אפרופו רטרו, אחת התוכניות האהובות ששודרו כאן בשנות השמונים היתה "ימים מאושרים" שבה התקופה היתה שנות השישים, עם החצאיות המתנפחות, המכוניות עם מכסה המנוע הענק, וכמובן הבריליאנטין בשיער של הבנים שלא יצאו מהבית בלי מסרק. אחד הלוקיישנים האהובים ביותר בסידרה ובסרטי שנות השישים היה הדיינר- אותו המקום בצבעי אדום לבן, שהגיש מילקשייקים מוגזמים , וכמובן שהיתה בו ה"ג'וק בוקס" המיתולוגית שהשמיע את שירי התקופה.

ב"רטרו פנקייק בר" אפשר בקלות לשכוח שעברנו מזמן את שנות האלפיים- כשעוברים את הדלת מגיעים לתקופה שבה אלביס היה המלך, התסרוקות היו מוגזמות והגזוז נשפך בכוסות.

להמשיך לקרוא ←

לפני המון שנים, כשהייתי בגיל העשרה, עשיתי שטות. בגיל הזה עושים המון שטויות אבל השטות שלי כללה 15 סופגניות ביום אחד ונגמרה בחדר מיון עם התייבשות אחרי לילה של.. טוב, בואו לא נכנס לזה.

בכל אופן, מאז החוק אצלי היה – סופגניה אחת לשנה, סמלית לכבוד החנוכה. עם השנים נוספו גם השיקולים הקלוריים. אז השנה קצת חטאתי (אכלתי שתיים!) ולכן כשהגיעו המצרכים לסופגניה של "שופרסל" – קמח תופח מאליו, ממרח קרם קקאו ואגוזים, קונפיטורה ובקבוק סירופ בטעם מייפל, החלטתי למצוא משהו אחר להכין, שגם יהיה טעים (וקל, כי כידוע, אני לא אוהבת לשהות יותר מדי זמן במטבח) וגם שנזקו הקלורי יהיה נמוך יותר (מה שאומר בלי שמן עמוק).

על המצרכים עצמם-

הקמח הוא קמח תופח כמו של חברות אחרות, כך שאם המחיר זול יותר בגלל שזה מותג הבית, הוא בהחלט אופציה ראויה. כנ"ל הקונפיטורה (בחרתי בתות) – מתוקה, עסיסית, טעם קלאסי. רוטב המייפל אף הוא טוב (לא הייתי מבדילה בין יצרנים שונים כך ששוב, משתלם אם זה יותר זול). ממרח השוקולד הוא היחיד שכן הייתי מבדילה בינו לבין המקור המפורסם, אם כי בתור עצמו, בלי השוואות הוא פשוט ממרח טעים שאני מודה שנאכל גם בכפית ככה על הדרך.

בכל מקרה, החלטתי להכין פנקייקס בגירסה המודולרית, כלומר להכין את הפנקייק הבסיסי ואליו כל אחד יוכל לשדך מה שירצה- ממרח שוקולד, ריבה, רוטב מייפל, קצפת, או מה שמתחשק.

המתכון המנצח שלי לפנקייק הוא –

ערבוב של 1 כוס קמח תופח (או קמח רגיל עם כפית אחת אבקת אפיה), 1 כף שמן, וכף סוכר אחת.

אחרי שמעורבב מוסיפים 1 ביצה שקושקשה בכוס, 1 כפית סוכר ווניל (אני שופכת בערך חצי שקיק), 3/4 כוס חלב ומערבבים עד שהתערובת סמיכה וללא גושים (להקפיד!).

מניחים לנוח חצי שעה (שלב הכרחי, אחרת זה לא מצליח!!).

מחממים מרגרינה במחבת (מספיק ממש קצת אז לא נורא שזה מרגרינה, כי חמאה נוטה להשרף מהר, ולא ניסיתי עם שמן), מקפידים על אש נמוכה עד בינונית ויוצקים בעזרת מצקת את התערובת ומשטחים אותה . מחכים שיעלו בועות והופכים לצד השני. חשוב לשים לב לגובה האש כי אם היא חזקה מדי אז הפנקייק יצא שרוף בקצוות ונא באמצע.

עורמים בערימה (ומתעלמים מבני המשפחה שגונבים ממנה בזמן טיגון הפנקייקים האחרים) וכאמור מוסיפים מה שרוצים.

מהכמויות האלו יוצאים בסביבות ה6-7 פנקייק עבים ונדיבים, כמובן אפשר להכפיל כמויות.

חג אורים שמח!!!