ארכיון תגים | לירן בלו

המקדש- היכל קולינרי בשרי

הכל מתחיל כשמגיעה אספקת הבשר למסעדה, ממגדלים ישראליים. בהתאם לנתחים שמגיעים בוחר השף לירן בלו (שהתמחה בבשר ודגים בניו אורלינס וביפן, וברזומה גם "קורדיליה", "בנדיקט", "אמיליה" ועוד), מה הדבר הטעים ביותר שאפשר להכין מכל נתח, בשיטות כמעט מדעיות בעזרת תנור שמגיע ל600 מעלות צלזיוס, מעשנה, בישול בשיטת סו -ויד, ואינדוקציה. התוצאה, נתחים שלא תמיד מוכרים לקהל, בשיטות בישול מיוחדות ובתוספות ורטבים מעניינים ומפתיעים.

המסעדה אמנם ממוקמת בקניון, אבל הקונספט והמנות רחוקים מכל מה שקניון מייצג, ומיועדים לקהל שיודע לאכול בשר, ושמעוניין להתנסות בחוויה קרניבורית אחרת. עיצוב המסעדה הוא באווירה של ניו אורלינס, קורות עץ בגווני חום, לצד מראות וריפודי עור, כשבמרכז ממוקם הבר ולצדו חדר אירועים פרטי.

לשולחן מגיעים מים צוננים בקנקן בצורת גולגולת, כשלכל איש צוות יש הסבר אחר לבחירה, כך שזה נשאר פתוח לדמיונו של הסועד.

הגענו למסעדה כלקוחות המושלמים  – אחת  דרום אמריקאית קרניבורית ואחד שמיישם תזונת פליאו מרובת חלבונים ודלת פחמימות.

התפריט כאמור מתחלף בהתאם לנתחים ולכן הדרך הטובה ביותר היא להתייעץ עם המלצרים ועם השף שמתאימים את המנה בהתאם להעדפות הלקוחות. ישנם אף לקוחות קבועים שמתקשרים לוודא שהמנה החביבה עליהם נמצאת בתפריט אותו שבוע.

פתחנו בכוס יין אדום  "יונתן קברנה שיראז" וקוקטייל אחד שלא היה רשום בתפריט אבל הומלץ על ידי המלצרית וכלל אננס, פסיפלורה ורום. הצוות היה קשוב לבקשות ולכן גם שינה מעט את הרכב הקוקטייל לבקשתי.

מיקדש1

התחלנו בשלוש מנות ראשונות – "ארטישוק אלה רומנה" – ארטישוק איטלקי עטוף ב"בייקון" טלה ביתי, פרמז'ן וסלט עשבים חריף , "שיפודי כבד פרה" לצריבה אישית, ו"תבשיל שעועית וחזה אווז מעושן עם סלט עשבי תיבול, בצל, צנונית וצ'ילי". מנת הארטישוק הייתה קיצית וקלילה, הירק נשמר בצורתו הקראנצ'ית והשתדך מצוין עם הטלה, ואם מנת הארטישוק סימלה את הקיץ, השעועית הייתה "חורפית" יותר, עשתה אסוציאציה עדינה של "צ'ילי קון קרנה" ונמסה בפה. השוס במנות הראשונות היו שיפודי כבד הפרה, קודם כל בגלל החידוש, כי רובנו לא רגילים לכבד של פרות אלא של עוף שטעמו ומרקמו שונים בתכלית, ואחר כך עקב ההפתעה שבטעם ובנימוחות. לצד הכבדים המשופדים הגיעה אבן לבה לוהטת שהפכה לחוויה אינטרקטיבית כשצלינו את השיפודים, אחרי מריחה הגונה של שומן אווז, והם נושנשו בחדווה יחד עם הרטבים ובראשם רוטב החרדל שמוכן במקום.

