ארכיון תגים | סידן

חמאה טבעונית "משומשו" – להרגיש כמו חמאה, להוסיף בריאות.

20210126_193415

יש שלוש סיבות שהמטבח הצרפתי כל כך מצליח והן – חמאה, חמאה וחמאה.

חמאה משדרגת כל מנה, ואפילו מעט ממנה הופך מנה פשוטה למעדן. הבעיה היא שחמאה היא חטא לא קטן, על כמות השומן האדירה שבה.

למי ששומר כשרות חמאה יכולה ליצור בעיה כשרוצים להגיש מנה בטעם חמאה לאחר ארוחה בשרית או לתת ארומה של חמאה למנה בשרית, וכמובן טבעונים שמאד אוהבים טעם של חמאה אך לא רוצים לצרוך שום דבר מהחי.

להמשיך לקרוא

טעמי הקיץ של "אחוה"

 

IMG_4576

היא משתלבת עם שפע מנות, היא בריאה בטירוף, היא פרווה ואפילו טבעונית – הטחינה.

כמה קל להפוך אותה לחלק ממנה מלוחה או מתוקה, בעיקר בקיץ כשלא מתחשק לעמול במטבח החם אלא רוצים משהו טעים, בריא ומשביע ממש על המקום.

ואם כבר טחינה, לא נלך על הטוב והאיכותי ביותר?

להמשיך לקרוא

"בא לי מהטבע" – מתיקות החרוב אצלכם בבית.

החרוב אינו משבעת המינים, אבל מופיע רבות באגדות ובספרי קודש – אם כפרי שהחזיק את הצדיקים שברחו מהרומאים ואכלו מפריו כדי להתקיים, ואם כמשל על אדם שנוטע עצי חרובים למרות שהוא לא יזכה לאכול מפריים, כדי שהדורות הבאים ייהנו מהם, ועוד.

להמשיך לקרוא

טחינה עם שוקולד ללא סוכר "אחוה"- בריאות וטעם בצנצנת אחת

עובדה 1- אנחנו אוהבים מתוק. נדמה לי שזה הוכח כבר מהיותנו תינוקות רכים. עובדה 2- מתוק זה לא תמיד בריא, בעיקר כשהמתיקות מושגת מהמון סוכר. עובדה 3- ילדים (בעיקר, אבל גם מבוגרים רבים) יעדיפו את שיקול ה"מתוק" על פני ה"בריא" בעיקר כשזה מגיע לכריכי בית הספר בהם "ממרח שוקולד" הוא הטעם המועדף (והורים שיתעקשו על חרובים או משהו כזה, ימצאו שהכריך נזרק והילד לא אכל כלום או קנה משהו במזנון).  המסקנה- שילוב. צריך לשלב בין המתיקות לבין הבריאות.

להמשיך לקרוא

קמח תירס- טעם של מקסיקו לחג הפסח

האוכל המקסיקני כובש לו מקום בלב הישראלים ולא סתם – התיבול, העזות, הטעמים, המגוון, ונדמה שבכל נגיסה שומעים את הקצב של ספידי גונזלס בעודו צועק "טקילה!!" כשהוא חבוש סומבררו ססגוני.

קמח תירס הוא אחד המרכיבים החשובים במטבח המקסיקני, ובגלל שהוא נטול חיטה, הוא מתאים לנו כל שנה וגם בפסח, פותח אופציות חדשות שאינן כוללות תמיד קמח מצה, שהוא מוגבל בגלל תכונותיו.

להמשיך לקרוא

אלפרו – משהו טוב (וטעים) צומח פה.

כבר מזמן הצהרתי, שאני- צמחונית/ טבעונית – לא אהיה. אבל – אם יש משהו שהוא צמחוני/טבעוני והוא טעים, למה שלא אנסה?

את המשקאות מהצומח של "אלפרו" כולם כבר מכירים. ההתחלה היתה במוצרים מסויה, והטווח התרחב למשקאות ממקורות צמחיים שונים, בעלי טעמים שונים, דגשים שונים ושימושים שונים.

