ממופעי קסמים שבהם אנו מתפעלים מאישה חתוכה לשניים, דרך ציורים המסתירים בתוכם תמונה נסתרת ועד לתעלולי מצלמה, אשליות הן חוויה מצחיקה ומרתקת שכיף לראות ועוד יותר כיף להיות בה.
מוזיאון האשליות קיים בערים רבות בעולם כמו ניו יורק, פריז, בודפשט, שיקאגו, שנחאי, דובאי ועוד ומושך אליו המוני מבקרים היוצאים עם חיוך על הפנים ותמונות מרתקות ברשתות החברתיות.
הגיע אוגוסט, החום מטפס לדרגות שזקני צפת (וגם תל אביב) לא זוכרים, בגרמניה משכשכים במזרקות, בצרפת ממלמלים "או-לה-לה" ובבריטניה הנסיך וויליאם בוודאי פותח כפתור אחד בבלייזר. ואצלנו?
חווית הקיץ המפנקת מבית גלידת שטראוס של יוניליוור- ה"מגנום בר" בנמל תל אביב, שחוזר לחודש אחד בלבד, ומציע שלגוני מגנום בעבודת יד על בסיס שמנת משובחת ועם תוספות שלא חלמתם עליהם בחלומותיכם הפרועים ביותר אודות גלידה.
אחד המאכלים הסקסיים ביותר הוא גלידה. גלידה זה לא משהו שאוכלים כדי לשבוע, אלא נטו כדי ליהנות, וב"מגנום" יש הרבה ממה – השכבות, המרקמים, האיכות, המתיקות והניגודים- הכל שם בחבילה של עונג קיצי (והאמת, הייתי רוצה גם בחורף..)
באחד המיקומים המרהיבים בארץ- נמל תל אביב, ממש שני מטר מהים, מעוטרת בשקיעות מרהיבות, יושבת ה"ארקה" – תיבת נוח שאליה נכנסים זוגות זוגות כדי לחגוג.
איך הכל התחיל? עשר שנים לפני קום המדינה – בשנת 1938 נבנה טרמינל הנוסעים של הנמל העברי הראשון. שנים אחר כך, הוא הפך למקום הכי ברזילאי בתל אביב- הפורטו לוקו, שהפך למקום הכי שמח – ארקה- מתחם אירועים אורבני.
לפני כמה חודשים סיקרתי כאן את שהותי במלון "פורט אנד בלו" בתל אביב, ממש מול הנמל. סיפרתי שם על העיצובים המרהיבים, על הנוחות והמיקום המעולה, ובעיקר על הפינוקים הרבים שמייחדים את המלון הזה על פני מתחריו. עכשיו שמחתי לגלות שהפינוקים עולים בדרגה ויש חידוש לאורחי המלון- הבילוי הוא עכשיו לא רק במלון עצמו, אלא גם בתל אביב העיר הלבנה, על שלל האטקרציות שבה, בסיור מיוחד.
כולנו צריכים פסק זמן בחיים, ומצד שני לא תמיד מתחשק להתחיל לארוז הרבה ולנסוע רחוק כדי להגיע למקום מפלט. זווית נוספת היא שגם אי אפשר כל היום להאזין לפכפוך הנחל וללכת לישון עם התרנגולות, ואנו משתוקקים לשלב בחופשתנו גם את העיר ואורותיה, בילוייה והקולינריה שלה.
נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?
טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.
"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.
על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.
בשבוע האחרון התפרסמה כתבה שסיפרה שבזכות "משחקי הכס" התגברה מאד התיירות למקומות כמו דוברובניק שבקרואטיה, אחד הלוקיישנים שבו צולמה הסידרה. הסיבה- הסידרה היא להיט ענק.
על מה כל הרעש?
למי שלא היה על כדור הארץ בשנים האחרונות נספר שמדובר בסדרת פנטזיה אמריקאית שנוצרה על ידי דיוויד בניוף ודי וי וויס עבור רשת HBO שידועה בחדשנותה, ומתרחשת בעולם ימי ביניימי אבל שונה מימי הביניים שאנו מכירים, כשמדובר בשתי יבשות בשם ווסטרוז ואסוס, שבהם החורף והקיץ נמשכים שנים כל אחד, וישנם מספר קווי עלילה מקבילים שבכולם אותו רעיון – כולם רוצים להיות שליטים, ולא בוחלים בדבר כדי להשיג את מטרתם. בדרך ישנם אלמנטים של דת, חברה, מיניות, מוות וכמובן תקציבי ענק שהפכו את הסידרה לגדולה מהחיים, ולזוכת פרסים רבים – לסידרה עצמה ולשחקנים.
