בתוך ים התבלינים ישנו המלך- המלח. הבסיס כמעט לכל מנה, כולל מנות מתוקות שתמיד כוללות קמצוץ מלח כדי להדגיש טעמים.

להמשיך לקרוא ←

הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.

המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).

אז מה ההתנסות שלי?

הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.

חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.

אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.

בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).

חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.

השף חיים כהן אמר פעם שכולם מתגעגעים לאוכל של אמא, ושוכחים כמה אבקת מרק היתה שם…

אוכל שגדלנו עליו היה מלא בסוכר, מלח, שומן, צבעי מאכל ואבקות מלאכותיות ועתירות חומרים שהם לא בדיוק שיא הבריאות. וכשמתרגלים לכך, קשה להתנקות ולעבור לאכילה בריאה.

לכן התגייסה חברת "תנובה" – בתור חברת המזון הגדולה ביותר, להילחם בצריכה העודפת של מלח וסוכר בחברה הישראלית. למה דווקא מלח וסוכר? לפי מחקרים התגלה שישראלים צורכים כמויות אדירות של סוכר ומלח (לא תמיד באשמתם, לעיתים זה חבוי במזון עצמו) והדבר גורם לסוכרת, עששת, מחלות לב וסרטן (כשמדובר בסוכר) ומחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות כליה (כשמדובר במלח). זאת כמובן מעבר להשמנה (מחצית מהבוגרים ושליש מהילדים סובלים כבר עכשיו מעודף משקל).

את הנתונים הללו קיבלתי בערב מיוחד שערכו ב"תנובה" לרגל שנה לפרוייקט "המצפן התזונתי" שמחוייב לתזונה בריאה יותר ומופחתת מלח וסוכר.

הדיאטנית טליה לביא המחישה לנו כיצד מצד אחד כולנו נירתע משתיית כוס תה שמכילה חמש כפיות סוכר, שהיא המקבילה לכוס שתיה קלה למשל שנלגמת בלי לשים לב בכלל. למעשה, הרבה מהסוכר והמלח מסתתרים בתוך מוצרים ואנו בכלל לא שמים לב אליהם. כך למשל בכף אחת של קטשופ מסתתרת כפית שלמה של סוכר, ובהתחשב בכמויות הקטשופ שהילדים שלנו שופכים על האוכל שלהם, ניתן לנסות לחשב כמה סוכר יש שם. גם בדגני בוקר תמימים (מהסוג הפשוט ,ללא תוספות וציפויים ) יש שש כפיות סוכר במאה גרם (ואף אחד לא ממש אוכל את הכמות הכתובה על הקופסה – 30 גרם בלבד) ולא רק זה, יש גם "על הדרך" 500 מיליגרם נתרן שהוא רבע מהכמות המותרת לאדם ליום. גביע קוטג', שהרבה פעמים מסמל תזונה בריאה ,מכיל כמעט מחצית מכמות הנתרן היומית. (לא כולל הקרקר או הפריכית שבאים ביחד עם זה…).

בתמונה למעלה – הדיאטנית טליה לביא.

למעשה, רק 15% מהנתרן שנכנס לגופינו, נכנס כשאנו משקשקים במלחיה, הרוב הגדול הוא מהמזון המעובד.

אז מה אפשר לעשות? הרבה.

קודם כל, ובעיקר, לקרוא את התוויות. על כל מוצר יש טבלה שמציינת מה המוצר מכיל, וכן רשימה של פרודוקטים. הרשימה מורכבת ממה שיש הכי הרבה להכי פחות. לכן כשקוראים על עטיפת דגני בוקר שהם מכילים "תירס, סוכר ועוד משהו", והסוכר הוא במקום השני ברשימה, עדיף לוותר. חשוב לשים לב שסוכר זה לא רק   "סוכר" אלא גם "גלוקוז" וכל שאר המילים המפוצצות שנגמרות ב"וז" ובעודף משקל וחוסר בריאות עבורינו הצרכנים. אותו דבר גם בנתרן (שהוא המלח). (ולחובבי האוכל האסיאתי, הידעתם שבכפית אחת של סויה, זו שמלווה כל כך טוב כל מנה מוקפצת וכל סושי – יש שליש מכמות הנתרן היומית?).

