עד עכשיו תיארתי בפוסטים הקודמים את כל חוויותי באזור זכרון יעקב, את הריחות, את השמנים והקרמים, היינות והפירות. עכשיו הגיע הזמן לאכול.

ובסיור הזה התנסתי בשתי מסעדות, שונות לגמרי, ומיוחדות כל אחת בדרכה.

ביום הראשון של סיורי, הגעתי לארוחת ערב במסעדת "BRAVIV" של השף רונן אביב, לשעבר ממסעדת השף "הנשיקה". הרעיון ב"ברביב" הוא הרוטב. כלומר הרטבים. ברבים. הרבה רבים. השיטה- בעזרת התפריט המודולרי והידידותי מאד, בוחרים קודם כל מנה. יש חלוקה לצד צמחוני חלבי, וצד בשרי, כך שגם מי שנמנע מבשר, לא צריך לחפש בין השורות איפה יש מנות נטולות בשר. אחרי שמחליטים על המנה, מחליטים על הרוטב שילך איתה, כשלצד כל מנה כתובות המלצות השף ויש גם התחייבות של המקום שאם הסועד החליט על מנה עם רוטב שלא הולך איתה, המלצר מתערב ומביע את דעתו המלומדה בענין. הרטבים מסודרים גם הם לפי צבעים – רטבים עם עגבניות או רימונים יופיעו בתפריט בצבע אדום, רוטב ירוק יופיע בירוק וכך הלאה, כשיש גם סימונים מיוחדים לרטבים חמים או חריפים, וכן להפרדה שבין מנות ראשונות לעיקריות.

אחרי עיון קל בתפריט ובהמלצות, בחרנו את המנות. שף רונן הוסיף לנו עוד כמה מנות מהמלצות הבית.

אז זה מה שקיבלנו –

סלט שורשים המכונה "בריאות אמיתית" שמגיע בשני גדלים (34 או 44 שקלים) – דלעת, גזר, קולורבי, כרוב, פאפיה, כוסברה ושקדים שהומלץ עם רוטב קולי צ'טני חריף או וינגרט הדרים ונבחר עם האחרון. אני חולה על כוסברה, כך שהדומיננטיות בטעם היתה לי כייפית.

טרין כבד עוף- 38 שקלים למה שמוגדר כ"נימוח באלגנטיות הנדרשת" והוגש עם טוסטונים, עם ריבת חצילים בטעמי חמוץ מתוק והרוטב הנבחר היה קולי פירות יער עם אגסים, רימונים וחומץ אורז. ויתרתי על הטוסטונים כדי להשאיר מקום לאוכל…-

טרין גבינת פטה- 32 שקלים, מנה שרונן השף בחר עבורינו והגיעה עם סלק צלוי ובצל אדום. הגבינה מלוחה, הסלק מתקתק, גם הבצל. לאכול בכף אחת, הכי שילוב טעמים.

"מלכה כתומה" – עוד בחירה של רונן עבורנו, 28 שקלים לבטטות מתוקות בליווי גבינה "ממיסת לבבות" לפי התפריט. המלכה הזו היתה הבחירה שלי מבין הראשונות. מתוק, גבינתי, בשרני.

לפני המנה העיקרית קיבלנו טעימות של הרטבים השונים, גם חריף וגם חלבי, והפייבוריט שלי היה החרדל הלימוני (חרדל דיז'ון, לימון כבוש וטימין) ששמחתי לגלות שזה גם מה שהזמנתי לליווי המנה העיקרית שלי.

לעיקריות –

הצד הצמחוני שלנו (רמז –לא אני!) בחר בניוקי מוצרלה (44 שקלים) עם עשבי תיבול, מנה שנשארה מהתפריט הקלאסי של "הנשיקה" וגם כאן נבחר רוטב לפי הרצון וההמלצות. (המלצות השף היו או עגבניות רוזה, או למון גראס או מנגו). הניוקי היו גדולים ובשרניים והוגשו עם ירקות.

הצד הקרניבורי (רמז – אני!!) בחרה בספריבס מעושן (78 שקלים). במקור אמור להגיע עם פולנטה שבדיוק אזלה, ולכן בחרתי בליווי בטטות רכות. הספריבס היה עסיסי מאד (אוי, כמה ששומן יכול להיות טעים!) והלך טוב עם הרוטב החרדלי שהזמנתי. במהרה זנחתי את הסכין, המזלג והנימוסים ועברתי לאכול את זה כמו שצריך – עם האצבעות.

בין לבין שמענו את ההסברים של רונן על עיצוב המקום ("שילבנו המון צבעים, לא רק בתפריט אלא גם בריפודים ובריהוט"), על הקונספט שהינו בלעדי כולל חלוקות הצבעים והתפריט, ועל כך שבעצם לקוח יכול לחזור שוב ושוב ולבחור באותה מנה כל פעם עם רוטב אחר ולקבל טעמים שונים לגמרי. יש גם הפוך- כי כל רוטב מתאים לפחות לחמש עד עשר מנות, כך שאפשר לאכול גם רוטב זהה במנות שונות.

