ארכיון תגים | פירות ים

סיטרה – קולינריה יוקרתית לרחש הגלים

IMG_2529

עונת החורף מביאה השראה רבה לשף אורן מורד, שף "סיטרה" , שעל קו חוף הים התיכון.

בין אם יושבים במרפסת, בחלל הפנימי או בחדר האירועים הפרטי, ניתן לבחור מנות שנבנו באהבה במיוחד לתקופה שבה אנו מחפשים אוכל מנחם ומחמם, עשיר ורב רבדי טעם, לצד מנות אהובות המככבות בתפריט כל השנה.

להמשיך לקרוא

צבעי הלילה של תל אביב

 

BeFunky-collage (4)

"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.

בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.

בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין  – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood"  – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.

המשקה הסתיים ואנו יצאנו לדרך. מדובר במסלול מעגלי של כשעה, באורך קילומטר אחד כך שהוא מתאים לכל אחד, גם לאנשים שלא ממש מחבבים הליכה.

הדבר הראשון שיערה אמרה לנו הוא להביט מעלה, שם גילינו את אחד מהמוטיבים החוזרים בפלורנטין – מוטיב העיניים שמופיעות בעיקר על החלק העליון של מבנים, והמסר שלהן הוא בדיוק זה "תרימו את העיניים" במקום להיות שקועים במכשירים הסלולריים למיניהם.

בהמשך המסלול פגשנו ביצירות של האמן "כסליו" המאופיין בדמות השדון המאפיין אותו, והמתכתב עם יצירותיו של בנקסי המפורסם, משטחי לבבות צבעוניים גדולים של אמנית הזועקת שאהבה מגיעה במגוון צורות וצבעים, דמויות מוכרות מסרטי דיסני או ניקולודיאון, שמקבלות טוויסט אחר, אם בשינויים בהופעתם או במה שהם עושים בתמונה, יצירות פוטושופ שמודפסות ומודבקות על קירות, ואפילו עיטורי גרפיטי על בית כנסת.

במהלך הסיור גילינו איך יוצרים יצירות גרפיטי בלי להתפס על ידי המשטרה, וגם מה הקשר בין הגרפיטי לרשתות החברתיות.

בסיום הסיור חיכתה לנו הפתעה מיוחדת, כשהגענו לסטודיו של "גרפיטיול", הולבשנו בסינרים להגנה על הבגדים, קיבלנו מיכלי צבע ורעיונות ליצירה על הקיר או על בקבוקים. פתאום מחבורה של אנשים, איך לומר, בוגרים למדי, הפכנו לגדוד ילדים צבעוני המתיז לכל עבר  (עם השתדלות שזה יהיה על הקיר ולא על הבגדים).

"גרפיטיול" היא מיזם של שני אחים – יהונתן כיס-לב ואלינוי קיסלוב, אמני גרפיטי שהחליטו כבר לפני שמונה שנים להעביר מסרים דרך הרחוב ובמקביל לנסות לשנות את התדמית השלילית של אומנות זו אצל אנשים.

התוצאה- סיורים לצד סדנאות גרפיטי חוויתיות, קורסים מקצועיים ופרוייקטים חינוכיים.

בהמשך שולבו גם סיורי טעימות בבתי עסק מקומיים ומיוחדים.

כיום הסיורים מתקיימים חוץ מתל אביב גם בירושלים, חיפה, בית לחם ואפילו אתונה.

הסיור שאני השתתפתי בו מוגבל לגילאי 18 ומעלה.

כל הסיורים והחוויות מועברים על ידי מדריכים מקצועיים ומנוסים שהם גם אמנים.

היות והסיור הוא מעגלי, הוא הסתיים בנקודה שבה הוא התחיל, ולכן נכנסנו ל"נורמה ג'ין" לטעום קצת ממה שיש למקום להציע.

"נורמה ג'ין" חוגג בימים אלה יום הולדת 15, ומנוהל על ידי יונתן ובר, שהחלו את דרכם כמלצרים, ברמנים וכל תפקיד שאפשר, וכשהבעלים החליט למכור, הם רכשו אותו בעצמם כדי לשמור על המסורת.

כמה מסורת?  ללקוחות קבועים יש אפילו מקומות המסומנים בתג על שמם.

כאמור כבר בתחילת הערב טעמנו את קוקטייל הוויסקי שהתבסס על Hazelwood, ששובר את דימוי הוויסקי כמאצ'ואיסטי וגברי הנלגם נקי או עם קוביית קרח. השקת הוויסקי הזה מתקיימת בחודשים הקרובים בעשרים ברים ומסעדות בתל אביב בלבד, כך ששווה להגיע.

עכשיו כבר לגמנו בירה מתוך מבחר מטורף של סוגים, כשלכל אחת יש את הכוס המתאימה לה כמובן, וטעמנו בין השאר פילה מטיאס עסיסי עם עגבניה, בצל ושמנת חמוצה, אידאלי לשדך לשוט וודקה, בורטה מוצרלה שנשפכה ברכות על ירקות וטוסטונים, סלט יווני טרי עם פטה, וכוכבות הערב- נקניקיות משובחות מחזיר (בגירסת נטו ובגירסה עם גבינה וטימין), ומבקר בסגנון מקסיקני, והכל לצד צ'יפס פריך.

מהים סגרה את הערב מחבת לוהטת של שרימפס ששיכשכו ברוטב יין לבן, חמאה, שום ולימון והוגשו עם לחם לניגוב כל הטוב הזה.

להצטרפות לסיורי "גרפיטיול"  – טלפון  055-6638970.

"נורמה ג'ין" – ביסטרו  בר.

