אחד המקומות המרכזיים לדייטים הוא ללא ספק הקולנוע. אם מדובר בדייט ראשון בו חוששים שלא יהיה על מה לדבר, אם מדובר איפשהו באמצע, בו אפלולית האולם יכולה לעזור בהתקרבות, ואם מדובר בזוג וותיק שרוצה ערב בכיף, קיסמו של המסך הגדול שעוטף אותנו בעלילה, בצבעים, בתמונות ובקולות.
אמש הושק "ספיישל דוקו-שף 2018" של yes דוק וב-STINGTV בקול תרועה רמה, או ליתר דיוק, בכרסומים קולניים של הפיצות המופלאות של השף ליאון אלקלאי, היישר מ"טוני ווספה".
לקצרי הזכרון מביננו, או לכאלה שאיבדו כל קשר לפוסט הזה אחרי ששמעו את המילה "פיצות" , נזכיר שמדובר במסורת של YES, שמביאה אחת לשנה שבוע שכולו "מאחורי הקלעים של האוכל"- לא רק תוכניות בישול שבהם משופעים ערוצים אחרים, אלא סיפוריהם של שפים ושל מסעדות, האמת המפרכת מאחורי הדרך לכוכבי מישלן, אנשים שחייהם סובבים סביב האוכל, הקשר בין אוכל לאקולוגיה, דיאטות (לא של רזון, של מאכלים מסויימים!), מזון העתיד ועוד. הסרטים הדוקומנטריים הללו, שמגיעים מכל קצוות העולם, אחרי שיצרו באאז לא קטן, וכיכבו בפסטיבלים ברחבי העולם.
מכירים את זה שאתם יוצאים לסרט, מתלבשים, אולי לוקחים בייביסיטר, מגיעים לאולם, לא תמיד נקי, ויושבים בין הקהל ואז…. מי לא מכיר את סדרת הדמויות הבאה- אלה שמכרסמים את הפופקורן בקולי קולות, אלה שדנים בינהם בתוכן הסרט, אלה שמחליטים לענות לטלפון המצלצל, ואלה ש"רק בודקים" אבל מאירים את כל האולם עם הסלולרי בדיוק בקטע המותח. אני זוכרת פעם אחת לפני שנים רבות, זכיתי בזוג כרטיסים לסרט, ולא היה לי זמן לממש עד שכמעט הסרט ירד מהמסכים. כדי לא להפסיד אותו, הלכנו להקרנה האחרונה שהיתה לפני שהסרט נגנז, ובגלל זה היינו הצופים היחידים באולם. איזה אושר! איזו שלווה!
אחד הערוצים הראשונים שביקשתי בטלוויזיה שלי היה "ערוץ האוכל". עד אז נאלצנו להסתפק בכל מני תוכניות בישול פה ושם, ופה היה מדובר ברצף של תוכניות, שפים, מנות, אירוחים, מתכונים, וכל חלום קולינרי אפשרי. אישית –אני לא בשלנית, והכיף שלי נגמר בלראות איך אחרים מכינים את האוכל (ואם אפשר גם לטעום אחר כך, מה טוב!). ישנם שפים שחביבים עלי במיוחד- גורדון רמזי כמובן, בגלל הקריזות החינניות, ופלויד ז"ל שהיה חוגג בכל העולם בלוויית כוסית אחת או יותר של אלכוהול, ואיך אפשר בלי אדם שמנסה לאכול את כל העולם במנות ענק אמריקאיות? . אני גם מאד אוהבת תחרויות אוכל, בעיקר במבטא בריטי כמו "תחרות האפיה הגדולה" (כולל בגרסת הילדים), ותחרויות עוגות החתונה למיניהן.
אין ישראלי שלא מצטט מתוך שינה "מי מתעסק? זה מיקו!" או "לא יכלו לשים שלט קטן – ים?", שלא לדבר על "יבוא לך דינה, יבוא לך". הקולנוע הישראלי ליווה את כולנו, יותר או פחות, לאורך השנים ושינה את פניו כמה וכמה פעמים בהתאם לתקופה.