דבר שני – לדעת מה הכמות המקסימלית הרצויה (ובמקרה של סוכר- כמה שפחות) ולא לעבור ממנה (ובמלח מדובר בעד כפית אחת ביום).

דבר שלישי – להשתמש בתחליפים שהם גם טעימים יותר- להמתיק בעזרת ווניל או קינמון, להמליח בעזרת עשבי תיבול שיש להם מגוון אדיר של טעמים והם גם בריאים יותר, וכן לימון למשל.

ב"תנובה" – במסגרת "המצפן התזונתי" מפחיתים בהדרגה את כמויות הסוכר והמלח במוצריהם , בעיקר במוצרים לילדים, כדי להרגיל את הצרכנים לטעם ולהוכיח שהמוצר יכול להיות טעים לא פחות "למרות" שהוא בריא יותר. כמובן שההתמקדות היא במוצרים לילדים כדי שיתרגלו מההתחלה למוצרים בריאים יותר.

כבר בשנה שבה פועל "המצפן" נחסכו מהציבור 240 טון סוכר (!!!) ו7 טון נתרן (!!!!). החיסכון הזה הוא גם חיסכון במחלות ובהשמנה.

הדיאטנית הקלינית רותי אבירי הסבירה על שיטה לשליטה באכילה, ללא "דיאטה". העניין הוא שמעל 95% מהדיאטות נכשלות, בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, כי אי אפשר להמנע לאורך זמן מדברים שאנו חושקים בהם, זוהי לא שיטת אכילה "נורמלית". ושנית, כי לכל גוף יש מבנה משלו, אליו הוא שואף להגיע, ובדיוק כמו שיש אנשים גבוהים ורזים , בהירים וכהים, יש גם אנשים בעלי מבני גוף שונה אחד מהשני, ואי אפשר שכל בני האדם ייראו כמו דוגמנית אנורקסית בת שש עשרה.

לדברי רותי אבירי, כדי שאדם יוכל לשמור על גופו ובריאותו כפי שהם אמורים להיות, עליו קודם כל להפסיק להפוך את האוכל למרכז החיים. כשאדם קם בבוקר וכבר חושב על מה מותר לו ומה אסור לו ומה יאכל היום, זה משתלט לו על החיים ומונע תזונה "נורמלית". הרעיון הוא שלעיתים אדם יכול "לחטוא" בלי ייסורי מצפון, כי אם הוא אוכל נכון, הגוף יתקן את הטעויות ויתאזן.

כיצד עושים זאת בפועל? על ידי מתן כל תשומת הלב והכבוד לאוכל. כלומר – לא לאכול תוך כדי טלוויזיה/עיתון/ מחשב/ עבודה וכו', אלא על ידי תשומת לב אמיתית – למרקם של האוכל, לתיבול, לתחושות שמתעוררות בנו בעקבות האכילה, לרמת השובע. כך גם נהנים מהאוכל (ומהחברה) וגם מודעים יותר למה אוכלים. החשיבות היא על ה"איך " ולא על ה"מה".

בתמונה למעלה- הדיאטנית רותי אבירי.

השיטה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בילדים, כי מה שמתבסס בילדות ממשיך לגיל בוגר, ולכן במיוחד עם ילדים, צריך להאכיל תוך תשומת לב לאוכל עצמו, להעדפות של הילד, למידת השובע שלו (בניגוד לאמהות שלנו שהכריחו "לגמור את הצלחת" ובכך הרסו להרבה אנשים את אינסטינקט השובע), צריך לאכול ביחד איתם ולהוות דוגמא חיובית, לשתף אותם בהכנת האוכל כי אז המוטיבציה שלהם לאכול תגדל, וכמובן להתאים את הגודל של המנות לגילם. כמובן שחשוב שהאוכל יהיה טעים ואסטטי, ניתן ללוות את המנה בהסברים על יתרונותיה ("הסידן שבמנה יחזק לך את העצמות ויהיו לך שיניים בריאות ויפות") , ובעיקר לסמוך על הילד – גם אם הוא מתעקש במשך חודשים לאכול רק את אותה מנה ("פסטה בלי כלום" למשל). במבט על, התזונה תהיה מאוזנת.