אליפלט 23 תל אביב

טלפון: 03-6837383

שעות פתיחה: פתוח כל השבוע 18:30 ועד לקוח אחרון

גישה לנכים: יש

מבצעים מיוחדים: HAPPY HOUR בימי ראשון ורביעי מהשעה 18.30 ועד 20.00 הכולל תפריט אוכל מוזל בהזמנת משקה אלכוהולי.

לכבוד חגיגות 15 שנה למקום, יהיו גם הופעות מיוחדות והרבה הפתעות.

המקום איננו כשר.

בוא אלינו הימה

 

BeFunky-collage

ציירים צבעו אותה באלפי גוונים של צהוב ואדום, זוגות התחתנו על הרקע שלה, וסופרים כתבו עליה, השקיעה. נוף בראשיתי של שמש שנבלעת בים ואור שמאדים ומשחיר. וכמה שיפה ומפעים לצפות בשקיעה , החוויה מועצמת פי אלף כשיש גם משקה טוב ומנה טעימה על הצלחת, וכמובן חברה טובה.

בדיוק בשעת שקיעה הגעתי השבוע לYAMA – בר קולנרי הצופה אל החוף של הרצליה, ממש מטרים בודדים מהגלים.

מבחר אפשרויות ישיבה מקבלות את פני הבאים, משולחנות לחבורות עם נוף קו ראשון לים, דרך ישיבה סביב בר שוקק חיים ועד לספות נוחות לרביצה בבריזה של הים.

אחרי שמתיישבים זה הזמן לבדוק מה קורה במחלקת האלכוהול – בירה, יינות וקוקטיילים מגוונים שהומצאו ושופרו על ידי המיקסולוג המפורסם אלעד חביב באווירה קייצית.

ראשון הגיע לשולחן Nana Sandia – קוקטייל שמהווה את הפרזנטציה של הקיץ ומשלב ג'ין ואבטיח, כולל פלח אבטיח שסופג את הטעמים. הקוקטייל עדין מאד.

אחריו הגיע אחד שהייתי מתארת כגברי יותר (אך לא תוקפני) – Gin Bazil – ג'ין , מלפפון ובזיליקום. הקוקטייל בעל אווירה קרירה וירוקה.

הבחירה שלי היה הקוקטייל השלישי שהגיע לשולחן, Sailor’s Passion שהיה תרכובת של רום מתובל, פסיפלורה ומתיקות עדינה. הוא הגיע עם מקל קינמון שהשרה את טעמיו על המשקה. מידת האלכוהול היתה טיפה יותר חזקה מאשר זה של האבטיח והכוס בעלת המפתח הגדול איפשרה לניחוחות המתובלים שלו למלא את האף תוך כדי הלגימה.

עם האלכוהול בא התאבון, ועל התפריט אחראיים השף ליאור קדוש ("סיטרה" "וויולט") בתגבור של השף אבולפיה ("בני הדייג") שחיברו ים, יבשה וטבע ליצירת שפע מנות של בשר, דגים וצמחוניות. בתפריט ניתן פירוט מדוייק של הקטגוריות השונות כולל סימון על מנות חריפות.

המנות שנבחרו עבורינו שיקפו זוויות שונות של התפריט: מפרי הים הגיעה לשולחננו מנת "שרימפס גבינות עם קרם גבינות" . כמות נכבדה מאד של שרימפס רכים ועסיסיים, עטופים בטעמי גבינה מתקתקים, רק לתפוס בזנב ולהתענג.

ממחלקת השוק קיבלנו סלט עשבים קייצי עם לאבנה, פיסטוק, חמוציות ורבעי פיתה זעתר כדי להעמיס את כל הירוק ירוק הזה. לטעמי אין כמו ירק להאדיר את השוק הישראלי, הוא טרי, הוא חי ,הוא עשיר בטעמים והוא מרענן מאד. לאבנה היא שילוב אידאלי לירק בגלל החמיצות העדינה, וחגיגת האגוזיות הנימוחה של הפיסטוק, ומתיקות החמוציות יצרה טעם הגדול מסך חלקיו.

אחרונה חביבה ממחלקת הירק, כרובית קריספית עם איולי זעתר, סלט עשבים ופרמז'ן. לכרובית יש מרקם כייפי במיוחד בפה, ויש לה גם טעם נייטרלי ששמח להתעטף במה ששמים סביבה ,במקרה הזה איולי זעתר.

המנה אינה דומיננטית כך שניתן לשלב אותה עם כל אחד מהמשקאות האלכוהוליים, אם מדובר ביין, בירה או קוקטייל והטעמים אינם מתנגשים.

כל המנות מספיק גדולות כדי לחלוק בין שני אורחים.

מנות הקינוח לא רשומות בתפריט אלא מוצגות על ידי המלצרית, ואחרי שהתלבטנו קשות בנוגע למלבי תוצרת המקום, החלטנו ללכת על משהו מושחת יותר המכונה "קוקילידה" והוא בעצם שתי עוגיות גדולות הכולאות בינהן גלידת קוקוס ומעוטרות ברוטב ריבת חלב וכדור שוקולד עסיסי מלמעלה על תקן הדובדבן שעל הקצפת.

העוגיות רכות כך שניתן להעביר את הכף דרך כל השכבות, ולאסוף קצת מכל אחת. גלידת הקוקוס המוצלחת ממתנת את המתיקות של ריבת החלב והכל ביחד יוצר קינוח מרענן מאד, באווירה טרופית וקלילה.

שווה במיוחד להגיע בערבי שלישי שבהם מתקיים ספיישל "yama middle east" בניצוחו של שף אבולעפיה שמכין תפריט מיוחד מול הלקוחות לצד מוסיקה ים תיכונית של פעם, רקדניות בטן, נגן דרבוקה ו עוד הפתעות.