לקינוח קיבלנו מוס שוקולד לבן וקרוקנט פיסטוק – 22 שקלים לקערית שמספיקה לשניים, ובעיקר מה שקנה אותי שם הוא הטחינה הגולמית שהתערבבה עם השוקולד, בשבילי רק זה כבר מספיק.

במקום נערכות גם הופעות מיוחדות, ואפשרות לאירועים בחדר VIP .

כל הפרטים באתר – http://www.braviv.com/

ביום השני עזבנו את זכרון יעקב ועלינו לעין הוד, יישוב אומנים פסטורלי עם נוף עד לים, ועם יצירות אומנות מרתקות על כל צעד ושעל.

מיד אחרי שחנינו בכניסה, מרחק של חמש דקות הליכה, שוכנת "דוניה רוסה" שמוגדרת כ"מסעדת בשרים ארגנטינאית".

אני ברזילאית, ואולי ברזיל וארגנטינה לא מסתדרות כל כך על מגרש הכדורגל, אבל כשזה מגיע למטבח, או יותר נכון, לגריל, יש הסכמה גורפת – בשר. נטו בשר.

לא שזה מנע ממני לטעום גם מנות אחרות של המסעדה.

ההתחלה היא בארגנטינה- כשב1937 מקימים מרקוס ורוסה רוכפלייש חווה על אדמות הברון הירש (מה שמתקשר גם להיסטוריה הישראלית), ועד מהרה נודעה "דוניה רוסה" כמארחת מופלאה שפותחת שולחנות עמוסים כל טוב.

הנכדים של דוניה רוסה החליטו לשחזר את הטעמים והאווירה והקימו את המסעדה בעין הוד.

פגשתי בכניסה את אמיר שאירח אותנו והשארנו בידיו את ההמלצות והאופציות. (כמובן שהצד הצמחוני לא קופח).

יין הבית נמזג (שילוב של קברנה ומרלו של קדש ברנע) וצלחות הופיעו לנו על השולחן –

בשביל הצמחוני (ולא רק) – סלט פטריות שמפיניון עם גבינת פטה ועגבניות שרי על מצע חסה ברוטב ווינגרט (44 שקלים). הפטריות נשאו מרקם בשרי אם כי אני תמיד אעדיף את הדבר האמיתי כמובן.. הוא אהב.

בשביל הלא צמחונית – שרימפס ברוטב חמאה עם שום, יין לבן, פטרוזיליה ווודקה (48 שקלים). גם כאן עזבתי את הסכו"ם ותפסתי באצבעות כל יחידה, ואת הרוטב ניגבתי עם לחם הבית  שהגיע עם טפנד זיתים וממרח פלפלים קלויים ומגיע בדרך כלל על חשבון הבית כליווי להזמנה ומי שרוצה תוספת זה עולה 16 שקלים נוספים. הלחם הזכיר לי מרקם של בגט מבחינת הפציחות.

לעיקרית הצמחוני קיבל רביולי גבינות ברוטב יוגורט עיזים, זיתי קלמטה, עלי בזיליקום וגבינת פרמז'ן (64 שקלים והוא התקשה לסיים את כל הכמות) ואני קיבלתי מבחר מבשרי המקום בכמויות קטנות כדי שאוכל להתרשם מהכל. טעמתי צ'וריסו בקר, מדליוני פילה בקר, ומנה המכונה ARANITA שבה הבשר מופשט מהשומן כדי שיספוג מקסימום טעמים. הכל הונח על גריל קטן שישמור על החום, והוגש אך ורק עם רוטב צ'ימיצ'ורי ומלח גס.אישית, בשר טוב לא צריך שום תוספת, אני אפילו לא שמתי את הרוטב והסתפקתי בכמה גרגרי מלח גס בשביל הקראנץ' בשיניים. הבשרים? טוב, לא סתם יצא ל"דוניה רוסה" שם טוב – הכנה ארגנטינאית כמו שצריך, בשר ששמר על המיצים שלו, בטעמים טבעיים לחלוטין, עם שובל של טעמי הצליה והעשן.

מחירי הבשרים הם לפי משקל כך שאפשר לבחור מה בא לאכול, אם רוצים לגוון, אם רוצים גודל קטן יותר או גדול יותר, בהתאם ליכולות ולקיבולת.

"יש עוד קינוח" הזכיר לנו אמיר ונענע ב"יש קיבה נפרדת" הקלאסית.

הקינוח שקיבלנו היה "קרמה לה בננה" שהיה שכבות של ביסקוויטים, בננות צלויות לוהטות, ריבת חלב ועל הכל קצפת. מתוק מתוק, לאיזון כל הטעמים הבשריים (28 שקלים).

במשך כל שהותינו במסעדה, כבר לא היינו בעין הוד, אלא איפשהו בפמפאס של ארגנטינה, מוקפים בריחות, בטעמים ובקולות הכל כך רחוקים, שנעשו פתאום, כל כך קרובים.

