תרגיל חשבוני קטן- כמה אפשרויות ניתן ליצור משילוב של 5 בסיסים (כמו אורז, קינואה, אטריות אורז ועוד), 9 סוגי חלבון (כמו טונה בכמה צורות, סלמון, כדורי דג ועוד), 19 סוגי תוספות (בערך כל ירק שקיים בשוק), 10 סוגי רטבים שחלקם משולבים בעצמם כמו מיונז בזיליקום או טחינה ג'ינג'ר ובסוף עוד קצת ככה מלמעלה- בוטנים, בצל מטוגן, שומשום וכאלה? חישוב קטן שלי הוא שאפשר לאכול בכל יום קערת פוקי המורכבת כל הדברים הטובים האלה, ועדיין לא לחזור על אותה קערה פעמיים, בערך עד סוף החיים.
למה רק לאכול פיצה טעימה במקום לשחק איתה קודם? ואם אפשר משהו מותח, משהו מאתגר, משהו חם אש?
כל מה שדרוש למשחק הוא חבר'ה, "פיצה רולטה דומינו'ס" ורצוי גם משהו קר לשתות בצד, על כל מקרה.
הוויכוח הנצחי של "לאכול את הקצה של הפיצה או לא" כבר נוצח כשסדרת ה- Cheesy Crust של דומינו'ס באה לעולם והוכיחה שאין סיבה להשאיר בקרטון את הקצה כי הוא מפוצץ בטעם ובדברים טובים. כדי שלא ישעמם לנו, בדומינו'ס הרחיבו את הסידרה והוסיפו שני טעמי מילוי חדשים- מוצרלה זיתים ומוצרלה חריף. בראשון יש 100% מוצרלה וטפנד זיתים משובח ובשני המוצרלה מקבלת בוסט של רוטב צ'ילי שמקפיץ את הגרון.
פעם כל מה שהציבור הישראלי הכיר היה "מסעדה סינית" ולא משנה שבסין אף פעם לא שמעו על הנוזל האדום הצמיגי שהוגדר כ"חמוץ מתוק" אבל היה פשוט מתוק ונשפך ביד רחבה על כל דבר.
במשך השנים התוודענו כולנו להבדלים שבין המטבחים האסיאתיים, אם בין מדינות – כמו סין, יפן, וויטנאם וכדומה, ואם במחוזות שונים שכן אין דין האוכל של סצ'ואן לזה הקנטונזי, או זה של שנחאי.
בצמוד לקניון רמת אביב נפתח הסניף השלישי של "הירו" שמגדיר את עצמו כ"מטבח אסיאתי פריסטייל".
הסניף עוצב בסגנון ניו יורקי צעיר על ידי רענן שטרן וכולל אפשרויות ישיבה בתוך המסעדה, עם מבט על עבודתו הלוהטת של השף (באופן המילולי ביותר, הלהבות שהוא מרים שם מרשימות מאד) או בחלק החיצוני שמוקף בבריכה רומנטית.
כשהגענו לביקור מזג האוויר בחר עבורנו את הישיבה בתוך המסעדה הממוזגת.
התפריט הראשון שבדקנו הוא כמו תמיד תפריט האלכוהול בו מופיעים מספר קוקטיילים מסוגים שונים, סאקה וכהלים נוספים לווא דווקא אסיאתים.
בחרנו בשני קוקטיילים –
SAKORA SOUR- ג'ין גורדונס, ליצ'י, רוזמרין, רימון ולימון ו –
OLD SMOKY BASTARD – מזקל, כפיר ליים, סירופ ג'ינג'ר, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. בשניהם דרגת האלכוהול היתה קלה, הם היו קלילים לשתיה, ואהבתי במיוחד את הטאצ' המעושן של ה"אולד סמוקי".
התפריט מחולק לסלטים (שמתאימים למנה ראשונה), גיוזות – בשריות או צמחוניות, באנים מאודים במבחר מילויים, רובם בשריים, ראמן ומנות ווק.
למנות הראשונות בחרנו בסלט אצות קומבו- קערה שבה עורבבו אצות, אטריות שעועית, שום כבוש, מירין, שמן צ'ילי, שמן שומשום, בצל ירוק וקריספי שאלוט.
הסלט היה מרענן מאד ומרכיביו מפורסמים ביתרונות הבריאותיים שלהם כך שתפסנו שתי ציפורים בבת אחת.
אגב, שמן הצ'ילי שהיה בין מרכיבי הסלט הוכנס לשם במשורה מכיוון שהוא חריף מאד. את החריפות הזו גיליתי כשעל השולחן היה בקבוק של השמן הזה למי שרוצה תוספת. טעימה קטנטנה הבהירה לי כמה שצריך להזהר אם לא ממש מכורים לחריף.
מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה ממחלקת הבאנים, אותו לחם מאודה קליל מאד שכל הכיף שלו בחיים הוא לספוג את הטעמים של מה שמונח עליו, בלי לאבד את מרקם הענן שלו.
הבאן הנבחר שלנו היה "באן בקר מפורק" – ברוסט בבישול ארוך, מיו קימצ'י, קריספי שאלוט, חסה אייסברג, מלפפון כבוש, בצל ירוק וברד צנונית ורדרד שעיטר את המנה מלמעלה.
באן הוא לא מנה שאוכלים בנימוס, בטח לא במקלות האכילה שהיו על השולחן (וניתן בהחלט לבקש סכו"ם רגיל). באן הוא מנה שתופסים בשתי ידיים ומתכופפים מעל לצלחת כי יודעים שזה ייפול וחבל להפסיד כל חלק וחלק.
הבאן הוא ארוחה בפני עצמו (וזה מוטו שיחזור גם בהמשך) והוא הוגש על צלוחית מתכת שהזכירה לי את המנהג באסיה של אריזת ארוחות בכלי מתכת ושינועם למקומות העבודה השונים.
למנה עיקרית בחרנו גם כן שתי מנות שמייצגות כל אחת היבט אחר – "אודון אנריקוט ודלורית צלויה"- אטריות אודון יפניות , פרוסות אנטריקוט, דלורית מזוגגת צלויה, אפונת שלג, צ'ילי, בצל ירוק וקשיו מסוכר, מנה שכל נגיסה ממנה ערבה מרקמים שונים, פריכות ורכות, חרפרפות ומתיקות, חוויה בקערה אחת (ונאכלה בצלילי השאיבה המומלצים).
המנה השניה היא מבחינתי הסמל האסיאתי המובהק, הראמן. כמה אגדות כבר סופרו על המנה הזו, כמה צעקות כבר חטפו סו-שפים במסעדות שלא דייקו במנה שדורשת לימוד ואימון כמעט אינסופיים כדי להפוך למיתוס.
ראמן הוא יצירת מופת של ציר שמתבשל שעות ארוכות, תוספת תיבולים כמו סויה, מירין, סאקה, אצות קומבו ועוד, ואז אטריות שבושלו בצורה כל כך מדוייקת שיש להן יכולת ספיגה מקסימלית , לצד בשר מסוגים שונים וכמובן הביצה, האייקון של מרקי הראמן. הרעיון הוא ארוחה בקערה, שיש בה שפע מרכיבים שמשלימים זה את זה בהרמוניה.
מבין מנות הראמן ב"הירו, בחרתי את "דןדן"- שלא ברור לי מקור השם אבל במנה היו אטריות ראמן טריות, ציר עוף וירקות שורש שבושלו 12 שעות, קונפי שום, בשר בקר טחון במירין שאטה, פטריות שיטאקי, באק צ'וי, טקואן, בצל ירוק, נבטים, ביצה ושומשום.
כשהתחלתי לאכול הבנתי שמבחינת גודל המנה מדובר כנראה במנה לאיכר סיני שעמל משעות הבוקר המוקדמות על גידולי האורז שלו בגב כפוף ועכשיו סוף סוף מתיישב לאכול, שכן מדובר במנת ענק.
ההמלצה שקיבלתי היתה לערבב את המרכיבים כדי שהתיבול מלמטה יעטר את כל המנה. היה קצת חבל להרוס את הקומפוזיציה היפה של התוספות השונות אבל בכל זאת השתדלתי.
היות ויש מרכיבים שונים, בכל פעם הכף שלי העלתה חלקים אחרים שיצרו ביחד חוויה חדשה בכל לגימה.
הסיום המתוק של הארוחה היה עונג אסיאתי פשוט – מ'וצי, אותם כדורי בצק אורז ממולאים בגלידה בשלל טעמים (וההמלצה שלי – לבחור בשומשום השחור).
בזמן שישבנו במסעדה יכלנו לראות גם את המשלוחים היוצאים לאנשים שרוצים להתפנק על טעמים אסיאתיים איכותיים בלי לצאת מהבית.
"הירו" – מטבח אסיאתי "פריסטייל"
איינשטיין 40, קניון רמת אביב (כניסת המגדל), ת"א
טלפון: 03-9428444
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00-22:00, שישי עד 16:00 מוצ"ש החל משעה לאחר יציאת השבת
גישה לנכים: יש
משלוחים: יש
עסקיות: בימי השבוע 12.00 – 17.00 תפריט מיוחד שכולל שני מסלולים של מנות עיקריות וסלט ב58 או 68 שקלים.
