הקנייה של חג הפסח היא תמיד קנייה גדולה, גם בגלל שמארחים הרבה, וגם בגלל שצריך לקנות הכל שיהיה כשר לפסח כך שבעצם יוצרים מזווה חדש לגמרי. כדי שיהיה לנו מזווה עשיר וטעים לימות הפסח (והאמת, גם לכל השנה) חברת "תומר יבוא ושיווק מוצרי מזון" (משנת 1983), מייבאת ומשווקת מאות מוצרי מזון מכל העולם, איכותיים ומקוריים היוצרים יחד חוויה קולינרית מושלמת.
זה לא סוד שלפני שאנו טועמים עם הפה, אנחנו אוכלים עם העיניים, ומנה שנראית טוב גם תמשוך אותנו לטעום אותה.
חג השבועות כבר מבצבץ בקצה החודש, ולמרות שעדיין לא נתחיל להכין את עוגות הגבינה, אבל את התוכניות לאירוח ולעיצוב שולחנות החג, שיהיו גם יפים וגם טעימים, כבר מתחילים לתכנן.
בית הבד "שמנא" במושב חגור ידוע בשמנים המשובחים שלו, שגורמים לאנשים להגיע מכל קצות הארץ כדי להצטייד בשמן איכותי.
כעת, כשהסתיים המסיק, למי שמגיע ל"שמנא" מצפות הפתעות נוספות בדמות סדנאות מרתקות המשלבות את שמן הזית המובחר בסוגי תבשילים ומנות שונות.
בכל סדנא מופיע שף או בשלן שמלמד פורנטלית הכנת מנות, מחלק טעימות ומשיב על שאלות, כל זאת ללא תשלום , ועל הדרך אפשר לקנות את מיטב המקום, שכולל לא רק שמנים אלא שפע של מוצרים איכותיים נוספים.
כשהאחים אלעד ודניאל חן החליטו לפתוח את המעדניה האיטלקית שלהם בתל אביב, השם "סטמפה" היה די מתבקש- גם בגלל שאביהם עסק בדפוס, וגם בגלל שהמיקום הוא בצמוד לבית העיתונאים, שם עומד פסל של מדפסת עיתונים עד היום.
אלעד שמגיע מתחום ניהול המסעדות (כמו "כתית" , "הרברט סמואל" ועוד רבות ומפורסמות) ודניאל שמגיע מתחום האלכוהול וחיי הלילה, רצו מקום שלא יהיה מסעדה, שיהיה בו קשר אישי עם הלקוחות ושגם ישאיר להם זמן לבלות עם המשפחה לצד הקפדה על איכות ומחירים נוחים.
ההפתעה של הפעם היתה ארבעה סוגי ממרחים – ממרח זיתים ירוקים, ממרח זיתים שחורים, ממרח עגבניות מיובשות וממרח פסטו.
כשהחזקתי את המוצרים הבנתי שלמרות שהצנצנת נראית זכוכית, היא בעצם פלסטיק וקלה בהרבה.
ההברגה של המכסה היתה מאד פשוטה לפתיחה, ולא היה צריך להאבק איתו ומתחת היתה שכבת ניילון שהגנה על המוצר מפני הישפכות. לא הצלחתי להסיר עם האצבעות והציפורניים, ואז עברתי לטקטיקה פחות עדינה ופשוט נעצתי סכין מסביב והסרתי את העטיפה.
מבחינת הממרחים עצמם – המילה "ממרח" אולי קצת מטעה כי אנחנו ישר חושבים על משהו במרקם של ממרח שוקולד למשל, בעוד שבעצם כל ארבעת הטעמים הם סוגים של פסטו מבחינת המרקם, כלומר משהו טחון, מעורב עם שמן, כך שאם מורחים על לחם, מקבלים גם שלולית קטנה של שמן מסביב, והטיפ שלי הוא כשמרימים מהצנצנת את הכמות שרוצים למרוח על לחם, להטות את הכפית פנימה כך שהנוזלים המיותרים יחזרו לצנצנת וישאר לנו חומר יותר יציב.
מבחינת הטעמים, גם בעינים עצומות ניתן היה להרגיש מה כל ממרח , ולמעשה גם בלי כיתוב יכלנו לדעת כי הטעמים היו טבעיים מאד ודומיננטיים.
התגברתי על החשק פשוט לאכול בכפית ובמקום זה הלכתי על משהו מהיר לארוחת ערב.
הפשרתי כמה דקות שני עיגולי מלוואח של שופרסל כמובן, (לא להפשיר יותר מדי שלא ייצא רך מדי).
בהתחלה שמתי על דף אפיה עם קמח, אבל זה היה מיותר כי זה לא נדבק, מספיק היה הדף בלבד. בכל מקרה, חתכתי למשולשים כמו שחותכים פיצה, בכל קצה עליון של משולש שמתי ממש קצת מהממרחים השונים, וגלגלתי כמו רוגלעך. התנור בנתיים התחמם על 180 מעלות. שמתי את המאפים שלי על נייר אפיה נוסף בתבנית, מרחתי מלמעלה בביצה טרופה ושמתי על זה כמה גרגרים בודדים של מלח גס. אפשר כמובן גם קצח, שומשום או מה שאוהבים.
