צרפת מפורסמת בצורות שונות- הארכיטקטורה, האופנה, הרומנטיקה, אבל הדבר הראשון שרובינו חושבים עליו בהקשר לצרפת הוא הקולינריה. "שף צרפתי", "מסעדה צרפתית", המילים נקשרות לנו היישר למעדני גורמה, כוכבי מישלן וחווית אוכל חד פעמית.
אירועי שבוע הקולינריה הצרפתית מביאים אלינו למשך ארבעה ימים גדושים את מיטב הבישול העילי, הטעמים, הניחוחות והדמיון במנות צרפתיות, דרך שפע של שיתופי פעולה עם שפים ישראלים, סדנאות, ואירועים ייחודיים.
לפני כמה שבועות ביקרתי בEVO Clinic ברעננה. מצאתי קליניקה ייחודית לרפואה אסתטית בסטנדרטים אירופאיים גבוהים ושמעתי על שיטת ה"קוד האסטתי" הייחודית של המקום שבו מנתחים את אוסף הנתונים האישי של כל אדם ומתאימים לו טיפול אישי.
אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון, את זה כולנו יודעים. והיות והדבר הראשון שאדם רואה כשהוא מכיר מישהו חדש הוא המראה החיצוני, הרי שרצוי לשמור על המראה כמה שיותר רענן ונעים לעין.
מראה מטופח ורענן תורם גם להרגשה הטובה שלנו, וכשאנו מרגישים טוב אנחנו מקרינים החוצה חיוביות וביטחון, שבתורם חוזרים אלינו מהצד שמולנו.
כשאנו בני ובעיקר בנות 16, אין צורך להשתדל במיוחד, העור צעיר ומתוח, אין קמטים, אין כתמים, הגוף חלק ומוצק, הכל עומד במקום. הבעיה שבגיל הזה אנחנו לא ממש מעריכות את מה שיש לנו, עד שעוברות עשרים שנה ואנו מתגעגעות לאיך שהיינו פעם, או לפחות לביטחון שהיה לנו.
בעוד המטבח היפני והסיני כבר מבוססים היטב בישראל, המטבח הוויאטנמי נדיר יותר, וסודותיו מסתוריים יותר. עכשיו כבר אפשר לפתור את המסתורין בעזרת "ק-פה האנוי" בלב תל אביב, שמביא את האנוי והמטבח הוויאטנמי, בהשפעות של מטבח צרפתי, היישר לצלחת שלנו.
כבר מרחוק ניתן להבחין במסעדה על שלל אורותיה האדומים –צהובים, מנצנצת בקצה רחוב מלכי ישראל, ממש מול בנין עיריית תל אביב. כשנכנסים לא יודעים לאן להסתכל קודם- הצבעוניות עזה, העיצור המרהיב הוא של סגולן גטי שעבדה תקופה ארוכה עם מעצב העל פיליפ סטארק, והדבר ניכר בכל פינה – קישוטי הקירות, גופי התאורה, הציורים, האביזרים ,אפילו השירותים (שגם אם לא צריכים להשתמש בהם, שווה לבקר רק בשביל ההתרשמות מהעיצוב המרהיב).
התקופה היא לפני המהפכה הצרפתית- המרקיזה דה מרטיי (אסנת פישמן), שגדלה תחת חינוך נוקשה, וחותנה לבעל שלא אהבה, הופכת לאלמנה שכל הוויתה היא תשוקה ונקמה, וגם ביחד- תשוקה לנקמה. אחרי החלפת שרשרת מאהבים, היא מתמקדת ברוזן דה וולמונט (אביב אלוש), שגם הוא היה חלק מההסטוריה הרומנטית שלה, כדי לנקום במאהב אחר שלה- הרוזן דה בסטיד, שמתכוון להנשא לבת הדודה הצעירה שלה ססיל (לאה גלפנשטיין/ הגר טישמן).