לקהל הצעיר יותר, בני ה22+ כדאי להגיע בימי שישי ושבת בצהריים בהם מתקיימות מסיבות טכנו בהובת אמנים מובילים בסצינה.

 

 

 

 

 

 

 

ישנו גם מתחם אירועים המקיים אירועים קטנים עד 150 אורחים.

"ימה" בר קולינרי

רחוב רמות ים 6, הרצליה פיתוח

טלפון: 097998870

ימים ושעות פעילות: א-ה  18:30 עד אחרון הלקוחות
שישי/שבת החל מ-12:30 עד השעות הקטנות של הלילה
גישה לנכים: יש

כשרות: המקום איננו כשר

סיטרה – חלום מול הים התיכון

איך רובינו פותחים יום?  בדרך כלל בריצה, מנסים להקים את הילדים ולא לאחר לעבודה, נתקעים בפקקים ובמקרה הטוב חוטפים כוס קפה לדרך. איך רובינו היינו רוצים להתחיל את היום? ל"סיטרה" – מסעדת שף מול הים בתל אביב יש רעיון טוב יותר  – בראנץ' ייחודי בימים שאנחנו לא ממהרים לעבודה, ימי שישי ושבת.

ב"סיטרה" הממוקמת בתוך מתחם "סי אנד סאן" יש חלל פנימי מפואר וחלל חיצוני מרחק של מטרים בודדים מקו המים, כך שכשהגענו בבוקר נעים לטעום את הבראנץ' זו היתה הבחירה המתבקשת לשבת בחוץ.

תפריט הבראנץ' לוקח מרכיבי יוקרה והופך אותם לפנטזיה יפיפה על הצלחת. בתפריט מנות בהשראות מטבחים שונים, מהים התיכון מרכיבים כמו איקרא, קוביות לוקוס, מטבוחה,שקשוקה וגרסאות של סביח ומלאווח שבגרסה של "סיטרה" מגיע עם שרימפס, מהמטבח הצרפתי מנות כמו אגז בנדיקט בווריאציות שונות, מאמריקה את הפנקייק כולל בייקון טלה וממחלקת הבריאות גם סלט ירוק או מוזלי.

התייעצנו עם מיכאל המלצר שהמליץ על המנות בהתאם להעדפות שלנו. על התפריט מנצח השף צחי מלול.

פתחנו את הארוחה ב"פותחים שולחן" שהיא בעצם פרישה של מאזטים, קעריות של איקרא, מטבוחה, טחינה וגרגירי חומוס חמים, חצילים מטוגנים, מתיאס קלאסי, קוביות לוקוס, חמוצים, וזיתים מעורבים. כיאה לבראנץ' הקעריות לוו בחלה מתוקה טרייה ורכה.

מנת "פותחים שולחן" יכולה להוות ארוחת בוקר בפני עצמה בעקבות עושרה והמבחר המגוון של טעמים וסגנונות. הפייבוריטים שלי היו המטבוחה שהוכנה בתשומת לב ודוייקה בתבלינים, וקוביות הלוקוס בציפוי פריך, עם זרזיף לימון לפי הטעם.

במנות ההמשך התמקדנו במטבח הצרפתי ובמטבח האמריקאי, וכך הגיעו אלינו "בנדיקט שרימפס" – חלה מתוקה קלויה קלות שעליה בייקון טלה פריך, שרימפס קריסטל, ביצים עלומות ורוטב הולנדייז ו"קאובוי סטייק" – 200 גרם של אנטריקוט שמעליו שתי ביצי עין, בצל מטוגן ולביבות תפוחי אדמה.

אפשר לראות את שתי המנות כניגודיות, מנה נשית ומעודנת ומנה גברית ומחוספסת יותר, ושתיהן נושאות על גבן ביצים, האחת שבה הביצה נבצעת ונוזלת על הערימה שמתחתיה בעדינות חושנית, והשניה בשילוב הכל כך אהוב של ביצה עשויה יותר, שמעטרת ראשו של בשר.

תוספת השרימפס במנת הבנדיקט הזכירה לנו שאנו ליד הים, והתחושה הימית הזו התחזקה במליחות בייקון הטלה לעומת עדינות החלמונים הניגרים. מנת הבשר יכלה בקלות להיות ארוחת צהרים ולא רק בראנץ'.

המתוקים שסגרו את הארוחה היו של קונדיטור הבית. ב"סיטארה" מכינים הכל במקום, וכך קיבלנו מנת "ברולה מפורק" – קרם ברולה, קוויאר פינה קולדה, קרפצ'ו אננס וגלידת קוקוס. אמנם הברולה במקור הוא באוריינטציה צרפתית אבל כאן הוא קיבל אווירה קאריבית משהו בשילובי האננס והקוקוס. המנה מוגדרת כ"מפורקת" אבל הכיף הגדול הוא לאסוף מכל המרכיבים ביחד ולהרכיב אותם מחדש על הכפית.

המתוק השני נבחר בעיקר בגלל שמו – "שחיתות שוקולד". מדובר היה בבצק שוקולד פריך שבתוכו ליבת שוקולד 70% בלווית כדור גלידה ווניל. אין כמו הרגע הזה של פיצוח הבצק והנזילה של השוקולד החוצה, הרגע שמחכים לראות אם זה יקרה, והערבוב של התוך הנוזלי עם הגלידה שמחכה ליד. הקינוח האולטימטיבי.

אחרי שמסיימים ארוחה ב"סיטארה" המיקום שלה דורש את המשך היום בחוף הים, נינוחים ומחייכים.

במסעדה יש גם לאונג' נפרד, וחדר פרטי לאירועים כולל שירות אישי, ובר פרטי.

