ארכיון תגים | מותג הבית

לעלות על הגל (הירוק).

בלב שוק הכרמל ההומה, ניצב לו בגאון הסופרמרקט הטבעוני הראשון – "הגל הירוק". במאה מטרים של שטח ניצבים בסדר מופתי אלפי מוצרים טבעוניים נטו- לא מכילים בשר, חלב, דגים, פירות ים, ביצים ודבש.

בין המוצרים כאלה שהם תחליפים, כמו גבינה טבעונית או בשר טבעוני, וכאלה שמראש לא כוללים מוצרים מן החי (כמו שוקולד מריר למשל- וכאן ההמלצה שלי חד משמעית על  Vego  – שוקולד איכותי מאד, עם אגוזים, מעדן לכל אחד- טבעוני או קרניבור.

להמשיך לקרוא

שופרסל כשל"פ- תשע"ז

אביב הגיע פסח בא, ואיתו הצורך במוצרים כשרים לפסח, כי גם מי שלא דתי אדוק, כמו במקרה שלי- שכבת לאמא שומרת מסורת שמתגוררת בשכנות, הבית חייב להיות כשר בכלל, וכשר לפסח בפרט.

החבילה של "שופרסל" לפסח כללה מבחר מוצרים, שהמשותף להם הוא הכשרות לפסח, והחידוש- כשמוצרי מותג הבית כמובן זולים משמעותית ממתחרים, ואם הם באותה איכות או יותר, בוודאי ובוודאי שמשתלמים יותר.

להמשיך לקרוא

קמח פרימיום "שופרסל"- או "איך לא חשבו על זה קודם"?

קמח, מוצר צריכה בסיסי, נמצא בכל בית, ובדרך כלל בכל – ה-בית. למה? כי אריזה של קילו בתוך נייר נוטה במקרה הטוב להיות דחוסה כך שקשה לסגור בכל אמצעי שהוא, (ותאמינו לי, ניסיתי אפילו סלוטייפ) ובמקרה הרע גם נקרעת ואז בכלל יש לנו פלשבק למשחקי הילדות בימי ההולדת כשהיינו צריכים לדוג סוכריה מתוך קמח ללא שימוש בידיים.

בדרך כלל שיטות הסגירה שלי לאריזות השונות (קמח, אורז, סוכר) הן פשוט בעזרת אטב כביסה, שלא תמיד אפשרי כי אם לוקחים רק כמות קטנה מהקמח והשקית כמעט מלאה, האטב פשוט לא "תופס" ומתעופף להנאתו. (וכן, אני יודעת שיש כלים מעוצבים ויפים כאלה שכתוב עליהם "קמח" ו"סוכר" ואמורים להעביר להם את התכולה- חוץ מקארין גורן ואולי מרתה סטיוארט, אני לא חושבת שמישהו באמת עושה את זה, מקסימום שמים בכלי את הקמח עם האריזה שלו בסגנון "בבושקה".

להמשיך לקרוא

שופרסל- ברוכה הבאה שנת תשע"ז

שנה הלכה, שנה באה ,ואני כפיי ארימה (בשביל לסחוב את כל הטעימות הכייפיות ש"שופרסל" מפנקים בהן כל השנה).

כבר כמה שנים שאני "שופרסטארית" ואני זוכה לטעום את מיטב המוצרים ממותג הבית, ולנסות כל מני מתכונים וטעמים שלא הייתי מנסה אף פעם לפני כן.

לכבוד השנה החדשה-  מסע אחורנית אל "מה היה לנו השנה?"

להמשיך לקרוא

שופרסל באווירה אירופאית

אחד הדברים שאני אוהבת בנסיעות לאירופה, הוא להכנס לחנות ירקות ולקנות סלסילות של מיטב פירות היער, שמביאים אותי ישר לאגדות של הנס כריסטיאן אנדרסן והאחים גרים, שם הגיבורים והגיבורות היו מלקטים כל מני גרגרים ופירות ארומטיים. בישראל אמנם יש מקומות מועטים שמגדלים את הפירות, אבל בשביל זה צריך לנסוע לקצה הארץ.