(התמונות באדיבות "הבימה")
באבא יאגה היא מכשפה שמגיעה היישר מהמיתולוגיה הסלאבית – מכשפה מפחידה, זקנה ובעלת שיניים חדות, שמצד אחד נוהגת לחטוף ילדים קטנים (שסביר להניח שהופכים לארוחותיה) אבל גם חכמה מאד, ולעיתים נדירות, כשנחה עליה הרוח, בביתה שעומד על כרעי תרנגולת, היא מכוונת נשמות טועות.
אז המרכבה של באבא יאגה נחתה בלב תל אביב, והפכה למסעדה רומנטית, גדולה, בעלת סוגים שונים של מקומות ישיבה- בחוץ באוויר הצח או מתחת לכוכבים, בחללים שונים בפנים, כולם מעוטרים בנורות רומנטיות ובהרבה בובות של מכשפות , בין עצים מוארים או ליד קיר אורות, והכל מעביר את האורח מסע קסום באגדות אירופה, כשכמובן גם אוכל טוב ואלכוהול משובח מעצימים את החוויה.
לפי ויקיפדיה- ההגדרה של "ביסטרו" היא – "מסעדה קטנה המגישה מאכלים פשוטים במחירים שווים לכל נפש." כששאלתי את צוות "לה ביסטרו" בחולון מה ההגדרה שלהם, ומה הכי מייצג את המושג "ביסטרו" בעיניהם, התשובה היתה מורחבת יותר וכללה גם את האווירה. הישיבה היא טיפה אפלולית (למרות שלא חשוך כמו במקומות אחרים, ובהחלט אפשר לקרוא את התפריט בערב בלי בעיה ובלי תאורה של סלולרי, או לצלם בלי פלאש במקרה שלי), המוסיקה היא ג'אזית מרגיעה שמלטפת את האוזן, והמבחר רחב ומקיף כך שאדם יכול להחליט אם הוא רוצה ארוחה שלמה, או משהו טעים עם איזה אלכוהול כייפי, או אפילו ארוחת שישי בערב.
אמש השיק שגריר צרפת בישראל, מר פטריק מזונאב, את "שבוע הקולינריה הצרפתי ה3 בישראל" – So French – so good – שהביא לארץ 21 שפים צרפתיים, שבמשך השבוע, בשבע ערים בארץ (תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, עכו, בנימינה וטבריה, יעבדו עם צוותים של עשרים מסעדות ישראליות, ויציגו את נפלאות המטבח הצרפתי לציבור הרחב, תוך דגש על חבל "רון אלפ" – חבל ארץ פחות מוכר ,שאוצר בקרבו מטבח מופלא ומיוחד שכולל חקלאות ויקבים, בנוסף על המזון המקומי.
(בתמונה למעלה משמאל – השגריר מציג את השפים. בתמונה למטה מימין- חלק קטן מהמוצרים שמגיעים לארץ).
פרוייקט נוסף של השפים בביקורם הוא עם אירגון "לתת" שבו הם ילמדו את הטבחים של הארגון כיצד להוסיף ולגוון את המנות שהם מוציאים לאלפי נזקקים בכל יום, וכן ילמדו גם במטבחים של בתי חולים – בית החולים הצרפתי בנצרת ובית חולים בילינסון בפתח תקווה, כדי שגם החולים יוכלו להנות מהמזון.
רשימת התארים של השפים האורחים יכולה למלא ספר שלם, ונזכיר בקצרה רק כמה מהם – ז'ראלד פאסדה- שף שנושא על חזהו שלושה כוכבי מישלן, שיבשל ביחד עם השף יורם ניצן ב"מול הים", סימון זאנוני בעל שני כוכבי מישלן יבשל עם דוד ביטון במלון "המלך דוד "בירושלים ארוחה כשרה, ג'רר אידו שמארח במסעדתו בפאריס אורחים כמו טים ברטון, גווינת פלטרו וזוג אמריקאי אחד- ברק ומישל אובמה שמגיעים במיוחד כדי לטעום את הסופלה המפורסם שלו. כמו כן אמן השוקולד פטריק פומיה שמכונה "גראן קונטואר דה שוקולט" של אזור ליון, יפגין את הכישורים הרבים שלו עם הקונדיטור ענר בצלאל.
