איך רובינו פותחים יום?  בדרך כלל בריצה, מנסים להקים את הילדים ולא לאחר לעבודה, נתקעים בפקקים ובמקרה הטוב חוטפים כוס קפה לדרך. איך רובינו היינו רוצים להתחיל את היום? ל"סיטרה" – מסעדת שף מול הים בתל אביב יש רעיון טוב יותר  – בראנץ' ייחודי בימים שאנחנו לא ממהרים לעבודה, ימי שישי ושבת.

ב"סיטרה" הממוקמת בתוך מתחם "סי אנד סאן" יש חלל פנימי מפואר וחלל חיצוני מרחק של מטרים בודדים מקו המים, כך שכשהגענו בבוקר נעים לטעום את הבראנץ' זו היתה הבחירה המתבקשת לשבת בחוץ.

תפריט הבראנץ' לוקח מרכיבי יוקרה והופך אותם לפנטזיה יפיפה על הצלחת. בתפריט מנות בהשראות מטבחים שונים, מהים התיכון מרכיבים כמו איקרא, קוביות לוקוס, מטבוחה,שקשוקה וגרסאות של סביח ומלאווח שבגרסה של "סיטרה" מגיע עם שרימפס, מהמטבח הצרפתי מנות כמו אגז בנדיקט בווריאציות שונות, מאמריקה את הפנקייק כולל בייקון טלה וממחלקת הבריאות גם סלט ירוק או מוזלי.

התייעצנו עם מיכאל המלצר שהמליץ על המנות בהתאם להעדפות שלנו. על התפריט מנצח השף צחי מלול.

פתחנו את הארוחה ב"פותחים שולחן" שהיא בעצם פרישה של מאזטים, קעריות של איקרא, מטבוחה, טחינה וגרגירי חומוס חמים, חצילים מטוגנים, מתיאס קלאסי, קוביות לוקוס, חמוצים, וזיתים מעורבים. כיאה לבראנץ' הקעריות לוו בחלה מתוקה טרייה ורכה.

מנת "פותחים שולחן" יכולה להוות ארוחת בוקר בפני עצמה בעקבות עושרה והמבחר המגוון של טעמים וסגנונות. הפייבוריטים שלי היו המטבוחה שהוכנה בתשומת לב ודוייקה בתבלינים, וקוביות הלוקוס בציפוי פריך, עם זרזיף לימון לפי הטעם.

במנות ההמשך התמקדנו במטבח הצרפתי ובמטבח האמריקאי, וכך הגיעו אלינו "בנדיקט שרימפס" – חלה מתוקה קלויה קלות שעליה בייקון טלה פריך, שרימפס קריסטל, ביצים עלומות ורוטב הולנדייז ו"קאובוי סטייק" – 200 גרם של אנטריקוט שמעליו שתי ביצי עין, בצל מטוגן ולביבות תפוחי אדמה.

אפשר לראות את שתי המנות כניגודיות, מנה נשית ומעודנת ומנה גברית ומחוספסת יותר, ושתיהן נושאות על גבן ביצים, האחת שבה הביצה נבצעת ונוזלת על הערימה שמתחתיה בעדינות חושנית, והשניה בשילוב הכל כך אהוב של ביצה עשויה יותר, שמעטרת ראשו של בשר.

תוספת השרימפס במנת הבנדיקט הזכירה לנו שאנו ליד הים, והתחושה הימית הזו התחזקה במליחות בייקון הטלה לעומת עדינות החלמונים הניגרים. מנת הבשר יכלה בקלות להיות ארוחת צהרים ולא רק בראנץ'.

המתוקים שסגרו את הארוחה היו של קונדיטור הבית. ב"סיטארה" מכינים הכל במקום, וכך קיבלנו מנת "ברולה מפורק" – קרם ברולה, קוויאר פינה קולדה, קרפצ'ו אננס וגלידת קוקוס. אמנם הברולה במקור הוא באוריינטציה צרפתית אבל כאן הוא קיבל אווירה קאריבית משהו בשילובי האננס והקוקוס. המנה מוגדרת כ"מפורקת" אבל הכיף הגדול הוא לאסוף מכל המרכיבים ביחד ולהרכיב אותם מחדש על הכפית.