סיטארה- מסעדת שף

רוזנבלום הרצל 8, בנייני סי אנד סאן תל אביב

טלפון: 03-6996633

שעות פתיחה: : א'-ה' 12:00-00:00 | ו'-ש' 09:00-00:00

גישה לנכים: יש

עיסקיות: בימים א-ה 12:00-17:30 מנה ראשונה במחיר המנה העיקרית , שתיה וקינוחים מוזלים.

הבראנץ' המיוחד מוגש בשישי ושבת 09:00-12:00

כשרות: המסעדה איננה כשרה

Par Derriere – פריס פינת יפו.

 

BeFunky-collage

בסמטה קסומה בלב יפו נמצאת "פר דרייר" – שנושאת את הטייטל "בר יין ביסטרו המשלב את צרפת ויפו". עם הגדרה כזו, ביקור היה ממש מחויב המציאות, בעיקר כי גם שמעתי על הגינה הסודית והמיוחדת באחורי המסעדה, שנתנה למקום את שמו.

"פר דרייר" התחיל מרחוב קינג ג'ורג' במרכז תל אביב ואז עבר למיקומו ביפו, בשכונת נגה.

כשנכנסים למקום נדמה שנסענו לחו"ל בלי הצורך בדרכון, מכיוון שתל אביב ההומה נשכחת, וגן קסום נפרש ובו אפשרויות ישיבה שונות בחלל מרכזי או בגינה האחורית, כשבין החללים מחבר בר גדול שפונה לשני הצדדים ביחד.

היין הוא הכוכב הראשי ב"פר דרייר" ובקבוקים מוצגים בכל מקום, לצידן של מנורות כבדות ופריטי וינטג' רבים. על העיצוב אחראי הבעלים של המסעדה, דוד אבוקייה שהקפיד על הפרטים הקטנים ביותר בדקדקנות צרפתית.

כמצופה מבר יין יש תפריט אלכוהולי מפואר, שהוגש לנו כשהתיישבנו במקום. באוסף ישנם יינות מאיטליה, סלובניה, ספרד, גרמניה, צרפת, ישראל וניו זילנד, שמפניה מסוגים שונים, קוקטיילים ייחודיים ותפריט מיוחד של סיגרים קובנים משובחים, כי אם כבר, אז עד הסוף.

אנחנו בחרנו לפתוח בקוקטיילים – ג'ין ליצ'י עבורי, שכלל ג'ין, ליים, ליצ'י ובזיליקום, ו"גט א רום" באווירה קריבית יותר עם רום מיושן, רום לבן, סירופ אגבה, לימון, נענע ומיץ אננס. שני הקוקטיילים היו קלים לשתיה ורק אחר כך הורגש האלכוהול, והיוו פתיחה מרעננת ומשעשעת לב ונפש.

בתפריט הראשונות מככבות מנות מכל הסוגים – צמחוניות ובשריות, מאפים וסלטים. מהנסיון שלנו, תמיד שווה להקשיב לצוות המקום ובבחירה שלנו אימצנו את ההמלצות ובחרנו ב"קלמארי אלה פלנצ'ה" וב"סביצ'ה מדריד". בדרך כלל אני רגילה לקלמארי כמרכיב הבודד בצלחת, במקרה של "פר דרייר"  זה היה סלט שכלל אננס, עגבניות שרי, בצל סגול וארוגולה ועוטר בצ'ילי ועשבי תיבול. נתחי הקלמארי הבשרני על כל חלקיו הונחו מעל וספגו ממיצי הירקות והרוטב. מנת פתיחה מרעננת.

הסביצ'ה הורכב ממוסר ים טרי, ביחד עם רוטב רומנסקו, בצל מוחמץ, גבינת טולום, כוסברה וצ'ילי ובן הזוג כל כך התענג עליו שבניגוד למנהגו כמעט ושכח להשאיר לי טעימה, ואם לא הייתי מזכירה לו שגם אני רוצה משהו, הוא היה נזכר רק כשהצלחת כבר היתה מתרוקנת. בכל מקרה המשימה הושלמה כשקוביות הדג עשו דרכן אל הצלחת שלי ומשם להפיץ טעמי ים טריים אצלי בפה.

"שנעבור ליינות" ? שאלה המלצרית, כי אחרי הכל, יין הוא הספציאליטה של המקום. בחרנו את המנות העיקריות והצוות המליץ על יינות שמחמיאים ומשלימים את הטעמים של המנות שלנו, שהיו בדרגות עזות טעמים שונות.

למנה עיקרית בחרתי ב"נקניקיות דה לוקס". הדימוי של נקניקיה הוא תמיד משהו פשוט, כזה שאוכלים כאוכל רחוב, והסתקרנתי לדעת מה קורה כשנקניקיות משודרגות למנות עילית, במקרה הזה נקניקיות של השרקוטרי המומחה אלון תדמור. קיבלתי שלוש מהן – צ'וריסו משופדת כגלגל, צ'דר עסיסית ושמנמנה והפייבוריטית שלי  נקניקיה שוויצרית לצד שוקרוט מעושן ביתי ופירה חלבי שמשלים את השחיתות ומנקה את החיך כל פעם לנגיסה הבאה. מלפפון במלח בצד והמנה העבירה אותי היישר לבוואריה, אם כי במקום הבירה צוות לי ב"פר דרייר"  יין מהרי יהודה, שיתן את הפייט הראוי לבשר.

בן הזוג הלך על "פילה דג ים"  על מצע ירקות ירוקים כמו ברוקולי, קולורבי, ושעועית ירוקה, ביחד עם עגבניות שרי ובזיליקום, והכל ברוטב חמאת ערק בניחוח אניס. הדג היה רך וממש נמס בפה. אניס הוא טעם שנוטה להשתלט אבל כאן ניווטו אותו כך שהוא יתן את הקסם המיוחד שלו בלי לכסות על שאר הטעמים, בוודאי ובוודאי של הדג.

