(קרדיט לצילום המוצרים – בועז נודלמן)

לא משנה אם תקראו לזה "על האש", "מנגל", "גריל" או "ברביקיו" – בשרים צלויים על האש הם מנה אהובה על כל הגילאים והטעמים. אבל גם השף המהולל ביותר לא יצליח להפיק מנות בשר טעימות ללא חומרי גלם איכותיים.

כשאנו רוצים להכין מנה "על האש" אנו ניגשים לאיטליז או לקצביה ומבקשים לפי הנתח "תן לי אנטריקוט, תן לי שייטל" אבל אף אחד לא מבטיח לנו שהנתח יגיע תמיד מאותו ספק איכותי, כך שיש מצב שבו בפעם אחת תצא לנו מנה מופלאה ובפעם השניה מנה מאכזבת.

להמשיך לקרוא ←

(בתמונה למעלה- עמית נחום)

רחוב ברוך הירש בבני ברק הוא הגבול עם רמת גן. רק לחצות את הכביש ועוברים עיר. בצד ה"בני ברקי" של הרחוב נמצאת מסעדת "שושנה וראובן" שמוסיפה את תימן למשוואה (הטעימה!).

הכל התחיל בשושנה וראובן שעלו מתימן לפני שישים שנה ופתחו מסעדה תימנית בשכונת התקווה. על פרימוסים ופתיליות התבשלו מיטב המעדנים שמשכו אורחים מקרוב ומרחוק.

להמשיך לקרוא ←

בעבר כדי להשיג בשר איכותי היינו צריכים לגלות מיהו ה"קצב הסודי" שמוכר רק ליודעי דבר מקושרים את הנתחים הטובים ביותר במחיר יקר.

היום בעזרת רשת "ויקטורי" החיים קלים בהרבה- מכיוון שממש בימים אלו הרשת מרחיבה את מגוון הבשרים בכ30 קצביות ברחבי הארץ, בשר פרימיום במחירים נמוכים משמעותית משאר המתחרים בשוק.

להמשיך לקרוא ←

(קרדיט לצילום – מיכאל כץ)

מה נשתנה ביום העצמאות הזה מכל ימי העצמאות? הכל בערך. אי אפשר לחגוג בככרות, לצפות בזיקוקים ולצאת לפקניקים.

מה אפשר? לשמור על אחת המסורות האהובות ביותר על ישראלים – "על האש". אם מדובר בגריל שעומד במרפסת ומגרה בניחוחותיו את השכנים, או גריל שניתן להניח על הגז במטבח, או אפילו מחבת פסים, הכל כשיר להכנת סטייק כהלכתו.

כל שצריך הוא לבחור נתח משובח, לתת לו להגיע לטמפרטורת החדר, לנגב, לתבל, ולצלות במידת העשייה המתאימה (ויש רק אחת כזו- מדיום רייר! כל אחת אחרת היא חילול הקודש!).

להמשיך לקרוא ←

את התערובות של "נווה תבלין" הכרתי לפני כמה חודשים, כשהפכתי מנת כבדים סתמית לחוויה קולינרית בקלי קלות.

הפעם התחדשתי לכבוד יום העצמאות במוצרים מסדרת "תערובת תיבול מעולה " באריזה חגיגית במיוחד ומעוטרת בדגל ישראל, המתאימים במיוחד ל"דיאטת יום העצמאות" שהיא במילים אחרות "על האש" בבוקר, "גריל" בצהרים ו"ברביקיו" בערב. להמשיך לקרוא ←

לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.

השעה כבר היתה שעת ערב כשהגענו אל המסעדה. מבין שלושת אפשרויות הישיבה – על הבר המשקיף אל עבודת הבישול, ברחבה הפנימית או ברחבה החיצונית המקורה והמחוממת, בחרנו בשולחן ממש בלב המסעדה.