בעקבות הסידרה נוצרה תערוכה בשם "Game of Thrones, The Exhibition" שהיא ממתק רציני עבור מעריצי הסידרה. מסלול התערוכה עובר בלונדון, שטוקהולם, מדריד, ברלין , אמסטרדם ופריז, ובדרך בחול המועד פסח – גם אצלנו כאן בנמל תל אביב – הודות לyes שהבינו שגם לישראלים מגיע הכיף הזה.
בתערוכה ישנם כשבעים פריטים מקוריים מסצינות מפתח ופריטים נבחרים מהעונה החדשה שעולה אוטוטו לשידור בארצות הברית ובמקביל בערוץ YesOh .
בין המיצגים –
"כס הברזל" – בעיני האטרקציה הבולטת, שבה אפשר לשבת על הכיסא האמיתי, בגודל טבעי ולהרגיש מלך לרגע .
"טיפוס על החומה" – חוויה מיוחדת בארבעה מימדים, כשהאורח חובש קסדת מציאות מדומה, ונכנס למודל פיזי של החומה המפורסמת OCTOLUS RIFT והכל גורם לו להרגיש ממש עליה, בגובה 200 מטרים, כולל סאונד בשלושה מימדים קומפלט. החוויה מיוחדת במינה. (מהתנסות אישית – לא נורא מפחיד אבל די ריאליסטי..).
(בתמונה למעלה משמאל – המעליות, ומימין כס הברזל)
"הדרקון" – מה קורה כשאנחנו בעצמנו נכנסים לסצינה ונשרפים על ידי דרקון? אני חייבת לציין שכשרון המשחק שהדגמתי באטרקציה הזו בהחלט היה מעביר אותי אודישן לתוכנית.
"איש הקרח" – איך היינו נראים לו היינו אנשי קרח?
(משמאל – איך עושים את זה, מימין- התוצאה).
(אגב, כל אחד מקבל קוד, כך שאפשר אחר כך להכנס לאתר של התערוכה ולהוריד או לעשות SHARE לתמונות ולסרטונים).
כמובן שבתערוכה מוצגים גם תלבושות, אביזרים, שריון וכלי נשק, גלימות, תכשיטים, דגלים וכל מה שצריך כדי להפוך את הסידרה לאותנטית.
הכניסה היא ללא עלות, והתערוכה תהיה פתוחה לאורך כל חול המועד, כשביום הראשון (היום) היא נפתחה מ11 בבוקר ותמשך עד עשר בלילה, בימים שני עד רביעי בין השעות עשר בבוקר עד עשר בלילה , וביום חמישי- ערב חג, מעשר בבוקר עד חמש וחצי אחרי הצהרים. הכרטיסים אמנם אזלו אבל יש אפשרות לכניסה על בסיס מקום פנוי, כך שבהחלט שווה לנסות.
ערוץ YesOh חוגג השנה שלוש שנים להווסדו והיא הבית של הסדרות המיוחדות והפופולאריות של HBO.
yes@
@תערוכת משחקי הכס
איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.
אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.
סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.
הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…
אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.
היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.
שתי מנות דגים נאים הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.
לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.
קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.
כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.
(בתמונה למעלה- משמאל בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).
מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.
הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את –
וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.
(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).
מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.
לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.
ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.
אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/
נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".
לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.
לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."
"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.
"להמתין למה?"
"להמתין עד למועד השקיעה."
תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:
"תמיד נדמה לי שאני בבית!" (אנטואן דה סנט אקזיפרי).
הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.
קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ ( "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.
אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?
ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה. (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).
"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).
"רביוליני פורצ'יני" – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.
"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.
מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –
"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.
הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –
"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.
"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).
קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.
הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.
כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").
תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).
צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –
"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית). כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.
אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….
ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….
עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612