למנת הדג צוות יין עדין יותר, פינו נואר צרפתי מעודן.

בתפריט הקינוחים שמרו על המסורת ומגישים ב"פר דרייר" קינוחים קלאסיים כמו קרם ברולה ומלבי. צוות המקום המליץ על טירמיסו ועל טארט טאטן, הראשון קינוח קלאסי איטלקי שמגיע עם שוט אספרסו, והשני קלאסיקה צרפתית עם כדור גלידה ווניל.

מזגנו מהאספרסו על הטירמיסו והקפדנו להעביר את הכף לכל האורך, כדי לגרוף את כל השכבות ביחד. טארט הטאטן הגיע במחבת לוהטת, המיס מעדנות את גלידת הווניל, וסיים את הארוחה במתיקות עדינה ורכות של תפוח.

אוסף היינות במקום נבהחר בקפידה על ידי הסומלייה איתי שלום, והוא בנה גם תפריטי יינות מיוחדים ומשתנים, עם אפשרויות לרכישה הביתה או לשתיה במקום של בקבוקים שלמים או כוסות בודדות.

בסופי שבוע ישנו סומלייה שמסתובב בין השולחנות וממליץ על יינות מתאימים למנות, כמו גם עורך ערבי טעימות יין.

"פר דרייר" – מסעדה ובר יין צרפתי

בת עמי 7 תל אביב – יפו

טלפון: 03-629-2111

נגישות לנכים: יש

שעות פתיחה : יום א' – יום ה' 01:00 – 08:00

יום ו' – שבת 01:00 – 09:00

דילים מיוחדים: בימים א – ה בין השעות 16:00 – 19.00 יש HAPPY HOUR שבמסגרתו 50% הנחה על כל המנות מהתפריט (לא כולל קינוחים, משקאות וספיישלים).

קהל יעד:  ממשפחות ועד זוגות רומנטיים, כולל מבקרים שמגיעים להצגות תאטרון "גשר" הסמוך.

אירועים: במקום יש חדר יין בו ניתן לערוך אירועים פרטיים עד 12 איש, וחדר פרטי נוסף הכולל מקרן לאירועים עסקיים או אחרים עד 30 איש. ניתן לערוך גם אירועים גדולים בכל חלל המסעדה עם תפריט מותאם מראש

כשרות: המקום איננו כשר.

הקיץ הגיע לפיאצה רוסטיקו!

 

1 (1)

מזג האוויר המתחמם מוציא אותנו אל מקומות הבילוי. אחרי שהתכרבלנו בתוך הפוך שבועות ארוכים הגיע הזמן לסנדלים, לשמש ולאוכל טוב.

"פיאצה רוסטיקו"   בשרונה היא מוסד קולינרי ידוע ואהוב, וכדי שלא ישעמם שף הבית בנצי הרשברד ממציא כל פעם תפריט לפי העונה.

ומה בתפריט קיץ 2019?

הגעתי לטעימה קטנה מכל השפע שעתיד להיות מוגש, הכל משלב מנות קלאסיות בטוויסטים מודרניים ומעניינים.

להמשיך לקרוא

בר הפיראט- הRRRRRRבה בירה וטעם!!!

 

1 (4)

 

אחת האטרקציות הפופולאריות בפארקים של דיסני היא "אי הפיראטים", ספינה טרופה מלאה אוצרות. האטרקציה כל כך פופולארית שהיא הפכה לסידרת סרטים ולא בכדי, הפיראטים , למרות שהם פורעי חוק, נתפסו כאנשים מרתקים, שעוברים הרפתקאות רבות במקומות רבים בעולם.

כשנכנסים ל"בר הפיראט" בראשון לציון, פשוט עולים לספינת פיראטים. מתחילים בגרם מדרגות עץ שלצידו שני עמודי מפרש, ממשיכים בפגישה עם פיראט מפחיד שעומד בכניסה (ומשמש רקע נהדר לצילומי סלפי) וממשיכים לרחבה שנראית כמו לב ספינה, מחולקת לתאים ולרחבות בחיפויי עץ , כשבקצה הבר המרובע ומסכי טלוויזיה גדולים, מה שאולי אין בספינות פיראטים מקוריות אבל מספק חווית משחקי ספורט לקהל האורחים.

להמשיך לקרוא

TYO – מיפן בתאבון.

 

BeFunky-collage (6)

ארץ השמש העולה, פריחת הדובדבן, הגיישות לבנות הפנים מנפנפות במניפות, כל אלה עולים בדמיונינו כשאנו חושבים על יפן. ובזמן שהדמיון פורח, בפה כמעט אפשר לחוש את הטעמים האופייניים שלמדנו לאהוב, הסושי, האצות, הראמן, הסאקה וטעמי האוממי.

TYO היא תמצית החוויה היפנית בתל אביב, חזונו של השף היפני היחיד בישראל, שף יאמה אוימאודה, המכונה "יאמה-סאן". השף איומאודה, אחד מהמאסטר סושי המובילים בעולם, שהאכיל מדינאים, שגרירים, כוכבי קולנוע וספורט בינלאומיים, נמשך מילדות לטעמים ולמרקמים היפנים המקוריים, התלמד ועבד במסעדות ידועות בטוקיו, עבר לניו יורק ופתח בה מסעדות, ואז הגיע לפסגה- למסעדת "מורימוטו" – של האיירון השף היפני הראשון, מסעדה הנחשבת לאחת היפניות הטובות בארצות הברית.

