כולנו מכירים את הזוגות האלה, שכאילו תמיד היו יחד "קפה ועוגה", "המבורגר וצ'יפס", "יום הולדת ותכשיט יהלומים". (טוב, את האחרון אני המצאתי אבל תודו שזה נשמע טוב).
בשורת הנושא של חברת SEYMAN- כתוב "טעימות קטנות של אושר" ואכן, החברה, שנוסדה בשנת 1985, חרטה על דגלה את השליחות להציג את מיטב מוצרי הגורמה מצרפת (וגם שוויץ, הולנד וכל המקומות שמתמחים במאכלים כאלה) לשוק הישראלי.
תערוכת "קולינריה" שמתקיימת מדי שנה במלון "דן פנורמה" היא שם דבר בעולם הקולינריה, וכל המי ומי מהתחום מגיעים להשתתף, להתרשם וללמוד. הדוכנים הרבים והמגוונים , והפנאלים המרתקים מאפשרים הצצה לחידושים האחרונים, וזה תמיד מפתיע ומרתק.
גם השנה ניתן היה למצוא בתערוכה רעינוות מעניינים (וטעימים). אני מביאה כאן מבחר מהדברים שמהם התרשמתי ביותר, כי אי אפשר להעביר את הכל, או שהפוסט הזה יקח חמישים עמודים בערך…
השף רובי פורטנוי כבר סימן "וי" על הרבה השגים- בישול למכובדי עולם כמו נשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי, באירועים ממלכתיים, ובאמתחתו גם רזומה עשיר כשמנותיו ב"מנטה ריי" נשארו עד היום, וכמובן כבעלים של קייטרינג מצליח בשם "פרי הארץ". עכשיו השף פורטנוי מגשים את חלומו הבא – מסעדה בסגנון איטלקי ים תיכוני, במתחם הכי חם בחולון ובאזור המרכז בכלל- מתחם "לה-פארק" הצמוד ל"ימית 2000" ופארק פרס.
עמק יזרעאל, שמש קיצית נעימה, חורשה של עצים עבותים ודשא ביניהם, הכל מזמין והכל מתרכז למילה אחת – פיקניק. כל כך מתאים פיקניק!. ואיך אפשר פיקניק בלי סלסילת קש ומחצלות?
"קפה לואיז" מציג- ערכת פיקניק מוכנה או בהרכבה עצמית. איך זה עובד? אז קודם כל הקדמה.
מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.
הורים רבים שרוצים להראות לילדיהם איך באמת יוצרים שמן, נרתעים מהנסיעה הארוכה לצפון או לדרום. אבל באמת שאין צורך בזה כש"שמנא" נמצא ממש במרכז, במושב חגור, רבע שעה מתל אביב.
"שמנא" הוא בית בד כפרי , הגדול מבין בתי הבד בוטיק בארץ, והוא מוקם במשך החקלאי של משפחת אברמוב לפני כחמישים שנה. כרמי הזיתים קיימים כבר כעשרים שנה, והם מניבים פירות עשירים ואיכותיים.
לאחר עבודת חקר ארוכה, שכללה מציאת השיטות הטובות ביותר להפקת השמן האיכותי ביותר, הוקם קו הייצור. השיטה ש"שמנא" היא סחיטה אחת, שמאפשרת שמירה על הטעמים, הארומה, ובעיקר על הערכים התזונתיים, מה שהופך את השמן ל"שמן כתית מעולה" שהוא הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת איכות (זאת לעומת בתי בד אחרים שמעבירים את השמן שטיפות וסחיטות נוספות שפוגעות באיכותו).
השמן הוא כמובן בכבישה קרה, מכיוון שחימום מרוקן את השמן למעשה מכל ערך תזונתי. בית הבד הוא אקולוגי, וכל הגפת – פסולת הזיתים, הופכת לחומר דישון לכרם. מהגפת מייצרים גם מזון לפרות וגם גלילים דחוסים שמשמשים להסקה היות והם בוערים פי שתיים טוב יותר מאשר עץ (מה שחוסך כריתת עצים וכאמור מאפשר להפטר מהפסולת בצורה יעילה).