(והערה שלי – לכל ההורים שמשלים את עצמם שאם בבית שלהם יש רק שוקולד חרובים וגרנולה, שהילד לא יאכל בחוץ את מה שאסור, תתעוררו!).

בסוף הערב נערכה הדגמה מיוחדת של קלרית בן ארי מTNS – כיצד משפיעים סוכרים על התפיסה שלנו, ומה באמת נותן לנו את הטעם. נקודת המוצא היא שבלשון יש מעט טעמים – רק מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואוממי. כל שאר התחושות שיש לנו, שאנו מכנים "טעם" הם למעשה ארומות. בלשון אי אפשר להבחין ב"טעם של תות" – התחושה שלנו של "תות" היא בגלל הארומות שמציפות לנו את הפה והאף ויוצרות את האיפיון של "תות". זו הסיבה שאדם מצונן יתקשה להגיד מה הוא אוכל מלבד "מתוק" או "מלוח" ולא יבדיל נניח בין טעמי ממתקים שונים גם אם אחד בטעם שוקולד ואחד בטעם תפוח. כדי להדגים את הענין הזה חילקה לנו קלרית סוכריות וביקשה שנטעם אותן תוך שאנו סוגרים את האף. כולנו חשנו טעם מתוק אך התקשינו לדעת מה זה בדיוק. רק כששיחררנו את האף חשנו בטעם התות המוכר.

בתמונה למעלה – קלרית בן ארי, בתמונה למטה- אחד הנסיונות שביצענו.

הניסוי השני שערכנו היה טעימות מכוסיות קטנות שבחלקן היו מים פשוטים ובחלקן סוכר בריכוזים שונים, וגילינו כמה מעט סוכר צריך בשביל שנחוש בו.

החלק השלישי של ההדגמה היה המרתק מכולם – ליקקנו לימון וטעמנו את החמיצות שלו. אחר כך מצצנו סוכריה בשם "מיריקל פרוטיז" שמכילה חלבון שמנטרל חלק מהטעמים בפה. ואז ניסינו שוב את הלימון. הפעם הלימון הרגיש לנו מתוק מאד. למעשה, עגבניה שטעמתי אחר כך היתה בלתי נסבלת מרוב מתיקות, כאילו ששתיתי תה עם עשרים כפיות סוכר בערך.

המסקנה היתה שניתן להשפיע על טעמים ועל התחושות גם בלי להכניס למוצר כמויות של סוכר ושל מלח.

בשנת 2014, השנה השניה מתוך החמש המתוכננות ל"מצפן התזונתי" מתוכננים צרכני "תנובה" להפחית מהצריכה השנתית שלהם עוד 125 טון סוכר נוספים. מלח? הצפי הוא להפחית אצל הצרכנים 11 טון מלח נוספים.

על המדפים יש כעת מבחר גדול של מוצרים מופחתי סוכר ומלח בצורה שלא משפיעה בהרבה על הטעם, וכל צרכן יכול לטעום ולבדוק .

בסוף הערב התבקשנו לחשוב על החלטה עבור עצמנו. אישית אני לא שותה שתיה חמה כלל, כך שאין לי מה להפחית מהקפה או התה, אבל אני מגיעה בראש פתוח למוצרים שאני רגילה שמכילים סוכר ומלח, ומוכנה להתנסות בהם בלב שלם ולתת להם צ'אנס שיתרום גם לבריאותי. (וכמובן, להשתדל להמנע מהנטיה להמליח אוכל לפני שטעמתי…). אה כן, ועשבי תיבול זה טעים!!!

בתמונות למעלה ולמטה- מוצרי "תנובה" רגילים לצד מוצרים מופחתים ובריאותיים יותר, כל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.