עכשיו שופרסל מביאים את הבשורה לחנות הקרובה לבית, ועושר האפשרויות הוא אדיר.

להמשיך לקרוא

שופרסל אמריקה.

אז הפעם החבילה משופרסל כללה מוצרי בסיס – שמן חמניות, שמן תירס, קמח לבן, ריבת תות שדה וחמאת בוטנים.

הקרבה לחג החנוכה כיוונה ישירות לסופגניות . מבחינתי זה היה צפוי מדי, וגם לא רציתי להגזים בסופגניות שכבר זללתי (ועוד לא הגענו אפילו לנר הרביעי..) אז ניסיתי לחשוב על דברים אחרים.

כאן בא לעזרתי המלך. איזה מלך? זה שבשמיני לינואר, ממש עוד מעט יהיה לו יום הולדת – אלוויס פרסלי. אחד הדברים שאלוויס אהב הכי הרבה היה סמל אמריקאי- כריך שהכיל חמאת בוטנים, בננות ובייקון, מטוגנים בחמאה. אז החלטתי שזה הכיוון שלי. על הבייקון וויתרתי כי המטבח שלי בבית כשר ונשארתי עם פרוסות (היה לי רק לחם קל  אבל זה לא הפריע…) שמרחתי בחמאת בוטנים, פיזרתי בננות, חיממתי שמן (בחרתי את זה של החמניות פשוט כי הוא היה הראשון שהיה לידי) והוספתי חתיכת חמאה בשביל הטעם (אי אפשר לטגן רק עם החמאה כי היא נשרפת מהר מאד. לחצתי את הכריך על המחבת לכמה שניות, הפכתי, ויש מעדן חם, מתוק, קצת מלוח מהבוטנים, שילוב שמסביר למה אלוויס שקל 150 קילו בסוף חייו.

(למעלה ולמטה- ההכנות)

ומה יצא?

(אגב, במחשבה נוספת, אפשר בהחלט לזרות למעלה אבקת סוכר למשל…)

אם כבר אמריקה, החלטתי לנסות גם שילוב אמריקאי קלאסי – כריך חמאת בוטנים וריבה. הפעם בלי טיגונים, רק לעשות את הכריך. אמריקאים מתים על זה, לי זה בהתחלה היה מוזר קצת אבל יש לזה הגיון, ובסופו של דבר גם הפרוסה הזו נטרפה.

(למעלה- בשלב ההכנה, שכבת הריבה על שכבת חמאת הבוטנים, למטה- הכריך המוכן).

אז למעשה השתמשתי בכל המצרכים למעט הקמח, שהוא מוצר שתמיד נמצא בשימוש אצלנו, כי הוא איכותי בדיוק כמו כל החברות האחרות שיש בשוק, רק במחיר נוח יותר. הקמח ינוצל בימי האפייה הבאים.

בכלל, לגבי מוצרי הבסיס – קמח, שמן, סוכר , ואפילו ביצים (ראיתי בסופר שיש של "שופרסל") – אין שום סיבה לשלם יותר, המוצר זהה.

ו… יומולדת שמח אלוויס!

שופרסל – שנה טובה ומתוקה!

החבילה המפנקת של השבוע, ולקראת ראש השנה כללה שלושה צ'ופרים – ערכת כלים חד פעמיים בת 84 חלקים, שוקולד ודבש בבקבוק לחיץ.

על השניים האחרונים באמת שאין מה להגיד הרבה חוץ מ"טעים" – שוקולד הוא תמיד פינוק, דבש הוא אייקון של ראש השנה ביחד עם בן זוגו הקבוע – התפוח, וגם ככוכב עוגות למיניהן.

הכלים החד פעמיים הם מה שמשך את העין בעיקר.