כמובן שהייצור הוא נטול כל השיטות שנהוגות על ידי יצרנים מסוימים שמוסיפים עלים לגריסה (כדי לקבל צבע ירוק יותר וליצור רושם מוטעה שמדובר במוצר איכותי), אין איכסון בפלסטיק שעלול לפלוט חומרים מזיקים לשמן, אלא רק בפחים, ומידת החומציות נבדקת כל פעם מחדש- כדי לא לעבור את הרמה המזיקה של 0.8. בתום יום עבודה, כל המכשירים והכלים נשטפים היטב למניעת יצירת בקטריות או חומרים מזיקים.
(למעלה- מרעידים את העץ.. למטה- מה שיוצא).
אחרי כל ההסברים הללו, הייתי גם סקרנית לראות במו עיני איך זה מתבצע, והגעתי בשעת בוקר לא הגיונית מצידי (שישי בשמונה בבוקר…) לראות את הכוכבת הגדולה של הכרם – ה"מנערת" – אותו כלי חקלאי שתופס את העץ ומנער ממנו את כל הפירות.
בסרטון הזה כאן –
https://www.youtube.com/watch?v=48owo0MUXFg&index=3&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg
(43 שניות) – אפשר לראות את התהליך מתבצע
הפירות נאספים על ידי המכונה ועוברים לבית הבד.
בסרטון הזה כאן אפשר לראות את האיסוף-
https://www.youtube.com/watch?v=bPw88ZSFPcU&list=UUbk33km2l8ZTtVNKe7HEWfg
(27 שניות).
אחרי התהליך הזה הגענו בחזרה לבית הבד, שם ראינו איך הזיתים עוברים את התהליכים השונים, עד שהם הופכים לשמן איכותי (ולא תאמינו איזה טעם מדהים יש לשמן שיצא הרגע מהמכונה!).
(למעלה- מה שנכנס למכונה, למטה- מה שיוצא)
אבל לא רק אני זכיתי לראות את התהליך – כל אחד יכול. אפשר לבוא בימי שבת (וגם בשישי לשומרי השבת) – בתיאום מראש (כל הפעילות במקום היא לקבוצות), ולהנות מסיורים למבוגרים או לילדים. כך למשל הפעילות לילדים כוללת המון דברים – יציאה לסיור בכרם הזיתים והסברים על הזית בתולדות ארץ ישראל, השירים והאגדות, מסיק זיתים ידני בשיטה מסורתית ואיסוף לצנצנות, עצירת השמן – באמצעות "מפרכת" – שתי אבנים כבדות שנעות על אבן שוכבת ומרסקות את הזיתים, צפיה והשתתפות בפעילות ה"מנערת" שמרתקת את הילדים במיוחד, סדנאות לילדים לכבישת הזיתים ואחר כך קבלת התוצאות הביתה כדי להנות מהן גם בבית, וצפיה בפעילות בית הבד . ההורים יכולים בנתיים לטעום את הזנים השונים והשמנים. ישנו כמובן גם מזנון וחנות למכירת כל המוצרים של "שמנא" כמו שמני זית שונים, זיתים כבושים, גבינות, טחינה ,גבינות בוטיק, ליקרים, קונפיטורות ועוד. חשוב לזכור – את מוצרי "שמנא" ניתן לרכוש רק במקום! אז שווה לבוא ולהצטייד!.
(בתמונה למעלה- ילדי גן צופים בשמן שהם עצמם הפיקו).
(ושווה גם לעיין בספר הילדים "שמניק" שכתבה ואיירה יפה שנברון, שמספר בדיוק את כל התהליכים בבית הבד ובכרם).
בקיצור, אם מחפשים להראות לילדים (וגם קצת לעצמנו) שהשמן לא גדל בסופרמרקט, ואיך בארץ ישראל , שבורכה בזיתים ושמנים, היו מייצרים פעם ועד היום שמן איכותי, וגם לטעום את האיכות, שווה להגיע ל"שמנא". (ואם תגיעו מספיק מהר תוכלו להשיג את שמן המסיק הראשון – הVIP של הכרם!!).
עוד פרטים על הסיורים, השמן והמוצרים – באתר – http://www.shamna.co.il/
ובתמונות למטה- עוד שתי דרכים כייפיות להנות משמן זית איכותי –
(בתמונה למעלה- עם לאבנה איכותית, בתמונה למטה- פשוט עם חלה טריה, עונג.)
