לפתור חידה תמיד עושה הרגשה טובה. הכיף שבגילוי, ההנאה שבערך העצמי של "הצלחתי!", אם מדובר בפתירת סודוקו או בכתב חידה, פאזל של חלקים רבים או הדקה הזו שבה "נופל האסימון", מ"ספר החידה והחידוד" של שנות השבעים ועד לחדרי הבריחה המשוכללים של ימינו.
בכלל, חדרי בריחה הפכו אטרקציה מכיוון שכל אחד יכול לחוש מעין אינדיאנה ג'ונס ושרלוק הולמס ביחד, פותרים תעלומות ומוצאים אוצרות.
חדרי הבריחה המסורתיים בנויים מנושאים שונים, אך למרות שיש מגוון רחב, אף חדר הוא לא ממש אישי.
חדרי הבריחה נעשו להיט בשנים האחרונות, אולי בעקבות שלדון, לנרד וחבריו ב"מפץ הגדול" ואולי בזכות אנשים שהיו בחדרים בחו"ל והביאו את האהבה לארץ, וכולם פתאום נעשו שילוב של סטאלון ושרלוק הולמס ופותרים תעלומות .
אחד הדברים הנחמדים בחדרי בריחה הוא שהם מחייבים שני דברים- לשים לב לפרטים ולחשוב מחוץ לקופסה. שימת לב לפרטים היא לא פונקציה חזקה אצלי, (אני מסוגלת לחלוף על פני בראד פיט שמחזיק שושנה בין שפתיו עבורי ולא אשים לב), ואני אוהבת שהמקומות הללו מכריחים אותי לגלות כישורים חדשים וללמוד דרכי התבוננות חדשות.