פעם כלים חד פעמיים היו תעודת עניות למארחים שלא בא להם לשטוף כלים. הם גם היו נראים כאלה. היום כלים חד פעמיים לא רק שהפכו להיות פתרון מצוין (שחוסך זמן, מים ועבודה למארחים) אלא שהם גם כל כך יפים ומעוצבים , שהם פריט קישוט בפני עצמו. אפשר לערוך שולחן יפיפה עם כלים לפי הצרכים השונים (קערות, קעריות, צלחות בגדלים שונים וכמובן סכו"ם וכוסות) ויש גם את יתרון האחידות – כי במשך השנים לכולנו היו סטים שונים של כלים, חלק נשברו, חלק לא נראים כל כך טוב, ולא תמיד ניתן לערוך שולחן בלקט מעורבב של כלים ולקרוא לזה "אקלקטי"…). בעזרת סט שמתאים ל12 איש (ושניתן לרכוש כמה עם אותו עיצוב כמובן) אפשר ליצור אחידות מצד אחד ונוחות מהצד השני.

הכלים החד פעמיים של שופרסל נראים איכותיים (_במבט מרחוק הם נראים בכלל כלי חרסינה) ושומרים על יציבות כך שגם מנה כמו מרק עומדת היטב בכלי. גם הסכו"ם בנוי לצורת אחיזה נוחה ולהרמת תוכן רב (כי רעבים!).

אז עם שולחן ערוך ומתוקים לרוב – אני רוצה לסיים בשיר –

ל"שופרסל" ו"שופרסטאר".

כל שבוע או שבועיים

אותנו הוא פינק

מלוח, מתוק

כל מה שמתחשק.

אוצר של מוצרים

לחובב ולבשלן

טעמים, ריחות

משם ומכאן.

מוצרי מזווה,

מוצרי מקרר

פעם לאכילה

או לשימוש אחר

מבחר ענק

עם שמירה על איכות

אריזות מעוצבות

לשיא הנוחות

אז מה נשאר לאחל?

פעם אחר פעם

שנה נפלאה- עם המון המון טעם!!

 

שופרסל פברואר 2014- ארוחת ערב.

החבילה של השבוע כללה כל מה שצריך להכנת תוספת משביעה לארוחת ערב- שתי קופסאות אבקת מרק (בצל וטעם עוף), אורז יסמין, תירס ובתאוריה גם פטריות אלא שהן לא היו קיימות בשום סניף אז הסתדרנו בלעדיהן. למעשה "הסתדר" כי ברגע שיש אורז בעסק, זה עובר למומחה האורז הביתי הפרטי, ומכאן זכות הדיבור שלו.

"למרות שאני יודע להכין אורז מסוגים שונים, העדפתי לעלעל באינטרנט ולחפש מתכונים שיתנו לי רעיונות. בסוף גיבשתי מתכון משולב, בהתייחס גם לדברים שהיו לי בבית (ולדברים שלא..אהמ אהמ פטריות…)ובסוף זה מה שיצא".

ומה הוא עשה? (הוא הכין, אני רשמתי וצילמתי, ככה אני אוהבת את חלוקת העבודה ביננו).

את האורז הוא בישל רגיל. הירקות (שתיכף יפורטו) בושלו בנפרד כי זמן הבישול שלהם קצר הרבה יותר, ואם הם היו ביחד עם האורז אז הם היו הופכים לסמרטוטיים ולא שומרים על הצבע והקראנץ'. האורז בושל עם אבקת המרק בטעם עוף, וטיפה פלפל שחור (לא היה צריך מלח, יש במרק).

הוא טיגן בצל קצוץ, גמבה חתוכה לקוביות קטנות וגזר חתוך בקצת שמן. במקביל הוא בישל במיקרוגל שעועית ירוקה ותירס, ככה בישול קצר.

הוא הוסיף את השעועית והתירס לכמה שניות לירקות המטוגנים, בחש וסגר את האש. 

כשהאורז היה מוכן הוא פשוט הוסיף את הירקות וערבב.

זה מה שיצא.

האורז משמש תוספת לארוחת הערב והצהרים של שישי ושבת, הבן אוכל עם קבבים כבש, אני אוכלת עם כבדים , הבן זוג הצמחוני אוכל עם כל מני תחליפי בשר למיניהם . (כן, אני נוטה לזלזל, שום דבר לא יכול להחליף בשר…).

מה שישאר , אם יישאר, יאכל בהמשך השבוע, אולי עם סלט חסה קטן בצד.

כי בכחול העולם טוב יותר.

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.