האוכל והאווירה האיטלקיים מאד פופולאריים בישראל. כולם אוהבים פיצה ופסטה, יין ומתוקים, מאפים וגלידות, עם המבטא המתנגן הזה של האיטלקית, שהופך כל מילה לרומנטית.
אז עכשיו לא צריך לנסוע רחוק, ומספיק להגיע לאזור "שרונה" בתל אביב, סנטימטר מהקריה ומעזריאלי, ששופץ והפך לפנינה ירוקה ותוססת, כדי למצוא את "ליטל איטלי- איטליה הקטנה". ומה הכוונה?
בתוך "שרונה " קמה לה שכונה איטלקית, בדיוק כמו במיטב בירות העולם, וכוללת את החוויה האיטלקית המקיפה- פיקניק על הדשא רחב הידיים, יין טוב, בשר טוב עם בירה ליד, ונשנושים ומתוקים. השף יוגב ירוס אחראי על הצד הקולינרי של המתחם.
בערב קייצי אחד הוזמנתי לבקר את איטליה בלי צורך בדרכון. התחנה הראשונה היתה "פיקניק" – מקום ייחודי שהנושא שלו הוא "כבר לא סנדוויץ כחוש ומלפפון פרוס בשקית ניילון אלא חווית פיקניק מקיפה ובעיקר מאד רומנטית". ואיך יוצרים את החוויה הזו? נכנסים למבנה "פיקניק" ומתחילים לבחור את מרכיבי הפיקניק הפרטי שלנו – שיכולים להיות ארוחת בוקר איטלקית, מאפים, כריכים, פיצה, פסטות,פירות, סלט, יין וכדומה, מקבלים סלסלת קש ומפת משבצות לאותנטיות מלאה, ובוחרים את המיקום – על שולחנות עץ או בדשא עם הבריזה. אחרי שנהנים ומבלים, רק מחזירים את הסל והמפה. אפשר גם לקנח בגלידה איטלקית (ולא לפספס את טעם ה"קרמל מלוח" שהוא שוס אמיתי.). המקום פתוח 24 שעות ביממה כך שאפשר להנות מארוחת בוקר, צהרים, ערב או לילה לפי בחירה (או גם וגם וגם…) וכמובן גם לקחת טייק אווי לבית או למשרד.
אנחנו , במקביל לנשנושי הפיקניק גם טעמנו יינות של ה"ווינריה" ששימחו את הלב ואת האווירה. ב"ווינריה" אפשר לקנות יין, לטעום יין או להנות במקום ממנות טאפס קטנות ומנות חמות.
בין לבין הלכנו לסיור מודרך באזור "שרונה" ושמענו על תולדות המקום והטמפלרים, וכן על עבודות השחזור והשימור שנעשו במקום. לא תאמינו איזה סכום צריך רק בשביל להזיז בית אחד כמה מטרים. (רמז, זה כולל שבע ספרות).
ההליכה עשתה לנו תאבון ואז הגענו ל"קרנבירה" שהיא שילוב של "קרנה" ו"בירה" – בשרים ובירות שמלוות אותם (או ההפך). במקום, שבנוי כמו בית מרזח איטלקי, אני דווקא שתיתי קוקטייל מרענן של "אפפל שפריץ" וטעמנו ממבחר מנות המקום – פלן סטייק, חזה אווז (מומלץ ביותר), נתח קצבים, חזה עוף, נקניקיות מכל מני בשרים (ניתן לבקש כמובן ללא בשר לבן), אנטריקוט, ותוספות כמו סלטים עם או בלי גבינה והכיף הגדול שלי – פולנטה עם פטריות או אספרגוס (שתי קעריות חוסלו על ידי עד תום). במקום יש אפשרות לתפריט טעימות והרבה אפשרויות בחירה לכל סוג דרישה. (ושימו לב לצנצנות שבהם מגישים את הבירות). הישיבה היא על כסאות בר והשולחן הוא מיוחד וכולל מדף עליון עליו מונחות המנות כך שאפשר לעשות "שרינג" עם מי שיושב ליד או ממול ולהנות מיותר מנות וטעימות. המבחר של הבשרים גדול וניכר שיד מקצועית מטפלת בהם. לכל בקשה יש אוזן קשבת.
