קשה לדמיין את עולם הקולינריה הישראלי בלי מנות אסיאתיות, ולהזכר שלפני עשרים שנה מי ידע בכלל מה זה "ווק"?
סויה רבה כבר זרמה במטבחים מאז שאהרוני, האיש והגבות, הביא טעמים מוזרים ומיוחדים, רטבים עם שמות שקשה היה לבטא, וצורת אכילה שדרשה לימוד "מה עושים עם שני המקלות האלה"?.
המטבח האסיאתי הוא חביב קהל אמיתי בישראל, סושי, נודלס, סויה, מוקפצים- הכל שמות שגורים בפינו ובקיבה שלנו…
מותג "מאסטר שף" הביא לנו לאחרונה סלסילה מלאה של מוצרים שיעזרו לנו להביא את המטבח האסיאתי הישר לתוך המטבח הפרטי שלנו, בקלות ובנוחות. כבר לא צריך לחפש חנויות אסיאתיות בכל מני חורים נידחים בארץ, הכל ברשתות שיווק, רק "הושט ידך וגע בם".
אוכל אסיאתי הוא מזמן אורח כבוד בישראל, ומושגים כמו "ניגירי" ופוטו מאקי" כבר הפכו שגורים בכל פה (דו משמעי). אבל מה עם הדור הצעיר?
רשת "הסושיה" – שאהובה ופופולארית מאד בישראל, פותחת סניף חדש באמצע עולם הילדים, בפארק "לה פארק" בחולון, בתוך "פארק פרס"- צמוד ל"ימית 2000". אחרי שחונים בחניה הענקית והחינמית שבמקום, מגיעים למתחם יפיפה שכולל מזרקה צבעונית, שטח גדול להופעות, והמון מקומות מעניינים לאכול.
המקום מושך אליו משפחות רבות עם ילדים בכל הגדלים, בעיקר קטנים, שכדאי מאד לתת להם אוכל כשהם רעבים, אחרת … טוב..
כשאנחנו שומעים "מסעדה אסיאתית" אנחנו פחות או יותר יודעים איזה טעמים אנחנו הולכים לפגוש שם – למון גראס, ג'ינג'ר, סושי, נודלס, סויה. מה כבר אפשר לחדש?
אז "ווקי טוקי" הזמינו אותי לבדוק בדיוק מה אפשר לחדש ולהפתיע באוכל שעל פניו כולנו מכירים. המקום היה מלא כשהגעתי, מה שאומר שסועדים רבים כבר גילו את ההפתעות שמחכות להם במסעדה.
אקדים ואומר שההפתעה הראשונה היא שהמסעדה מתאימה להמון, אבל המון , פלחי אוכלוסיה, בגלל הרבגוניות של התפריט. ראשית – למי ששומר על הפרדה בין בשר לחלב – אין מנות שמערבות את שני הדברים יחד. מצד שני, למי שלא יכול בלי קינוח חלבי גם אחרי ארוחה בשרית – גם זה יש, לצד קינוחים שאינם כוללים חלב, גלוטן או אפילו טבעוניים לחלוטין (ועל כך בהמשך). לצמחונים יש המון פתרונות – כולל מנות שבמקור מכילות חלבון מן החי אבל ניתנות להמרה לטופו למשל, ארוחות עסקיות למי שבא עם תקציב מסוים והמון המון דמיון מפתיע כך שגם מי שכל יום סועד במקום אסיאתי, עדיין ימצא חידושים.
במקום מבחר אלכוהולי רב, אבל היי- באסיה התנהג כאסייאתי, ולכן פתחתי את הארוחה שלי בסאקה (נשאלתי אם ארצה קר או חם, המלצת המקום היא קר וכך טעמתי). מרענן, פירותי, לא אלכוהולי מדי כך שאפשר לשתות בכיף. יופי של סיפתח. (26-42 שקלים בתפריט, תלוי בסוג).
אחר כך, ובהתאם למזג האוויר החורפי, קיבלנו את "מרק היום" (19 שקלים לקערה גדולה) שבמקרה שלנו היה מרק אפונה עם קרם קוקוס, ג'ינג'ר, שום ובצל ירוק. שמחתי לגלות שבניגוד לדימוי, מרק אפונה לא חייב להיות במרקם "גרברי". הוא היה צלול בלי להיות דליל, והעוקץ של הג'ינגר (ונדמה לי שגם זיהיתי שם למון גראס) חימם את האווירה.