בשנת 2014 נפתחה TYO והפכה לאבן שואבת לכל אוהבי הקולינריה היפנית, ישראלים ותיירים כאחד.

כבר כשמתקרבים לבנין נשבים בהוד שלו, מדובר במבנה לשימור והוא מרשים במיוחד. הדלת נפתחת ונכנסים לעולם קסום. העיצוב של ירון טל הוא בסגנון ניו יורקי, והוא מאופיין בבר במרכזו שסביבו יושבים סועדים ושולחנות במפלסי גובה שונים המעוצבים בקווים זורמים. הקירות מחופים במראות ובקורות ארוכות בנצנוצי זהב וכסף. בפינת האולם ניצבת עמדת הכנת הסושי והטבחים שם נותנים מופע מרהיב של זריזות ידיים בזמן שהם מכינים את הרולים השונים. מסביב לחלל הפנימי ישנה מרפסת גדולה שפתוחה בקיץ ומקורה בחורף.

המארחת האדיבה הובילה אותנו לשולחן עליו היו מסודרים מקלות אכילה ואבן משען קטנה להניח אותם בזמן הארוחה, קומקום וקערית לסויה ותפריטים המקיפים שפע של חומרי גלם מהים, היבשה והצומח, במגוון צורות הכנה ובקשת של טעמים. המלצרית שניגשה אלינו עזרה לנו להתמצא במושגים היפנים בתפריט וידעה להמליץ על מנות ומשקאות שיחמיאו לבחירות שלנו.

מתפריט הקוקטיילים והיין בחרנו לפתוח בשיכר שזיפים חמצמץ ובכוס יין איכותי.

החלטנו להפקיד את הבחירה בידיהן של אשת הצוות קייט שבחרה עבורנו שלוש מנות פתיחה המייצגות סוגי הכנה וחומרי גלם שונים.

הראשונה הייתה טונה פואה גרא – נתחי כבד אווז צלויים על ניגירי של טונה וטוביקו שחור. על מצע אורז מונחים נתחי טונה שמנמנה, מעליהן כבד אווז משובח ועל הכל כתר של פניני טוביקו מבהיקות. המנה הזו מבהירה כבר בהתחלה שכשלוקחים חומרי גלם איכותיים ומשובחים, אפשר להשאר בפשטות המענגת. את הביס ניתן לקשט גם עם הג'ינגר המוחמץ והוואסבי. הג'ינג'ר אגב, כמו הסויה והרטבים, מוכן על ידי השף יאמה –סאן באופן אישי.

לגימת שיכר ועברנו למנת הפתיחה השניה , היא מנת טטקי סלמון – יוזו, שמן שומשום חם, צ’ילי אדום ושומשום לבן. הסלמון קיבל צריבה קלילה ועוטר בטבעות צ'ילי עדינות ופשוט נמס בפה.

מנת הפתיחה האחרונה הייתה המורכבת יותר מבין השלוש, נאגי מאקי – אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם. רולדות של בשר עשוי במדויק שחבקו את הירק בתוכן ויצרו שילוב רך – פריך.

השולחן נוקה והסכו"ם הוחלף (ביקשנו מזלג בנוסף למקלות האכילה) ועיינו בתפריט המנות העיקריות. מבין מנות הדגים, הבשר והעוף שבתפריט העיקריות החלטנו לקבל את המלצת המקום למנה מיוחדת הקרויה המאצ’י טריאקי – פילה המאצ’י עם סקין ברוטב טריאקי, אורז, לוטוס בטמפורה וסלט חסה פריך. המאצ'י הוא הדג המוכר לנו כ"ילו טייל" , דג שומני ועסיסי שנצרב והונח על אורז בטעמי טריאקי קלילים. לצידו החלק הקראנצ'י של המנה, הלוטוס המטוגן בטמפורה. אנחנו קיבלנו עם המנה גם סלטון של פטריות וירקות. נתח הדג היה נדיב מאד והטריות ניכרה כמו גם האסטטיקה היפנית במיטבה.

כמנה שניה הוחלט שאי אפשר לוותר על סושי. תפריט הסושי מגוון מאד, וכולל צורות שונות כמו ניגירי, טמאקי, יאקיטורי, טמפורה וכמובן הסושי הקלאסי. בגדול מנת סושי היא רול של שמונה יחידות, אבל מכיוון שיש מבחר כל כך גדול, ותמיד רוצים לטעום יותר, יש אפשרות לחצאי רולים, כלומר לארבע יחידות מכל טעם. זו גם הייתה הבחירה שלי, ועבורי נבחרו שישה חצאי רולים – סלמון לימון ,ספייסי טונה, ספייסי המאצ'י, לוקוס רול, סלמון יוזו, וסלמון שרימפס  כל היופי הזה הגיע על מגש עץ צר וארוך, עם הסבר על כל חלק וחלק, ועם ניראות מלבבת לב ועיניים.

כשטועמים את הסושי של TYO מבינים כמה שלא הכרנו סושי, והדבר דומה למעבר מכיתה א' היישר לתואר שני במדעי המוח, פשוט קפיצה אדירה אל טעמים, מרקמים, ניחוח וחוויה שלימדה אותנו למה היפנים מאריכים שנים , פשוט כי הם מאושרים. כל נגיסה בכל אחד מהסוגים הוכיחה שהשלם גדול מסך חלקיו, והשילובים המדוייקים תמכו זה בזה ועטפו זה את זה לנגיסה המושלמת.