לאתר הבית של "דוניה רוסה" – http://doniarosa.rest.co.il/he/home/

הסיור הבא שלי באזור זכרון יעקב היה בסימן שמן, שמן זית ושמן אתרי. התחנה הראשונה היתה ביישוב כרם מהר"ל, שם ביקרתי במשק יובל של חוי ורמי יובל, ובנם הממשיך מנחם. כרם הזיתים של המשפחה מפיק שמנים איכותיים מסוגים שונים – סורי, ברנע, פישולין וקורטינה, כל אחד בדרגת חריפות שונה, כך שאפשר לבחור מה מתאים לנו לשימוש הספציפי ולטעם.

השמנים הם כתית מעולה בכבישה קרה וזכו בפרסים רבים ובמקומות ראשונים בתחרויות של TERAOLIVO לדוגמא בקטגוריות כמו "בוטיק שמן הזית הטוב ביותר", "יצרן שמן הזית הטוב ביותר", "שמן הזית פישולין הטוב ביותר" ו"שמן הזית בלנד הטוב ביותר" וכך הלאה.

כדי לשמור על האיכות הגבוהה, השמן נשמר בקפדנות במיכלי ניירוסטה ובאטימה מוחלטת לחמצן, והזיתים עצמם מועברים לבית הבד ביום שנקטפו על ידי מכונה משוכללת וחדשה שנרכשה למשק.

מעבר לשמן ולזיתים מגדלים בני המשפחה גם תפוז סיני (קומווט) שמיוצא לאירופה ועומד בסטנדרטים המחמירים של היצוא לשם.

אחרי שסיירתי בכרמים הפסטורלים של משפחת יובל, טעמתי מהסוגים השונים של השמן. הבחירה שלי היתה הזן הסורי, שנמצא במקום השני מבחינת דרגת החריפות מהקל לכבד. הוא החליק בגרון ולא השאיר צריבה, אבל מצד שני השאיר שובל של טעם אופייני לשמן איכותי.

בדקתי גם את הזיתים והסבונים שמיוצרים במקום, כי אין כמו סבון שמן זית להחלקת העור וטיפוחו, את זה ידעו כבר בימי קדם.

קבוצות מטיילים יכולות להגיע למרכז המבקרים (בתיאום מראש) ולשמוע הרצאות, להשתתף בפעילויות שונות – גם לילדים, ולטעום את המגוון הרב של השמנים (הידעתם ששמן הזית הוא בעל נקודת השריפה הגבוהה ביותר ולכן הכי מתאים לטיגון?).

שווה לבדוק את האתר גם בשביל המתכונים המיוחדים –

http://shemen-yovel.com/

ואחרי שהכנסנו שמנים לתוך הגוף, הגיע הזמן גם להתמרח בהם מבחוץ ולעשות טיפול כולל- ולכן הגעתי ל"LAVIDO" בלב המדרחוב של זכרון יעקב. את המרכז אי אפשר היה לפספס כי הריח נישא כבר מרחוק. בכניסה לחנות יש שביל של צמחי תבלין וליד כל אחד מהם שילוט על יתרונותיו.

המוטו של "לבידו" היא – קוסמטיקה טבעית ואורגנית. התהליכים הם מסורתיים והאוריינטציה היא של ארומתרפיה, כך שגם הניחוחות וגם התמציות, הכל מתמזג כדי להשיג את התוצאה המושלמת.

בכל המוצרים אין חומרים סינטטיים כמו סיליקון, תוצרי נפט או צבעים מלאכותיים.

(וכמובן – אבל ממש כמובן ששום דבר לא מנוסה על בעלי חיים!).

כמובן שכשאני במקום כזה, הדבר הראשון שאני עושה זה להתמרח במה שמריח הכי טוב, מה שהיה קצת בעיה כי הכל הריח נפלא. מתוך מגוון ענק שנועד לתת פתרון לכל דבר- משיער ועד תינוקות, בחנתי את סידרת הפנים של לבידו" שכוללת חומצה אלורנית, שנועדה למלא קמטוטים, ופילינגים שונים ועדינים שלא שורטים את העור אבל מטהרים אותו, את המשחות הטיפוליות לכל צרה אפשרית – לגרויים ופגעי עור, להרגעה, לעור מגורה, את מוצרי השיער שנועדו להזין את השיער עד עומקו, ולחדשו תוך חיזוק השורשים, וכמובן שהרחתי את כל סידרת "רוח וגוף" שלא רק מטפחים לנו את העור והגוף אלא גם מרוממים את הנפש בניחוחות לפי תורת הארומתרפיה.

אהבתי במיוחד את שקי המלח הריחניים בניחוחות שונים שנועדו או לאמבטיות או להנחה על ברנר כדי שיתחממו ויפיצו ניחוח בכל הבית. מספיק ברנר אחד לדירה ממוצעת והאווירה שונה לחלוטין והרבה יותר מזמינה. להגיע הביתה ולהרגיש בספא.

הרחתי כמובן את השמנים האתריים שנועדו לשימוש במבער, אמבט או בשילוב עם שמן צמחי, והאהוב עלי ביותר הוא כמובן התפוז האורגני (שמצויין לריח טוב במכונית, ולחילופין, לחיזוק האון הגברי…).