הגיע זמן העיקריות, וקיבלנו שתיים. פתחנו ב"טעימות של ציידים"  – 300 גרם של נתחי בשר פרוסים דק – נתח קצבים וואסיו לצד אבן הלבה , מלווים בשומן האווז, צ'ימיצ'ורי, רוטב חרדל וקערית תיבול, לצד תפוח אדמה ובטטה צלויים, כמרכיב הפחמימתי. שף בלו הרגיע את חששותינו מצליית יתר בכך שהבטיח שהנתחים הם כאלה שגם צלייה ארוכה לא תפגע בטעמם, וכן שחומה של האבן נשמר כחצי שעה, כך שאפשר לאכול בנחת ולצלות בכל פעם את הנתחים הבאים.

מיקדש2

הרעש הכל כך מפתה של ה"פססססס" עלה מהשולחן שלנו והשתלב עם השולחנות האחרים שעליהם ניצלו נתחי בשר בהרכבים שונים. הבשר היה משובח וניכרה היד המקצועית מאד שטיפלה בו.

המנה העיקרית השנייה הייתה "טרין שוק טלה" בבישול ארוך מגולגל כרולדה שבתוכה שומן אווז עם נגיעת רוזמרין. המנה היא 250 גרם של עונג שנמס בפה ולוותה בתפוחי האדמה והבטטה הצלויים ובסלטון רענן לניקוי החייך לפני הביס הבא.

ב"המקדש" הבשר הוא המלך והשליט העליון, אבל השף שיודע את נפש סועדיו, יודע שבלי מתוק לא מסיימים, ולכן בתפריט יש כמה קינוחים מתחלפים. הקינוח הנבחר עבורי היה מוס השוקולד שלווה במלח ים, צ'ילי וקראנץ' במבה ועוטר ברוטב פירות יער. המרכיבים המלוחים החמיאו למוס ויצרו את הניגוד הפופולארי מאד היום. הקינוח גדול  ומספיק לשני גרגרנים שבשלב הזה נשענים אחורנית וטופחים על הבטן.

מיקדש3

הנוסחה של "המקדש" היא בשר איכותי + ידע בטיפול בו + שיטות הכנה ייחודיות = מנות מרתקות, וזו בהחלט נוסחה מנצחת.

 

"המקדש" – עתיר ידע 4, מתחם אושילנד כפר סבא,

טלפון – 09-3001580,

שעות פתיחה:  12:00 – 22:00 , שבעה ימים בשבוע.

אירועים: יש חדר פרטי עד 15 איש, ואפשרות לאירועים פרטיים ועסקיים עד 100 איש.

חנייה : חינמית בקניון הצמוד

ארוחות עסקיות: ראשון עד חמישי 12:00-17:00 , המנה הראשונה כלולה במחיר המנה העיקרית, והיא בגודל מלא.

ארוחת טעימות זוגית (בכל שעות פעילות המסעדה) כוללת מנה ראשונה בגודל מלא מהתפריט לכל אחד מהסועדים, פלטת טעימות זוגית במשקל חצי קילו בשרים שונים ומתחלפים לצריבה, ופלטת קינוחים מפנקת, ב300 שקלים לזוג.

אירועים מיוחדים במסעדה: ערבי "קרב סכינים"  כשהערב הקרוב ביותר מתקיים ב21 לאוגוסט, ובו השף לירן בלו יתחרה בשף שחר דבאח, מומחה בבישול מולקולרי.

קהל יעד: חובבי בשר, אנשים שאוהבים להתנסות ולטעום חוויות קולינריות חדשות, זוגות רומנטיים, חברים וותיקים, חובבי תזונת פליאו ותזונה קטגונית.

יש מנות לטבעונים וצמחונים, אין מנות מיוחדות לילדים, התפיסה היא שילדים יכולים ליהנות מבשר משובח בדיוק כמו המבוגרים אם רק יתנו להם לנסות.

מחיר ממוצע לארוחה: 150 ₪ לסועד

גישה לנכים: יש

המסעדה איננה כשרה.

 

 

אמיליה בארץ הפלאות.

בערוץ האוכל משודרת הרבה פעמים תוכניתו של השף הגאון הסטון בלומנטל. מדובר בשף שאהבתו היא להמציא מנות מיוחדות, אתגרים בלתי אפשריים וחוויות אכילה שונות ומעניינות.