המתוק השני נבחר בעיקר בגלל שמו – "שחיתות שוקולד". מדובר היה בבצק שוקולד פריך שבתוכו ליבת שוקולד 70% בלווית כדור גלידה ווניל. אין כמו הרגע הזה של פיצוח הבצק והנזילה של השוקולד החוצה, הרגע שמחכים לראות אם זה יקרה, והערבוב של התוך הנוזלי עם הגלידה שמחכה ליד. הקינוח האולטימטיבי.

אחרי שמסיימים ארוחה ב"סיטארה" המיקום שלה דורש את המשך היום בחוף הים, נינוחים ומחייכים.

במסעדה יש גם לאונג' נפרד, וחדר פרטי לאירועים כולל שירות אישי, ובר פרטי.

סיטארה- מסעדת שף

רוזנבלום הרצל 8, בנייני סי אנד סאן תל אביב

טלפון: 03-6996633

שעות פתיחה: : א'-ה' 12:00-00:00 | ו'-ש' 09:00-00:00

גישה לנכים: יש

עיסקיות: בימים א-ה 12:00-17:30 מנה ראשונה במחיר המנה העיקרית , שתיה וקינוחים מוזלים.

הבראנץ' המיוחד מוגש בשישי ושבת 09:00-12:00

כשרות: המסעדה איננה כשרה

כשרוצים לצאת למסעדה עם חברים, לפעמים קשה להגיע להחלטה בדבר סגנון האוכל המועדף. אחד רוצה אוכל ישראלי, השני מעדיף לכיוון התורכי, שלישית מעדיפה בכלל טאצ' אסיאתי והרביעי רק רוצה נשנושים עם אלכוהול. מה עושים? הולכים ל"מאליכ" ברחובות, שמגדירה את עצמה כ"חמארה בוטיק", כשהכוונה לאירוח שופע כמיטב התרבות הערבית במגוון מנות מכל העולם.

בביקורנו במסעדה בצהרי שבת קיצית החלטנו מטעמי מזגן לשבת בחלל הפנימי של המסעדה, למרות שמאד נחמד לשבת גם בחלק החיצוני ולבהות בעצלתיים בעוברים והשבים. קיבלנו שני תפריטים עמוסים לעייפה, האחד של הקוקטיילים המפורסמים של המקום, והשני של מנות המזון המוצעות. ספויילר קטן להמשך – המנות והמשקאות הן מה שקוראים "מנות אינסטגרם" מכיוון שפרזנטציה שלהם מאד אסתטית וקשה להתאפק ולא לצלם לפני שאוכלים או שותים.

מתפריט האלכוהול דגמנו ארבעה קוקטיילים: "מייד אין איזרעל" – קוקטייל על בסיס ג'ין, ערק, מלפפון, נענע, כוסברה וליים, "מאליכ אקספרס" – שגם הוא היה על בסיס ג'ין וערק יחד עם סורבה פסיפלורה, ליים, סירופ למונגראס, ואננס, וכן שניים שאינם מבוססים על ערק – "בייבי פיז"  על בסיס רום, מרטיני ביאנקו, מרטיני רוסו, לימון, דבש ואשכולית אדומה, ואחרון אחרון חביב- "היביסקוס", משקה רום מתובל בפרחי היביסקוס, אמרטו, ליים, אננס וסירופ דבש.

החלוקה בין הקוקטיילים מבוססי הערק לאלה שלא, מתאימה גם להגדרה של "גברי" לעומת "נשי" מבחינת חוזק המשקאות.

עם המשקאות הגיעו המנות הראשונות לשולחן שבהגדרתן הן מנות חלוקה כך שהרעיון הוא להזמין מבחר מנות ולחלוק בין יושבי השולחן.

המנה הראשונה ייצגה את יוון, מנת ה"סאגנקי" המפורסמת, המאפה היווני שעשוי מבצק פילו  ממולא בגבינת קפלוטירי. אני כבר טעמתי ואהבתי מאד את המנה בגרסה המתוקה שלה, עם דבש, וב"מאליכ" הלכו על הצד העוקצני והגישו את המאפה ברוטב דבש צ'ילי פיקנטי עם עיטור פלפלי צ'ילי. התוצאה היתה מנה פחות מתוקה ויותר חרפרפה.