הכי כיף להגיע בקבוצה למרכז המבקרים, ולעשות סדנה של הכנת שמנים או בשמים, להתנסות, להריח ואפשר גם לשלב עם הזמנת כיבוד. רעיון מעולה לגיבוש לעובדים או למסיבות רווקות למשל.

עוד פעילות כייפית מוגדרת כ"יופי של בוקר לאמהות ותינוקות" (ולדעתי גם אבות יכולים להפיק תועלת רבה מבוקר כזה) שבו לומדים על התפתחות התינוק, מתרגלים תנוחות ועיסויים לתינוק ומקבלים טיפים רבים. בחנות ישנה כאמור סידרה של מוצרים לאם ולתינוק- כשבחלק של האם יש למשל קרמים למניעת סימני מתיחה, שיכולים להטריד מאד נשים הרות, ובחלק של התינוק יש שמני עיסויים, קרם החתלה וסבונים שונים ששומרים על עורו של התינוק בדרך הכי טבעית שאפשר.

ביקור במרכז עשה לי חשק להקים ספא משלי בבית, לשימוש אישי, שבו אוכל לברוח מטרדות היומיום לעולם ריחני וטבעי.

אתר הבית של "LAVIDO," – http://www.lavido.com/home.asp

(ויש גם מחלקה לעוסקים בטיפולי גוף ופנים – לרכישת חומרי גלם ואביזרים נחוצים).

עולם השמן מעולם לא היה כל כך פורח.

עדיין בזכרון יעקב, אני פותחת את היום בביקור במוזיאון העלייה הראשונה . תאמרו "מוזיאון? לא קצת ארכאי"?. אבל לא, ממש לא. צוות המוזיאון השכיל להפוך את התצוגה שמלמדת על הקמת המושבות, ההתמודדות עם כל הקשיים כמו מחלות, עוני , חוסר ביטחון וביורוקרטיה, לחוויה מקיפה לכל הגילאים.

לפני הכל ישנן התצוגות, הן אותנטיות והן שחזורים עד כדי כך שאפשר לפסוע על הרצפה שמרגישה כמו האדמה שתחת רגלי החלוצים.

טלוויזיות מעבירות המחזות של החיים היומיומיים וישנם תבליטים והסברים רבים.

אבל זה ממש לא הכל – כי ישנן עוד חוויות רבות- בעיקר למשפחות ולילדים –

ראשית, בכניסה אפשר להשיג חוברת הפעלות שבה משימות וחידות שעל הילדים לפתור לאורך הסיור, והמשימות חבויות לאורך התצוגה כך שהילדים צריכים לגלות אותן לפני שהם פותרים. מי שפתר מספר מסוים של חידות, זכאי לקבל מדליה מיוחדת על השגיו!.

פינה משעשעת נוספת היא מרתף ההפתעות, שבו מסודרים בצורה מופתית בגדים, כובעים, אביזרים, נעלים וכל מה שצריך כדי להפוך לבוש של 2014, ללבוש של החלוצים בארץ ישראל של העלייה הראשונה, וכמובן אחרי שמתלבשים יש גם תפאורות שונות כמו שולחן ערוך, פינת בית ספר וכדומה, שאפשר להצטלם לידם ולהפוך לתמונה עתיקה (ואפשר להשתמש בפונקציות מצלמה או אינסטגרם כדי להפוך את צבעי התמונה לגוון "ספייה" עתיק).

לא התאפקתי וגם אני בחרתי לי כובע ומקטורן והפכתי לברונית שמזמינה את אצולת היישוב לכוס תה של אחר הצהרים בכלי חרסינה עדינים.

כשהסתובבתי בין המוצגים, בעיקר בקטעי ההמחזה שהראו סיפור של משפחה אחת ייצוגית, חשבתי לעצמי איך אני הייתי מגיבה בסיטואציות האלה, האם הייתי עומדת בזה בכלל. נקודה למחשבה.

במוזיאון אודיטוריום שמשמש גם לאירועים שונים כמו כנסי משפחה מצאצאי מקימי זיכרון יעקב ועוד.

כתובת אתר המוזיאון – http://museon1.datinet.co.il/

אחרי שצופים בהסטוריה, צריך גם לטעום אותה והשילוב הכי טעים הוא אצל שוורצמן במחלבה.

למעשה, להגיד "מחלבה" זה אנדרסטייטמנט כי מדובר קודם כל במוזיאון הסטורי שלם. המחלבה , הממוקמת בבת שלמה היפיפיה, היא מבנה הסטורי שמכיל מאות ואלפי פריטים נוסטלגיים, מסיפולוקס ועד הטלפון הציבורי הראשון שהיה מותקן בבית הפרטי של בני משפחת שוורצמן ושימש את כל השכונה, מאסימונים ועד פיילות, כדי חלב, פטיפון וגרמופון, בקיצור, עונג לכל חובב נוסטלגיה (או צילום).