נזכרתי בו כשטעמתי את המנות של השף לירן בלו מ"אמיליה" ברחובות. המסעדה היא צמחונית חלבית (כולל דגים ופירות ים) ושוכנת ברחוב הארוך הרצל, אי שם במספר 213.

העיצוב הוא איטלקי, וזאת לכבוד "אמיליה" שהיא מחוז "אמיליה רומנה" בצפון איטליה, סמוך לעיר בולוניה, שמהווה מרכז גורמה . בליבו נמצא עמק הפו שמכונה גם "עמק האוכל".

עם שם כזה כבר היו לנו ציפיות גבוהות. כשלירן הזמין אותנו, השאיפה היתה גם לטעום את המסעדה וגם לנסות מנות מיוחדות. למה ההתנסות הזו חשובה? כי הקו המנחה את המסעדה הוא השינויים והגיוונים, כך שכל שבוע יש ארבע או חמש מנות חדשות ומיוחדות, והתפריט מודפס מחדש כל יום (!) בהתאם לסחורה הטריה שמגיעה . למעשה, הספקים כבר עושים "הפתעות" ללירן ופשוט מביאים לו את מה שהכי טרי, ולירן ממציא חידושים.

למעשה, אם נחזור לכותרת של הפוסט הזה, אם "אמיליה" היא ארץ פלאות, אז לירן הוא המטייל התמים שבא בכלל מתחומי המחשבים והכלכלה, גילה את המנהרה של הארנב הלבן, ואת אהבתו לבישול, ומאז הספיק להשתפשף במסעדות כמו "גושן", "בנדיקט" "טצה" ועוד. "אמיליה" קיימת מעל שנתיים ולאחרונה שינתה קו כשהוציאה את מוצרי הבשר בעיקר בגלל ש"משעמם לבשל בשר, בסופו של דבר כולם רוצים סטייק" ואיפה היצירתיות?

כוסות יין של "דלתון" נמזגו, ולשולחן הגיעו קעריות זעירות עם שני "משעשעי חיך". אלה מנות פינוק שהשף מוציא ככה על הדרך, אם כהפסקה בין מנות, או לאירועים חגיגיים שנחגגים במסעדה וכך הלאה, והם מנות זעירות שמורכבות מטעמים שונים שהופכים ביחד לטעם אחד מורכב ומיוחד. הראשון שקיבלנו היה מורכב מקציפת לבנה, קוויאר, תמצית הדרים, מלח שחור וצנונית. (אגב, בארוחה שלנו היה שימוש רב בקוויאר סלמון ובעלי תיבול שונים שגם תרמו לפרזנטציה של המנות). השני, שקיבלנו (והייתי מוכנה לקבל צלחת ממנו) היה כריכונים קטנים שהורכבו מקולורבי במילוי טונה יוזו, נענע, קרם גזר, קוויאר , ברוקולי, אספרגוס וצ'ילי. כל מה שנשאר הוא לקוות שביום שאתם בוחרים להגיע למסעדה, יהיו בדיוק אלה…

לחם הבית הוא מאסט במסעדות, וב"אמיליה" מדובר ב" לחם בלי מצפון" – פוקצ'ת טימין , שום ומלח גס, מוגשת עם שמן זית, חומס בלסמי ואיולי טוסקני" (16 שקלים).

לחם חם, רטבים טובים, פתיחה מבטיחה (ורצוי לשמור חלק מהלחם לניגוב הרטבים בהמשך!).

הערה- רוב המנות היו מנות מיוחדות, שמגיעות בהפתעה כל יום משהו אחר, ולכן אין לי מחירים. מה שכתוב בסוגריים הם מחירים של מנות קבועות. בגדול מחירי המנות הראשונות נעים בסביבות ה33-41 שקלים, והעיקרית היקרה ביותר היא משהו כמו 85 שקלים, כך שהמחירים סבירים מאד. קינוחים בסביבות ה32-38 שקלים.