אחרי המרק הגיעו ארבע מנות מתפריט הראשונות –
חמוצים יפנים – כרוב, מלפפון וגזר בחומץ וסוכר דקלים בעיטור שומשום שחור ולבן (16 שקלים). המנה הספיקה כנשנוש לשניים. מנה מתובלת בעדינות, שילוב של מתיקות וחמצמצות לא שתלטנית.
אגרול ויטנאמי – עוף, אטריות שעועית דייקון, כרוב לבן, עשבי תיבול ורוטב צ'ילי מתוק. הערה- בגלל השותף לשולחן הצמחוני, המנה שלנו הגיעה ללא העוף. (כמו שכתבתי למעלה- התחשבות רבה וגמישות במנות כך שגם מי שנמנע מבשר יכול לקבל מנה עשירה וטעימה.). האגרול עצמו פריך בלי להיות יבשושי, ומומלץ מאד לטבול אותו ברוטב הצ'ילי המתוק. פתיחה מרעננת וקלילה. (29 שקלים).
כרובית מטוגנת – בטמפורה ופאנקו, עם רוטב צ'ילי מתוק ואפשרות לצ'ילי חריף (אני מראש ציינתי שחריף זה לא בשבילי, אז וויתרו על זה והסתפקו בתיבול קצת פיקנטי).. (28 שקלים). המנה שפחות התחברתי אליה מהראשונות כי הייתי מעדיפה אותה עם קצת פחות מלח, אולי מתיבול בסויה?
סלט שורשים – נבטים סינים, נבטי חמניה, גזר, צנון, קולורבי, בוטנים ושומשום עם רוטב איולי צ'ילי, שומשום וכוסברה טחונה (25 שקלים). הפייבוריט שלי מבין הראשונות. סלט מרענן מאד, יכלתי לאכול קערה כארוחה בפני עצמה. (טוב, כמובן עם קינוח בסוף…).
הגיע הזמן לעיקריות וקיבלנו שתיים.
אחת שעברה אדפטציה צמחונית – "המנה המתוקה". – אטריות ביצים, עוף (שאפשר להמיר לבקר או במקרה שלנו הומר לטופו), בצל, שלושה סוגי פטריות – שיטאקי, שמפיניון ופורטובלו, בצל ירוק ושומשום, והכל ברוטב של טריאקי, צ'ילי ומעט שמן צ'ילי. (45 שקלים לקערה). כשטעמנו גילינו מה מקור השם – איכשהו יש ניחוח מתיקות בתיבול, המנה לא מתוקה ממש אבל טיפה קרמלית. ניצלתי את העובדה שבן הזוג כבר שבע, ודגתי לו את האטריות והפטריות מהצלחת. הוא טען שהטופו היה מוצלח. אני כלא צמחונית בכל מקרה הייתי מעדיפה בגירסת העוף או מקסימום בלי חלבון בכלל. (אני וטופו לא ממש חברים טובים).
והבשרית – "פאד קפאו" –בשר אנגוס דל שומן, בצל, שום, ג'ינג'ר, צ'ילי, בצל ירוק ובזיליקום, ומעל ביצת עין , ברוטב צ'אן פאו – סויה, ג'ינג'ר, שום, שמן שומשום וציר עוף (49 שקלים למנה שכוללת גם הר של אורז לבן ליד).
המנה היתה עשירה מאד, ומצאתי שהשילוב הכי טוב הוא לקחת קצת מכל דבר על המזלג – הבשר על טעמיו ועסיסיותו, והאורז הניטרלי שאיזן את הטעמים. הביצה כאמור הכילה חלמון נוזלי, שמי שכבר מכיר אותי יודע שזו האהבה הגדולה שלי כשזה מגיע לבשר- הנחשול הזהוב הזה מהביצה המבוקעת. גם סקסי וגם מעשיר מאד את המנה. (מחיר אטרקטיבי מאד של 49 שקלים למנה גדולה).