קפרזה ים תיכונית הייתה הבאה בתור, סלט מרענן של עגבניות שרי, בזיליקום, בצל סגול, קולי עגבניות וכמובן זיתי הקלמטה המפורסמים וקרעי מוצרלה.

לצד אלה הוגש "לחם הבית" שהוא חובה בכל מסעדה, וב"מאליכ" מדובר בפוקצ'ה בתנור אבן (וכאן הזווית האיטלקית של המסעדה) חמה ורכה לצד מטבלי הבית.

כדי להתרענן קצת מהפחמימות דגמנו עוד שני סלטים, האחד "סלט אננסלק", שילוב של סלקים סגולים ומתוקים, לצד טבעת  אננס בגריל, פטה, בלסמי מצומצם, ובמקור גם פלפל חריף שהוצא לבקשתי, ו"סלט ארטישוק סיציליאני" שכלל ירקות לצד ברוסקטות פטה קטנות ובלסמי מצומצם. מבין שניהם העדפתי את זה של הסלק בזכות שילוב טעמי המתוק והמלוח שהגיעו מהטעמים הטבעיים של הסלק והפטה.

חזרנו לקולינריה הערבית עם מנת חציל בלאדי קלוי שלווה בטחינה שחורה ושמנת חמוצה, שעוטרה בסלסת עגבניות, וההמלצה שלי לקחת מהכל בבת אחת על הכף ולקבל הרבה יותר מסך המרכיבים.

המנה האחרונה מתפריט המנות הראשונות היתה "חומוס לימה לימה". במסעדות יווניות ניתן למצוא חומוס עשוי מאפונה צהובה, במנה שנקראת "פאבה" וב"מאליכ" בחרו להכין חומוס משעועית לימה, חידוש שלא נתקלתי בו במקומות אחרים. המנה מתובלת בשום ומוגשת עם ביצה קשה ולאפה חמה, כולל מטבל עגבניות וקערית חמוצים ביחד עם פרוסות בצל חי שנותן את מגע ה"הארד קור", מה שנקרא "מנה ליודעי דבר".

בעיקריות הוגשו שתי מנות, האחת וותיקה ואהובה, מנת שווארמה הודו בצלחת, עם אורגנו, טחינה, פלפל חריף ועמבה, מנה ישראלית או לפחות כזו שהפכה לישראלית בעיני הקהל הרחב. התיבול היה מעט שונה מטעמי השווארמה שאנו רגילים אליהם.

השף אבישי מסיקה מגוון בכל פעם במנות חדשות, ואנו קיבלנו מנת קרואסון מלוטף בשני סוגי גבינות צ'דר, מעוטר בפפרוני ומזולף בקולי עגבניות. המנה הייתה מעניינת ועתירת טעמים ולצערי הגיעה כבר בסוף, כשכבר היינו מלאים כמעט לגמרי (למעט שמירת מקום לקינוחים כמובן) כך שרק טעמנו. לטעמי מנה שהולכת מצוין עם בירה.

עוד קצת לגימה מהקוקטיילים ואנו מוכנים לקינוחים. הקינוח הראשון שטעמנו היה יצירת אומנות פרחונית בשם "הפרח בגני" שהוגשה כצפוי בתוך עציץ, כשהיא בנויה בשכבות של שטרוייזל חמאה, קומפוט תפוחי עץ, קצפת, שברי אוריאו ואבני שוקולד. אם מישהו היה רוצה שאעסוק בגינון, זה סוג הצמחים שהייתי רוצה בגינה שלי. ערימת פינוק יפה ומתוקה.

לחובבי הפחות מתוק מומלץ הקינוח השני שקיבלנו, היא ה"כנאפה של המאליכ!", שהוגשה במחבת לוהטת ולוותה בכדור גלידת ווניל עם קישוט פיסטוקים וזרזיף שמן זית.

אני פחות מתחברת לשמן זית בקינוחים, אבל במקרה של הכנאפה מדובר היה בכמות קטנה שנועדה להעצים את הטעמים. ניגודי החום של הכנאפה והקור של הגלידה הוסיפו עניין למנה.

הנה הפרטים:

"מאליכ" – הרצל 213 רחובות

טלפון: 08-8634044

סיווג המקום: חמארה בוטיק, קוקטיילים, מנות חלוקה בהשפעות מכל העולם.

