אני מודה, אני ודחיית סיפוקים קצת פחות מתחברים- אם בא לי משהו עכשיו, אז בא לי עכשיו ולא אחר כך, מאוחר יותר, כש.. וכל השאר. אז מילא כשמתחשק לי מתוק באמצע הלילה ואין בבית ואני מוצאת את עצמי בשתיים בלילה אופה "עוגת מיקרוגל" (ואל תשאלו איך אני יודעת) אבל מה עושים עם הקרייבינג לפרי הכל כך אהוב- האבוקדו?
ביסלי, במבה, חטיפים אהובים, מה כבר אפשר לגוון? מסתבר שיש.
"במבה" מגיעה אלינו כ"במבה ביס"- אותה הבמבה המוכרת, בגודל קטן, נפלא לזרוק לתוך הפה ולתת לה להנמס על הלשון.
ביסלי ואח של ביסלי – בסדרת טעמים מכל העולם- "ביסלי מקסיקו טאקו לוקו", "אח של ביסלי יפן וואסבי קוואי" ו"אח של ביסלי פאד תאי קוואסן" בסגנון תאילנדי.
באריזות שישים הגרם של ביסלי ואח של ביסלי מסתתרים טעמים ייחודיים בדרגות חריפות שונות, מהעדינות של "מקסיקו" שמזכירה טעמי טורטיה, ואישית אני נהניתי לטבול בגבינה לבנה (ואם היה לי גווקמולי זה היה מושלם), ועד לחריפות חזקה בטעמים האסיאתיים.
האוכל המקסיקני כובש לו מקום בלב הישראלים ולא סתם – התיבול, העזות, הטעמים, המגוון, ונדמה שבכל נגיסה שומעים את הקצב של ספידי גונזלס בעודו צועק "טקילה!!" כשהוא חבוש סומבררו ססגוני.
קמח תירס הוא אחד המרכיבים החשובים במטבח המקסיקני, ובגלל שהוא נטול חיטה, הוא מתאים לנו כל שנה וגם בפסח, פותח אופציות חדשות שאינן כוללות תמיד קמח מצה, שהוא מוגבל בגלל תכונותיו.
טקילה, פלפלים, סומבררו, והמון מצב רוח, אלה האסוציאציות שעולות כשנזכרים במילה "מקסיקו". ועכשיו לא צריך להרחיק יותר מדי, בהרצליה נפתח סניף ראשון של "מקסיקלי"– מבית "מוזס" שמביא לנו אוכל מקסיקני מקורי, כמובן בליווי של טקילות ומרגריטות לתוספת השמחה.
הוזמנתי לבחון את כל החגיגה הזו, הגעתי לסניף ודבר ראשון סומבררו על הראש הוא חובה. רק אז יכלתי לבחון את הסביבה המעוצבת שכוללת שילוט ופרסומים ממקסיקו, כולל לחגים כמו סינקו דה מאיו וחג המתים, איורי קיר, וגן קקטוסים יפיפה במרכז.
בילדותי כשמישהו היה נוסע לחו"ל זה היה מאורע מכונן, כמובן שרק המבוגרים נסעו ומקסימום הביאו לילד אוזניים של מיקי מאוס מדיסני לנד, וכמובן ערב השקופיות הבלתי נמנע, שבו ישבנו כולנו וצפינו בשקופית של "דודה חנה על התמזה". היום נסיעה לחו"ל היא דבר שכיח, וילדים רגילים למטוסים כמו שאנחנו היינו רגילים לאוטובוסים.
אחד הדברים הכי כייפיים בחו"ל הוא טעימת האוכל המקומי, בעיקר אוכל הרחוב והאוכל היומיומי. כלומר, נכון שבלונדון נורא נחמד למשל לאכול אצל גורדון רמזי (מיד אחרי שנמכור כליה כדי לממן את זה) אבל הרבה יותר נחמד לאכול פיש אנד צ'יפס ברחוב למשל. גם בפאריז יש את מסעדות מישלן אבל יש גם את הקרפ הצרפתי ההוא בפינה, שיש לו תור ענק והמון שוקולד ובננה בפנים.
עכשיו החליטה חברת "קולומבוס" שלא רק למי שנוסע לחו"ל מגיע לטעום טעמים מיוחדים, בעיקר ממדינות אקזוטיות ואפשר לטעום אותן כאן, והכי כיף – הכל באריזות קטנות ככה שאם לא אוהבים ,מקסימום לא עלה לנו הרבה, ומצד שני, אפשר להתנסות במגוון רחב של טעמים מיוחדים.
קיבלתי לטעימה את נשנושי החטיפים בחמשת הטעמים מסדרת "טעימה מ…." – בוטנים מצופים בטעם תירס (אינדונזיה), בוטנים מצופים בטעם גריל (יפן), בוטנים מצופים בטעם צ'ילי (מקסיקו), חטיפי אורז אקזוטיים (תאילנד) ונשנושי שעועית פיקנטי (סין). את הכל שפכנו לקערות לצד וודקה שהבאנו מרוסיה (אם כבר, אז עד הסוף).
הדעות היו חלוקות. לדעתי האישית הבוטנים המצופים של אינדונזיה ויפן הזכירו לי קצת סוגים שונים של "קבוקים" או "בוטן אמריקאי" עם טוויסט. מבחינת המקוריות אהבתי הכי את השעועית הסינית, אולי בגלל שיש לזה גם נופך בריאותי יותר. הבנים אהבו יותר את החריף יותר- עם הצ'ילי.
מה שאהבתי הוא הייחוד וההפתעה- כי כולנו אוכלים חטיפים מלוחים ופיצוחים, וכאן ישנם טעמים מיוחדים, בלי קשר למדינות שהם מייצגים, בזכות עצמם הם מספקים את התשוקה לנשנוש ואת החידוש שבטעמים. (אגב, הולך מצוין גם עם בירה). יתרון נוסף הוא גודל השקית (ליתר דיוק קוטנה) שמאפשר שליטה על הכמויות מצד אחד, וטריות מצד שני.
להשיג ברשתות חנויות הנוחות, סו-גוד, קיוסקים ופיצוציות מובחרות.