(אתם חייבים לראות את החלמון הנוזל הזה…)
כדי להתכונן לקינוח ,לגמנו תה במגוון טעמים (במקרה שלנו נבחרה הלואיזה), אפילו וויתרנו על הוספת סוכר.
(כן, מאחור מציץ הקינוח, שתיכף יקבל התייחסות בפני עצמו!!)
ואז הגיעה הפתעה נוספת – בדמות תפריט קינוחים חדש, כל כך חדש שהוא אפילו מגיע על דף נפרד כי עוד לא הספיקו להדפיס תפריט מעודכן. (מחירי קינוחים 36 שקלים).
ומה היה שם? מה לא. כמו שהזכרתי בהתחלה- לכל אחד היה משהו.
לחובבי השוקולד המכורים היה סופלה שוקולד– פונדנט שוקולד חם עם טראפל שוקולד לבן בתוכו ושוקולד חלב מעל, או "אצבע לוטוס" עם שוקולד קריספי ,וקרם שוקולד בלגי עם ציפוי לוטוס, לנמנעים מגלוטן היתה "שוויצריה הקטנה" – אותה מנה יפיפיה עם תחתית עוגיות מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה, שיכבת שוקולד קריספי, ונטיפי שוקולד לבן, למי שרוצה לגוון משוקולד- קסטה עם שכבות מרנג וגנאש, וקרם ברולה עם בננות. אבל –אנחנו קיבלנו את המלצת המקום, מנה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין בקריאת תפריט – "פרפה חלבה " – על מצע שוקולד קריספי בשילוב נוגט, בציפוי עדין של שומשום שחור ולבן – מנה נטולת גלוטן וטבעונית. במילה אחת "שוס". קינוח עדין, בלי טעמי לוואי של "פרווה" , שילוב של מתיקות החלבה והשוקולד עם תחושה אגוזית מהנוגט, נקודות אקזוטיות של השומשום בשחור לבן, ופירות יער שהוגשו ליד המנה ואיזנו את המתיקות בחמצמצות עדינה. המסקנה שלי – שווה לצאת מהקופסה ולנסות דברים בהמלצת המקום.
ל"ווקי טוקי" גם תפריט סושי גדול, עם פרזנטציות יפיפיות כפי שראינו במגשים שנזללו בשולחנות לידנו.
מה שנחמד בארוחה הזו, היא שמעבר למגוון הגדול של טעמים ומרקמים, דרגות טמפרטורה ועוצמות תיבול שונות, כולל אפשרויות הבחירה ליצירת המנה המושלמת עבור הסועד ,היא שהיא לא מכבידה. אנחנו הלכנו לרקוד לאחר הארוחה ולא הרגשנו כבדות.
באתר ניתן לראות את התפריטים, עסקיות, מגשי סושי לאירועים וכמובן משלוחים (ולפי כמות האנשים שהיתה כשאנחנו ישבנו שם, בהחלט מומלץ להזמין מקום מראש).
כתובת האתר- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473
ווקי טוקי- רחוב לינקולן 11, תל אביב.
מי שביקר פעם בטוקיו יודע שהחיים שם בקצב אחר, בהילוך מהיר, חד וצבעוני. קצב החיים תובע מהירות אבל גם איכות. את הקצב הזה חוגגים ב"סושה" – רשת URBAN SUSHI, שלה חמישה סניפים – ראשון לציון, רחובות, חולון, בת ים ותל אביב.
הוזמנתי להכיר את הסניף של תל אביב, ברחוב הרצל 12, ממש בלב הפועם של העיר. הסניף כשר (כמו חלק מהסניפים האחרים) ומשרת לא רק את היושבים במסעדה אלא גם את יושבי המשרדים והעובדים בסביבה, שלוקחים טייק אווי או מזמינים משלוח מרהיב.
התפריט מכיל המון אפשרויות, המון קומבינציות והמון מחירים כך שכל אחד יכול למצוא מה מתאים לו. לנו החיים היו קלים יותר כי המסעדה החליטה עבורנו מה נטעם, מתוך התפריט החדש שמושק בימים אלה עם מנות מקוריות כמו "פיש אנד צ'יפס" על בסיס סלמון ובטטה (שמטגנים אותה גם בשבבים זעירים יותר לתוספת טעם במנות אחרות), פרחי סשימי יפיפיים וטעימים, רול עם כבד אווז ועוד . (ואחד המיוחדים ממש יוזכר בהמשך!!).