"פורטובלו" היתה המנה הראשונה מבין מנות הפתיחה שהגיעה אלינו. מדובר בביצה עלומה ועלי תרד חלוט ברוטב כמהין, שהונחה על פטרית פורטבלו אפויה. היא מתפריט הקבועים ועולה 32 שקלים. בדרך כלל בארוחות בלוגרים, כדי שלא נתפוצץ, מוגשת מנה אחת לכמה בלוגרים ביחד, כדי שכל אחד יוכל לטעום. במקרה של מנת הפטריה והביצה הזו, אף אחד לא הסתפק בחלק, וכולם ביקשו מנה לעצמם. שילוב מחמיא מאד של הביצה והפטריה.

בכלל, קו מנחה ששמנו לב אליו היה העדינות של התיבול שהשאירה לחומרי הגלם מקום להתבטא.

"טרטר סלמון עטוף בצ'יפס אורז, קרם סלק, איולי תפוזים וקוויאר" היה המנה הבאה. זו מנה מהמיוחדות של אותו יום. ה"צ'יפס" היו למעשה יריעות דקיקות וקרנצ'יות, שנתנו קונטרה לחתיכות הדג הקטנות שהתחבאו למטה, מתחת לעלי תיבול וקוויאר סלמון. אני מצאתי את המנה מאד מרעננת.

"גספצ'ו כרוב סגול" – מרק קיצי קר לצד ירקות העונה ובצלים מוחמצים (29 שקלים). מדובר במנה להרכבה עצמית – כלומר מקבלים צלחת של ירקות העונה וצנצנת של מרק קר, ומערבבים לבד. ניסינו לנחש מהו ה"עיקצוץ" שמופיע לנו בסוף האכילה, כי לא היה מדובר במנה חריפה, והשף גילה לנו שמדובר בבצל המוחמץ שנותן את האפקט הזה. אני פחות התחברתי כי הצבע הוורוד של המרק הזכיר לי כל הזמן סוג של מעדן תות. החבר'ה סביבי אהבו (וניגבו את המרק שנשאר עם הפוקצ'ה).

"רביולי ארבע גבינות מוקפץ בשרדונה , ארטישוק וחמאה שרופה" – מנה שהזרימה לנו את האוויר של איטליה בגדול. עושר של גבינות, בצק איכותי, ובעיקר, כמו בהרבה מנות אחרות – הרבה הרבה חמאה. שחיתות במיטבה.

"קלמרי ממולא במוצרלה, אנשובי וצלפים, על ציזיקי ופפריקה מעושנת". תיאור המנה נשמע לי בהתחלה כבד – קלמרי שאינו מבושל בדיוק במידה נוטה להיות צמיגי, וביחד עם אנשובי שנוטה להיות דומיננטי, ותיבול מעושן, יכל לתת קומבינציה כבדה. אבל זה ממש לא היה כבד. מנה חמודה עם המון רוטב (מזל ששמרנו עוד מהפוקצ'ה!).

האחרונה מבין מנות הפתיחה היתה "סקלופ" של פטריות מלך היער על פולנטה רכה בציר ירקות. מנה באמת כייפית בזכות שילוב המרקמים – הלעיס יותר של הפטריה והרכות של הפולנטה. הייתי שמה טיפה פחות מלח בפולנטה ואז היא היתה יוצאת מושלמת. (והזכרתי כבר נוכחות של המון חמאה יאמית יאמית?)

לפני העיקריות קיבלנו עוד מרענן חיך – כפית של ג'לי אננס עם צ'ילי ועוד כמה הפתעות נחמדות. נזהרתי מהצ'ילי והשאר היה גם הוא, כמו אחיו לפתיחת הארוחה, משהו שונה שסך צירוף חלקיו גדול מכל אחד לחוד.

בעיקריות קיבלנו רשימה של מנות אפשריות ונתבקשנו לבחור. עשיתי "דיל" עם הבחור שמולי, שנבחר ביחד שתי מנות ונטעם משתיהן גם יחד. בפועל גם טעמנו מהמון צלחות אחרות של אחרים… בכל אופן, מנה אחת מהשתיים נבחרה מיד – מדובר היה במנת ספיישל של "מולים טריים מוקפצים ברוטב מרינרה לימוני ופרמז'ן". השניה שנבחרה היתה "פילה דניס על אורז אסור, אספרגוס, פפרדלת הדרים וקרם סלק" (גם היא מנת ספיישל).

