל הצמחוני (ולא רק) – סלט פטריות שמפיניון עם גבינת פטה ועגבניות שרי על מצע חסה ברוטב ווינגרט (44 שקלים). הפטריות נשאו מרקם בשרי אם כי אני תמיד אעדיף את הדבר האמיתי כמובן.. הוא אהב.

בשביל הלא צמחונית – שרימפס ברוטב חמאה עם שום, יין לבן, פטרוזיליה ווודקה (48 שקלים). גם כאן עזבתי את הסכו"ם ותפסתי באצבעות כל יחידה, ואת הרוטב ניגבתי עם לחם הבית  שהגיע עם טפנד זיתים וממרח פלפלים קלויים ומגיע בדרך כלל על חשבון הבית כליווי להזמנה ומי שרוצה תוספת זה עולה 16 שקלים נוספים. הלחם הזכיר לי מרקם של בגט מבחינת הפציחות.

לעיקרית הצמחוני קיבל רביולי גבינות ברוטב יוגורט עיזים, זיתי קלמטה, עלי בזיליקום וגבינת פרמז'ן (64 שקלים והוא התקשה לסיים את כל הכמות) ואני קיבלתי מבחר מבשרי המקום בכמויות קטנות כדי שאוכל להתרשם מהכל. טעמתי צ'וריסו בקר, מדליוני פילה בקר, ומנה המכונה ARANITA שבה הבשר מופשט מהשומן כדי שיספוג מקסימום טעמים. הכל הונח על גריל קטן שישמור על החום, והוגש אך ורק עם רוטב צ'ימיצ'ורי ומלח גס.אישית, בשר טוב לא צריך שום תוספת, אני אפילו לא שמתי את הרוטב והסתפקתי בכמה גרגרי מלח גס בשביל הקראנץ' בשיניים. הבשרים? טוב, לא סתם יצא ל"דוניה רוסה" שם טוב – הכנה ארגנטינאית כמו שצריך, בשר ששמר על המיצים שלו, בטעמים טבעיים לחלוטין, עם שובל של טעמי הצליה והעשן.

מחירי הבשרים הם לפי משקל כך שאפשר לבחור מה בא לאכול, אם רוצים לגוון, אם רוצים גודל קטן יותר או גדול יותר, בהתאם ליכולות ולקיבולת.

"יש עוד קינוח" הזכיר לנו אמיר ונענע ב"יש קיבה נפרדת" הקלאסית.

הקינוח שקיבלנו היה "קרמה לה בננה" שהיה שכבות של ביסקוויטים, בננות צלויות לוהטות, ריבת חלב ועל הכל קצפת. מתוק מתוק, לאיזון כל הטעמים הבשריים (28 שקלים).

במשך כל שהותינו במסעדה, כבר לא היינו בעין הוד, אלא איפשהו בפמפאס של ארגנטינה, מוקפים בריחות, בטעמים ובקולות הכל כך רחוקים, שנעשו פתאום, כל כך קרובים.

לאתר הבית של "דוניה רוסה" – http://doniarosa.rest.co.il/he/home/