חוץ מכוכבי מישלן יש גם מצנפות גומיו, וכריסטוף מרגן נושא שתיים מהן והוא יבשל ב"הוטל מונטיפיורי", אוליביה דגאן ממטבחי ארמון האליזה יגיע ל"קלואליס", ועוד מצנפות גומיו נוספות יצטרפו כששף סטפן פרוש – שנושא גם הוא שתיים מאלה ביחד עם התואר "השף הטוב ביותר של צרפת על פי מדריך "לוג'י" יתארח בבר מסעדה ששון על הכרמל.
פרוייקט מיוחד יהיה של שף פאבריס מואיה באזור טבריה, שם הוא יכין עם נשות העיר מנות מזרחיות מסורתיות במסעדת רוברג במושב ליבנים, וגם יעביר סדנאות בישול מיוחדות לילדים (איזה כיף לילדים האלה!!) ובעיקר יבשל עם שפים יהודים , מוסלמים ונוצרים ארוחת אבירים למען השלום.
החוויה הצרפתית לא מסתיימת בכך – כי בשיתוף פעולה עם רשת "מגה" יגיעו למדפים 50 מוצרי מזון תוצרת צרפת כמו בסקוויטים, פסטות, ריבות, יין וגבינות איכותיות שאי אפשר בלעדיהן.
(בתמונה למעלה- שוקולד ואלכוהול צרפתיים יוקרתיים שהגיעו עם השפים).
יותר מכך, ברכישת מוצרים צרפתיים יש אפשרות לזכות בסדנת שף עם שף צרפתי מעוטר כוכבי מישלן, וזו חוויה חד פעמית. (באתר יש גם מתכונים של "חודש צרפת" – שווה לבדוק).
ועוד באירועים הצרפתיים בארץ –
בין התאריכים 18-19 לחודש נוכל להרגיש ממש כמו בפאריז, כששוק נמל תל אביב יהפוך לשוק איכרים צרפתי אותנטי עם גבינות בורסן, בייבי בל, סנט אלמברה ועוד, יינות מיקב שפוטייה, ממרחים, לחמים, מאפים, שוקולדים, ערמונים חמים, נקניקי גורמה, עוגיות מקרון, קרפים ועוד וגם שם יופיעו השפים האורחים – דן אבוקייר (השף של שגריר צרפת בישראל), השף לורן בוביאה והשף הישראלי יוסי שיטרית מ"קיטשן מרקט" שימכרו מנות שף משובחות במחיר סימלי של 25 שקלים בלבד, שכל הכנסותיהם יועברו לילדים נזקקים באמצעות אירגון "לתת".
וקחו נשימה- זה לא נגמר בזה- יש גם –
חברת HAVILAND תציג אומנות שולחן – על שולחנות מסעדות "מול הים" ו"פופינה" כלי פורצלן אלגנטיים מלימוז', כיתות אמן וסדנאות יתקיימו במלון שרתון בתל אביב, טעימות יין וקונייאק בעשרות חנויות יין ברחבי הארץ ואפילו יום עיון פתוח לקהל הרחב באוניברסיטת תל אביב ממש מחר- בנושא "מדוע המתכונים הצרפתיים הוכרזו כמורשת תרבות של האנושות על ידי ארגון אונסקו".