המוטו של המסעדה הוא להשתמש בחומרי גלם ישראלים ובעקבות כך תפריט היינות משופע ביינות ישראלים איכותיים המוכיחים שוב כי תעשיית היין בארץ משגשגת וזוכה בפרסים בתחרויות עולמיות.

בחרתי בקוקטייל "נגרוני" שכלל ג'ין, קמפרי וורמוט, לפתיחה מלבבת של הערב.

לצד האלכוהול הגיעו צלחות נשנושים מקטגוריית "קטנות"  – "פאבה" – הגירסה היוונית לחומוס, העשויה מאפונה צהובה יבשה, "איקרא" קלאסית ורדרדה ו"צלחת חריפים" שהיוותה סוג של אתגר מכיוון שכללה רמות שונות של חריפות, מחריפות עדינה יחסית בחלק של חמאת הסחוג, דרך אריסה ופלפלים חריפים, ועד למכת הפטיש המכונה "פלפלים מותססים" לאמיצים בלבד. כל אלה הוגשו עם לחם טרי וחם.

בתפריט ישנם כמה סוגי סלטים, שמתוכם נבחר עבורי "סלט רשד" שכלל מלבד הרשד גם צנון, הדרים ופיצוחים. בדרך כלל אני לא נוטה לאכול יותר מדי סלט במסעדות כדי לא לתפוס מקום של "מנות אמיתיות" אבל במקרה של סלט הרשד של "אייבי" היה קל מאד לחסל את כל הקערה, מכיוון שהוא היה טרי, מגוון ובעיקר נתן כבוד לחומרי הגלם ואיפשר לטעמיהם לבלוט בלי להתכסות ביותר די רטבים.

נציג הים הראשון היה "פורל מעושן" – שהוגש בליווי קרם פרש, סלט שומר, נענע ותפוח ירוק. למרות שהכיוון של המסעדה הוא ים תיכוני, לי המנה הזכירה דווקא טעמי ילדות של בית אשכנזי, בגירסה יוקרתית. הפורל עושן בעדינות ולוטף על ידי קרם פרש. התפוח הוסיף את הקראנץ' והרעננות הושלמה על ידי השומר והנענע.

לחובבי הארטישוק מתאימה המנה הבאה שהגיעה לשולחן, מנת ארטישוק שלם צלוי בגריל לצד איולי בוטרגה. זו הייתה מנה שדרשה יותר עבודת ידים ופחות נימוסים, ומיצתה עד תום את טעמי הארטישוק.

הגיע העת לפירות ים, ובמקרה שלי אלה היו שרימפס קריסטל ששופדו על ענף שומר בר, עשבי תבלין וצ'זיקי של יוגורט יווני. חמישה שרימפס עסיסיים משופדים, שהגיעו עם ההמלצה לקחת מעשבי התבלין, ולארגן מעין "לאפה" קטנה עם מריחה של היוגורט ועטיפה של השרימפס, ואז הכל ביחד לביס מענג.

המנה האחרונה לפני הקינוחים היתה מנה שאם אני הייתי נותנת לה שם, זה היה "מנה של אל תביאו בן זוג לחלוק , עדיף לקחת הכל לעצמכם" אבל בפועל היא כונתה "פילה פלמידה לבנה". הפילה הוגש עם קרם תפוחי אדמה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. הצילחות מאד נקי, דג לבן על חמאה בהירה עם פירה לבן. רק כשאוכלים מבינים את ה"צבעוניות" של הטעמים אם אפשר לכנות זאת כך. הדג היה רך וענוג, הפירה היה חלק להפליא וספג את טעמי החמאה וזה היה רגע של ריכוז נטו. את שארית הרוטב ספגתי עם הלחם שהוגש בתחילה, והצלחת נוגבה עד הטיפה האחרונה. אם אתם מגיעים למסעדה ויש לכם זמן רק למנה אחת, זו ללא ספק זו, מנה שכבר מזמן לא טעמתי כמותה.