כשאנחנו התיישבנו במקום היו כבר על השולחן קעריות "קימצ'י "לנשנוש – ירקות כבושים אסייתים מתקתקים – (13 שקלים בתפריט).
התחלנו במנות פתיחה- והראשונה שהגיעה היתה גם הפייבוריטית שלי – "סביצ'ה סלמון"– (34 שקלים בתפריט) – אני לא יודעת מה בדיוק עשה את זה- הדג עצמו, התיבול שלו, שילוב הירקות, אין לי מושג, אבל יכלתי לאכול דלי .
קערית נחמדה של "סושה צ'יקן פופס" (33 שקלים) הכילה נתחוני עוף בטמפורה, שהוקפצו ברוטב צ'ילי ועירית. מנה כייפית של עוף.
המנה הבאה היתה לצמחונים/ טבעונים – "שוגון טופו" – קוביות טופו פריכות עם בצל ירוק ופטריות ומוקפץ קלות ברוטב טריאקי (25 שקלים). אז ככה- אני לא אוהבת טופו, אני לא רואה סיבה לאכול טופו אם בן אדם לא צמחוני או טבעוני (והאמת שאני גם לא רואה סיבה שבן אדם יהיה צמחוני או טבעוני אבל זה כבר ענין אחר… J ). בכל מקרה- אם אתם בענין – מנה נחמדה. אני לנצח אעדיף לוותר על טופו לטובת דברים מפתים יותר בתפריט…
עוד מנה יפיפיה שהגיעה לשולחן היתה "טטאקי טונה" (נסו להגיד את זה חמש פעמים במהירות…). 42 שקלים בתפריט לטונה צרובה בקראסט שומשום על סלט וואקמה ואיולי יוזו. כמה פשוט ככה טעים.
שתי קעריות אידוי הגיעו ובתוכן מבחר דים סאם צמחוני או מכיל בשר (המחיר תלוי בכמות). חמודים לאללה, אהבתי יותר את אלה הבשריים אבל זה ענין של טעם מאחר ויש מבחר גדול.
כאן הגיעו מגשי יצירות המופת – שלל סוגים של סושי, מכל ההרכבים, צמחוניים או כוללי דגים, בצבעים מרהיבים. ב"סושה" מקפידים על פרזנטציה והסושי הוגש כל כך יפה שרובנו התמקדנו בלצלם יותר מאשר בלאכול (אל תדאגו, הכל חוסל בסוף).
היו המון סוגים, הפייבוריטים שלי היו הסושי המטוגן עם עטיפתו הפריכה, והמיוחד שבמיוחדים – "טרופיקנה אינסייד אאוט" שכלל אננס, טונה צרובה, פנקו והיה עטוף במנגו ושבבי בוטנים וקוקוס. מעדן.
אחרי הסושי קיבלנו שלוש מנות ממנות המוקפצים – נודלס– שכללו בצל ירוק וסגול, גזר, כרוב, ביצה, פטריות, נבטים, שעועית ירוקה וקישוט שומשום בצירוף סלמון, ועוד אחת אותו דבר רק עם טופו, ו"פאד טאי" שהן אטריות רחבות יותר, עם עוף. (מחירים נודלס צמחוני ב39 שקלים, נודלס עם דג או בשר ב49 שקלים, פאד תאי ב47 שקלים עם בשר). הפאד טאי הכיל גם ג'ינג'ר ובוטנים גרוסים, לימון וכוסברה.
אני מבין השלושה העדפתי את הנודלס עם הסלמון, (בהרבה מקומות אסיאתיים שופכים יותר מדי סויה, מה שהופך את העסק למלוח מדי, שמחתי לגלות שב"סושה" מתייחסים לסויה בעדינות והיא לא מציפה את המנה אלא רק מוסיפה שכבת טעם).