אחרי שגומרים לעשות קולות של "אוווווווווווווווווווו" מכל מה שיש מסביב, זה הזמן לפגוש את זיו שוורצמן, הדור השלישי בארץ, ששולט על ממלכת הגבינות, זיתים, שמן, דבש, זיתים, פיתות מיוחדות,  יוגורט, ועכשיו גם ליין יין חדש וטעים – בלנד של קברנה וסירה מסידרת "יקב בוטיק בת שלמה" שמחמיא במיוחד לגבינות.

אפשר להגיע, לבחור גבינות (אחרי שטעמנו המון כמובן), להכין צלחת מלאה מכל טוב, ביחד עם הפלפלים ממולאי הגבינות, העגבניות המיובשות, הלאבנה ושאר המעדנים שכמובן מוכנים במקום, להוסיף פיתה בסגנון "פטיר " – עם תערובת תבלינים מיוחדת, ללגום יין או סיידר חם (או שניהם כמו שאני עשיתי) ולקנח במעדני הבית  כנאפה עם גבינת עיזים וחלבה, ומלבי עם דבש תמרים ודבש חרובים, מעדן שלא טעמתי בשום מקום אחר (והייתי שמחה לטעום שוב ושוב).

מבין המבחר הענק של הגבינות, היה לי קשה להחליט מה הכי טעים לי – קמבבר אגוזים, גבינת עיזים עם גרגרי דיז'ון, צפתית רכה או חידוש- גבינת עיזים בסגנון גאודה עם זעפרן ופיסטוק, שבסוף היתה הבחירה שלי בטעם מיוחד מאד.

את הגבינות ניתן להשיג רק במקום, ואפשר לקחת בנסיעה, לא מתקלקל, אבל לא בטוח שתצליחו להתאפק בדרך…

האתר של מחלבת שוורצמן – http://batshlomo.co.il/

אדמונד דה רוטשילד, הוא "הנדיב הידוע" שתמך ביישוב העברי, וטבע את טביעת ידו במושבה "זכרון יעקב". כשנפטר נבחרה רמת הנדיב לשמש לקברו ולקבר רעייתו, והתפאורה הפכה להיות גני הנדיב, על מנת שהמקום יהיה מקום שמח ולא מקום של עצב.

מילת המפתח של הגנים, מעבר לעיצוב היפיפה והחשיבה על כל פינה, הוא "אקולוגיה". הגן מתוחזק אקולוגית בהמון שיטות, מהשקייה באמצעות מים ממוחזרים, דרך עדר עיזים שמשמש כמכסחת דשא טבעית שגם נותנת חלב, ועד הסברים על "טביעת הרגל האקולוגית" – היא הנזק שמשאיר אחריו כל אדם על פני כדור הארץ במהלך חייו.

כדי להמחיש את חשיבות השמירה על הסביבה, אפילו פינות ההסברים פועלות על כוח הדוושות וכדי לשמוע הסבר צריך לעבוד…

הכניסה היא חינמית, וכל מבקר צופה בסרט על המקום (לקבוצות – בתיאום מראש) שמוקרן כל חצי שעה ואחר כך הוא חופשי לטייל בפינות החמד של הגנים – גן דקלים שמכיל זנים מכל העולם, גן מפלים בסגנון איטלקי שצופה אל נוף משגע של הים התיכון, גן ריחות שמאפשר גם לכבדי ראיה להנות מהגן באמצעות טעימה והרחה של צמחים שמסודרים בגישה ידידותית למי שלא רואה, מסלולי הליכה עם שפע של פינות רומנטיות שמאפשרות התנתקות מהסביבה העירונית, וגם חנות "באופן טבעי" שכוללת מתנות בהשראת הטבע- מבתי ציפורים , דרך מוצרים ירוקים, ממוחזרים וסולריים, כלים ואביזרים לגינון (כולל לילדים במידות קטנות וצבעוניות), ערכות שתילה ועציצים, פריטי עיצוב של אמנים מקומיים ועוד.

בגנים יש גם אירועים מיוחדים כמו קונצרטים, ובאפריל יערך פסטיבל יין גדול לכבוד 60 שנה לגנים ו80 שנה למותו של רוטשילד.

אהבתי לראות את הפריחה היפיפיה, ליטפתי את העיזים שבעדר (ויש המון גדיים קטנים, כמו גן ילדים מופרע שצוהל לכל עבר), עברתי על הפינות שבוחנות אותי ואת המודעות האקולוגית שלי – ואני שמחה לציין שעברתי בהצטיינות, בעיקר בסעיף ה"אל תקחו שקיות פלסטיק בסופר, במקום זה השתמשו בתיקים ממוחזרים", ובעיקר נשמתי את הבושם של הפרחים (וזה אחרי שצילמתי מאות תמונות בזום קרוב במיוחד, כי לא יכלתי להחליט מה לצלם קודם).

לזוגות אוהבים, למשפחות, לאנשים חובבי טבע והסטוריה.

אתר הגנים – http://www.ramat-hanadiv.org.il/

בקצה המסלול של גני הנדיב עומדת מסעדת "מטעים" – מסעדה חלבית כשרה, עם אג'נדה מיוחדת. כמו "ליליות" בתל אביב, גם "מטעים" מפעילה מיזם חברתי לשיקום נוער בסיכון בחסות קרן דואליס, שמכשירה נוער שנשר ממסגרות חינוך למקצועות המסעדנות, בליווי צוות מקצועי ועובדת סוציאלית.