באתר "יאמיז" שעובד בשיתוף עם הלהיט הטלוויזיוני "משחקי השף"- ישנו טור של בלוגרית מוכשרת בטירוף בשם אורלי כהן, שממירה את המתכונים שרואים בתוכנית, במתכונים בריאים לאותן מנות, שווה להכנס!

הקישור – http://yummies.reshet.tv/my-recipes/?n=2917

האמת, או בארבע אחרי הצהרים, או בכל שעה שרחוקה מספיק מהארוחה הקודמת אבל רחוקה גם מהארוחה הבאה.

"הדר" היא חברה שנוסדה ב1958 כעסק משפחתי של יוסף מרמור. עם השנים החברה גדלה והתרחבה ומייצרת גם לארץ וגם לחו"ל.

קיבלתי להתנסות כמה מהפיתוחים החדשים – "הבייגלה" בתוספת מלח ושומשום , והקרקרים מחיטה מלאה בטעמים טבעי, שומשום או בתוספת שיבולת שועל.

לפני הכל, רשימת המרכיבים שימחה אותי בימים אלה של מודעות לאכילה בריאה, וחיטה מלאה גם נוטה להשביע יותר כך שאוכלים פחות והתוצאה היא שמירה על המשקל או אפילו הורדה במשקל.

את ה- "ה-בייגלה" אימצתי למקום העבודה שלי, ולשעה עשר בבוקר, שעה רחוקה מארוחת הצהרים, שעה שבה פתאום העוגיות הפושטיות שמביאים למטבחון נראות מפתות במיוחד. כפריקית של מלח, העדפתי את הגירסה המלוחה, ואילו את זו עם השומשום הוספתי לגבינה לבנה. לא הזנחתי אף חלק של האריזה, ואת הפירורים הוספתי לציפוי שניצלים לתוספת טעם.

הקרקרים נאכלו עם ממרחים שונים, והיוו ארוחה בפני עצמם (אני מרחתי גבינת שמיר על אחד מהם, וטחינה ביתית מלאה על השני, ביחד עם המון כוסברה).

מה שנחמד, גם להחזיק חבילה בתיק (הם ארוזים באריזות פנימיות כך שלא מתייבשים ונשארים קרנצ'יים) למקרה של רעב פתאומי או התקעות בפקק.

להשיג ברשתות השיווק, כשר פרווה בד"צ ירושלים.

כבר נתקלתי בעבר במלח בטעמים. בהתחלה זה היה לי מוזר- "מלח" בהגדרתו צריך להיות מלוח וזהו. אחר כך למדתי שיש אפשרות להוסיף טעמים שונים ומיוחדים שמוסיפים ערך מוסף למאכל – מסנדוויץ פשוט ועד מאכלים מסובכים (ואפילו מתוקים!).

את "מלח 424" כבר פגשתי בתערוכות מזון שונות, אבל רק עכשיו ניתנה לי ההזדמנות להתנסות באחד ממוצריו.

מבין עשרות הטעמים השונים קיבלתי להתנסות מלח  מהסידרה ה"אקזוטית" – שמיועדת לבישול גורמה ושכוללת בין השאר מלח בטעם אצות ים, מלח שחור בטעם קרבון , מלח בתוספת אצות ים אדומות, מלח מועשר ביוד שגם עוזר לנו בריאותית ומה שאני טעמתי – מלח מרלו – ספוג ביין מרלו (ויש גם גירסה עם שום) למטעמים שכוללים יין. מאחר ואני לא בשלנית גדולה, (אהמ.. אהמ..) הלכתי על מתכון פשוט שהורדתי מהאינטרנט וכלל עוף בתערובת תבלינים כולל יין אדום. הפחתתי קצת מכמות היין ובמקום זה תיבלתי במלח מרלו. גם כשהמנה היתה מוכנה, פיזרתי עוד קצת גבישים על העוף, ככה בשביל הקרנץ'.

בעבר כבר אכלתי עוף ביין בגרסאות שונות, וזו, למרות שזו היתה גירסה ביתית חובבנית, יצאה עם טא'ץ יוקרתי ללא ספק (ואני מתה על קולות הגריסה האלה בין השיניים…).