מעבר לקהל הנמנעים מחלב, אם מסיבות בריאותיות (כמו רגישים ללקטוז), אם מסיבות אידאולוגיות שונות ואם מטעמי כשרות (למשל לפני או אחרי ארוחה בשרית), גם בלי שום נימוק כזה, המשקאות מביאים טעמים חדשים ואפשרויות חדשות לכל הציבור.

החידושים האחרונים של "אלפרו" הם שלושה משקאות חדשים מהצומח –

משקה קוקוס- על בסיס אורז וקוקוס טבעיים, שכמו כל המשקאות האחרים – אינו מכיל תוספת סוכר, כמובן ללא לקטוז, הוא קל לעיכול ודל שומן ומצד שני מועשר בסידן , ויטמין די, וויטמין בי 12 החשוב כל כך.

אני מצאתי שהוא משתלב מצוין בכל מנה תאילנדית למשל, או אסיאתית, וגם בקוקטיילים שדורשים טאצ' קוקוסי. אגב, גם נהנתי לשלב את המשקה במקום מים בבישול אורז בסגנון אסיאתי (ולא לשכוח כוסברה!).

משקה האורז הוא ניטרלי יותר, והוא טוב למשל כתחליף חלב לקפה. גם לו כמובן יש את כל היתרונות הבריאותיים שהזכרתי למעלה.

משקה שיבולת שועל – הוא בעיני המיוחד ביותר, יש בו סיבים תזונתיים ולכן הוא גם משביע במיוחד. מצוין לדגני בוקר למשל, כ"אקסטרה חיזוק" לבריאות ולשובע.

טעמתי גם שייקים שונים וקוקטיילים שמבוססים על המשקאות, ויכולים בשקט להצטרף לרפרטואר הקולינרי של כל אחד, (ואני עוד צריכה לבדוק איך זה משתלב בקוקטיילים אלכוהוליים למשל. יש לי הרגשה שמשקה הקוקוס למשל יכול ללכת מצוין עם קוקטיילים טרופיים – עם המטריה הקטנה קומפלט כמובן).

אגב, מעבר לטעמים החדשים, אני מאד אוהבת את משקה השקדים שנותן ארומה של מרציפן וטעים מאד למשל כאחד הנוזלים בפנקייק, במקום מים או חלב.

כל הטוב הזה ארוז בחידוש נוסף – קופסאות קרטון עם פקק ידידותי למזיגה נוחה וכמובן לסגירה טובה יותר, כך שהמשקה נשמר בשיא הטעם שלו.

כדי להכיר טוב יותר את המוצרים החדשים, עלו לרשת (ולטלוויזיה) סרטונים מדליקים בכיכובם של קוף וסנאי, שווה לצפות –

לינקים לסרטונים –

https://www.youtube.com/watch?v=1roe8NMsa5c

וגם –

https://www.youtube.com/watch?v=9KEHM1ry2tM

 

הקוף הכי מתוק בעולם.

יש כמה עובדות שכולנו יודעים על ילדים. ילדים אוהבים "משהו טעים" – שהוא בדרך כלל משהו מתוק, וילדים אוהבים את קופיקו. לא סתם הדמות של קופיקו כל כך ידועה- הוא שובב, הוא מצחיק, והוא אהוב על הילדים. עכשיו הוא גם מקשט את האריזות של חטיפי מיני חלוה וניל של "אחוה" ומביא איתו גם הפתעה- קלפים עם דמות קופיקו.

החיבור של חלוה וילדים, בעיקר באריזות מיני (החלוה, לא הילדים…) הוא טבעי – גודל האריזות מתאים לכמות שילד מסוגל לאכול או להחזיק, המרקם הוא נימוח בפה, נותן את המתיקות שהילד כל כך צריך, ומצד שני מביא לו גם יתרונות בריאותיים שמוצאים חן בעיני ההורים כמו ערכים תזונתיים גבוהים – זרעי השומשום עשירים בחומצות שומן חיוניות, סיבים תזונתיים, סידן, ברזל, ומינרלים שתורמים לצמיחה, והחטיף עצמו מכיל רק 66 קלוריות כך שאנו לא צריכים לחשוש מהשמנת ילדים (שמביאה איתה בעתיד השמנת מבוגרים). החטיף מתאים גם לצמחונים וטבעונים ומכיוון שאינו דורש קירור, הוא מהווה בונוס לתיק האוכל של הילד, כפינוק של אחרי הצהרים או כקינוח בריא (שגם בגלל שאינו חלבי, מתאים לארוחה בשרית לשומרי הכשרות).

