זה לא שבילדותי הרחוקה, אי שם בשנות השמונים, לא היו פירות יבשים. היו. רק שהיו להם שלושה מאפיינים- צבע זרחני, טעם של גופרית ותועפות של סוכר.
אז חווית האכילה היתה יותר כי זה מנהג, כמו ראש דג בראש השנה או מצה בפסח, סוג של מאכל שטועמים בגלל החג אבל לא ממש נהנים ממנו.
היום המצב שונה לחלוטין, ויש מודעות גדולה לטבעיות ולבריאות שבפירות היבשים.
(בתמונה- קמח כוסמין לבן בחברת שאר המרכיבים למאפה טעים!)
ט"ו בשבט חלף, לרובנו נשארו פירות יבשים ומה עושים איתם?
מצרפים אותם לקמח כוסמין של "הטחנות הגדולות של א"י" ויוצרים חגיגה קולינרית.
את יתרונות הכוסמין כבר כולם מכירים- הדגן שעשיר בחלבון, סיבים תזונתיים, וויטמינים ומינרלים, מסייע להורדת שומן בדם ולעיכול, מקנה תחושת שובע בזכות הערך הגליקמי הנמוך ומתאים לסוכרתיים, לילדים ולתינוקות.
אחד הסמלים הבולטים של ט"ו בשבט הוא הפירות היבשים. פעם היינו מסתפקים בקופסא של משמש מטורקיה בטעמי לוואי גופריתיים משהו. עכשיו יש לנו שפע של פירות יבשים שמקשטים לנו מבחר ענק של מנות, מתוקות או מלוחות, ככל שנרצה.
לאוסף הפירות היבשים של "'מיה תעשיות מזון בע"מ " מצטרפים חברים חדשים באריזות של 700 גרם נוחות לפתיחה- צימוקים בהירים, חמוציות, שזיפים ללא גלעין ומשמשים. הפירות נארזים בקו יצור נקי מגלוטן וללא תוספת סוכר.
אחד השלבים החשובים באפיית לחם ומאפים היא ניפוי הקמח. סינון מכל מני לכלוך שיכול להיות שם, בצד איוורור הקמח כדי שיהיה קליל יותר, כל אלה נחסכים לנו עכשיו על ידי "הטחנות הגדולות של "א"י" שמגישה לנו את "קמח לחם ללא צורך בניפוי"- ראשון בסדרת קמחים מיוחדים שכבר עוברים ניפוי בסמוך לטחינה ואז נארזים באריזה המיוחדת שמונעת אפשרות התפתחות חרקים. נוסף לכך גם נחסך אבדן של כמות קמח שאיכשהו לא עובר את הנפה כי הוא נתפס בכל הדברים האחרים.
עד לא מזמן, כשהיו אומרים לי "משמש מיובש" הדבר היחיד שהייתי רואה מול העיניים זה משהו כתום זרחני, במרקם של קטיפה ובטעם לוואי גופריתי שאיכשהו כוסה בהמון סוכר, לא ברור מה הלך שם.
לכן פשוט העדפתי להעמיס פירות טריים בלבד בט"ו בשבט, למרות שזה דפק לי את מתכון עוגת הפירות היבשים שפעם אהבתי להכין.
בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.
כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.
הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.
העיתוי היה מדוייק- בדיוק חזרתי מסיור בשוק "מחנה יהודה" בירושלים כשחיכתה לי בבית הטחינה החדשה של "ממלכת החלבה" – טחינה עם אגוזי לוז מקורמלים, שמוצעת לט"ו בשבט יחד עם חלבה עם פקאן סיני.
אני מודה, עד שלא טעמתי את חטיפי הפירות המיובשים של "פרי FREE " לא ידעתי כמה פירות הם מתוקים ומענגים ממש כמו סוכריה. על מה מדובר? ב"פרי FREE" לוקחים פטנט שעובד על אסטרונאוטים בנאסא כדי שיקבלו מזון עם מיטב היתרונות התזונתיים, והופכים אותו לנגיש לכל אחד מאיתנו. מה הכוונה? בלי להכנס להסברים ממש ארוכים- פירות טריים שעברו סינון מחמיר נשטפים, מקולפים ונפרסים ואז מוקפאים ומאודים באיטיות בוואקום בטמפרטורה של 30 מעלות. התוצאה? הפרי מאבד את הרוב המוחלט של הנוזלים שלו מצד אחד, וגם מפסיק את התהליכים שגורמים לריקבון, ואז אנו מקבלים פרי מיובש שהוא גם טעים, גם פריך, גם מהווה ריכוז של כל היתרונות הבריאותיים שלו, וגם נשמר לזמן מאד ארוך- אפילו שנתיים.
תה הוא כבר מזמן לא המשקה של פקידי הסתדרות מאובקים. בעולם שתיית תה היא חגיגה בפני עצמה, ודי לציין את "פייב אוקלוק טי" באנגליה או את טקסי התה המסורתיים במזרח הרחוק שבהם הכנת כוס תה לוקחת רבע שעה ומלווה בכלים ייחודיים, סמלים וטקסים שלכל תנועה שבהם יש משמעות סמלית.
בישראל, לא משנה מאיזה עדה אתה, תמיד יש תה בעסק, ובשנים האחרונות כולנו שמענו על יתרונות שתיית תה מבחינה בריאותית.
לפני זמן מה סיקרתי את המוצרים המשובחים של אמה לורה– שהם מוצרי קוסמטיקה טבעית. עכשיו, לקראת ט"ו בשבט, שחוגג את הטבע ויופיו, מסבירה לנו הנטורופטית ד"ר דורית יוסף על חשיבות הקשר בין האדם לסביבה. כולנו כבר עברנו משקיות פלסטיק לשקיות ותיקים רב פעמיים, מתוך הבנה של הנזק הגדול שיוצרות השקיות שאינן מתכלות (ותראו לי בית אחד שבו מתחת לכיור אין "מצבור" שקיות שיכול להספיק למליון קניות בערך). אבל השקיות הן רק חלק מהדאגה לסביבה ולאיכות המשאבים לטובתינו ולטובת הדורות הבאים שצריכים לחיות על הכדור הזה.
