רוני כהן בכלל למדה משפטים וחשבונאות, כשבמהלך הלימודים היא השתתפה בתוכנית חילופי סטודנטים ומצאה את עצמה בסינגפור, שרק משכה אותה לטייל עוד ועוד. במסגרת הטיולים רוני שאלה את עצמה למה בעצם לא להביא את כל העולם לישראל. "כל העולם" במקרה שלה היה תכשיטים מכל הסגנונות ובכל טווח המחירים, כך שכל אישה תוכל למצוא את מה שמתאים לה בדיוק.
ארכיון תגים | לכל גיל
תיקי מודן EXPLORE- תיק בתיק תק
"ילקוט". מילה שכבר פחות משתמשים בה ומזכירה את מה שהיינו לוקחים לבית הספר לפני ארבעים שנה, תיק שאולי עבר כבר כמה ידיים או כמה דורות, לעיתים עם פינות מתכתיות דוקרניות, משהו עם אבזמים או עם סגירת מתכת שהרבה פעמים לקחה איתה כמה אצבעות עדינות של ילדים על הדרך.
אחר כך עברנו ל"תיק" וכל דבר שיכל לשאת את הספרים, המחברות והקלמר נכנס לקטגוריה הזו, כולל שקיות ניילון, סלסילות וכמובן "תיק שכל" שהיה חתיכת בד עם שרוך לא מאוזן, שניתלה על כתף אחת בצורה הכי לא בריאותית שיש ,וחבט בנו מאחור עם כל צעד.
טאואר-טאג – הקרב אמיתי, המציאות מדומה.
(קרדיט לכל הצילומים בפוסט – ארתור ארונוב)
מציאות מדומה היא אחד הדברים הכיפיים שיש, להכנס לעולמות דמיוניים, לעוף , להיות מנותקים מכל מה שכובל אותנו במציאות, לקבל כוחות על ולהמריא על גבי הדמיון.
רובינו כבר התנסינו בחבישת משקפי מציאות מדומה ונסיעה פרועה ברכבת הרים בחלל, או טיסה עם הציפורים, צלילה למעמקי הים או טיפוס על קרחונים, כשהתחושה כל כך אמיתית שלעיתים אנו נאחזים בחוזקה בסביבה שלנו או אפילו מאבדים את שיווי המשקל.
עד עכשיו היו משחקי המציאות המדומה בצורת משחק מול המחשב, מה שמשאיר את השחקן די בחברת עצמו. עכשיו מגיע החידוש של "טאואר טאג" ומשלב את המציאות המדומה ביחד עם שחקנים מציאותיים לגמרי, החברים שלנו, בני הזוג, הילדים ואפילו הסבתא.
BuyMe – הדרך לאושר מעולם לא היתה קצרה יותר.
בכל שנה לקראת חג המולד אנו רואים בטלוויזיה כיצד האמריקאים משתגעים, ממלאים את הקניונים, מתרוצצים מחנות לחנות בחיפוש אחרי מתנות לחג. אנחנו חושבים לעצמנו "איזה פראיירים הם, משתגעים בגלל מתנות שבדרך כלל הן לא מה שהמקבל בכלל רוצה". ואז עוברת חצי שנה, מגיעה תקופת הפסח אצלנו, כולל ההתארחויות אצל משפחה וחברים, ואנחנו מוצאים את עצמנו בדיוק באותה סיטואציה- מתרוצצים בין חנויות, מחפשים את הוואזה המושלמת או את סט הכלים הדקורטיבי (בכלל, המילה "דקורטיבי" מופיעה על כל דבר, נראה לי שיש אפילו קיסמי שיניים "דקורטיביים" ) כדי להביא לחמות או לסבתא, רק בשביל שהיא תחייך בנימוס, תגיד משהו כמו "לא הייתם צריכים" ותקבור את זה בבוידעם ביחד עם מתנות "דקורטיביות" אחרות ששוכבות שם משנים קודמות.
וזה לא רק בחגים ולא רק לסבתא, אישית – כבחורה, תשעים אחוז מהמתנות שאני מקבלת ליום ההולדת שלי הן איכשהו מחנויות סבונים למיניהם, כך שאם מישהו רוצה למלא בריכה עם קרם גוף- אני הכתובת.
ואז נשאלת השאלה- למה בעצם? למה שהצד הנותן יצטרך להתרוצץ , בדרך כלל מלווה בילד או שניים שמשתעממים מכל העסק, בין חנויות כלי בית או מצעים, כשהוא מנסה לחשוב "מה סבתא זלדה תגיד על מפת שולחן מנוקדת באדום לבן?", תוך הדחקות בין אלפי אנשים שעושים אותו דבר, וזה בתנאי שמצאנו חנייה כמובן.