הקינוחים הוגשו ב"טרטוריה" – המבנה הרביעי – שמגיש דגים, פירות ים ופסטות במנות קטנות לנשנושים כשחומרי הגלם המשובחים מוטסים הישר מאיטליה. (וגם כאן לא חסר יין).ישנן גם ארוחות בוקר איטלקיות מיוחדות. אנחנו, שהגענו לקינוחים זכינו קודם כל לצייסרים של טירמיסו ולימונצ'לו, ואחר כך לסט של קינוחים מרהיבים – מנה על בסיס עוגת ספוג למונצ'לו – גירסה משודרגת של ה"סברינה" עם קצפת ומרנג' למעלה, שבאופן מפתיע היתה הפיבוריטית שלי בערב קייצי , טרטופו – כדור שוקולד גדול עם המון דברים טובים בפנים כמו זביון ודובדבן אמרנה, טירמיסו שהגיע בשכבות בצנצנת וקנולי ממולאים מסקרפונה. כאמור כולם חוסלו עוד לפני שהמלצר הביא את הצלוחיות, ככה ישר על צלחות ההגשה, וההמלצה שלי היא עוגת הספוג הלימונצ'לואית.
במקום יש גם חדר לייצור פסטה טריה, שאפשר לטעום בכל אחת ממסעדות "ליטל איטלי" במקום, או לקחת הביתה להמשך החוויה.
באתר של "ליטל איטלי" – http://www.littleitaly.co.il/about יש גם מידע על אירועי תרבות שקשורים לאיטליה כמו קורסים באיטלקית, סדנאות, טיולים לאיטליה וכדומה, כך שכל מה שקשור לארץ המגף- אנחנו מכוסים.
הסיור הבא שלי באזור זכרון יעקב היה בסימן שמן, שמן זית ושמן אתרי. התחנה הראשונה היתה ביישוב כרם מהר"ל, שם ביקרתי במשק יובל של חוי ורמי יובל, ובנם הממשיך מנחם. כרם הזיתים של המשפחה מפיק שמנים איכותיים מסוגים שונים – סורי, ברנע, פישולין וקורטינה, כל אחד בדרגת חריפות שונה, כך שאפשר לבחור מה מתאים לנו לשימוש הספציפי ולטעם.
השמנים הם כתית מעולה בכבישה קרה וזכו בפרסים רבים ובמקומות ראשונים בתחרויות של TERAOLIVO לדוגמא בקטגוריות כמו "בוטיק שמן הזית הטוב ביותר", "יצרן שמן הזית הטוב ביותר", "שמן הזית פישולין הטוב ביותר" ו"שמן הזית בלנד הטוב ביותר" וכך הלאה.
כדי לשמור על האיכות הגבוהה, השמן נשמר בקפדנות במיכלי ניירוסטה ובאטימה מוחלטת לחמצן, והזיתים עצמם מועברים לבית הבד ביום שנקטפו על ידי מכונה משוכללת וחדשה שנרכשה למשק.
מעבר לשמן ולזיתים מגדלים בני המשפחה גם תפוז סיני (קומווט) שמיוצא לאירופה ועומד בסטנדרטים המחמירים של היצוא לשם.
אחרי שסיירתי בכרמים הפסטורלים של משפחת יובל, טעמתי מהסוגים השונים של השמן. הבחירה שלי היתה הזן הסורי, שנמצא במקום השני מבחינת דרגת החריפות מהקל לכבד. הוא החליק בגרון ולא השאיר צריבה, אבל מצד שני השאיר שובל של טעם אופייני לשמן איכותי.
בדקתי גם את הזיתים והסבונים שמיוצרים במקום, כי אין כמו סבון שמן זית להחלקת העור וטיפוחו, את זה ידעו כבר בימי קדם.
קבוצות מטיילים יכולות להגיע למרכז המבקרים (בתיאום מראש) ולשמוע הרצאות, להשתתף בפעילויות שונות – גם לילדים, ולטעום את המגוון הרב של השמנים (הידעתם ששמן הזית הוא בעל נקודת השריפה הגבוהה ביותר ולכן הכי מתאים לטיגון?).