במחלקת הקינוחים קיים כרגע רק קינוח אחד– "תאילוטי" שהוא בעצם פירות (אננס, בננה) מטוגנים בטמפורה. בתפריט הם מוגשים עם טפיוקה ופודינג פירות – 33 שקלים בתפריט. נגיעת מתיקות כדי לא להרוס את הטעמים של הסושי…
סניף תל אביב (כאמור- כשר) קיים כבר שנתיים, כשהסניף הראשון של הרשת, בראשון לציון הוקם כבר לפני שש שנים.
לחווית טוקיו אורבנית – "סושה".
לאתר סושה – http://susha.co.il/
נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.
נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.
בכל אופן – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –
ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.
אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.
בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).
בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.
שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.
בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.
המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.
עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.
האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.
בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).
בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,
חבילת ההפתעות של תחילת חודש אוקטובר כללה מגוון מוצרים ברוח אסיאתית –
רוטב צ'ילי מתוק, פקאן סיני, שני סוגי נודלס להקפצה- דק ורחב, אפונה וגזר קפואים, ושעועית עדינה קפואה.
מבין המוצרים האלו, שניים אני כבר מכירה וצורכת – הפקאן הסיני (לנשנוש ולהוספה לסלטים) והשעועית הירוקה שאיתה אני עושה תבשיל עם עגבניות ואורגנו.
נכון שהמוצרים נועדו ליצירת ארוחה אסיאתית, אבל אני חייבת תמיד למצוא עוד שימושים.
אז הפקאן היה קל – ביחד עם שתיה וטלוויזיה, הוא נושנש עם שלושה פרקים של "הבועה" שהוקלטו בזמן שהייתי בחו"ל.
האפונה והגזר הקפואים הפכו לתוספת הכי קלה לאורז- בישלנו אורז לבן עם קצת תיבול, בישלנו לחוד את האפונה והגזר לפי ההוראות על השקית, ערבבנו, וזהו, יש מנה.
השעועית הפכה לחלק ממתכון שאני אוהבת להכין מדי פעם וכולל שכבות של שעועית ועגבניות (ההשראה מספר הבישול "חפוז" שמיועד לעצלנים במטבח כמוני) – שכבת שעועית, שכבת עגבניות, תוספת שמן זית, מלח, פלפל והמון אורגנו, עוד שכבות כאלה, בישול על אש קטנה כחמישים דקות תוך בדיקה כל עשר דקות (כי אין נוזלים, את הלחות נותנים שמן הזית והקרח שהיה על השעועית
) וזהו, טעים ופשוט.
למעלה- לפני הבישול, למטה- מה שיצא
רוטב הצ'ילי היה עוד יותר פשוט – נגמר לנו הקטשופ ובלעדיו הבן לא אוכל שניצל (בטח שהשניצל מהקייטרינג, הלו, זו אני…). בסוף הסתבר שהוא אוהב את הצ'ילי יותר מאשר קטשופ ככה שיצא טוב.
אחרונים חביבים – שני סוגי הנודלס- הדקים והעבים. היות וכבר בזבזתי את כל שאר המוצרים ולא היה לי שום דבר למוקפצים, עיינתי בעטיפת הנודלס ושמחתי לגלות שאפשר להשתמש בהם גם כאטריות רגילות ולא רק להקפצה. ההוראות היו להרתיח מים ולבשל את הנודלס כשלוש עד ארבע דקות ואז לשטוף אותם. אז החלטתי שהכי פשוט מבחינתי להכין פשטידה.
בישלתי את הנודלס לפי ההוראות (בחרתי את שקית האיטריות העבות יותר למרות שגם הדקות יתנו אותה תוצאה), ערבבתי ביצים, חמאה מומסת ותיבוליות בטעם עשבי תיבול (שתי יחידות שנמסו בחום של החמאה המומסת), מלח ופלפל ועל זה את האיטריות. ערבבתי טוב עד שהן כוסו ושמתי בתבנית לחום גבוה לחצי שעה.
התוצאה היתה פשטידה שהחלק העליון היה קרנצ'י כמו ביסלי, והאמצע היה רך. הגשתי עם גבינה.
אז בכל מה שהכנתי לא היה שום דבר אסיאתי אבל היי… יצאו המון מנות לסופשבוע…