בתפריט הקינוחים מוצעים ארבעה, חלקם קלאסיים כמו בוואריה של פעם, וחלקם נועזים יותר, כמו יוגורט יווני  עם דבש, צנוברים וזעתר. ישנו גם קינוח נטול לקטוז.

בחרנו בשניים – הבוואריה הקלאסית, שכמו מנות אחרות בתפריט, מוכרת אבל בחמש רמות מעל מה שנפוץ למצוא, ומנת שיפודי מרשמלו, כי בכל זאת אנחנו במטבח עם גריל ענק, על קרם לימון, שברי עוגיות ושוקולד לבן. המרשמלו היה סוג של חזרה לילדות בסגנון מבוגר, והמתיקות הנמסה שלו קיבלה את הניגוד בעזרת קרם הלימון החמצמץ. רעיון מתוק תרתי משמע.

בצאתי מהמסעדה, בשעה די מאוחרת בערב, עדיין השתרך תור ארוך של אורחים שביקשו להתנסות ולחוות את "אייבי".

"אייבי" – דגים ופירות ים.

כתובת: לינקולן 16 תל אביב

טלפון: 03-7775161

שעות הפתיחה: ימים ב-ש 18.00-00.00

מתאימה ל: חובבי דגים ופירות ים, חוגגי אירועים, הרפתקנים קולינריים, זוגות רומנטיים בכל הגילאים.

גישה לנכים: יש

דילים מיוחדים: בימי שישי מ12 בצהרים יש "אלכוהול, ניגובים וניגונים"  הכולל מבצעים מיוחדים ואווירה.

המסעדה איננה כשרה.

בקצה תל אביב, בקו הגבול עם חולון, ממוקמת "הילולים", מסעדה בשרית גלאט כשרה שכולה שמחה.

זוכרים את השיר "אין לי רגע דל" שבו רבקה מיכאלי מציינת שבכל יום "יש פסטיבל"? בקרב הקהל הדתי חרדי יש הרבה פסטיבלים ושפע של שמחות, כשלכל שמחה יש גם "נלווים" כמו האירוסים וה"וורט" שמצטרפים לחתונות, טקסי "פדיון הבן" או ה"שלום זכר" שמצטרפים ללידת תינוק חדש, וכך הלאה, ואם אפשר לחגוג עם ארוחה איכותית ובשפע, למה לא?

המתחם של "הילולים" כולל כמה חללים, כשהמרכזי הוא המסעדה שפועלת בימים ראשון עד חמישי ומאכילה הן קבוצות שיושבות בשולחנות שהוזמנו מראש, הן עוברי אורח שמגיעים לסביבה (המקום סמוך לבית החולים "וולפסון") והן מה שנקרא "שולחן מהיר" שבו סועדים מגיעים היישר אל הגריל, בוחרים מנה ואוכלים במקום או לוקחים "טייק אווי".

בחללים הנוספים נערכים אירועים שונים, מאירועים דתיים כדוגמת בריתות ו"שבע ברכות", ועד ימי עיון, השקות, כנסים, הרמת כוסית לקבוצות עובדים (והמסעדה חביבה מאד על יחידות משטרה מהסביבה שחוגגות שם פרידות או תפקידים חדשים), ואפילו חדר לקריוקי!

רוצים לדעת מה אכלנו? הקישור כאן.

יום העצמאות- הגודיז שליד.

אוקי, ברשימת הקניות של יום העצמאות נמצאים כמובן הבשרים (וקצת ירקות בשביל צמחונים…). ומה עם ה"מסביב"? יש עוד הרבה דברים טובים שצריך מסביב לבשר כדי שיהיה לנו באמת חג שמח.

ונתחיל מהבסיס-

זוכרים את הקמח המיוחד לאזני המן של "הטחנות הגדולות של א"י"? ( אפשר להזכר כאן). –

להמשיך לקרוא ←