בשלנים חובבים או מקצועיים בהחלט ימצאו הנאה בהתנסות במגוון המלחים גם מהסדרות הנוספות-

הסידרה הטבעית  שכוללת מלח טבעי, מלח עם פלפל שחור (ואיך לא חשבו על זה קודם?), מלח מעושן, עם שום,  עם צ'ילי, חריף אש, שום שמיר, ומלח שאני מתה לטעום בהזדמנות – מלח תפוז שמשלב מלח ים עם מתיקות שמן אתרי של תפוז.

סדרות נוספות הן –

סידרה אורגנית, שבה למלח מוסיפים תוספות אורגניות כמו רוזמרין אורגני, פפריקה , תרד, שמיר, שום, ושילובים בין התוספות, והסידרה לשפים שמכילה את המיוחדים מאד- מלח תפוז צ'ילי חריף, מלח עגבניות מיובשות בנענע, מלח ג'ינג'ר בשום ומלח קלמטה.

חברת NT SALT הממוקמת באזור ים המלח, מפיקה את המלחים באידוי טבעי  שנאסף בצורה ידנית. החברה שומרת על איכות הסביבה בכך שהמים חוזרים בחזרה לים המלח אחרי שהמלח עצמו מאודה.

אה, והקרם דה לה קרם ששמרתי לסוף – יש גם מלח בתוספת זהב 24 קראט – מלח שמעושר ברדידים דקיקים של זהב טהור, שמשתמשים בו במסעדות יוקרה ברחבי העולם. את זה אני מוכרחה לנסות מתישהו, אפילו בבית הפרטי (שף רובושון ושף רמזי לא צריכים לבוא….)

המוצרים מאושרים כאורגנים ומגיעים במארזים שונים שניתן להשיג במעדניות נבחרות, בבתי טבע ובשופרסל.

כשר.

בתמונות למעלה ולמטה- המלחים השונים בתערוכת היין 2013 במוזיאון ישראל.

אגדה ישנה מספרת על מלך אחד שהיו לו שלוש בנות, והוא רצה לבדוק כמה הן אוהבות אותו ושאל אותן זאת. הראשונה אמרה שאהבה כמו שלה אליו אין בשום ממלכה. המלך היה מרוצה. השניה אמרה שאין משקולת בעולם שכבדה יותר מאהבתה אליו. גם כאן המלך היה מרוצה. הבת השלישית ענתה "אני אוהבת אותך כמו מלח". התרגז המלך וגירש אותה מהארמון. נדדה הנסיכה ופגשה בנסיך שהתאהב בה ורצה להתחתן איתה. לחתונה הוזמנו כל מלכי האזור, כולל אותו מלך , אביה, שלא ידע שמדובר בביתו. היא כמובן ידעה מיהו וציוותה כי בחתונה יוגשו לו כל המאכלים ללא טיפת מלח. כשטעם המלך מהמאכלים התרגז שוב "איך מגישים לי אוכל בלי מלח, והרי זה התבלין החשוב ביותר?" אמרה לו הנסיכה "אתה רואה, אני זו הבת שגירשת בגלל שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כמו מלח". הבין המלך את טעותו והשלים עם ביתו.

(הסיפור המלא – http://www.mesaper.co.il/Screens/Story.aspx?ID=9ab4af1f-d3df-4881-b2af-14dcd3ed6a0f )

מלח הוא התבלין מספר אחת, אי אפשר בלעדיו. יש אנשים שנוהגים להוסיף מלח עוד לפני שטעמו את המנה, וחוסר מלח, כמו בסיפור, יכול להפוך מנה משובחת למנה תפלה ובלתי אכילה.

חברת "מלח הארץ" (ואני מתה על השם הדו משמעי) מפיקה מלח ישראלי משובח בתהליך טבעי ממימיו הצלולים של הים האדום, מלח טבעי וטהור והיא היצרנית העיקרית של המלח בישראל מאז 1922.

כעת מובילה "מלח הארץ"  מיתוג של מגוון רחב של מלחים בטעמים, מרקמים, תכונות ושימושים שונים.