(בתמונה למעלה- הגודיז של COURCELLES)
באירוע ההשקה בבית השגריר הצרפתי ביפו, זכינו לטעום את הקונייאק היוקרתי "REMY MARTIN" שיוצע במחיר מיוחד במסעדות המשתתפות את יינות יקבל שפוטיה וכמובן את המתוקים של הקייטרינג הכי צרפתי בארץ – COURCELLES שרק מהתמונות שצילמתי שם אפשר להזיל ריר, ולמען הקרם ברולה אנשים בטוח היו מוותרים על הרבה דברים שיקרים לליבם.
פרטים על המוצרים הצרפתיים ב"מגה" – http://www.mega-bair-france.co.il/
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות –
פרטים על המסעדות והארוחות המיוחדות של השפים הצרפתיים וכן הרשמה והזמנת מקומות – ללחוץ כאן
כשאני כותבת על מסעדות, אני מאד משתדלת לא לכתוב מילים כמו "מדהים" ו"מהמם" כי זה לא אומר שום דבר לקוראים שלי. אני מעדיפה לתאר את המנות כפי שהן ושכל אחד יחליט אם הוא היה אוהב אותן או לא. במקרה של קורדליה אני חייבת בכל זאת מילה כללית אחת – "מענג". כי הערב שהוזמנתי אליו ושהעברתי בו היה חוויה שגדולה מסך המרכיבים – מקום+שירות+אוכל = חוויית אכילה אחרת.
"קורדליה" היא לא מקום שבאים אליו כי רעבים. כלומר, לא שלא יוצאים שבעים, אבל המטרה היא החוויה, ערב ארוך (הארוחה שלנו לקחה כשלוש שעות והיתה בדיוק בקצב המתאים להתענגות על כל נגיסה, כל טעם, כל מרקם) שמתאים לכל מי שרוצה לפנק את עצמו או אחרים.
זה מתחיל בכניסה למבנה שכל פינה בו משדרת תשומת לב וטאצ' מיוחד, מנברשות מלכותיות שמאירות את הקירות העתיקים של יפו, דרך נרות שהבהבו על כל שולחן ועד אפילו לאגני הרחצה המיוחדים בחדר השירותים שלידם הונחו ספרונים מסדרת "הרומן הרומנטי" שגרמו לי לעשות "אההההההההההה" כזה של סצינות רומנטיות בסדרות טלוויזיה.
אחר כך מגיע השירות שהוא לא פחות ממלכותי – צוות מלצרים שלא מזניח אפילו את הפרט הקטן ביותר, החל מכך שאיך שהתיישבתי קיבלתי שרפרף להניח עליו את התיק, דרך מילוי חוזר של כוס היין, כוס המים וקערית הלחם כך שבכל רגע נתון הן היו מלאות, הנימוס והדקדוק המושלמים של מזיגת המשקאות, קיפול המפית ברגע שהלכתי לשירותים בצורה עדינה ומדוקדקת, ניגוב השולחן מפירורים בעזרת מברשת מעוצבת ויעה כסוף עד הפירור האחרון, מזיגת חלק מהמנות מול הסועד עצמו כחלק מהחוויה וכך הלאה.
כשאני מוזמנת לערב טעימות אני תמיד מעדיפה את המלצת הבית. כשהמלצר הביא לי את התפריט זה מה שאמרתי לו והוא השיב ב"אם כן, הכי טוב לנסות את ארוחת הטעימות שלנו כך שתוכלו לחוות את מירב הטעמים". ארוחת הטעימות עולה 250 שקלים לאדם, כוללת שמונה מנות ומקיפה מגוון גדול של סוגים – חלבי, בשרי, פירות ים, מתוק, מלוח, קר, חם, הכל מהכל.
המנה הראשונה שנחתה לנו על השולחן היתה "צלחת מתאבנים" שכללה שלושה זוגות של מטעמים – קדאיף עם עגבניות וזיתי קלמטה, עוגיית כוסברה עם גבינת שמנת וסופלה שמנת אספרגוס. מדובר במנות בגודל ביס, כשהשילוב מזכיר קינוחים והתפיסה שלנו אומרת שזה אמור להיות מתוק, כך שהניגוד מדגיש את הטעמים. מבין השלושה החביב עלי ביותר היה ה"סופלה שמנת אספרגוס" שהיה סוג של פחזנית רכה עם מילוי מלוח.