כשרות: המקום איננו כשר (אך סגור בשבת, ואינו מגיש בשר לבן, פירות ים או מנות המערבות חלב ובשר).
הסניף של "גאיה קוסמטיקס " בקניון "עפר" בפתח תקווה תמיד היה אי של שלווה ויופי בתוך קניון הומה. בצעד אחד עוזבים את הרעש וההמון הממלאים את הקניון, ונכנסים לאואזיס קסום, נווה מדבר של הערצה וכבוד לעור הפנים הנשי, שהוא כרטיס הביקור של כל אישה וככזה עליו להיות הטוב ביותר שאפשר.
כשנכנסתי לסניף, טיילתי בין המדפים עמוסי האוצרות, תמונות הפרזנטורית היפיפיה נועה תשבי וההפתעה- שילוט של מבצע מיוחד – עד ה18 לאוגוסט, כל מוצרי החנות במבצע של 3+3 (או עד גמר המלאי). אין כמו להגיע כדי לקנות מעט מוצרים ולצאת מלוא חופנים כל טוב של הטבע כדי לקבל מנה כפולה של איכות.
אז מלכה אחת פעם אמרה שאם אין לחם אוכלים עוגות. אצלנו אומרים – למה לחם אם אפשר עוגות, ולמה סתם עוגות אם אפשר "דה צ'יזקייק פקטורי"?
אמש הושק הסניף הראשון של מותג העוגות המפורסם The Cheesecake Factory. המותג הוותיק, כבר קרוב ל40 שנה, שהחל בחלומה של אופה ביתית אחת, מביא לישראלים חווית עוגות אחרת- גבוהות, עשירות, מעוטרות בתוספות שונות, ובעיקר- חלומיות.
תחושת הרעב הכי חזקה שלי היא ברווח שבין הזמנת הפיצה לבין בוא השליח. נכון שבפועל זה לא זמן ארוך, אבל סובייקטיבית- נצח. ב"דומינו'ס" משיקים את "Click & Collect" – קטגוריית ההזמנות במקום, שמאפשרת לנו לשלוט בדיוק בזמן קבלת הפיצות ומביאה לנו גם אפשרויות למנות חדשות.
ההבדל בין בן אדם שישן מספיק ובצורה איכותית, לכזה שלא, הוא שמיים וארץ. לא סתם מניעת שינה מהווה את אחד העינויים בבתי הכלא הקשים בעולם. בלי שינה בני אדם לא מסוגלים לתפקד, ויעידו על כך הורים לתינוקות למשל, שמסתובבים כמו "זומבים" כל היום. וכדי לישון טוב, צריך את התנאים האופטימלים ובראשם מערכת השינה הטובה ביותר והנוחה ביותר על מנת לאפשר לגוף לנוח ולאזור כוחות ליום חדש.
בהתחלה זה היה קצת מבלבל – "את מוזמנת ל"בורורכוב 88" שנמצא ב"אחוזה 88" רעננה." אחר כך זה התבהר- הסניף המקורי ב"בורוכוב 88" שקיבל את שמו כמובן מהכתובת, הביא לסניף נוסף, באותה עיר, בכתובת החמודה "אחוזה 88"- ועכשיו יש שני סניפים של חוויה חלבית כשרה. אבל מה?
אחרי שנתיים, הסניף ב"אחוזה" מתחדש בתפריט חדש ושונה לחלוטין מהסניף ב"בורוכוב" וזו בהחלט סיבה מצויינת לביקור במקום.
כמה מילות רקע- "בורוכוב 88" בשני הסניפים הם קפה מסעדה חלבי כשר ( רעננה מאופיינת בהרבה חובשי כיפות סרוגות, ואכן הם היו הרוב בסניף ב"אחוזה" שבו ביקרתי, אם כי גם חילונים לא היו חסרים שם).
אוכל אסיאתי הוא מזמן אורח כבוד בישראל, ומושגים כמו "ניגירי" ופוטו מאקי" כבר הפכו שגורים בכל פה (דו משמעי). אבל מה עם הדור הצעיר?
רשת "הסושיה" – שאהובה ופופולארית מאד בישראל, פותחת סניף חדש באמצע עולם הילדים, בפארק "לה פארק" בחולון, בתוך "פארק פרס"- צמוד ל"ימית 2000". אחרי שחונים בחניה הענקית והחינמית שבמקום, מגיעים למתחם יפיפה שכולל מזרקה צבעונית, שטח גדול להופעות, והמון מקומות מעניינים לאכול.
המקום מושך אליו משפחות רבות עם ילדים בכל הגדלים, בעיקר קטנים, שכדאי מאד לתת להם אוכל כשהם רעבים, אחרת … טוב..
