מ"הארי פוטר" ועד "לוציפר" – עולם השדים,הרוחות והפיות הקסים ושבה את לב הציבור, מנוער ועד מבוגרים. אם פעם שד היה בהכרח רע ומלאך בהכרח טוב, הגיעו ספרי הפנטזיה והוכיחו שהעולם הרוחני הזה איננו שחור ולבן, ויצורים מלאכיים או שדים הם דמויות עגולות ומסובכות ויש בהן הרבה יותר ממה שנגלה בהתחלה.
מלחמות, נדודים, דתות – אם יש דבר נצחי אחד הברור לכולם זו האהבה. אהבה אמיתית אינה נעצרת על ידי שום כוח, גם לא אירועים הסטוריים גדולים, גם לא על ידי מכשולים, היא תמיד תהיה שם.
והאהבה בספר המרתק של מאיר חסדאי "המלאך מאיסטנבול" היא כזו, וככזו ברור שהיא תסתבך כשיש שלושה אנשים בלב, וכשהעולם סביבם סוער.
כששרית שחם היתה בת שש עשרה, היא אובחנה כ"שום דבר לא יצא ממנה". כמה עשרות שנים אחר כך, אחרי קריירה צבאית מפוארת, הקמת משפחה, התמחות במכירות ולימוד מעמיק על תחום הנדל"ן, שרית שחם היא יועצת בכירה ומנטורית ליועצי נדל"ן ולכל מי שמתעניין בתחום, ועכשיו חולקת את הידע הזה בספר "מתכון מנצח ליועץ נדל"ן".
נסיעתי הראשונה לאיטליה היתה כמו כל תייר ישראלי- לרומא. צילמתי כל פסל, ביקרתי את האפיפיור, אכלתי המון גלידה וזרקתי מטבע למזרקה, שמבטיחה שאחזור. לרומא אמנם לא יצא לי לחזור שוב בנתיים אבל שבתי לאיטליה עוד ארבע פעמים, כל פעם לאזור אחר- מאזור הדולומיטים בצפון ועד סורנטו ואמלפי בדרום (וכן, ראיתי את נאפולי ואני עדיין בחיים…), משתיית יין בסאן ג'מיניאנו ועד הצמדת האף לחלון הראווה של דולצ'ה וגבאנה במילאנו.
השנה היא 2017- המסך שולט- מידע על בני האדם נמצא בכל מקום, גם הדברים שחשבנו שהם סודיים ופרטיים. כולנו מוקפים מצלמות ומאגרי מידע. 2017- אנחנו נשלטים על ידי המסכים- המחשבים, הטלפונים החכמים, הטלוויזיות החכמות. 2017- משטרים ודתות עדיין מונעים ידע מהתושבים, כי ידע זה כוח- בורות היא שליטה. 2017- מדינות חוסמות תקשורת ועורכות מצגי שווא על כוחן – אם זו תורכיה שמכבה את פייסבוק, ואם זו צפון קוריאה שחיה בפלנטה משל עצמה, כולל תאריך אחר. 2017? אה, לא, בעצם אנחנו במחזה "1984"- שהוא נבואה של הסופר ג'ורג' אורוול- כמעט שלושים שנה לפני כן.
שיער- הרבה יותר מסתם מה שיש על הראש (במובן הטוב) או על שאר הגוף (במובן הקצת פחות טוב). שיער הוא תמצית היופי, בעיקר הנשי אם כי גם הגברים מודאגים כשהם מתחילים לאבד שיער ודואגים שהפריזורה תמיד תראה טוב. (זוכרים את התקופה שגברים הסתובבו עם מסרק קטן בכיס והעבירו "ויש" מדי פעם?).
"ברגע זה אתה חוזר לימי ילדותך, אתה עכשיו ב גיל שלוש עשרה. תאמץ את מוחך, שחרר את הרגשות שכלואים בתוכך. אתה כועס ילד, מותר לך לכעוס. אבל למה? מה קרה? אני מקשיב לכל מילה, ספר הכל".
הכיף הכי גדול , כשיש זמן, נניח כשרובצים על שפת הבריכה, הוא ספר מפנק, שסוחף אותך למקומות אחרים, לפנטזיות או למציאויות אחרות.
שני ספרים כאלה נחתו על שולחני, או ליתר דיוק, סמוך לכיסא השיזוף שלי.
המילים "מתוק" ו"בריא" בדרך כלל לא הולכות ביחד. לצערי ולצערם של בערך כל יושבי הגלובוס. אז איך בכל זאת משלבים בין השניים? האם בכלל אפשר?
גלית שלגי , כספורטאית, תמיד דאגה למשקל, מה שאומר תפריטים מדוייקים, כשמתוקים הם בדרך כלל מחוץ לתחום. ומה קורה כשמשהו אסור? נכון, רוצים אותו עוד יותר, ובסוף מתפוצצים ומתפרעים, כי ביננו, אף אחד לא רואה בתפוח – קינוח.
כשקראתי את הספר של עדי איצקוביץ על "נכתב בטעות"- כל הטעויות שאנשים עושים כשהם מנסים לכתוב ספר, הבנתי כמה עבודה צריך לעשות בעצם אחרי שחשבנו שכבר סיימנו לכתוב.