במותג "מלח הארץ" יש 4 סדרות עיקריות  –

סדרת הצנצנות – אריזה משודרגת ונוחה למלח גס ומלח עדין במשקל קילוגרם אחד, המלח הוא באריזה שקופה המאפשרת לראות איזה סוג, וכן פתח צנצנת רחב שמאפשר הכנסת יד לזריית מלח (או כמו שאוהבים לרשום במתכונים "קורט מלח".)

סדרת מלח הארץ ים יבש – מגיע במלחיות בעיצוב חדש, ונועד להנחה על שולחן האוכל ולשימוש השוטף בזמן הסעודה.

סדרת המלחים הפונקציונאליים – לקהל הזקוק למוצרי מלח מטעמים בריאותיים:

–         מלח מופחת 50% נתרן, שמומלץ לכל מי שמקפיד על תזונה בריאה וכן לסובלים מלחץ דם גבוה. במלח המופחת יש אשלגן שמחליף חלק מהנתרן והטעם נשאר אותו דבר.

–         מלח מועשר ביוד – מלח אטלנטי – נחשב למלח בריא, נאסף בשיטות מסורתיות מקרקעית הים ושומר את כל המינרלים של מי הים. המלח עובר ייבוש בשמש ולכן שומר על מקסימום כמויות היוד והמגנזיום.

סדרת מלח הארץ – טעמי עולם – סידרת פרימיום של מלח שמיועד לפיזור על מאכלים וסלטים לאחר בישול.

ארבעת הטעמים הם –

פתיתי מלח שחור- מכיל תוספת של פחם טבעי שמאזן את החומציות בגוף , מתאים למאפי בשר ודגים ונותן קישוט נוסף למנה.

פתיתי מלח רוזמרין – בתוספת רוזמרין טבעי , מתאים למאכלי טלה, תפוחי אדמה ומרינדות.

פתיתי מלח צ'ילי – בחריפות מעודנת, מתאים למאכלי דגים, בשר, טלה, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

פתיתי מלח בניחוח לימון – מתאים למאכלי דגים, סלטים, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

קיבלתי להתנסות  את שני המלחים הבריאותיים, ואכן אי אפשר להבדיל בטעם ואשמח להמשיך להשתמש בהם, וכן שלושה מלחים בטעמים – לבן בגרגרים גדולים, צ'ילי וטעם מעושן.

הטעם המעושן לא היה רשום ברשימה המקורית, אני מניחה שהוא חדש יותר.

בכל מקרה, ניסיתי את שלושת הטעמים בשלוש צורות – ראשית בטעימה פשוטה על האצבע, אחר כך על גבי גבינת ריקוטה שלא משפיעה על הטעם, ולבסוף על פוקצ'ה שהכנתי, בצק פשוט עם חורים של אצבעות שעליהם מזרזפים שמן זית ומעל מוסיפים את התוספות, במקרה שלי פשוט שמתי קבוצות מכל אחד מהטעמים.

בגלל שהפוקצ'ה עצמה היא ללא הרבה תיבול, אפשר היה להרגיש את הדומיננטיות הן של הטעם המעושן והן של הצ'ילי (ולכן חשוב לשים מעט מאד). מבחינת המראה, המאפה יצא יפה , אפוי עם גבישים נוצצים וצבעוניים.

האהוב עלי הוא המלח הלבן, פשוט כי אני אוהבת טעם מלח טבעי ואם יש קרנצ'יות של גרגר מתפצח זה בונוס.

אגב, המלחים נראים מצוין גם כפריט דקורטיבי בתוך קערית שקופה או גביע גלידה מזכוכית.

ניתן לרכוש את מלחי הגורמה בטעמים בחנויות "דרך האוכל" ו"ספייסי" בתפזורת במשקל. את המלח מופחת הנתרן ניתן לרכוש ברשתות השיווק והחנויות הפרטיות.

עמוד הפייסבוק של מלח הארץ –  https://www.facebook.com/israelsalt

אתר הבית – http://www.salt.co.il/index.php