לפני הקינוח דגמנו מאוסף הסאקה הגדול שבמקום. סאקה הוא יין אורז שסוגיו נבדלים ברמת השיוף של האורז, ככל שהרמה (באחוזים) קטנה יותר, כך היין איכותי יותר ומחירו בהתאם. עבורנו נבחר ה"בורן גולד" שמידת השיוף שלו היא 50% וטעמיו עשירים ומתפתחים. הוא הוגש בקראף על מצע קרח ונמזג בחגיגיות לכוסות החרס השחורות האופייניות. הסאקה היה קליל והחליק בגרון, סיומת מצויינת למנות המלוחות והכנת החיך למתוקים.

בתפריט הקינוחים יש מרכיבים מערביים יותר ומערביים פחות, ושתי המנות שקיבלנו ייצגו את שני הצדדים. בצד המערבי כיכבה מנת "קרם ברולה פיסטוק"- קערית של קרם ברולה שעליה שכבה "זכוכיתית" של פיסטוקים, מעין ווריאציה לקרם הברולה הקלאסי. המנה השניה הייתה "הארד קור" מהמטבח היפני וכונתה "מיסטר בין", לא על שם האיש המצחיק מהטלוויזיה אלא יותר לכיוון המרכיב העיקרי שלה- שעועית אזוקי.

הרבה פעמים אנשים מהמערב מתקשים לקבל את הקישור שבין מרכיב כמו שעועית, שמשתייך לתחום המנות הראשונות או העיקריות, בגרסה מלוחה, למנת קינוח מתוקה. במקרה של TYO שווה לקחת את ההימור. מדובר בעוגת שעועית אזוקי, מוקפת בקציפת ארל גריי ועליה קנאל גלידת תה ירוק, כשעל הכל נשפך קרם קרמל נענע חם. התוצאה היא קינוח עדין, מתוק במידה, שאם לא הייתי יודעת שיש בו שעועית, לא הייתי יכולה לנחש. המנה הזו הוכיחה לי כמה חשוב להניח בצד כל מני דעות קדומות ופשוט לנסות, זה היה נסיון שווה ביותר.

 

TYO- מסעדה-לאונג’ בר יפני

שעות פעילות: א'-ד' 12:00-16:00 ; 18:00-00:00 חמישי 12:00-00:30 ; שישי-שבת 12:00-00:00

טלפון: 03-9300333

גישה לנכים: יש*

* לאורחים בעלי מוגבלויות , יש לתאם הגעה מראש מפני שהצוות מנגיש את המקום במיוחד.

קהל יעד: בימי שישי המקום פונה יותר למשפחות. בשאר השבוע הקהל הוא מגילאי 24 ומעלה, כשבימי שני יש גם תקליטן המלווה את הערב החל מהשעה 20.30.

דילים: עסקית צהרים של מנת פתיחה ומנה ראשונה במחיר המנה העיקרית, כולל מנת טעימות מיוחדת בסגנון קופסת "בנטו", ועסקית סופשבוע  – בימי שישי בין השעות 12:00-16:00 ובימי שבת משעה 12:00-17:00 – מנה ראשונה לבחירה ומנה עיקרית לבחירה ב90 שקלים בלבד.

יש משלוחים ושירות "וואלה פרקינג" בתשלום.

אפשרות לאירועים בשולחן אבירים או בהפרדה מהחלל המרכזי.

כשרות: לא כשר.

 

"הונולולו" טיקי בר- הרוח הקאריבית של תל אביב.

חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.

מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.

"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.

עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.

השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.

פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.

הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.

בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.

פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.

לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.

לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.

בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.

המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.

עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.

לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).

השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.

קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.

התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.

בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)

טלפון: 03-6238155

שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00

ו – משעות הצהרים ועד 02.00

קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב

דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל

ו 30% על תפריט האלכוהול.

גישה לנכים: יש

כשרות: לא כשר

אמש – מסעדה, בר, חוויה לכל החושים.

 

BeFunky-collage

מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.

הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.

אני רציתי משהו רענן אך לא מתוק מדי, והצד הגברי ביקש משהו יותר לכיוון המר. הבחירה נפלה לבסוף על "מרגריטה הדרים" בשבילי ועל "סילנסיו" בשבילו. מוטיב ההדרים הוא מוטיב ישראלי קלאסי, והוא חזר במגוון משקאות ובמגוון מנות, נותן את העוקץ הריחני שלו. המרגריטה כללה סאוזה מנדרין נפוליאון, גרנדין, אשכולית אדומה, ומי זהר והכוס עוטרה בכתר של מלח ורוד. ה"סילנסיו" היה "ירוק" יותר ונבנה מבקרדי סילבר, סנט ג'רמיין, ג'ינג'ר, מלפפון ושמיר. שני המשקאות היו קלילים מבחינת הטעמים, לא מתקיפים את החיך אלא מכינים אותו לטעמים שיבואו.

מאוחר יותר לא התאפקנו ובדקנו קוקטייל נוסף מהתפריט, שהתגלה כמעניין ביותר, ה"בזיליתות", קוקטייל שהיה שילוב של בומביי ספייר, תות, בזיליקום תאילנדי ופלפל שחור. המשקה עוטר בקצף בזיליקום מלמעלה ובכוכב אניס, ואישר את מה שידעתי מזמן, בזיליקום הוא שידוך נפלא לטעמים מתקתקים.

במנות הפתיחה מככבים דגים נאים, והאמת שזה אינדיקטור מעולה לטריות חומרי הגלם של המסעדה מכיוון שבמנות כאלה אין היכן להתחבא ואיכות הדגים צריכה להיות מעולה. הדג היומי היה האינטיאס והוא כיכב בשתי מנות ספיישל שלא הופיעו בתפריט –

"קרודו דג ים" עם אבוקדו, צ'ילי ושאלוט, מושרה בשמן זית ופסטוקים, ו"קרפצ'ו הדרים" עם עלי רשאד, תפוז דם, שמן הדרים, אשכולית אדומה וצנון שחור, צ'ילי ושאלוט. מכיוון שאני וחריפות לא חברים טובים, הוציאו עבורי את הצ'ילי מהמנות.