היתה עוד מנה שצדה לי את העין והתיאור שלה היה "ניוקי ושרימפס ברוטב יין לבן, אספרגוס, צ'ילי וארוגולה" אבל פחדתי שבגלל הצ'ילי זה יהיה חריף אז וויתרתי. בכל מקרה דגתי חתיכה אחת מצלחת של שכני, ולא הרגשתי כלל חריפות אלא מתקתקות של היין שעטף את השרימפס ובצירוף של הניוקי הרך הפך לביס של מרקמים שונים וכייפיים.

בכל מקרה, נחזור למנות העיקריות. המולים הגיעו ראשונים בערימה ענקית. הרוטב היה בטעמי עגבניה עם "עוד משהו" (כבר למדנו שאצל שף לירן תמיד הטעמים משתלבים למשהו חדש…). עזבנו את הנימוס, תפסנו את המולים בידיים וכמו פיסטוקים – פתחנו והוצאנו את כל הטוב מבפנים.

אחר כך הגיעה מנת הדניס, כמו שרואים בתמונה, בעיצוב יפיפה. שני נתחי דג גדולים שהונחו על "אורז אסור" . שאלנו מה זה "אורז אסור" והסתבר שזה אורז שגדל בעיר האסורה בסין, ושף לירן בדיוק קיבל ארגז ממנו, וזה מה שיצא לו. מעבר לדג שהיה עשוי היטב, האורז הזה כבש את כולנו עד שביקשנו תוספת רק ממנו. הוא היה רך, חמאתי (ברור!) ומתובל בעדינות. הזכיר לי סוג של ריזוטו.

שאלתי את שף לירן מה בעצם הקו שלו, והוא סיפר שהוא משקיע שעות ארוכות בלחפש את הרעיונות הטובים ביותר לחומרי הגלם שלו, והשאיפה שלו היא ליצור שכבות שישתלבו ביחד ויתנו אפקט גם כל אחד לחוד וגם בקומבינציה ביחד.

זמן הקינוחים הגיע. גם כאן היו הפתעות.

הקינוח הראשון – קלאסיקה- "סופלה שוקולד"  עם קצפת אגוזי לוז (36 שקלים). בסופלה אין חוכמות – מבחן הכף הננעצת מבדיל ישר בין סופלה איכותי לבין עוגת שוקולד חמה. במקרה המדובר, הסופלה הוכנס לתנור בדיוק בזמן וכמו שאפשר לראות בתמונה – תפוח, אוורירי, עם תוכן לבה שוקולדית חמה. אהבתי את קציפת הלוז שמחליפה את הגלידה המסורתית מכיוון שהיא היתה אוורירית וקלילה.

הקינוח השני החזיר אותי לשף הסטון בלומנטל והרעיונות המיוחדים שלו. מדובר היה בקרם שמנת בסגנון "מלבי" שהושכב בצנצנת, מעליו היו ערימות של תוספות שבדרך כלל מקובלות עם מלבי כמו קוקוס קלוי וכדורי דגני שוקולד, ואז בא הטוויסט – ווניל מעושן שנוסף לצנצנת שנסגרה וכלאה בתוכה את העשן. כשפתחנו הוא יצא ממנה והשאיר שובל דומיננטי. הענין הוא שבשבילי קינוח הוא תמיד מסורת, ואישית אני פחות בנויה לשינויים כל כך קיצוניים במה שאני מכירה כ"קינוח". זו הסיבה למשל שאני לא אוהבת את כל מסורת הבזיליקום שנוטים להכניס לקינוחי שוקולד שונים בתקופה האחרונה. אז את הטעם המעושן אני מעדיפה להשאיר למנות מלוחות, ולכן חזרתי אל הסופלה וקציפת הלוז שחוסלו עד תום.

ב"אמיליה" גם מתקיימות הופעות, ושווה להתעדכן בכל הפרטים באתר- http://emelia.co.il/  (ועדיין תהיו מופתעים כשתגיעו ותראו את התפריט היומי, ואתם יכולים לבחור אם להיות שמרניים יותר וללכת על מנות "בטוחות ומוכרות" או לאתגר את עצמכם ולהתנסות בספיישלים מעניינים.