כמובן שלא רק הילדים נהנים. אצלי בבית אין ילדים קטנים ולכן החטיף זכה לתשומת לב מוגברת מצד המבוגרים, שזרקו כמה ככה לתיק של העבודה, שיהיה משהו טעים בדרך, וגם כנשנוש בשעת לילה מאוחרת, כשהרעב תוקף…

באריזת 180 הגרם יש 15 יחידות, והמוצר כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית ירושלים. להשיג ברשתות השיווק ובחנויות המובחרות.

 

 

 

"כי חלב הוא חלב, והוא טוב".

ווידוי אישי – אני מתה על חלב ומוצריו. בכל צורה- טרי, מבושל, אפוי, מטוגן, מאודה, מוקצף… הכל הולך.

לכן שבועות הוא הדבר הכי טעים מבחינתי (מיד אחרי הממתקים של פורים כמובן, בכל זאת..שוקולדים…). הוזמנתי לסדנת בישול חלבית מיוחדת ב"תיק אוכל" של אינס שילת ינאי- שמתמחה במיוחד בהכנת אוכל לילדים ולמוגבלים, שאיתם היא עובדת בחיי היומיום. אינס מספרת שאוכל לילדים צריך להיות בעל מאפיינים כמו נוחות אכילה, טעמים שילדים אוהבים, "הסוואה" של דברים שילדים פחות מחבבים כמו ירקות ומרקמים שנוחים להם. במקביל לאינס יש גם מנות שמותאמות למבוגרים, או מנות שאפשר להתאים הן לילדים והן למבוגרים.

במהלך הסדנה התנסינו וטעמנו מגוון גדול של אוכל שאולי מכוון לילדים, אבל כולנו מבוגרים וכולנו התענגנו. (וגם הרבה טיפים בריאותיים על הדרך).

הדבר הראשון שאינס לימדה היה "שבלול גבינה אפוי" שהוא בעצם סוג של בורקס עם מילויים שונים של ירקות, שדרכם אפשר לגרום לילדים לאכול דברים כמו קישואים או גזר, בלי שירגישו והם עוד נהנים (וגם אפשר לשתף אותם בהכנה עצמה).

אינס הכינה בצק שמרים שהכיל כוס חלב (האמת, תמיד חלב בבצק עדיף מאשר מים אם אין בעיה של כשרות, גם בגלל שהבצק יוצא יותר רך וגם כי הוא יותר טעים), קילו קמח, 2.5 כפות שמרים יבשים, כפית מלח, 5 כפות שמן זית וכוס וחצי מים פושרים. לאחר שהכל עורבב ונשאר לתפוח, היא הכינה סוגי מילויים שונים שכללו חבילה אחת של גבינה לבנה 250 גרם, חבילה אחת של גבינה למילוי כמו "טוב טעם" או "כנען" שיש לה גם אחוזי שומן נמוכים, והמון גיווני טעם – כמו ירקות – 2 חצילים קלויים קלופים, קישואים מגוררים, גזר וכו'. לכל זה תיבול של שום, בזיליקום, מלח ופלפל שחור.

וטיפ של אינס- כששמים את הבצק להתפחה, יש לנעוץ בו שלושה גפרורים עם הראש כלפי מעלה כמובן, כי משהו בנוכחות של גופרית גורם לבצק לתפוח מהר יותר וטוב יותר.

היא רידדה כדורי בצק לעיגולים (וזה החלק שילדים בהחלט יכולים לעשות ולהנות מכך) ומילאה בשורות של מילויים שונים (אפשר לגוון או להסתפק בטעם אחד), גלגלה לרצועות ואז יצרה עיגול, מעין לחמניה. כל זה צופה בביצה טרופה עם כף מים בשביל הברק, והופ לתור של 180-200 מעלות עד שמוכן.

התוצאה היתה לחמניות ממולאות וקלילות עם תוכן מפתיע.