את מנת ה"קרודו" השתדלתי לאכול באמת לאט, כדי לספוג את כל המרקמים השונים – החלקלקות החושנית של הדג, העטיפה של שומן האבוקדו שעליו הוא הונח, וחיספוס עלי הרשאד לצד פריכות הפיסטוקים. זה גם היה השלב ששמחתי שעדיין לא החלה המוסיקה כדי שאוכל לרכז את כל החושים לחוויה שהתנהלה אצלי בפה. ללא ספק מנה שכדאי שתיכנס לתפריט הקבוע.

הקרפצ'ו לא היה רחוק ממנה, גם כאן דג טרי פרוס כמעט לידי שקיפות, עם הרבה טעמי הדרים רעננים.

את הגוון הבשרי לתפריט המנות הראשונות קיבלנו במנת סטייק טרטר בקר עם אנשובי, צלפים, איולי חרדל מעוטר בביצה, ולצידו צמד ברוסקטות פריכות ליצירת הכריך הפתוח המושלם. למרות שהטעמים נשמעים עזים בגלל האנשובי, הצלפים והחרדל, בפועל זו היתה מנה מעודנת.

ורד המליצה לנסות את סלט החסות. בתחילה היססתי מכיוון שמה כבר אפשר לחדש בסלט חסות? אז מסתבר שב"אמש" גם הסלט הוא לא רק סלט, אלא קערה גדולה של חסה סלנובה, שהיא ה"רולס רוייס" של החסות, ביחד עם בייבי ג'אם, בצל שאלוט, גבינת בושה עיזים משובחת, אגוזי מלך ופלחי פרי העונה שבמקרה שלנו היו אפרסמון. רוטב הסלט הונח ביד עדינה מאד, מה שהשאיר למרכיבים את המקום להפגין את הטריות, הטעמים והמרקמים. ההמלצה שלי, לקחת קצת מכל דבר ביחד.

המסעדה מוגדרת כ"ים תיכונית" והסלט נטה יותר לזכרונות שיש לי מצרפת, אבל הרעננות של ירקות השוק הצמוד החזירו אותי היישר למזרח התיכון שלנו.

צ'ייסר של "קוקטייל הבית" שמשתנה בכל יום ובמקרה שלנו היה מיקס של וודקה, אננס והדרים, העביר אותנו למחלקת המנות העיקריות.

הראשונה בהן הייתה "ריזוטו ים" – חתיכה נאה מאד של דג מוסר ששכבה על ים אדום של ריזוטו בקרם סלק ולצידה סלטון ירוק לריענון. מנה שהייתי מגדירה כ"אוכל מנחם" של אורז חם מתקתק בטעמי הסלק, רך אך לא "מושי" ודג שלא הניח לאף אחד לכסות על הטעמים הטבעיים שלו.

השניה הייתה מנת שקדי עגל שמגיעה על שיפוד, על קרם תירס, עם אפונת שלג ופרמז'ן. שקדי העגל, כמו כל המנות במסעדה, עשויים על תנור פחמים, מה שנותן טעם של מדורה. התירס מעט מתוק, השקדים נימוחים ממש כמו פטה כבד ואפונת השלג הוסיפה את הקראנץ'. מהעיקריות זו בהחלט היתה הבחירה שלי (אם כי היה קשה מאד להחליט בינה לבין הריזוטו ותוצאות המשאל שערכנו על השולחן היו צמודות מאד).

מנות הקינוח לא מופיעות בתפריט והן מתחלפות. לנו הוצעו ארבע, כולל "בראד פודינג" ו"קראק פאי" אבל לבסוף בחרנו בשתיים שונות לחלוטין . האחת היא חלומו של כל חובב שוקולד משובח, מוס שוקולד מריר (הללויה!) עם שברי וופל קקאו, לצד שמנת מוקצפת לא ממותקת. ב"אמש" השכילו להבין שתועפות של מתיקות בסופו של דבר לא טעימות, ועדיף להוריד ממינון הסוכר כדי להרגיש משהו מלבד סוכר. התוצאה, קינוח מתוק אבל לא מוגזם, שוקולד עמוק ועשיר, שהקצפת לא ממתיקה בהגזמה אלא מלטפת בענן חלבי.

הקינוח השני היה שונה בתכלית – אגסים מבושלים ביין אדום עם תבלינים כמו הל, קינמון וציפורן ומוגשים על הר של מסקרפונה, עם טוויל אגוזי לוז, קרמבל שקדים ופחזניות קטנטנות מפוזרות מסביב.

אם במסעדה ההמלצה היא מנות "שרינג" שהן בדרך כלל זוגיות, המנה הזו יכולה לספק שלושה או ארבעה גרגרנים בלי בעיה. מצויינת לחובבי טעמים מעט אקזוטיים ופחות מתוקים.

"אמש" הוא קומפלקס של כמה חללים  – מסעדה, בר, בר בחצר (עם תפריט מצומצם) וגלריה לאירועים.

 

"אמש"  – בר מסעדה ים תיכונית.

לינקולן 30 תל אביב

טלפון אין, הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק והאינסטגרם של המסעדה.

שעות הפתיחה: שבעה ימים בשבוע, 19.00- אחרון הלקוחות.

גישה לנכים: יש

מתאימה ל: קהל בוגר יותר המחפש שילוב של אוכל טוב וחגיגת מוסיקה עברית על הבר.

כשרות: לא כשר

.