"מילפי שרימפס ושאלוט" היה המנה הבאה. יש לציין שבתחילת הארוחה המלצר האדיב בירר איתנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים מכיוון שיש סועדים שאמנם אוכלים במסעדות לא כשרות אבל נמנעים מפירות ים למשל. אנחנו אישרנו לו ש"כל דבר חוץ מחיות מחמד זה בסדר מבחינתנו" והשטח היה פנוי למנה.
השרימפ הגיע בתוך המילוי, לא כיחידה בפני עצמה, והתחבר עם בצל השאלוט. הטעמים היו חזקים. הבן, שלא טעם שרימפס קודם, אמר שאם זה הטעם אז הוא מוכרח בפעם הבאה לטעום את הצורה המקורית של השרימפ. ה"מילפיי" היה יותר סוג של קרקר שהונח על המילוי וגרם לנו לנטוש את הסכו"ם המנומס ולהעמיס מהמילוי על הקרקר לאכילה עם האצבעות .
"גספצ'יו על חציל קלוי" – מרק עגבניות קר שנמזג מעל חציל קלוי קלאסי. הבן לא חובב חצילים אז הוא התמקד במרק עצמו. אני העמסתי קצת חציל ומעליו מהמרק (שנמזג אגב בצורה מאד אסטטית על ידי המלצר) ושמחתי מאד, עגבניה וחציל קלוי הולכים מצוין ביחד. מנה מאד נדיבה יחסית לארוחת טעימות, בעיקר כשהשארית נוגבה על ידי לחם הבית שקיבלנו (עם חמאה ושמן זית ) משני סוגים שונים.
"טורטליני כמהין בבצק חלמונים" היה הבא בתור, ארבע יחידות של טורטליני עשיר (אוי, כמה שחלמונים עושים טוב לפסטה..). חוסלו במהירות, וגם כאן הרוטב נוגב באמצעות הלחם (שהקערה שלו מולאה שוב ושוב).
"קבב טרחון וספייסי סלט פטריות" – דג אינטיאס בצורת שני קבבים עגולים, על סלט פטריות שימגי ושיטאקי עם רוטב שום שחור והרבה עלי בייבי. שליטה של טעם לימוני, דג רך אבל לא מתפרק, עדינות היא שם המשחק.
"נתח קצבים על ריזוטו כוסמת" היה העיקרית האחרונה לפי התפריט – פחות התחברתי לכוסמת (לא פייבוריטית שלי באופן כללי) אבל הבשר היה עשוי מדיום (לא נשאלתי אבל זו מידת עשייה שהחמיאה לבשר) , חתוך לחתיכות בגודל נגיסה ובכמות נדיבה.
המלצר ניגש אלינו ואמר שיש נוהג שלפני הקינוחים יש אפשרות לקבל עוד פעם אחת מהמנות שהוגשו או מנה נוספת כ"הפתעת השף". אמרתי לו שאני מאד אוהבת הפתעות. הוא שאל אם להפתיע אותי בכיוון של בשר או דג ואני אמרתי את שלוש המילים שחשבתי עליהן מאז שראיתי את התפריט של "קורדליה" – "קוקי סאן ז'אק" .
קיבלנו מנה אקסטרה (כך שסך המנות עלה לתשע) של צדפות על הפלאנצ'ה עם קרם כרובית וקצף פורצ'יני. טוב, קוקי סאן ז'אק שמקבל את הטיפול שהוא צריך, הופך להיות מדוייק ורך, בלי ליפול במכשול הצמיגיות. שלושת הצדפות שלי נעלמו תוך דקה, ויחד איתן גם עוד אחת מהצלחת של הבן שלא היה מסוגל להכניס יותר כלום לגוף. רווח שלי. הקצף היה פחות מוצלח מכיוון שהיה לו טעם דומיננטי מדי של פלפל שחור לטעמי, מה שקצת כיסה על הטעם של הפטריות.