המנה הבאה היתה סלט שכולל המון מרכיבים שאפשר לשחק איתם – ירקות בצורות הכנה שונות וגבינות. בקערית שלנו היו בטטות וגזרים שנפרסו דק בעזרת קולפן (אחלה פטנט) וניקלו בתנור חם, ונוספו לחסה, כרוב, נבטים, תפוחי עץ או אגסים ועל הכל גבינה צפתית או בולגרית מגוררות דק. השוס היה הרוטב שכלל יוגורט טבעי, טחינה גולמית וסילאן. אני בהחלט הולכת לאמץ את הרוטב הזה לעוד הרבה סוגי סלטים.

שתי פסטות היו הבאות בתור- לילדים ולמבוגרים.

לילדים היתה פסטה תוצרת בית (שאין צורך אפילו במכונת פסטה, אפשר פשוט לרדד) – פסטה טריה (המתכון של אינס- לערבב על כל 100 גרם קמח – כפית אחת שמן זית, חצי כפית מלח וביצה, ואפשר להוסיף זעתר בשביל הטעם). הפסטה נחתכה כטורטליני, אפשר כמובן גם כרביולי.

המלית היתה גבינה דלת שומן עם בצל קצוץ, עם עלי מנגולד מאודים בתיבול מלח ופלפל. אני בכוונה לא כותבת מידות כי אפשר לשחק איתן ולטעום ולהוסיף או להחסיר מה שאוהבים. הגמישות היא גדולה .

גם הרוטב היה קל – עירבוב של יוגורטים לבנים עם עירית או בזיליקום, שום ועגבניות מרוסקות – שוב לפי הטעם.

להורים היתה פסטה גלילית (אינס במקור מכרמיאל)  עם גבינה בולגרית ומנגולד, כשהרוטב הורכב מחצי כוס חלב, 50 גרם חמאה , 150 גרם גבינה בולגרית, חבילת עלי מנגולד חתוכים דק, 4 עגבניות צלויות בתנור, מלח, פלפל, שום וקישוטי שקדים או גרעינים קלויים, והעיקצוץ מגיע מעלי נענע טריים שמקררים את המנה . (אני חולה על נענע, כמעט כמו על כוסברה שאני ממש ,אבל ממש מכורה לה…).

שלב הקינוחים הגיע – קינוחים קלים להכנה ומודולריים כך שכל אחד יכול לבחור לפי טעמו –

היו עלי בלינצס (2.5 כוסות חלב , 2 כוסות מים, 2 כוסות קמח, 4 ביצי וחצי כפית מלח – לערבב, לשפוך במצקת למחבת ולנער עד שנחלק לכל השטח, לחכות שיתייבש מעט, לא להפוך!) ומילוי בכיף – של גבינה לבנה עם שמנת חמוצה, חצי חבילת אינסטנט פודינג ווניל וכף אבקת סוכר. בטעם האישי שלי הייתי מחליפה את הפודינג בהרבה צימוקים ונותנת לזה את המגע היותר קלאסי. הרוטב היה שוקולד מומס עם קצת צ'ילי (וממש קצת!) שנשפך בנדיבות, וגם תפוחים מקורמלים שהוקפצו עם חמאה, קינמון וסוכר, -בעצם כל תענוגות החיים במחבת אחת.

טיפ נוסף של אינס- לקחת עלי בלינצ'ס שמטבעם הם לא מתוקים, להניח אותם בתבניות מאפינס בצורת פרח, לדחוף באמצע מילוי כמו למשל ביצה טריה או גבינות, לאפות ולהפוך את הבלינצס למאפה בצורת פרח שהילדים משתגעים עליו.

בזמן שלעסנו בשקיקה את הבלינצס, סיפר לנו אפיק גבאי, השותף של אינס לאתר "תיק אוכל" על הדרכים לגרום לצילומי אוכל להראות במיטבם (טיפ – אף פעם לא עם הגב לאור!) וכיצד להשתדל ליצור החזרה של האור כדי למנוע צלליות. (ואם רוצים שהעין תלך ישירות על המנה במרכז, יש לשים אותה על רקע שחור).