אפיתי בערך עשרים דקות (צריך לבדוק לפי התנור) עד שיצא שחום עדין, לא חום שרוף. הוצאתי, נתתי לזה להרגע לעשר דקות, ואז טרפנו את זה בשניות.
(בתמונה למעלה – לפני האפיה, בתמונה למטה – המנה המוכנה)
הממרחים מחזיקים שבועיים במקרר אחרי הפתיחה, ואני מתכננת לקנות פסטרמה ולעשות סנדוויץ מושקע עם אחד הממרחים, כנראה הפסטו, ביחד עם הבשר, חסה, אולי אפילו קצת בצל. מהזיתים הירוקים והשחורים אני מתכננת לעשות רוטב פשוט לפיצה, במקום רוטב עגבניות.
בקיצור ,יש שלל גדול של רעיונות שאפשר לעשות מהממרחים, שכפי הנראה במקרר שלי לא ישרדו את השבועיים. גם יומיים לא כל כך בטוח.
מי אמר שאין קרמה?
יום אחרי שהוזמנתי לאירוע שבו קיבלתי המון לחם, הגיע השובר של "שופרסל" עם המון סלטים.
מושלם.
אז הלכתי לסופר ולקחתי –
חומוס אסלי 400 גרם, סלט טחינה 400 גרם , חציל בטחינה 400 גרם ,חציל על האש 400 גרם
וסלט רצועות סלק 400 גרם .
מה שמצחיק הוא שאחרי שהעברתי את הדברים בקופה, הקופאית אמרה לי ש"את זכאית לחומוס מתנה" וקיבלתי בקופה הראשית עוד קופסת דוגמא של החומוס של "שופרסל" במשקל 150 גרם…
מבחינה ויזואלית – יש לי הערה אחת – הערכים התזונתיים וכל המידע נמצאים בתחתית האריזה, כך שצריך להפוך אותה כדי לראות מה כתוב. כשזה סגור מההתחלה אין בעיה (למרות שזה קצת מערבב את הסלט ומצמיד אותו לאריזה העליונה, מה שיתמרח כשנפתח אותה אחר כך) אבל כשזה פתוח ואנו רוצים להזכר כמה קלוריות למשל, זה יכול לגרום לתאונות לא נחמדות על הנעליים…
האריזה עצמה נוחה לפתיחה ולא צריך להאבק, אם כי החלק הצבעוני שמתחת למכסה הפלסטיק, לא תמיד נפתח בשלמות (בעיקר הניילון בקופסת הדוגמא) וצריך לדחוף את הכפית מתחת כדי להוציא מה שבחלק המכוסה.
עכשיו לטעימה-
סלט החומוס – קלאסי. בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול המתחרות. לא ראיתי שיש טעמים עם תוספות, אז הוספנו לבד שמן זית וקצת פפריקה.
חציל על האש- טעם "חצילי" מוכר, ההערה היחידה שלי היא שהייתי מפחיתה קצת בכמות המלח. מעדיפה את הטעם המעושן דומיננטי.
חציל בטחינה- זכה למחיאות כפיים סוערות מכל בני הבית. למעשה בתמונה אפשר לראות מה עלה בגורלו יום אחד אחרי שהגיע הביתה , לבן אדם אחד.. (ותודה באמת שהשארת לי משהו לטעום…).
טחינה אמיתית – אני בדרך כלל מכינה טחינה לבד מטחינה גולמית משומשום מלא (אגב, בדרך כלל של GREEN של שופרסל), לימון, קצת עלי טעם , תבלינים כמו פפריקות שונות ומים. אף פעם לא טעמתי משהו כזה קנוי, (ואגב, גם לא בהרבה חומוסיות מפורסמות יותר או פחות). סלט טחינה קנוי אף פעם לא יהיה אותו טעם אבל יחסית לקנויים, הסלט עשוי היטב, אין טעם לוואי ובסך הכל כשאין זמן להכין (או חומרי גלם בבית), זה מהווה פתרון לא רע.
רצועות סלק – טוב, כאן כבר שיניתי את הקונספט ובמקום להתייחס לזה כאל "סלט" התייחסתי לזה כאל "תוספת ירק" לארוחת הערב שלי. הנחתי לקט סלט ליד האורז והפסטיה ממולאת הבשר, וחיממתי הכל ביחד. (כן, במיקרוגל – דיל וויט איט!!). זה היה רעיון טוב כי הטעם היה כעין ירקות מבושלים או מאודים, וזה סיפק לי את מנת הירק שאני צריכה בכל ארוחה (אני מאד משתדלת שעל הצלחת שלי לפחות שליש מהמנה יהיו ירקות, שליש חלבונים ושליש פחמימות).
אני חיממתי אבל כמובן שאפשר לאכול גם קר כסלט. לא ניסיתי על לחם, נראה לי שיפול כי זה לא ממרח, עדיף על צלחת עם מזלג. הטעם עצמו מתקתק והצבע יפיפה.