שווה לבדוק את האתר גם בשביל המתכונים המיוחדים –
ואחרי שהכנסנו שמנים לתוך הגוף, הגיע הזמן גם להתמרח בהם מבחוץ ולעשות טיפול כולל- ולכן הגעתי ל"LAVIDO" בלב המדרחוב של זכרון יעקב. את המרכז אי אפשר היה לפספס כי הריח נישא כבר מרחוק. בכניסה לחנות יש שביל של צמחי תבלין וליד כל אחד מהם שילוט על יתרונותיו.
המוטו של "לבידו" היא – קוסמטיקה טבעית ואורגנית. התהליכים הם מסורתיים והאוריינטציה היא של ארומתרפיה, כך שגם הניחוחות וגם התמציות, הכל מתמזג כדי להשיג את התוצאה המושלמת.
בכל המוצרים אין חומרים סינטטיים כמו סיליקון, תוצרי נפט או צבעים מלאכותיים.
(וכמובן – אבל ממש כמובן ששום דבר לא מנוסה על בעלי חיים!).
כמובן שכשאני במקום כזה, הדבר הראשון שאני עושה זה להתמרח במה שמריח הכי טוב, מה שהיה קצת בעיה כי הכל הריח נפלא. מתוך מגוון ענק שנועד לתת פתרון לכל דבר- משיער ועד תינוקות, בחנתי את סידרת הפנים של לבידו" שכוללת חומצה אלורנית, שנועדה למלא קמטוטים, ופילינגים שונים ועדינים שלא שורטים את העור אבל מטהרים אותו, את המשחות הטיפוליות לכל צרה אפשרית – לגרויים ופגעי עור, להרגעה, לעור מגורה, את מוצרי השיער שנועדו להזין את השיער עד עומקו, ולחדשו תוך חיזוק השורשים, וכמובן שהרחתי את כל סידרת "רוח וגוף" שלא רק מטפחים לנו את העור והגוף אלא גם מרוממים את הנפש בניחוחות לפי תורת הארומתרפיה.
אהבתי במיוחד את שקי המלח הריחניים בניחוחות שונים שנועדו או לאמבטיות או להנחה על ברנר כדי שיתחממו ויפיצו ניחוח בכל הבית. מספיק ברנר אחד לדירה ממוצעת והאווירה שונה לחלוטין והרבה יותר מזמינה. להגיע הביתה ולהרגיש בספא.
הרחתי כמובן את השמנים האתריים שנועדו לשימוש במבער, אמבט או בשילוב עם שמן צמחי, והאהוב עלי ביותר הוא כמובן התפוז האורגני (שמצויין לריח טוב במכונית, ולחילופין, לחיזוק האון הגברי…).
הכי כיף להגיע בקבוצה למרכז המבקרים, ולעשות סדנה של הכנת שמנים או בשמים, להתנסות, להריח ואפשר גם לשלב עם הזמנת כיבוד. רעיון מעולה לגיבוש לעובדים או למסיבות רווקות למשל.
עוד פעילות כייפית מוגדרת כ"יופי של בוקר לאמהות ותינוקות" (ולדעתי גם אבות יכולים להפיק תועלת רבה מבוקר כזה) שבו לומדים על התפתחות התינוק, מתרגלים תנוחות ועיסויים לתינוק ומקבלים טיפים רבים. בחנות ישנה כאמור סידרה של מוצרים לאם ולתינוק- כשבחלק של האם יש למשל קרמים למניעת סימני מתיחה, שיכולים להטריד מאד נשים הרות, ובחלק של התינוק יש שמני עיסויים, קרם החתלה וסבונים שונים ששומרים על עורו של התינוק בדרך הכי טבעית שאפשר.
ביקור במרכז עשה לי חשק להקים ספא משלי בבית, לשימוש אישי, שבו אוכל לברוח מטרדות היומיום לעולם ריחני וטבעי.
אתר הבית של "LAVIDO," – http://www.lavido.com/home.asp
(ויש גם מחלקה לעוסקים בטיפולי גוף ופנים – לרכישת חומרי גלם ואביזרים נחוצים).
עולם השמן מעולם לא היה כל כך פורח.
אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).
השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –
"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.
"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.
"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".
"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.
"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.
"באשר גבינות" – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).
(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)
והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.
כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.
השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.
ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.
לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.
הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.
אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/
ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..
איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.