שני קינוחים נוספים שאינס הכינה היו מלבי קליל ועם חלב, קורנפלור, מי וורדים ורוטב עשוי מוויטמינצ'יק וקוקוס קלוי, ושלגונים מיוגורט ופירות שאינס פשוט הקפיאה בכוסות חד פעמיות קטנות, ציפתה בניילון ונעצה מקל ארטיק. כדי לשחרר פשוט מחממים קצת עם יד אחת, מושכים בשניה, ויש שלגון נטול כל מני תוספות מלאכותיות , בריא ודל שומן. (ניתן להמתיק גם עם סילאן אבל לדעתי מספיק יוגורט ופירות).

תוך כדי הסדנה שמענו הרצאה מפיה של שרית עטיה- דיאטנית קלינית של מועצת החלב שסיפרה לנו על חשיבות צריכת חלב ומוצריו.

למעשה החלב מלווה אותנו בכל הליכי החיים – גם בגדילה וגם בתחזוקת הגוף לאחר מכן. צריכה נכונה של חלב שיוצר סידן בעצמות יכולה לדחות נזקים של אוסטרופורוזיס בעשרים שנה, וכך למשל ברגע שסטטיסטית אחת מכל שתי נשים חשופה לפגיעות ושברים בעצמות בגלל אוסטרופורוזיס, ברגע שאישה כזו צרכה מספיק סידן בכל חייה, הסכנה הזו תגיע אליה רק בגיל שבעים , ולא בגיל חמישים כמו אצל מי שלא בנתה את העצמות בעזרת מוצרי חלב.

ויגידו טבעונים למיניהם שאפשר גם לקבל סידן ממוצרים אחרים? כן, אבל הכמויות הנדרשות לשם ספיגת סידן ממקומות אחרים היא בלתי אפשרית. כך למשל לשם השוואה- את כמות הסידן הנספגת מתוך כוס חלב אחת, אפשר להשיג על ידי אכילת קילו תרד או קילו מאתיים של שעועית. מכירים ילד שיאכל את זה?

בגילאי הילדות והנעורים המצב קריטי במיוחד ומחקרים מראים שתשעים אחוז (!) מהנערות למשל, לא צורכות מספיק סידן, ו30% מהילדים לא נוגעים בירקות  (וגם השאר מכלילים ב"ירקות" – צ'יפס, קטשופ ורוטב פיצה…).

בחלב יש חלבון מלא, אשלג, B12,B2, סידן, אבץ, מגנזיום וויטמין A שקשה להפיקם ממקורות אחרים (ועוד יותר קשה לשכנע ילדים לאכול את אותם מזונות).

אבל לא רק ילדים ונוער צריכים לאכול מוצרים המכילים את הערכים התזונתיים, מכיוון שההורים הם הדוגמא שהם רואים בבית, וכשההורים לא אוכלים בריא, כך גם הילדים.

תפריט בריא כולל את מילת המפתח "גיוון" – פירות וירקות בשלל צבעים, מוצרי חלב, בשר רזה, קיטניות, דגים, ואגוזים. מחקרים במשך שנים הוכיחו שהפירמידה המוכרת עדיין רלוונטית ובעידן של היום שבו השמנת ילדים היא מגיפה, והם אחר כך הופכים למבוגרים שמנים, חשוב להקפיד על צריכה בריאה ככל האפשר, גם לנוכח כל הפיתויים בחוץ.

מה שאהבתי בסדנה של אינס ובמוצרים הוא שכשאנו חוזרים הביתה עייפים נורא קל לדחוף איזה משהו קפוא למיקרו ולזרוק לילדים הרעבים, ובסדנה למדנו שאפשר לעשות דברים בריאים, קלים, טעימים, בשיתוף הילדים ובהנאתם גם בהכנה וגם באכילה, עם כל כך הרבה אפשרויות גיוון שאין מצב שחסר מצרך בבית ולכן אי אפשר להכין, עם הכל אפשר לשחק.

גם מגוון מוצרי החלב כל כך גדול, והאפשרויות לצריכתו כל כך גדולות – מכוס שוקו (והיצרנים עכשיו מורידים את כמות הסוכר והשומן בלי לפגוע בטעם), דרך גבינות, מאפים, מלוחים ומתוקים, כך שקל לקבל את מה שהגוף צריך וגם להנות.