מי שמבקר בתקופת אפריל ביפן, יכול בהחלט להתקל בחגיגות "פסטיבל שינטו קאנאמרה מצורי"- פסטיבל עם שורשים עתיקים בו מעריצים את האיבר הגברי ומביעים הערצה זו באמצעות בובות ענק, אביזרים, מאכלים ומה לא, הכל בצורת איבר מין גברי.
בפאריס לעומת זאת לא חוגגים פסטיבל אבל בהחלט אוכלים וופל בלגי בצורת פין וזה מה שצד את עינו של עדן סמט שהבין שמה שטוב לצרפתים יהיה נהדר לישראלים שצמאים לחוויות חדשות.
הקנייה של חג הפסח היא תמיד קנייה גדולה, גם בגלל שמארחים הרבה, וגם בגלל שצריך לקנות הכל שיהיה כשר לפסח כך שבעצם יוצרים מזווה חדש לגמרי. כדי שיהיה לנו מזווה עשיר וטעים לימות הפסח (והאמת, גם לכל השנה) חברת "תומר יבוא ושיווק מוצרי מזון" (משנת 1983), מייבאת ומשווקת מאות מוצרי מזון מכל העולם, איכותיים ומקוריים היוצרים יחד חוויה קולינרית מושלמת.
חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".
האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.
ענן דקיק של קמח נישא באוויר כשהשף אקלו אבטה, בן טיפוחיו של רפי כהן, מקפל בעדינות אין קץ שכבות בצק אחת על השניה, שייפתחו באפייה למרקם קרנצ'י עדין. לצידו במטבח אמיר הרוש, יוצא הגירסה הישראלית של " MKR המטבח המנצח" ושניהם יוצרים, יחד עם הבעלים לירן צדיק, את G27 – בית קפה ייחודי ברמת חן, הכולל אפייה, גורמה ויין.
המאפים נאפים בכל יום, הכי טריים שיש – לחמי דגנים, נלסון וקסטן, פוקצ'ות, לחמניות, עוגות, עוגיות ועוד, שניתן לאכול במקום וגם לקחת הביתה.
בשעות הבוקר ניתן להינות משלל ארוחות בוקר עשירות, הכוללות מעבר לשילובים המוכרים של ביצים (המגיעות כאומלטים הכוללים שמנת) , גבינה ולחמים גם מאפים מתוקים, ממרחים ייחודים – והכל, ממש הכל, כולל אפילו הריבות, נעשים במקום.
בצהרים משתנה התפריט והופך להיות חוויה איטלקית ובשעות הערב ניתן להרגע עם כוס יין איכותית לצד מנות שף קלילות. את היינות אף ניתן לרכוש במחירים סיטונאיים משתלמים במיוחד.
זה היה לילה סתווי נעים כשהגענו לטעום את מה שיש למקום להציע, ובחרנו לשבת ברחבה החיצונית (שבקרוב תעבור לסגירת חורף). אפשר לבחור גם לשבת בפנים ולהתרשם מיצירות אומנות בסגנון פופ ארט בכיכובו של איש המונופול למשל.
פתחנו בלגימת יין משובח, המוכיח שוב ושוב כמה יינות טובים ישנם בארץ. היקב היה יקב עדולם, הסידרה "פייב סטון" והיין נשא בגאווה את השם "מוביליטי". היין היה המלצת המקום ושווה להעזר בהמלצות מכיוון שהוא היה בחירה מדוייקת לערב נעים, לצד מנות איטלקיות.
פתחנו במנת אנטיפסטי ששילבה ירקות עונתיים בתנור בתיבול שמן זית ותבלינים. היא הוגשה לצד גבינה מתובלת וקערית זיתים שאי אפשר היה להפסיק לנשנש.
לצידה הגיעה פוקצ'ה הנאפית בתנור אבן וייחודה בכך שהיא מקבלת ליטוף של דבש בחלקה העליון. קיבלנו אותה בחברת מטבל עגבניות וקערית שמן זית אבל אני בחרתי להתמקד בקערית החמאה הרכה שביחד עם הפוקצ'ה יצרה חוויה של "ארץ זבת חלב ודבש".
מתפריט הסלטים נבחרו עבורנו שניים- סלט בוראטה- מבחר עגבניות, פסטו אגוזים, בוראטה גדולה קשורה בסרט שנחתכה ושפעה מכל טוב על הירקות, ותיבול שמן זית וחומץ בלסמי.
השני היה סלט עלים- מבחר עלים, רוקט, פרי העונה (במקרה שלנו מלון מתוק), גרעיני חמניה וקרעי גבינת מוצרלה בליווי וינגרט חרדל.