שעות פתיחה: בימי חול מ17.00 ועד אחרון הלקוחות ובסופי שבוע מ12.00 בצהרים עד אחרון הלקוחות.

המסעדה מתאימה ל: כולם. יש מנות ילדים, צמחוניות, טבעוניות.

נגישות לנכים: יש

מחיר ארוחה ממוצעת: כ80 ₪

מבצעים: משעת הפתיחה ועד 20.00 ישנו "האפי אאואר" שבו בירות גולסטאר ומכבי בגודל שליש עולות 10 שקלים בלבד, וחצי ליטר ב15 שקלים, ומחירי הקוקטיילים 25 שקלים בלבד.

המסעדה איננה כשרה.

באילת יש שפע של אטרקציות אהובות ומוכרות- אפשר ללכת לשחות עם הדולפינים, לשוט ביאכטה או אפילו להחליק על קרח, ועכשיו יש אטרקציה נוספת- מתוקה במיוחד.

נעים להכיר- ה"שוקולטרי,- בית הספר לשוקולד.

אז מה יש לנו שם?

סדנאות ילדים- "השוקולטייר הצעיר" (כי כדאי לחנך אותם מילדות להעריך איכות קולינרית), סדנה משפחתית, סדנאות לערבי גיבוש (כדי לצאת הבוס הכי מגניב שיש), סדנאות קבועות לאורחי מלונות ולקבוצות והתאמה לפי אופי קבוצה ספציפית.

להמשיך לקרוא ←

בארץ יש ציבור לא קטן שלא יכול או לא רוצה לצרוך מוצרי חלב- אם מסיבות טבעונות או מסיבות בריאותיות כמו רגישות ללקטוז. גבינה היא מרכיב אהוב ומככבת בתבשילים רבים, כולל בחגים שמבוססים על גבינה- כמו שבועות, וגם לקהל שנמנע מחלב יש צורך במשהו שיוכל להחליף את המוצרים החלביים. גם שומרי כשרות שלא רוצים מוצר חלבי לאחר ארוחה בשרית הם קהל יעד למוצרים אלה.

"משומשו" הם מותג של מוצרים ללא סויה  או לקטוז, שמביא לצרכנים תחליפי גבינה בכל הקטגוריות תוך הקפדה על 100% טבעונות, וכמובן המנעות חומרים משמרים. המוצרים עשירים בסידן כך שהם מספקים את הצורך שלעיתים מפוספס בגלל אי צריכת חלב.

לכבוד החג משיקה "משומשו" "מגורדת לפיצה ואפייה" ו"גוש מעודנת לאפייה בטעם ריקוטה".  הראשונה מצויינת להכנת פיצות, קישים ופשטידות מלוחות, והשניה לצד המתוק- כמו עוגות גבינה, כריכים ומאפים מתוקים.

להמשיך לקרוא ←

כשאומרים "יוון" האסוציאציה (שלי לפחות(  היא של משתאות עמוסי מזון ומשקאות, כלים מהודרים , ספות שעליהם רובצים כשגברברים שריריים מאכילים אותך בענבים… טוב, נסחפתי אבל הבנתם את העיקרון- הרבה שמחה, הרבה אוכל ושתיה, מוסיקה ואורחים.

את האווירה של יוון העתיקה משחזר גיא בר לב ב"ספרטה" שנפתחה ברחוב ירמיהו 54 בתל אביב, בשני מפלסים של עיצוב יווני של פעם- כולל קסדות הלוחמים וכלי הלחימה, לצד בר מאובזר היטב ומרפסת פתוחה. בקרוב גם קומת גג שצופה על העיר תל אביב.

להמשיך לקרוא ←

אחד הדברים שמשדרגים מנה, הוא ללא ספק הרוטב. זו יכולה להיות הפסטה הכי תוצרת בית מעולה ויוקרתית, אבל בלי רוטב היא סתם יציקה יבשה. אלה יכולות להיות הקציצות שמכילות הכי הרבה בשר טרי, אבל בלי רוטב הן יציקות עגולות ומכבידות.

רוטב טוב עוטף את המנה, משלב בה טעמים משלימים לטעם המקורי, ורוטב ממש טוב הוא כזה שמככב גם בזכות עצמו וכשהמנה עצמה נגמרת, הוא מלוקק עד הסוף, בעזרת לחם או בעזרת האצבעות.

להמשיך לקרוא ←