מי שמבקר בתקופת אפריל ביפן, יכול בהחלט להתקל בחגיגות "פסטיבל שינטו קאנאמרה מצורי"- פסטיבל עם שורשים עתיקים בו מעריצים את האיבר הגברי ומביעים הערצה זו באמצעות בובות ענק, אביזרים, מאכלים ומה לא, הכל בצורת איבר מין גברי.
בפאריס לעומת זאת לא חוגגים פסטיבל אבל בהחלט אוכלים וופל בלגי בצורת פין וזה מה שצד את עינו של עדן סמט שהבין שמה שטוב לצרפתים יהיה נהדר לישראלים שצמאים לחוויות חדשות.
גלידה היא פינוק היסטורי. שליטים קדומים ציוו שיאספו עבורם שלג בהרים הגבוהים כדי שהטבח המלכותי יערבב עם מיצי פירות ויצור להם את המעדן האהוב עליהם, הכובשים שגילו את הגלידה במקומות אליהם פלשו והוסיפו לה תוספות כמו דבש ומאוחר יותר גם חלב, המצאת מכונות הגלידה והנלווים- גביע הוופל ומקל הגלידה, אין מי שלא אוהב גלידה, מקטן עד גדול.
התקופה האחרונה החזירה הרבה קהל למטבח, כזה שעד עכשיו היה מסתפק בלהכין למשל עוגה בחושה או עוגיות עם הילדים, ועכשיו, עם הזמן הפנוי הרב בבית, ועם כל תמונות האינסטגרם וסרטוני הטיקטוק המגרים, כולם קיבלו חשק לאפות וליצור.
שיתופי פעולה תמיד מביאים איתם הפתעות, ושיתוף הפעולה הקייצי של רשת גלידות הבוטיק "גולדה" ומותג דגני הבוקר "ליון" של אסם נסטלה, יצרו את הגלידה המושלמת לקיץ- גלידת LION המשלבת גלידת שמנת איכותית מבית "גולדה" עם שילובי הקרמל והשוקולד של "ליון".
מהזוגות הרומנטיים של שנות השישים שנפגשים ליד הגלידריה, דרך השיטה האולטימטיבית להתחיל עם מישהי "אפשר להזמין אותך לגלידה" ועד לגלידה שטורפים היישר מתוך הקופסה כשמצב הרוח קצת שפוף, גלידה תמיד משמחת לבב אנוש, בכל גיל ובכל מצב.
ישנן גלידריות מעטות שהופכות להיות מיתולוגיות וילדים שאכלו בהן בילדותם חוזרים עם הילדים והנכדים.
חתונה היא כבר לא מזמן צירוף של "אולם+רבע עוף+תזמורת". בחתונות היום יש שפע של פרטים קטנים הבונים אירוע ייחודי ובלתי נשכח.
מהרגע שהאורחים מגיעים לחתונה ועד עזיבתם, הם זוכים לשלל פינוקים ואטרקציות שהופכים את הערב לחוויה ומותירים זכרונות ומזכרות לרוב.
כדי לבנות חתונה כזו, ולא לשכוח אף פרט, מוצאים את עצמם הזוגות המאורסים במירוץ ובהתרוצצויות המונעות מהם להשוות ולבדוק מה מציע כל ספק, וללא ספק מפספסים הצעות טובות. האידאל הוא שכל האטרקציות יוצגו במקום אחד, והזוגות יוכלו להכיר, ללמוד ולשמוע כדי לדעת מה מתאים לחתונה שלהם לפי טעמם, אורחיהם ותקציבם.
הגיע אוגוסט, החום מטפס לדרגות שזקני צפת (וגם תל אביב) לא זוכרים, בגרמניה משכשכים במזרקות, בצרפת ממלמלים "או-לה-לה" ובבריטניה הנסיך וויליאם בוודאי פותח כפתור אחד בבלייזר. ואצלנו?
חווית הקיץ המפנקת מבית גלידת שטראוס של יוניליוור- ה"מגנום בר" בנמל תל אביב, שחוזר לחודש אחד בלבד, ומציע שלגוני מגנום בעבודת יד על בסיס שמנת משובחת ועם תוספות שלא חלמתם עליהם בחלומותיכם הפרועים ביותר אודות גלידה.
האגדה מספרת שביריד אמריקאי אחד למוכר הגלידה נגמרו הכוסות והוא פנה לדוכן הסמוך שבו מכרו וופל, לעזרה. זה הסיפור שמסתובב על "איך הומצא גביע הגלידה". אם זה נכון או לא, גלידה בגביע היא הכיף האולטימטיבי מכיוון שבמקום להתעצב שנגמרה הגלידה, יש לנו עדיין גביע מלא וספוג בטעמים, מעין שניים במחיר אחד. אז יש כאלה שמלקקים את הגלידה עד גובה הגביע ואז מתחילים לכרסם אותו ולאכול במקביל, יש כאלה שאוכלים מתוך הגביע בעזרת כפית ואז מנשנשים אותו בסוף, ושמעתי גם על כאלה שנוגסים בגביע מלמטה ויוצרים חור קטן דרכו אפשר לשאוב את הגלידה שנמסה וירדה למטה.
כשאני שומעת את המילה "קוריאה", האסוציאציה הראשונה שלי היא רודן עגלגל עם תספורת משונה ואינסטיקטים רצחניים משהו. אבל עכשיו הדימוי הזה השתנה, והפך לקריר ומתוק במיוחד בזכות SO BING- גלידריה/ קינוחיה שפתחה ממש עכשיו את הסניף הראשון ברחוב בוגרשוב פינת קינג ג'ורג' בתל אביב ומביאה משהו שמעולם לא היה כאן – קינוח שלג.
בסרטים, בעיקר קיטשיים כאלה של חג מולד, רואים ילדים משחקים בשלג ופותחים פה כלפי השמיים, לנסות לתפוס איזה פתית. אז זה לא זה. מה זה כן?
כל מי שאי פעם אמר שהוא מתכנן נסיעה לאיטליה, תמיד קיבל את העצה "תאכלו גלידה- והרבה!". איטליה מפורסמת בגלידות שלה, ובכל קרן רחוב אפשר למצוא מעדן (ואישית, כשאני מטיילת שם, אני משתדלת לעצור בערך בכל קרן רחוב כזו…).