שני הסלטים יכלו להוות ארוחה שלמה בפני עצמם, חומרי הגלם זעקו טריות ואת הפריכות של העלים ניתן היה לשמוע למרחוק.
כל המנות מוגשות על כלים המעוצבים במיוחד לבית הקפה על ידי קרמיקאית מומחית ומחמיאים למנות.
ואיך אפשר בלי פסטה? הפסטה של 27G מוכנה במקום ומכילה ביצים. אין לתאר כמה שמרגישים בהבדל. האיכות של עבודת היד, המידה המדוייקת, הכל מתחבר ליצירה איטלקית מענגת. הפסטה שנבחרה עבורי הייתה פסטה קאצ'יו א פפה – עם שמנת, פרמזן , ציר ירקות ובעיקר הרבה פלפל שחור שהפך אותה לעוקצנית מעט וייחודית.
לקינוח חזרנו לקלאסיקה, כוס גדולה של טירמיסו כמו בספרים, מתאים בדיוק לשני זללים חובבי מתוק אחרי ארוחה לא קטנה.
התפריט עדיין בהרצה, צפויים שינוים מסקרנים ושווה לנסות.
27G – מאפייה, אוכל, יין.
גולני 27, רמת גן
טלפון להזמנות: 03-7391658
פתוח בימים א'-ה' החל מהשעה 07:30 ועד 23:00 בלילה, בימי שישי עד שעה לפני כניסת השבת
עסקיות: בימים א -ה בשעות 13.30- 16.00 מנה ראשונה כלולה במחיר המנה העיקרית.
נגישות לנכים: יש
יש אפשרות לאירועים
כשרות: המקום כשר בהשגחת רבנות רמת גן.
קשה לדמיין את עולם הקולינריה הישראלי בלי מנות אסיאתיות, ולהזכר שלפני עשרים שנה מי ידע בכלל מה זה "ווק"?
סויה רבה כבר זרמה במטבחים מאז שאהרוני, האיש והגבות, הביא טעמים מוזרים ומיוחדים, רטבים עם שמות שקשה היה לבטא, וצורת אכילה שדרשה לימוד "מה עושים עם שני המקלות האלה"?.
כולנו מכירים את הזוגות האלה, שכאילו תמיד היו יחד "קפה ועוגה", "המבורגר וצ'יפס", "יום הולדת ותכשיט יהלומים". (טוב, את האחרון אני המצאתי אבל תודו שזה נשמע טוב).
בשורת הנושא של חברת SEYMAN- כתוב "טעימות קטנות של אושר" ואכן, החברה, שנוסדה בשנת 1985, חרטה על דגלה את השליחות להציג את מיטב מוצרי הגורמה מצרפת (וגם שוויץ, הולנד וכל המקומות שמתמחים במאכלים כאלה) לשוק הישראלי.
פורים בא והלך, ואיתו טונות סוכר שיכלו להמתיק את ים המלח. עכשיו הגיע הזמן לקצת אוכל בריא לחזור לתלם (ולחדול מהתזזיות).
בחבילה של הפעם היו – חבילת עדשים שחורות, חבילת קינואה, ומבחר רטבים , מהם השגתי אלף האיים ורוטב שום לייט.
בלב ההומה של תל אביב- ברחוב אבן גבירול 90, ממש מול רחבת העירייה, הוא נמצא- הוא פריך מבחוץ ורך מבפנים, הוא אהוב על גילאי שנה עד מאה ועשרים לפחות, הוא מוכר בכל העולם ומכונה אחרת בכל מקום- והאמריקאים אפילו נוטים לשנות לו את השם כשהם מסוכסכים עם הצרפתים מדי פעם, הוא מצטרף בכיף לכל ארוחה והוא מפורסם בהולנד בדיוק כמו קבקבי העץ וטחנות הרוח- הצ'יפס.
כשחושבים "אמסטרדם" בדרך כלל האסוציאציות הן "תעלות, כפכפי עץ, טחנות רוח". יש כאלה שיש להם טיפה יותר אסוציאציות אבל בגדול- זה מה שזה. אחר כך נזכרים שבעצם בהולנד יש גם מאכלים ייחודיים שגורמים לתורים ארוכים בדוכנים השונים.
שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?
"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.
קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח. מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".
בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).
הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו- והיא היתה כזו:
חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.
ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.
למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.
ואז הגענו לגירסה שלי
קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.
יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.
הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.
למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.
למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.
המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.
(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)