פתחנו את הארוחה בכוס מימוזה – מיקס של תפוזים עם קאווה, ככה בשביל מצב הרוח.

אחר כך החלו להגיע מנות, תחילה מתפריט הראשונות ואחר כך מהעיקריות.

אנחנו קיבלנו

לחם הבית – פוקצ'ה – 14 שקלים, במרקם שהזכיר לי פריקסה טוניסאי עסיסי.

מרק הבית – קיבלנו דוגמית כדי לא להתמלא, של מרק עדשים עשיר מאד (מנה גדולה, באמת גדולה, עולה 30 שקלים). אהבתי את העושר.

סלט ירוק עם פרי – קיבלנו צלחת של חסות, עלי בייבי שהוקפצו ברוטב וינגרט הדרים ואגוזי מלך (47 שקלים בתפריט). למעלה היו חתיכות פרי , נדמה לי חבושים , מקורמלות. למי שרוצה משהו קליל ובעיקר ירוק, זו בחירה טובה. (אני מעדיפה סלט כתוספת למשהו נוסף).

סיניה חצילים – חציל קלוי על בורגול עם טחינה חמה עם סלט פיסטוקים , חמוציות ועלי בייבי (56 שקלים).  –המנה הנבחרת שלי – בורגול עם טחינה חמה מאד משביע, עשיר, הפרדתי קצת מעלי הבייבי כדי למצוא קודם את החצילים , הירוק קירר את כל המנה.

קרפצ'יו סלק היה המנה האחרונה – פרוסות סלק חי עם פסטו, אגוזי לוז, ריקוטה ופילטים של תפוז (34 שקלים בתפריט). הדקיקות של פרוסות הסלק עדיין שמרו על הקרנץ' שלו, וריקוטה תמיד קונה אותי. מנה מרעננת.

לקינוח קיבלנו שני טעמים שונים- דוגמית של עוגת גבינה פירורים עדינה שלא מוזכרת בתפריט אז אין לי מחיר, ומנה עזת טעמים יותר- טארט טאטן עם גלידת ווניל ונוכחות קרמלית דומיננטית (34 שקלים). המנה מספיקה בהחלט לשניים.

אחרי טיול בגנים מפתחים בהחלט תאבון, ו"טעמים" נותן מענה משביע מצד אחד, וקליל מצד שני (בגלל החלביות) , עם מבחר גם לטבעונים (מנת החצילים למשל היא מנה טבעונית ומסומנת ככזו בתפריט).

אהבתי גם לגלות פרט קטן אך חשוב עבורי- בשירותים יש עמדת החתלה מסומנת גם בשירותי הגברים ולא מקבעת את הנשים בלבד כמטפלות בתינוקות.

אז שוויון יש, אג'נדה חברתית יש, שירות מצוין יש, אוכל שמתאים לכולם, גם למי שמקפיד על כשרות, צמחונות, טבעונות וכדומה והכל בנוף מקסים.

לאתר המסעדה – http://www.ramat-hanadiv.org.il/content/generalpage/%D7%9E%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%99%D7%9D

במסגרת הטיול שלי לאזור זכרון יעקב, מצאתי כמה מקומות כייפיים שבהם התנסיתי במגוון טעמים ופעילויות שלא יצא לי עד עכשיו לנסות.

 התחנה הראשונה שלי היתה בקיסריה, ב"מועדון הגולף של קיסריה".

כבר בשערי הכניסה עברתי לעולם קסום של הספורט הכי רגוע בעולם, על מרחבי הדשא שמהווים את המגרש התקני היחיד בארץ, עם אנשים שהולכים או נוסעים ברכבי הגולף בין הגומות. מעבר לשלווה המקיפה אותך, ישנה כמובן גם התחרות, מחליטים מי נגד מי, מחליטים על סוג התחרות והופ – יש בילוי ספורטיבי ומרענן בחברותא. למדתי מה ההבדל בין חבטה לבין גלגול, למדתי כמה חבטות אמורים לעשות בכל גומה (ויש חוקים מדוייקים לכל דבר) ובסוף גם התנסתי בעצמי, ולא תאמינו כמה חישובים צריך לעשות בשביל להכניס כדור לגומה ממרחק חצי מטר…  הגולפאים שהיו בשטח התחשבו בזוויות הקרקע, בתנאי הרוח שנשבה והסיטה כדורים, וגם בהשתדלות לא להעיף כדור לראשו של הברבור הצח ששחה יחד עם חבריו באגם הפסטורלי באמצע המגרש.

אני שאלתי האם יש נשים רבות שמשחקות גולף, משחק שיש לו דימוי גברי מסוים, וליה להב אמיר, מנהלת הפרסום של המקום (למעשה של החברה לפיתוח קיסריה שאחראית על המועדון) סיפרה לי שלא רק שיש נשים גולפאיות, למעשה אחת מהן אף תשתתף באולימפיאדה שתערך בברזיל, כשהגולף יהפוך באופן רשמי לענף מתחרה .

