"ילקוט". מילה שכבר פחות משתמשים בה ומזכירה את מה שהיינו לוקחים לבית הספר לפני ארבעים שנה, תיק שאולי עבר כבר כמה ידיים או כמה דורות, לעיתים עם פינות מתכתיות דוקרניות, משהו עם אבזמים או עם סגירת מתכת שהרבה פעמים לקחה איתה כמה אצבעות עדינות של ילדים על הדרך.
אחר כך עברנו ל"תיק" וכל דבר שיכל לשאת את הספרים, המחברות והקלמר נכנס לקטגוריה הזו, כולל שקיות ניילון, סלסילות וכמובן "תיק שכל" שהיה חתיכת בד עם שרוך לא מאוזן, שניתלה על כתף אחת בצורה הכי לא בריאותית שיש ,וחבט בנו מאחור עם כל צעד.
נכון, חום יולי אוגוסט בעיצומו, הים והמסיבות, הארטיקים והשינה המאוחרת, אבל בלי שנשים לב, ממש במהירות תגיע אלינו שנת הלימודים החדשה, והדבר הראשון שצריך לבית הספר הוא ילקוט. אז זה כבר לא במילים של יורם טהרלב מתוך "שכונת חיים" –
"הם לא אוכלים חצץ ולא שותים בנזין
כל בוקר עם ילקוט הולכים לבית הספר
והשכנים לאט סוגרים את התריסים
כשהחבורה בערב מתאספת"
סופי (רובי ברנהיל) היא ילדה יתומה בת 12, שחיה כמו בספרי דיקנס, בבית יתומים בלונדון, ישנה בחדר גדול עם המון ילדות אחרות, ולא ממש מסוגלת לישון בלילה כי היא בטוחה שבכל לילה בשלוש לפנות בוקר , מפלצות מסתובבות בעיר.
ילדים אוהבים דינוזאורים. ילדים אוהבים פתיתים (ולא רק הם האמת….), ילדים אוהבים דיסני. אסם שילבה את שלושת הדברים הללו למתכון מנצח אחד- פסטה ופתיתים של אסם במהדורת "הדינוזאור הטוב".