השולחן נוקה בדייקנות , הסכו"ם הוחלף שוב (לכל מנה קיבלנו סכו"ם נפרד) והגיע זמן הקינוחים.
הראשון שקיבלנו היה "ברולה גרניום וסלט מלון" עם עלי נענע. מנה מאד מרעננת ומרגיעה של קרירות שהזכירה לי סוג של מלאבי משודרג.
הקינוח השני שקיבלנו היה יצירת מופת בשם "גורמנדייז פרחים". אין לי מושג למה השם הזה, אבל המשמעות שלו היתה משטח אבן ארוך ועליו חמישה קינוחים קטנים שונים, מה שאיפשר להתנסות בשפע רב של מרקמים וטעמים. כאן בדיוק נכנסה המילה "עונג" לתפריט.
אז מה היה לנו שם?
פנקוטה אספרסו רכה ומתוקה, מקרון פירות יער שגרם לי להבין שגם אוכל יכול להיות סקסי, מרנג לימון- קשיחות עם פציחות עם רכות ביחד, טופי ביתי עם שקדים ואגוזים – שידרוג של ממתק קלאסי, וכמובן איך אפשר בלי שוקולד? אז האחרון בשורה היה "סופלה שוקולד וויסקי" שהיה חמים ומרוכז כמו כדור שוקולד אלכוהולי ועשיר בטירוף.
על השתיה החמה וויתרנו מחוסר זמן ומקום, ואם היה שם ערסל, הייתי מבלה שם בנמנום קל בשעות הקרובות.
אז אם בא לכם לטעום חוויה חדשה, מרקמים, ניחוחות ואווירה – "קורדליה" הוא המקום.
רחוב יפת 30 יפו.
כל הפרטים, התפריט, האירועים – הכל באתר של "קורדליה" – www.cordelia.co.il
את חטיפי "אפרופו" של אוסם אין צורך להציג, הם בשטח כבר הרבה זמן ויש להם קהל מעריצים גדול. ועכשיו נולדו ל"אפרופו " הוותיקים – הקלאסי, איטליינו וחמוץ חריף (יאמי יאמי), שני אחים חדשים בטעמים מיוחדים – אפרופו ספרדי בטעם בצל מקורמל, ואפרופו צרפתי בטעם בצל שמנת. מה שאני אוהבת בחטיפי אפרופו הוא שהטעמים שלהם יותר עדינים מחטיפים אחרים, ואפשר לאכול בלי לחשוב אחר כך איך הטעמים "יישארו" בפה. גם בטעמים החדשים, כמו בישנים, הנוכחות ה"תירסית" נשמרת ביחד עם הפריכות וכבונוס יש טעמים מיוחדים של בצל מקורמל ושל בצל שמנת. שתי השקיות חוסלו אצלנו על ידי שלושה בני משפחה (שני גברים ואני, בטווח גילאים שבין 22-50), כשההצעה שלי להביא גבינה וליצור מעין "דיפ" כמו בשנות השמונים העליזות, נדחתה על הסף כי "עד שתביאי כבר נגמור את זה". היה לי קשה להחליט על הבחירה שלי מבין השניים, לבסוף נטיתי יותר לכיוון הבצל המקורמל (אוהבת את רמז המתיקות). מה שנחמד במיוחד הוא שזה בטעם שמנת, מרגיש כמו שמנת למרות שהוא פרווה לגמרי. החטיפים נמכרים בכל רשתות השיווק והם בהכשר בד"צ. אני סבורה שהמגוון הרב של השימוש בהם (ובטעמים הוותיקים יותר גם) הופך אותם למתאימים גם לנשנוש אישי וגם לאירוח.