שאלתי לגבי ילדים ונענתי שיש בית ספר לגולף בתוך המועדון, שמכשיר ילדים ונוער, כמובן עם ציוד למידותיהם ושלמעשה כל האלופים הנוכחיים התחילו בקבוצות הנוער.

למי שרוצה ללמוד, ישנם קורסים רבים, שיכולים להתבצע בזוגות כך שהעלות מתחלקת ועולה פחות משיעור טניס ממוצע למשל, ואפשר כמובן גם שיעור התנסות. כל מי שלומד יכול לבוא למגרש אימונים  חינמי, וישנם גם תרגולים ב"מטווח" שבהם משפרים את החבטות ולומדים איזה מחבט מתאים לאיזו מכה וכדומה.

בילוי במועדון הגולף יכול להיות גם יום כיף לחברות, יום גיבוש לעובדים וכדומה, כשמשלבים לימוד, תירגול ואחר כך ארוחה במסעדת המקום, "אלבטרוס" (שהוא לא רק שם של ציפור אלא גם מושג בגולף – חבטה מיוחדת שקשה מאד להשיג).

מההתנסות שלי, מדובר על חוויה כייפית, שגם כוללת תחושת השגיות, בצד שמירה על הוגנות (אין שופטים, כל קבוצה שמשחקת שומרת בעצמה על הכללים).

 עוד פרטים על מועדון הגולף והאפשרויות שהוא מציע –

http://www.caesarea.com/he/home/tourism/golf-club

התחנה הבאה היתה האומנותית – "תות נייר" – מפעל קטן בזכרון יעקב, שמכין נייר מעצי תות הנייר. במקום מוצגים פריטים רבים שהוכנו מהנייר המיוחד שמופק שם, ואנו צפינו בהדגמה של תהליך העבודה. שקד, בנה של בעלת המקום, הראה לנו את המסלול שעובר ענף, שמקולף מקליפתו, הקליפה מבושלת, מיובשת, מופרדת לסיבים ולבסוף הופכת לעיסה שמתייבשת על מסגרת ומקבלת תוספות לפי הרצון.

הנייר יוצא במרקמים שונים, בגוונים שונים, חלק או עם תוספות שמוטמעות בו.

שקד סיפר לנו שקבוצות, כולל ילדים, נהנות מלעשות את כל התהליך, ולצאת בסוף עם נייר יפיפה לכל מטרה.

הוא גם הראה לנו שימושים מיוחדים לנייר כגון כתובות מקסימות שנשמרות כתמונה למזכרת וגם הזמנות, כרטיסי ברכה, ואיך אפשר בלי חומרי גלם לאומנים כמו ציירים וקליגרפים?

בדף הפייסבוק של "תות נייר" יש המון מידע על האפשרויות הגלומות במקום –

https://www.facebook.com/tutneyar

 וגם באתר – http://www.tutneyar.co.il/

 אני למדתי שם על ייצור נייר שלא הכרתי, על טכניקות שונות, על שימושים שונים ועוד, והסדנה ב"תות נייר" בהחלט מאפשרת למבקרים בכל גיל להתנסות בחוויה מיוחדת שלא מתאפשרת כל יום.

 שקד גם סיפר לי על פעילות קהילתית שמתבצעת בחצר שלהם, שבה יש "שוק החלפות" חופשי- כל אחד מביא מה שהוא לא צריך, כל אחד לוקח מה שהוא צריך, בלי שאלות, בלי תנאים.

 אחרי כל הספורט והאומנות, הגיע הזמן להרטיב את הגרון, ואין מקום טוב יותר בסביבה מאשר PAVO, מבשלת בירה ופאב בקצה המושבה, צופה על נוף מרהיב.

אחרי סיור והסברים על אופן הכנת הבירה ,השמירה על האיכות (ואפילו טעמתי גרגרי כשות, אחד מארבעת המרכיבים של הבירה, ביחד עם לתת, מים ושמרים – והטעם הוא קורנפלקס בדרגות מתיקות שונות), והטעמים השונים, ישבתי לטעום סוגים שונים של בירה, במגוון אחוזי אלכוהול וצבעים.

הראשונה היתה הREDISH- בירת לאגר אדמדמה, בטעמים פרחוניים עם 4.7% אלכוהול . הבירה היתה מתקתקה לטעמי.

השניה היתה בירת חיטה – בסגנון בווארית קלאסית עם 4.6 אחוזי אלכוהול. היה לי שם טעם מוכר כלשהו, ואז הסבירו לי שיש רמיזה לטעם של בננה, וכשידעתי את זה באמת יכלתי לשים על זה את האצבע.

השלישית היתה PILS –לאגר בהיר , זהובה בזיגוג עדין, 5%. בהגדרה היו צריכים להיות לה גם טעמים מתוקים וגם טעמים מרירים, מה שאני טעמתי היה פשוט דבש עדין, סוג של נקטר דבש . בירה מאד קלה ומתאימה לחוף הים ביום קיץ.