בסך הכל, המבחר גדול מאד, הטעמים מוכרים ואהובים לישראלים, האיכות טובה, כך שאפשר לארח או להכין שולחן נשנושים וכיבודים בכיף, בלי לטרוח יותר מדי.
"אוליביה" השיקו קו ממרחים מצוננים חדשים, וקיבלתי אותם להתנסות. בהתחלה חשבתי "היי, הם לא יודעים שאני לא ממש בשלנית"? אחר כך ראיתי את הדף המצורף ואת הצעות ההגשה וזה נתן לי רעיונות איך להשתמש במוצרים.
הממרח הראשון שניסיתי היה "פסטו בזיליקום" שהומלץ לנסותו על פסטה. בדיוק חזרתי מחדר הכושר, רעבה לאנרגיה מהירה, ופסטה התאימה לי מאד. זרקתי את הפסטה לסיר והלכתי להתקלח. כשחזרתי כבר היתה מוכנה (מתכון לבישול פסטה מדוייקת – חימום המים+ התקלחות וקירצוף+שמפו+מרכך+התלבשות+הסתרקות+קרם עיניים וקרם לילה = פסטה מוכנה במדויק), ולא הייתי צריכה לעמוד ולהכין פסטו, לטחון מצרכים, לערבב, לטעום, רק לפתוח צנצנת ופסטו טרי וריחני זרם הישר על המנה. הוספתי קצת שמן כדי שיהיה דליל יותר והופ- יש ארוחת ערב.
למחרת, כשחזרתי הביתה, בן הזוג אמר שנהנה מאד מה"גזר לימון" ואכל אותו בכפית. הוא הגדיר אותו כ"פיקנטי" (הוא יודע שאני לא אוכלת חריף). ניסיתי לטעום כמו בהמלצה שקיבלתי, ככה בכפית. טעים אבל היה לי קצת חריף. ברגע שמרחתי על פרוסה, החריפות אוזנה עם הניטרליות של הלחם וכך יכלתי להנות מטעם ייחודי (אני אוהבת לימונים). מבחינתי הרגישו שם יותר את הלימון מאשר את הגזר. מאוחר יותר עשיתי לי שוב כריך, הפעם מרחתי קודם גבינה חמישה אחוזים ועל זה שכבה של ממרח הגזר והלימון, והפעם זה יצא ממש מושלם כי הגבינה הוסיפה לריכוך הטעמים ול"קירורם".
האריסה החריפה הומלצה לשימוש עם חריימה ובישולי בשר או כדורי בשר. היות ואני לא מבשלת (או ממש אוכלת) את המנות האלו, העברתי אותה בשמחה לשכנה המרוקאית, שהבטיחה להחזיר דיווח.
בארוחת הערב של שישי הצלחנו לאכול שלושה ממרחים ביחד- הוא את הסחוג הירוק והאדום (חובב חריף, חבל"ז) ואני את הפסטו כוסברה, כל זה עם פשטידת פסטה בטעם בצל עדין שהכנתי, שיש לה טעם די ניטרלי ככה ששילוב ממרחים יצר שוב איזונים וגיוונים שונים. פשטידה אחת עם שלוש אפשרויות.
האחרונה החביבה היתה האריסה המתוקה שסיקרנה אותי מאד, וניסיתי אותה עם טונה (בנתחים, אני מניחה שגם בטונה המפוררת זה יעבוד טוב, עם או על לחם.
המסקנה שלי – אני לא בשלנית, אני גם די עייפה ודי קצרה בזמן רוב הזמן, וממרחים מוכנים שחוסכים לי לקצוץ עלים, לתבל, לשים בבלנדר (ולשים את כל זה במדיח אחר כך), שנשלפים בצ'יק מהמקרר, יכולים להיות פתרון מצוין. (ואת הצנצנות הקטנות אפשר לשמור אחר כך לשמירת דברים אחרים!). נוסף לכך, רוב הממרחים מצויינים על לחם, עם תוספת כמו גבינה, טונה או פסטרמה או בלי, כך שגם בשביל אירוח זה יכול להיות פתרון מצוין – לשים לחמים, לשים את אחת התוספות, לפזר צנצנות וקצת חמוצים, ויש כבר אירוח (ולא לשכוח אלכוהול כמובן).
שיחקת אותה אוליביה.
אוליביה מציגה את סדרת הממרחים באגף המוצרים המצוננים, על בסיס ירקות ועשבי תיבול טריים וטעמים ייחודיים. המוצרים האתניים (סוגי אריסה וסחוג) פותחו לפי מתכונים מסורתיים ואותנטיים והמוצרים האחרים הם יצירות מקוריות ומפתיעות עם שילובים שלא היינו מצפים להם, אבל יוצאים מוצלחים מאד וחוסכים זמן הכנה יקר.
האתר של אוליביה- http://www.tnuva.co.il/OurProducts/Olivia/Pages/Home.aspx
המוצרים כשרים ונמכרים בכל רשתות השיווק.