הרביעית והאחרונה – RAIDER – שמוגדרת כ"בירה לאוהבי השנדי" – אחוז אלכוהול מאד נמוך 1.9% בלבד, גם היא קיצית מאד.

 היינו אמורים לטעום גם בירה כבדה יותר, אבל בגלל שהבירות מיוצרות בקפדנות ובהשגחה אישית, הבירה עדיין לא היתה מוכנה להגשה.

קיבלנו הסבר שכדי לשמור על טעם ספציפי, יש לשחק כל הזמן עם המרכיבים מכיוון שהם אף פעם לא זהים.

בעתיד מתוכננות פעילויות נוספות בפאב כמו הפיכתו למתחם יציאה לטיולי סביבה, סגווי, ועוד, ובנתיים אפשר לשבת על הנוף המקסים, לנשנש משהו (האוכל כשר ללא תעודה בגלל שפתוח בשבת, גם הבירות כשרות), לטעום סוגים שונים של בירה, לבחור מה הכי טעים לנו, ולהרים כוסית (ועוד אחת ועוד אחת וכמה שיותר, יותר שמח).

אתר הבית – http://www.pavo.co.il/

סאלוט!

הישראלים אוהבים צימרים ואוהבים לצאת לחופשות בצימרים. מבחר הצימרים גדול מאד, בכל אחד מתקנים אחרים, אפשרויות אחרות וכמובן מחירים אחרים.

כדי להשתלט על כל הבלגאן ולגלות איפה הצימר שהכי מתאים לנו בכל פרמטר – ממיקום ועד מחיר, קם אתר "נופשים" שמהווה פלטפורמה ידידותית מאד למחפשי הצימר. כל מה שצריך הוא להכנס ל

www.nofshim.co.il  ולבחור את הקטגוריה- האם מעניין אותי לבחור לפי מחיר? לפי צימרים רומנטיים, או עם בריכה (והאם היא מקורה- ענין קריטי במזג אוויר קריר), האם היא יוקרתית או משפחתית, מתאימה לזוג או למשפחה עם ילדים, עם ג'קוזי (ענין חשוב מאד להרבה ישראלים) או עם מתקן ברביקיו, האם מתאים לציבור הדתי, עם ארוחות או בלי וכמובן – איפה?

אחרי שבחרנו ניתן למצוא רשימה של הצימרים האפשריים באזור (והמאגר ענק!) , בוחרים צימר אחרי שראינו את התמונות, המידע והאפשרויות של כל מקום, בודקים אם התאריך שרצינו פנוי בקלי קלות, ומכניסים הזמנה. התשלום מאובטח והשובר מגיע מיד. זהו, נשאר רק לארוז.

אני בחרתי בצימר "המקום שלי במושבה" בזכרון יעקב, בעיקר בגלל המיקום שלו – בלב המושבה, במרחק הליכה מכל האטרקציות (ויש הרבה, ועל כך בפוסטים הבאים). התאריך היה פנוי, הדרישות שלי (מלבד מיקום היה לי חשוב שתהיה חנייה נוחה, ושיהיה מטבח מצויד וכמובן WIFI. (הדף של "המקום שלי במושבה" בפורטל "נופשים" – https://www.nofshim.co.il/mini/%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%94.html?type=1&night=1&p_adl=2&adate=2014-02-03&opt%5B0%5D=68&showall=1

לא הייתי צריכה אפילו להתקשר, הכל היה מסודר מראש. החדר כבר חיכה לנו ועימו יוסי הבעלים שהסביר לנו על המקום. החדר שקיבלנו היה חדר "שרה אהרונסון" (כל החדרים קרויים על שם גיבורי ההסטוריה של זכרון יעקב) והוא כלל מיטה מרווחת, מטבחון מאובזר בכל הכלים הדרושים כולל כירה חשמלית ומיחם , טלוויזיה חדשנית עם ערוצי הלווין, שולחן אוכל עליו נאכל בבוקר את ארוחת הבוקר שמוגשת לחדר, וכמובן חדר רחצה מפנק כולל סבונים וקרם ריחניים ומקלחון עם ראשי מקלחת שיוצרים גשם מלטף על הראש.

יוסי מסר לנו את סיסמת הגישה לאינטרנט ושאל מתי נרצה את ארוחת הבוקר ומה אנו אוהבים בה והיא אכן הגיעה בשעה היעודה למחרת – וכללה מבחר גבינות גדול, דג כבוש, ריבות, חביתות לפי דרישה, סלט ירקות טרי וקינוחי יוגורט עם גרנולה, כל זה לצד לחמי הבית שיוסי אופה בעצמו.

מצאתי ששיטת הזמנת הצימר דרך "נופשים" קלה ונוחה במיוחד, ומסתבר שגם חברת "השטיח המעופף" שהיא חברת תיירות גדולה, גם הם כבר חשבו כך ולכן אפשר באתר של "השטיח המעופף" להזמין צימרים דרך פורטל "נופשים".

מה נשאר? רק לארוז.

נסיעה טובה

הסיפורים, החוויות, הטעמים והניחוחות שחווינו בטיול בזכרון וסביבתה- בפוסטים הבאים.